המשיכה לשלם - מתוך טעות - תשלומי ארנונה עבור הנכס הזה. משגילתה את הטעות , היא דרשה מהמוסך להשיב לה את מה ששילמה בטעות. המוסך התגונן בעיקר בטענה, שאלמלא התובעת טעתה, ואילו הוא ניצב ישירות מול הרשות המקומית - יכול היה להביא להפחתה ניכרת בתשלומי הארנונה . זוהי בתמצית התביעה שבפני. זה המקום לציין, כי הצדדים ניהלו משא ומתן מתוך רצון לסיים ההליך מחוץ לכותלי בית המשפט , ולאחר שהדבר לא הסתייע- ויתרו על ניהול ההליך והסכימו שתתקבל הכרעה על בסיס כתבי הטענות המצויים בתיק. להלן עיקרי העובדות הצריכות לעניין : 2. ביום 27/11/2007, נחתם הסכם מכר בין החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ (להלן: "התובעת") , לבין מוסך קלדרון באר שבע בע"מ (להלן: "המוסך") , ולפיו המוסך רכש מהתובעת מגרשים עליהם בנויים מבנה תעשיה ומבני עזר , המצויים בפינת הרחובות החשמלאי , המנוף והנחושת, באזור תעשיה עמק שרה א', בבאר שבע, והרשומים במנהל מקרקעי ישראל כמגרשים 38 ו- 40 (להלן: "הנכס"). 3. מר ויקטור קלדרון (להלן: "ויקטור" ) הנו בעל המניות והמנהל של המוסך, ומי שחתום על כתב ערבות למילוי כל התחייבויותיו של המוסך, בקשר עם חוזה המכר מיום 27/11/2007. 4. אין חולק על כך, שמסירת החזקה בנכס לידי הנתבעים היתה ביום 1.1.2008. 5. בתקופה שבין ינואר 2008 ועד לאפריל 2010, דרישות הארנונה ביחס לשני המגרשים הנ"ל נשלחו אל התובעת וזו, בהיסח הדעת, דאגה לשלמן. הסכום אותו שילמה התובעת הנו 233,072 ₪ (ראה נספח 5 לכתב התביעה ). לטענת התובעת, מקור הטעות נעוץ בכך, שלתובעת מספר מבנים ברחבי העיר באר שבע, ושדרישות התשלום נשלחו ביחס לכל אותם מבנים- במאוחד. 6. זה המקום לציין, כי גם דרישות התשלום בגין היטלי המים והביוב, ביחס לתקופה האמורה נשלחו אל התובעת, וגם אותם התובעת שילמה בשל אותה טעות . עם זאת, משהתגלתה הטעות שלחה התובעת לנתבעים מכתב דרישה להשבת הסכומים ששולמו, בצירוף מסמכים רלוונטיים, והנתבעים דאגו לשלם הכספים ששילמה התובעת בגין היטלי מים וביוב, אך סירבו לשלם את הסכומים ששולמו בגין ארנונה. 7. מיד לאחר שנתגלתה הטעות, והחל מחודש מאי 2010, עודכן ברישומי עיריית באר שבע כי המוסך - הוא המחזיק בנכס, וממועד זה החל המוסך לשאת בתשלומים הנלווים לשימוש בנכס. טענות הצדדים בתמצית: 8. התובעת טוענת, כי על המוסך הוטלה החובה, על פי ההסכם, לעדכן את הרשויות בדבר היותו המחזיק והבעלים של הנכס, מיום קבלת החזקה . 9. בסעיף 8.1 להסכם המכר , נקבע: "כל המסים האגרות והארנונות והתשלומים מכל מין וסוג שהוא, (למעט היטל השבחה ואגרות כמפורט בס"ק 8.2 להלן) החלים על הממכר בתקופה עד מועד מסירת החזקה יחולו על המוכר וישולמו על ידו וממועד זה ואילך, יחולו על הקונה וישולמו על ידו. מובהר בזאת כי לאחר קבלת החזקה, הקונה מתחייב לרשום את הממכר על שמו כנמען לקבלת החשבונות בכל הרשויות הרלוונטיות ולרבות אך מבלי לגרוע, בחברת חשמל, בזק והעירייה" (רק ההדגשה שלי - י.ט. ) . 10. התובעת טוענת כי במחדליו של המוסך, שלא דאג לרישום הנכס על שמו בעירייה- הוא הפר את החוזה וגרם לתובעת נזקים . 