לטענת התובע נגרמו לו נזקים כספיים ואחרים כתוצאה מהתנהלותה של חברת פלאפון חב' פלאפון הנתבעת טענה לכל אורך הדרך ואף הגישה בעניין זה בקשה מפורשת, כי למעשה עניינו של התובע כבר נידון בביהמ"ש במסגרת תביעה שהוגשה בביהמ"ש לתביעות קטנות בעכו וכי נוצר מעשה בית דין והשתק פלוגתא. התביעה מספרה היה 10-06-13825 בפני כב' השופטת זהבה בנר ובמהלכה התקבלה התביעה. בפסק דינה קבעה כב' השופטת בנר מיום 5/7/11 כדלקמן: "1. לאור הסכמת והצהרת הנתבעת, יוחזרו לתובע סך של 1,300 ₪ בגין המנוי וזאת בתוך 7 ימים. 2. אני מקבלת את גרסת התובע בדבר ביקוריו התכופים במרכז השירות. אמנם לא הוכחו כל עשרות הביקורים אך ללא ספק מעיון בנספחים, בכתב התביעה המקורי והמתוקן, מתברר כי נערכו מס' ביקורים. אמנם תקלות קורות אך לא ייתכן שאדם ימצא את עצמו מס' פעמים לא מעט במרכז השירות עקב תקלות כאלה או אחרות אשר מקשות או מונעות ממנו שימוש תקין במכשיר אותו רכש ולגבי השימוש בו הוא משלם. 3. לפיכך, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם בנוסף לסך של 1,300 ₪ בתוך 7 ימים מהיום, סך של 4,500 ₪ וזאת תוך 30 יום וזאת עקב עגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לתובע עקב ביקוריו התכופים גם אם הם היו 9 ביקורים בלבד". הנתבעת טוענת מפורשות ועל כך גם נחקר התובע ארוכות בישיבת ההוכחות מיום 3/7/13, כי למעשה עניינו של התובע בכל הנוגע לתביעה כנגד פלאפון הסתיים בפסק דינה של השופטת זהבה בנר וכי הגשתה של תביעה חדשה זו בפני, 8 ימים לאחר מתן פסה"ד ע"י כב' השופטת בנר, מהווה גם התנהגות שאינה תמת לב וגם התובע מנוע מלהגישה לאור היווצרות מעשה בית דין שכן, מדובר למעשה באותה תביעה ובאותה עילה, אשר בגינה כבר פוצה התובע, כאשר חלק מן הפיצוי היה בהסכמת הנתבעת ביחס למנוי מס'. התובע מצידו טען בצורה מפורשת, כי מדובר בעילות תביעה שונות שכן, התביעה הקטנה בבימ"ש השלום בעכו התייחסה למועדים ואירועים שונים מאלה אשר בגינם הגיש את התביעה הנוכחית וכך השיב בישיבת ביהמ"ש מיום 3/7/13: "התביעה הראשונה נוגעת לתקופה עד 17/8/10 (סע' 7 לתצהיר) ואילו כאן היא מתחילה מחודש ספטמבר. בקשר למכשיר, המשך החיוב, התקופה הראשונה עד 1/5/10 והתביעה השנייה 1/5/10 ועד 24/5/11. אין חפיפה בהשוואת התאריכים אפילו של שעה אחת. התקופות שונות לחלוטין". וכאשר נשאל התובע מדוע לא צורפו שני התיקים, דהיינו התביעה הקטנה בעכו ותביעה זו לדיון אחד על מנת שניתן יהיה לבדוק את כל הטענות במאוחד, עונה התובע בעמ' 5 לפרוטוקול ביהמ"ש בשורה 2: "הצעתי לעורך הדין שייצג את פלאפון בפני השופטת בנר שיש לי נזק מגובש עד מאי ושנצרף את שני התיקים והם התנגדו". עלי לציין, כי בחנתי את פרוטוקול ביהמ"ש בפני כב' השופטת בנר ולא מצאתי כי נאמר דבר וחצי דבר מפי התובע על קיומה של תביעה נוספת בבימ"ש השלום בקריות ו/או על בקשה כלשהי לאחד את שני התיקים ו/או על קיומם של ביקורים נוספים במרכז השירות של הנתבעת תוך כדי ניהול התביעה בביהמ"ש