חוזה פאושלי מכתיב מערכת הקצאת סיכונים של הקבלן המבצע, מצד אחד, ושל מזמין העבודה, מצד שני. מערך סיכונים זה מתבטא במחיר החוזי, הכולל ומשקף את הערכת הצדדים בדבר פוטנציאל התממשות הסיכון. ראו: ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד ואח' נ' דן בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ (להלן: פס"ד עמב"ל). ראו גם ת.א. (ים) 2625/00 גביר קבלנים לעבודות בנייה ופיתוח ב"ע נ' עובד לוי תיעוש האבן והבניה בע"מ, פסק דינו של כב' השופט ב. אוקון. ובכל זאת, חוזה פאושלי אינו מילה נרדפת לסופיות מוחלטת, שאין בצידה, בשום תנאי ובשום מצב - אפשרות לעדכון. בפרשת עמב"ל נקבע, בין השאר, ש: "יש להעדיף את הפרשנות המתאימה לנקודת הזמן האחרונה, שבה היה רצון הצדדים משותף וידוע". (ראו פיסקה 17 לפסק דינה של כב' השופטת מ. נאור). קידומו של חוזה אינו סטטי, ופעמים רבות, הצדדים מגיעים להסכמות נוספות, בין במפורש ובין מכללא. על פי פסק הדין בפרשת עמב"ל, הדרך הראויה היא לראות את מכלול ההסכמות של הצדדים באופן הרמוני ולא באופן שבו חלק מההסכמות הופכות לחריגות. בענין צדדים לחוזה שמשנים אותו בהתנהגות תוך כדי ביצועו, ראו: ע"א 12/58 פבזנר נ' קירשנר פד"י יב, 1765 וכן ראו: ע"א 4023/06 א-ת כל קשר בע"מ נ' הוצאת מודיעין בע"מ, פיסקה 39 לפסק הדין. 5. מן הכלל נבוא אל הפרט: א. התובעת טוענת, כי חשבונות "האקסטרה" הנוספים, אינם כלולים בהסכם הבסיסי. זו טענה שעל התובעת היה להוכיחה בדרך של הנחת התוכניות שעומדות בבסיס החוזה והצבעה על כך, שהחשבונות הנוספים לא נכללו בתכניות אלו. התובעת לא הציגה את התכניות וממילא לא עמדה בנטל להראות שמדובר בעבודות נוספות על אלו שהוסכמו. ב. אבל, מאידך, אין מחלוקת על כך, שהנתבעת אישרה מספר חשבונות נוספים, ובכך גילתה דעתה שקיימות הסכמות שמעבר לחוזה הפאושלי הבסיסי. הנתבעת הסבירה את הסכמתה לכבד את החשבונות הנוספים רק בכך, שהנתבעת "הצמידה אקדח לרקתה" "ואנסה אותה" להסכים לתכתיב של החשבונות הנוספים, תוך איום מפורש שאם החשבונות האלו לא יאושרו - הנתבעת תמשוך ידיה מן הפרויקט. הנתבעת הסבירה, שלא הייתה יכולה לחשוף עצמה לסיכון שהתובעת תממש את האיום שכן היא התחייבה למסור את הפרויקט בזמן נתון. אין בידי לקבל טענה זו. הדעת נותנת, שמי שכך אולץ, שלא ברצונו, לאשר חשבונות חריגים בסכומים נכבדים, יכין תשתית עובדתית להוכיח, שאמנם כפו עליו הר כגיגית. על פי עדותו של אוזן, שררה חברות בינו לבין מנהלה של התובעת. מה היה פשוט יותר מכתיבת מכתב הפונה אל "ידידו" ובו איזכורו של החוזה הפאושלי? מה היה מתבקש יותר מאישור החשבון תחת מחאה? והעיקר: ככל שאישור החשבון באמת נבע מלחצים לא הוגנים שהתובעת הפעילה - מה היה מתבקש יותר מלקבל תגובתו של העד יצחק חן (להלן: "חן"), שהיה בעבר שותפו של אוזן. נכון, ששני אלה מסוכסכים עכשיו, על רקע פירוק השותפות ביניהם, ונכון שצריך להתייחס לעדותו של חן בזהירות, אבל אין זה סביר בעיני כלל, שמר אוזן לא הפנה אל חן אפילו שאלה אחת בענין הפעלת הלחץ הנטענת. טענת הכפייה היא בבחינת "הבריח התיכון", שאמורה להסביר מדוע הנתבעת אישרה חשבונות נוספים, ומדוע היא מסתייגת עכשיו מאישורים אלה. הימנעות מהצגת שאלה לגבי ענין כל כך מרכזי - מתפרשת לחובת הצד הנמנע (ראו למשל: ע"א 260/82 שמעון סלמון נ' ששון אמונה , פ"ד לח(4) , 253). בנפול טענת האילוץ והכפייה, ממילא מסקנה משפטית מתבקשת היא, שהצדדים הסכימו, "תוך כדי תנועה", שעבודות מסוימות יתומחרו בנפרד, והנתבעת אף הביעה הסכמתה לתמחור הזה. 6. אני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובעת חשבון מאושר, מיום 11.08.2010, בסך 1,948 ₪ (נספח ג' א לתביעה), חשבון מאושר מיום 11.10.2010 על סך של 3,675 ₪ בתוספת מע"מ (נספח 2/ב לתביעה) וחשבון "מאושר לביצוע" מיום 21.01.2011 - 1,150 ₪ X 22 יחידות, בתוספת מע"מ (נספח 2/ ג לתביעה). 7. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת, לשלם לתובעת את הסך של 12,488 ₪, בתוספת מע"מ, שזהו חשבון שאושר עבור תאורת חירום (נספח 2/ד). כל אחד מהחשבונות הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 14.07.2011, ועד התשלום בפועל. 8. צודק ב"כ הנתבעת, שהסכומים הנתבעים המפורטים בסעיפים 5.1 לתביעה ו- 5.2 לתביעה לא הוכחו. התביעה בקשר לסכומים אלה - נדחית. 9. כאמור לעיל, אני מקבל את התביעה ביחס לסכומים המפורטים בסעיפים 5.3, 5.4, 5.5 ו- 5.6 לתביעה. 10. בהתחשב בכך, שחלק מהתביעה לא התקבלה, ומצד שני, בהתחשב בכך, שבא כח הנתבעת לא היה מוכן אפילו לשמוע הצעת פשרה, טרם שהדיון החל להתנהל ובכך, למעשה, כפה שמיעת ראיות, מקום שבוודאי היה סיכוי סביר לסיים התיק בפשרה ראויה - אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת, ובכלל זה החזר אגרת משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 15,000 ₪. חוזהחוזה פאושלימזמין עבודהקבלן