11. התובעת טוענת גם , כי משהשיב המוסך לתובעת את הכספים ששילמה עבור החוב שצבר בגין חיובי מים והיטלי ביוב - הוא הודה למעשה בחובתו לשאת בתשלומים הנלווים לשימוש בנכס, והוא מנוע מלחלוק על כך. 12. הנתבעים טוענים, כי אין זו היתה מחובתם לעדכן את העירייה בדבר עובדת היותם המחזיקים בנכס, שכן נקבע בדין כי אחריות זו רובצת לפתחו של המוכר. סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) , תשכ"ד- 1964, קובע כי: "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה". סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) , תשכ"ד - 1964 , קובע כי: נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו..." (רק ההדגשה שלי- י.ט.) מכאן, שהדין מטיל את חובת העדכון לגבי בעלות או חזקה על המוכר . במקרה זה, על התובעת. 13. הנתבעים גם טענו, כי הנכס שנמכר להם על ידי התובעת היה הרוס ונטוש עוד שלוש שנים קודם למכירה, ולכן סברו, בתום לב, כי על הנכס חל פטור מארנונה. כמו כן טענו, כי אילו היו הנתבעים מקבלים הודעות תשלום ארנונה- לבטח היו פועלים לקבלת פטור מלא עבור חצי השנה שבה הנכס היה ריק לגמרי, ולאחר מכן, לקבל הנחות ופטורים נוספים בשל העובדה, שהנכס לא היה ראוי לשימוש והיה צורך לבצע בו שיפוצים רבים בכדי להשמישו. 14. הנתבעים טענו, וגם אם רק בעלמא, כי ככל שיתברר שעל הנתבעים לשלם את הכספים ששולמו על ידי התובעת- הרי שהם רשאיים לקזז מהסכום שיפסק סך של 200,000 ₪, בגין חריגות בנייה שנתגלו בנכס, לאחר הרכישה. טענה זו לא הוכחה באמצעות חוות דעת, ואף נדמה כי נטענה ב"קול ענות חלושה", ולכן לא אזדקק לה. 15. הנתבעים הגישו הודעת צד ג' כנגד עיריית באר שבע ( להלן: "צד ג'" ו/או "העירייה") ובה טענו, כי בשל מצבו של הנכס, והיעדר היכולת לעשות בו שימוש- הנכס זכאי לפטור מארנונה ולהקלות נוספות, על פי תקנה 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג- 1993 . על כן, דרשו כי בית המשפט יורה על ביטול חיובי הארנונה בגין הנכס מיום 1/1/2008 ואילך. 16. העירייה טענה, כי למוסך אין כל יריבות עמה ואין לה כל עניין במערכת היחסים שבין הצדדים. לטענת העירייה, משלא נמסרה לה הודעה על החלפת הבעלים בנכס- גביית הארנונה מהבעלים הרשום ברישומיה נעשתה כדין . העירייה טענה, כי בית המשפט נעדר סמכות מליתן את הסעד שנוגע לביטול חיובי הארנונה, שכן המסלול המותווה בחוק לעניין זה הנו הגשת ערר על קביעת ארנונה כללית , על פי הקבוע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 , או לבית המשפט לעניינים מנהליים. העירייה טענה, כי רק ביום 24/2/2010 נמסרה לה הודעה מטעם הנתבעת ולפיה: "היננו להצעיר (כך במקור- י.ט.) בזאת שהנכס הנ"ל עבר על שמנו מוסך קלדרון מ- 1/1/2010 ". העירייה טענה שלאור האמור בהודעה הנ"ל, הנתבעים מנועים מלטעון טענות הנוגעות לתקופה שקדמה ליום 1/1/2010. על מי מוטלת החובה לעדכן את רישום הבעלות בנכס ברשויות השונות? 17. כאמור, על פי ההסכם שנכרת בין הצדדים, החובה להודיע לרשויות השונות על שינוי הבעלים בנכס, מוטלת על הרוכש , קרי- על המוסך , בעוד שבפקודת העיריות (נוסח חדש), תשכ"ד- 1964 נקבע , כי החובה להודיע על השינוי בזהות הבעלים בנכס מוטלת על המוכר - קרי על התובעת . 18. השאלה הנשאלת היא, במקרה של סתירה בין החוק לבין ההסכמות שנקבעו בין הצדדים- איזה הסדר חל על מערכת היחסים שבין הצדדים ? 19. כידוע חוק ספציפי (Lex Specialis) גובר על חוק כללי (Lex Generalis). בע"פ 118/53 זלמן מנדלברוט נ' היועץ המשפטי לממשלה , "פסקי דין" , כרך י' , תשס"ז/ תשי"ז- 1956 , נקבע כי: "יש להשתמש בעקרון הפרשנות המעדיף הוראת חוק מיוחדת (Lex Specialis) על הוראת חוק כללית (Lex Generalis), רק כשקיימת סתירה גמורה בין שתי הוראות החוק". 