בעכו. התובע הסביר בישיבת ביהמ"ש בפני מיום 3/7/13, כי הדברים נאמרו בביהמ"ש בעכו אבל לא הוא מנהל את הפרוטוקול אלא השופטת מנהלת אותו וניתן להבין מדבריו שפשוט הדברים לא נרשמו בפרוטוקול. עוד הסביר, כי העדיף להגיש את התביעה בקריות ולא בעכו רק בגלל הזמנים. הוא היה מעדיף מבחינתו להגיע לאותה שופטת ואף להגיש לה את פסקי הדין אשר הוגשו בסיכומיו. עברתי על סיכומי הצדדים בהקשר זה ועל פרוטוקול ביהמ"ש בביהמ"ש לתביעות קטנות בפני כב' השופטת זהבה בנר אשר התקיים בתאריך 5/7/11. מדובר בפרוטוקול בן 4 עמודים, במהלכו העיד התובע ארוכות והנתבעת שהיתה מיוצגת ע"י עו"ד טענה גם כן באריכות את טענותיה לרבות חקירה של מנהל צוות קהל בפלאפון, סניף עין המפרץ הגב' רעות בן ישי. במהלך תביעתו בעכו ציין התובע, קיומם של 26 ביקורים ותקלות חוזרות ונשנות במהלכם המתין בערך כשעתיים. נציג הנתבעת הפנה את כב' השופטת זהבה בנר לכך, כי רוב פניות התובע נעשו עקב שימוש שלטענתו היה בלתי סביר בשני מכשירי הטלפון בבעלותו וכאשר הגיע למרכז השירות מס' פעמים כאשר מכשיריו ניזוקו. לטענתו לא הוכחו כלל 26 פניות למרכז השירות. מדובר אם בכלל ב- 9 פעמים בלבד. הנתבעת הסכימה להחזיר לתובע את הסכום ששילם בגין מנוי שמספרו. בסיכומיה טוענת הנתבעת, כי חלק מהתקופות המפורטות בתביעות הינו זהה לחלוטין אך בגין רכיבים שונים. מבלי להתייחס לתאריכים מדויקים (כאשר לדברי התובע מדובר בחודשיים לפני מועד פסה"ד בעכו והגשת התביעה בהליך הנוכחי), התרחשו תוך כדי ניהול התביעה הקודמת. לטענתה של הנתבעת לא היתה מסכימה לכל טענה מטענות התובע לגבי מכשיר שמספרו אילו ידעה על קיומה של תביעה נוספת בגין אותה עילת תביעה. זאת ועוד, לטענתה של הנתבעת, פסק ביהמ"ש בעכו בגין התקלות במכשיר ועגמת נפש בדיוק באותה סוגיה ואין סיבה לשוב ולהתדיין מחדש גם אם נוספו מקרים ואין זהות מוחלטת בין העילות. התובע מצידו מדגיש, כי הנתבעת המשיכה לחייב את התובע בגין פלאפון שמספרו למרות פסה"ד שניתן ע"י השופטת בנר ואין מחלוקת כי החיוב ע"ס 451.61 קרן צריך להיות מוחזר אליו. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, להלן התייחסותי: 1. אני נכון ולו בדוחק לקבל את עמדת התובע, כי התאריכים אליהם מתייחסת התביעה בפני אינם חופפים את התאריכים אליהם התייחסה התביעה בעכו, אם כי הוכח במשפט, כי גם כאשר התנהל המשפט בעכו היו מועדים נוספים שבמהלכם היו לתובע טענות כלפי הנתבעת והוא גם מעיד על כך בפני שבמהלכם ידע שיש בדעתו לתבוע את הנתבעת ובכל זאת, לא נאמר בהקשר זה על ידו דבר. העובדה שהתובע ידע שיש לו תאריכים נוספים שבמהלכם לטענתו היה במרכז השירות ולא קיבל את השירות המתאים ולחילופין היתה התנהלות בלתי ראויה כלפיו מחייבת היתה תיקון כתב התביעה בעכו ו/או לחילופין הדגשה בפני כב' השופטת בנר, כי הוא שומר לעצמו את הזכות לתבוע בגין טענות אלה שלא נולדו לאחר מתן פסה"ד בעכו אלא היו כבר בידיעתו. זאת ועוד, התובע הגיש תביעה 8 ימים בלבד לאחר מתן