שתי תביעות שטריות אשר הדיון בהן אוחד התובעת אוחזת ב- 8 שיקים כאשר 3 מהם ע"ס 8,000 ₪ וז"פ 20.6.09, 20.7.09 ו- 20.8.09 ו- 5 הנותרים ע"ס 11,300 ₪ ז"פ 30.11.10, 30.12.10, 30.1.11, 28.2.11, 30.3.11 ובסך כולל של 80,500 ₪. (להלן - "השיקים") התובעת מנהלת ופועלת כגן אירועים והנתבע סיפק לה שירותי עיצוב עפ"י הסכם בין הצדדים. התובעת טוענת כדלקמן: 1. כי השיקים נמסרו לה במסגרת התחשבנות וע"ח חובו של הנתבע, התחשבנות שבוצעה זמן קצר לפני תום ההתקשרות בין הצדדים. 2. כי בתחילת ההתקשרות בין הצדדים (2004) הוסכם כי הנתבע ישלם לתובעת סך בשיעור של 5% מהכנסותיו בצירוף 1,000$ לחודש בגין שכירות משרד, שירותי טלפון, צילום וכיבוד. 3. כי עד אמצע שנת 2007 לא שילם הנתבע דבר, אך התביעות המאוחדות אינן דנות בחיוב זה בגינו תוגש תביעה בנפרד. 4. כי מאמצע שנת 2007 ועד סוף 2008 נעשתה התחשבנות לגבי דמי השכירות והנתבע מסר 3 שיקים ע"ס 8,000 ₪ כ"א כתשלום חלקי ע"ח דמי השכירות. ההתחשבנות בגין העמלה של 5% הסתכמה בכך שעל הנתבע היה לשלם לתובעת 22,500 ₪. 5. כי בגין השנים 2009 - 11/2010 על הנתבע היה לשלם לתובעת בגין העמלה סך של 35,000 ₪ בצירוף מע"מ. 6. כי בגין יתרת חוב לזכות הנתבע נשלח לו שיק ע"ס 12,650 ₪ אשר נפרע על ידו. 7. כי התחשיב שנערך על ידה מדויק, כי נספח ב' נערך על גבי נייר לוגו של הנתבע בכתב ידה של אשתו. הנתבע ניסה להסתיר מסמכים אלה. הנתבע טען כדלקמן: 1. כי השיקים שמסר לתובעת היו לביטחון בלבד בגינם נערכה כבר התחשבנות אך השיקים לא הוחזרו לו. 2. כי התובעת ביטלה את ההסכם חד צדדית וגרמה לנתבע לנזקים כלכליים כבדים. 3. כי תקופת העבודה המשותפת היתה ממאי 2003 ועד אמצע חודש נובמבר 2010. 4. כי ביצע פרזנטציה עבור התובעת והשקעת הזמן לצורך כך לרבות צביעת נברשות מוערכת על ידו בסך של 25,000 ₪. 5. כי לתדהמתו הודיעה לו התובעת באמצע נובמבר 2010 כי היא מסיימת ההתקשרות ביניהם חד צדדית, ללא כל הודעה מוקדמת ו/או סיבה כלשהי. 6. כי בבירור שניסה לבצע נמסר לו ע"י התובעת כי הסיבה לסיום ההתקשרות היא עבודתו במקביל עם אולם אירועים אחר שבעליו מתגורר ביבנה וזאת למרות שהתובעת ידעה כי הנתבע עבד עם אולמות נוספים במקביל והדבר לא הפריע לה מעולם. 7. כתוצאה מהפסקת ההתקשרות הפסיד הנתבע רווחים רבים בגין אירועים שכבר סגר עם לקוחות והדבר אף פגע במוניטין שלו. 8. כי התובעת משתמשת עד היום ביצירות אשר הזכויות בהן שלו מבלי לקבל רשות ומבלי לשלם דבר לנתבע. 9. כי נגרמו לו נזקים בסך של 318,735 ₪: 20,000 ₪ בגין פרזנטציה מיום 16.10.10, 5,000 ₪ בגין צביעת נברשות האולם, 17,900 ₪ הפסד בגין ביטול אירועים שנסגרו, 265,835 ₪ הפסד אובדן רווח עתידי לשנה ו- 10,000 ₪ עגמת נפש. 10. כי במהלך השנים שילם לתובעת עשרות אלפי שקלים והתובעת לא הוציאה לו חשבוניות. 11. כי התובעת במעשיה החד צדדיים גרמה לו להפסדים של כ- 140,000 ₪ לחודש. 12. כי שלח לתובעת הודעת קיזוז כדין ולמרות זאת בחרה לאחר כשנה לפתוח את תיק ההוצל"פ כנגדו. 13. כי התובעת קיבלה לדרישתה את התשלומים במזומן ובכל פעם מסר לה שיקים לביטחון בגין התחשבנות עתידית. 14. כי בשנת 2009 מסר לתובעת 3 שיקים ע"ס 8,000 ₪ כ"א לביטחון ולמרות העובדה כי התובעת קיבלה את מלוא הכספים במזומן כי דחתה את בקשותיו להחזרת השיקים ובפועל הם לא הוחזרו לו. 15. כי השיקים הופקדו רק כשנה לאחר מועד פירעונם, ולא ברור מדוע לא נעשה מאמץ לגבייתם לפני פתיחת תיק ההוצל"פ. 16. כי יתרת 5 השיקים היו עבור חודשי שכירות וניתנו לתובעת בגין התחשבנות עתידית עפ"י ההסכם. 