20. ניתן לעשות היקש לעניין דנא, ולהתייחס לסעיף 326 לפקודת העיריות כ"הסדר כללי" ואילו להוראת סעיף 8.1 להסכם המכר- כ"הסדר ספציפי"- שיש להעדיפו. הנתבעים חתמו על הסכם המכר, ובעשותם כך, הוראות הסכם המכר הן המחייבות את הצדדים. הנתבעים לא טענו דבר לגבי חוקיות ההסכם או לגבי כשרותו. משכך, הם מנועים ומושתקים מלטעון כעת, שהסדר שנקבע בהסכם עליו חתמו- אינו חל לגביהם. גם העובדה שהנתבעים שילמו את היטלי הביוב והתשלומים עבור צריכת המים בהם נשאה התובעת בטעות- מעידה על כך, שהם מסכימים, כי עליהם לשאת בתשלומים הנלווים לשימוש בנכס, בתקופה שבין 1/1/2008 ועד לאפריל 2010. 21. מהמקובץ לעיל יוצא, כי סירובם של הנתבעים לשאת בתשלומי הארנונה שבהם נשאה התובעת בטעות- אינו כדין והדבר מהווה עשיית עושר שלא במשפט. האם העירייה נושאת באחריות כלשהי במערכת היחסים שבין הצדדים? 22. לדידי, התשובה לשאלה שבכותרת הנה שלילית . 23. העירייה אינה יכולה להיות גורם האוכף מערכות יחסים במשפט הפרטי, שנוצרו בקשר עם נכסים המצויים בשטחה המוניציפאלי. דרישה כזאת מהעירייה, אינה דרישה הוגנת וסבירה. "ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש], כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה "מחזיק" לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצב" (ראו : בר"ם 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה (לא פורסם, ניתן ביום 20.3.06; וכן בבר"ם 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (לא פורסם, ביום 21.11.06)). 24. תכלית סעיפים 326-325 לפקודת העיריות הנה- להקל על העירייה בהליך גביית החובות. העירייה אינה יכולה לבחון בכל זמן נתון את מצב הזכויות בנכס ואת זהות הבעלים המחזיקים בו. משלא נמסרה הודעה, כפי שהיה על המוסך למסור לעירייה, על פי הוראות ההסכם- לא היתה לעירייה כל סיבה לחשוד כי התובעת אינה עוד הבעלים בנכס ועל כן, העברת חיובי הארנונה למי שרשומה בפועל כבעלים בנכס ברישומי העירייה, קרי התובעת - נעשתה כדין. 25. יוער כי, סעיף 325 לפקודת העיריות אינו שולל את האפשרות העומדת בפני המוכר - להגיש תביעה אזרחית להשבת הכספים ששולמו, בשל אי מסירת ההודעה בזמן אמת. (ראו: עמ"נ (חי') 12197-06-11 מנהל הארנונה - עיריית חיפה נ' רן קופלמן {} ). 26. במקרה דנא, חלפו כשלוש שנים שבהם, על אף שהנתבעים החזיקו בנכס, לא הגיעה אליהם, ולו דרישת תשלום אחת בנוגע לחיובי ארנונה בגין הנכס. אינני מקבל טענת הנתבעים לפיה, לא פעלו לבדיקת נושא הארנונה משום שסברו שעל הנכס חל פטור. גם אם הייתי מקבל טענה זו, אני עדיין סבור שהיה על הנתבעים לפחות לבדוק מהו הסטטוס של הפטור שניתן והאם עדיין חל. הנתבעים ישבו באפס מעשה משך קרוב לשלוש שנים - וכעת ומשאיבדו אולי את הזכות לדרוש פטור מתשלום ארנונה על הנכס- אין להם להלין, אלא על עצמם. 27. אני קובע, אפוא, כי התביעה מתקבלת. ההודעה לצד ג' - נדחית. סוף דבר- 28. אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסך של 233,072 ₪, בתוספת הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. 29. אני קובע גם, שהנתבעים יישאו בהוצאות התובעת וצד ג' בסכום של 5,000 ₪ , כל אחד. מצאתי לנכון לקבוע הוצאות בסכום מאוד מתון, נוכח העובדה שהצדדים היו נכונים לנהל משא ומתן לאורך כל ההליך, ואף לבסוף ויתרו על ניהולו והסכימו שההכרעה תינתן על יסוד כתבי הטענות. ארנונה