פסה"ד שבמהלכו גם הסכימה הנתבעת להחזיר סך של 1,300 ש"ח בגין מנוי מס' , דבר שבוודאי לא היתה מסכימה לו אילו היתה יודעת על תביעה נוספת וכן קיבל פיצוי הוגן ואף גבוה בגין עגמת נפש, כאשר לא הוכח כלל בביהמ"ש השלום בעכו קיומם של 26 ביקורים אלא 9 בלבד וגם מספר זה בסימן שאלה. התובע הינו עו"ד וחזקה שיידע את משמעות קיומו של פרוטוקול והנאמר בו. הדיון בעכו היה ארוך באופן יחסי לתביעה קטנה ולא מצאתי בו שום אמירה על קיומם של מקרים נוספים המזכים את התובע בעילת תביעה נוספת או על קיומה של תביעה שהוגשה בבימ"ש השלום בקריות. הסברו של התובע, כי הדברים לא נרשמו בפרוטוקול, נדחים על ידי ואינם סבירים. התוצאה מכל המקובץ דלעיל, כי התנהגותו של התובע היתה לצערי חסרת תום לב ויש בה כדי להשליך על קבלת התביעה הנוכחית. 2. הוכח, כי חלק ניכר מפניותיו של התובע היו על רקע פגמים במכשיר אשר אינם באחריות הנתבעת, אלא תוצאה של שימוש בלתי ראוי במכשיר, דבר שחייב פנייה למרכז השירות על מנת לתקן הבעיות האמורות. 3. בסיכומיה מעלה הנתבעת את סוגיית הקטנת הנזק. התובע הוא עו"ד ומתייחס לכך, כי כתוצאה מהתנהלות ובזבוז זמן אצל הנתבעת נגרמו לו בין השאר אובדן שעות עבודה ועגמת נפש רבה. התובע יכול היה ובמיוחד לאור העובדה שבמועד הפנייה לביהמ"ש השלום בעכו לפי טענתו 26 פעם היה במרכז השירות ובהמשך עפ"י התביעה הנוכחית היה עוד עשרות פעמים, הכל בתקופה קצרה מאד, כעולה מעדותו, פשוט להפסיק לעשות שימוש במכשירים ולעבור לחברה סלולרית אחרת, תוך תביעה של נזקיו, אך תחת זאת בחר כאמור להגיש את שתי התביעות הנוכחיות בנפרד. 4. אציין כי לא התרשמתי, כי נגרם לתובע נזק בהיקף אותו הוא מציין וגם לא סברתי, כי מגיע לו פיצוי בגין עגמת נפש אשר בגינו כבר קיבל פיצוי נדיב בבימ"ש לתביעות קטנות בעכו. הדבר היחידי שתמוה בעיני, הוא המשך החיובים בגין מכשיר . בעניין זה לא ניתנו לי הסברים מספיקים ואבהיר: מצד אחד היתה נכונה הנתבעת לזכות את התובע בגין השימוש במכשיר האמור בסכום של 1,300 ₪ ולכאורה הדבר לימד על כך שהתובע סיים את ענייניו מול חב' פלאפון לגבי מינוי זה. אמנם הדברים לא נאמרים במפורש בפסה"ד של השופטת בנר, ואולם ניתן להבין את רוח הדברים בהקשר זה. מסיבה זו לא ברור מדוע המשיכה הנתבעת וגבתה חיוב נוסף של 451.61 ₪ אשר גם אם היה מגיע לה בגין המכשיר, לאור הזיכוי האמור, להערכתי לא היה מקום לגבות, כך שבכל מקרה בעניין זה וזהו הדבר היחיד שהוכח, אני מקבל את עמדתו של התובע. מכל המקובץ דלעיל, דין התביעה להידחות. אני לוקח בחשבון את הסכום של 451.61 ₪ קרן, אך סבור שבכל מקרה לאור דחיית התביעה והאמור דלעיל, יש לפסוק הוצאות משפט לחובת התובע וגם כאן אקח בחשבון את כל הנסיבות לרבות הכרעתי בנושא מעשה בית הדין ולרבות נושא תום הלב באופן שהתובע ישלם סך של 1,200 ₪ + מע"מ בלבד כהוצאות משפט בתיק זה. סכום זה ישלם התובע לנתבעת תוך 30 יום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. פלאפוןסלולר (תביעות)