17. כי ההתחשבנות הסופית עד וכולל 12/2010 עמדה ע"ס 9,700 ₪. ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 17.12.12 בה העידו ונחקרו בפני, מר אלי שטרית, נציג התובעת, הגב' חגית אטלי, הגב' ליטל עזרא והנתבע. לאחר תום שמיעת העדים הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב כאשר הוריתי עוד כי הסיכומים לא יעלו על 6 עמודים. התובעת אכן הגישה סיכומים בני 6 עמודים אך הנתבע הגיש סיכומיו באורך של 13 עמודים וזאת ללא קבלת כל רשות לעשות כן. הגשת סיכומים בני 13 עמודים במקום 6 עמודים שנקבעו, יוצר יתרון דיוני שאינו כדין ואין לקבל מצב זה. אין לקבל מצב בו לצד אחד יהיה יתרון דיוני על פני הצד האחר, יתרון שהושג במעשה פסול. לפיכך בית המשפט יתייחס בסיכומי הנתבע לעמודים 1-6 ויתעלם מיתר עמודי הסיכומים שהוגשו כאמור שלא כדין. הכרעה מאחר ומדובר בשתי תביעות שטריות, כאשר התובעת אוחזת בשיקים נשוא התביעות, נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבע. הנתבע טוען כי שילם את מלוא ההתחשבנות בין הצדדים במזומן, כאשר השיקים שמסר היו שיקים לביטחון בלבד אשר על התובעת היה להשיב לו אותם. עוד טוען הנתבע טענות קיזוז של הפסדי רווחים ומוניטין. דע עקא כי מעבר לטענות בעלמא של הנתבע בעניינים אלה, הנתבע לא הציג כל ראיה שהיא להוכחת טענותיו. איני מקבל את טענת הנתבע כי השיקים שמסר היו שיקים לביטחון. אין כל הגיון במסירת שיקים בפריסה כבטחון. לו היה מדובר על שיק אחד לבטחון אשר התובעת היתה מחזיקה בו, היה אולי ניתן לקבל זאת כהסבר. יתרה מזאת, כאשר יחסי הצדדים הסתיימו בחודש נובמבר 2010 (סע' 2 לסיכומי הנתבע), מדוע מסר הנתבע שיקים לבטחון עם ז"פ מאוחרים יותר? ואם לא די בכך, נספח ה' לסיכומי התובעת הוא קבלה מיום 1.6.09 על 3 שיקים ע"ס 8,000 ₪ שלשיטתו של הנתבע מדובר בשיקים שנמסרו לבטחון. אם כך, מדוע נרשם על הקבלה: "על חשבון / עבור שמוש במשרד" כאשר המילים "שיק בטחון" מחוקים? מדוע הנתבע לא פנה אל התובעת לתקן את הקבלה לאחר שקיבל אותה אם ראה כי מה שמצוין עליה אינו נכון? הנתבע העיד את הגב' חגית אטלי שהעידה בפני כי היתה נוכחת כאשר הועברו לתובעת כספים במזומן (עמ' 15 לפרוטוקול בשורות 8-9) ואת הגב' ליטל עזרא שהעידה ששילמה הכל במזומן, אך איני יכול להסתמך על עדויות אלה בלבד כאשר אין כל אסמכתא תומכת או מסייעת בכך. תמיהה נוספת עלתה בעדותה שלך הגב' ליטל עזרא כאשר נשאלה והשיבה את הדברים הבאים (עמ' 18 בשורות 23-25 ובעמ' 19 לפרוטוקול בשורות 1-2): "ש. מפנה לסעיף 12 לתצהירך. את טוענת כאן שבסך הכל כל ההתחשבנות היא שהנתבע חייב לתובעת 9,700 ₪. ת. נכון. ש. למה לתת שיקים לבטחון על סכום של פי שבע? ת. זה לא היה משהו קבוע, זה כל הזמן היה משתנה, זה יכול היה להגיע גם ל- 40-50 אלף". איני יכול לקבל הסבר זה מה עוד שהשיקים שנמסרו הם בני אותו סכום ונראה יותר כי מדובר בפריסת תשלומים לסילוק חוב. לגבי טענות הקיזוז, מדובר בטענות לגבי סכומים שאינם קצובים ואשר הנתבע לא הביא אף בדל ראיה להוכיח אותם. הנתבע לא צירף חוות דעת ו/או אסמכתאות מתאימות להוכחת ההפסדים הנטענים, לא צירף הסכמים חתומים עם לקוחות שסגרו אירוע באולם וכיוצ"ב. טענותיו של הנתבע הן טענות בעלמא ואין לקבלן. לאור כל האמור לעיל אני דוחה את טענותיו של הנתבע וקובע כי דין שתי התביעות השטריות להתקבל. התובעת רשאית לפעול בתיקי ההוצל"פ 01-45532-11-4 ו- 01-84843-11-8 לגביית החוב. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתוך 45 ימים. דיוןתביעה שטרית