כפי שכבר פורט לעיל, בפרק המתייחס לפן העובדתי, נראה, כי לא נפל דופי בהתנהלותו של הבנק. נציגות הבנק קיימו פגישה ראשונית עם התובעת, שמעו ממנה נתונים ועל יסוד זה נתנו הצעה עקרונית. באותה עת היה ברור לכל הצדדים כי מדובר בהצעה ראשונית הכפופה לביצוע בדיקות. התובעת עצמה שיתפה פעולה עם שני שמאים מטעם הבנק לביצוע הבדיקות. לא ברור לי מדוע טוענת התובעת, כי הבנק התנהל מולה בחוסר תום לב. הבנק התנהל מולה בהגינות ובשקיפות למן הרגע הראשון. התובעת ניגשה לבנק והציגה לפניו מצג מסוים. על יסוד אותו מצג הציע הבנק לתובעת ליטול הלוואה בתנאים מסוימים, תוך שהוא מבהיר שהמתכונת הסופית של העמדת ההלוואה, כפופה לביצוע בדיקות מטעמו. לאחר שהבדיקות הללו בוצעו והנתונים שנתגלו בהן לא תאמו את מצגי התובעת, עשה הבנק ניסיון נוסף לבוא לקראתה ומינה שמאי שני שיבדוק את הנכס פעם נוספת. לאחר שנתקבלו חוות דעת של שני שמאים מטעם הבנק, ושניהם הצביעו על פגמים בנכס, אליהם לא התייחסה התובעת בעת שהציעה את הצעתה, זכאי היה הבנק לבטל את ההצעה הראשונית שניתנה על בסיס מצגי התובעת. הבנק ערך הצעה חדשה, שתאמה את הנתונים שהועלו בבדיקות השמאים. אינני מוצאת בכך משום חוסר תום לב של הבנק או התנהגות פסולה. הבנק רצה בעיסקה שהציעה לו התובעת, הראיה ששלח שני שמאים ואף הציע לה, לאחר שההצעה המקורית לא נמצאה מתאימה, שני מסלולים אחרים להעמדת ההלוואה. התובעת בחרה שלא לקבל הצעות אלה של הבנק ופנתה לבנק אחר, בנק מזרחי טפחות. גם ההצעה של בנק מזרחי טפחות לא ניתנה בתנאים הראשונים שהנתבע הציע לה. יתכן והתובעת סבורה כי הבנק הנתבע צריך היה לדבוק בהצעתו הראשונית ולא לסטות ממנה. אך התובעת אינה יכולה לשים עצמה בנעליו של הבנק ולקבל במקומו החלטות הנוגעות להעמדת אשראים ולנטילת בטוחות. אם הצליחה התובעת בכוחה לקבל מבנק מזרחי טפחות הצעה משופרת יותר משתי ההצעות של הבנק, אין בכך עדיין כדי לחייב את הבנק הנתבע. לכל גוף יש מדיניות העמדת אשראי משלו, היא משתנה מעת לעת. אין באופן המדיניות של בנק מזרחי טפחות כדי להשפיע על אופן המדיניות של בנק דיסקונט למשכנתאות. מכל מקום, ראינו כי גם הצעתו של בנק מזרחי טפחות היתה נמוכה יותר מההצעה המקורית ומן הסתם גם בנק מזרחי טפחות ערך את הבדיקות שלו. נציגי בנק מזרחי טפחות לא הובאו לדיון לפני ולא הזדמן לשמוע אלו בדיקות ערך בנק זה לפני שהעמיד את ההלוואה לתובעת, ואיזה מצגים הציגה לפניו התובעת לפני שהעמיד לה את ההלוואה בתנאים אלה. כך או כך, באופן התנהלותו של בנק דיסקונט למשכנתאות לא נפל דופי, לא היה חוסר תום לב. התובעת הצביעה על כך שבנק, בהיותו גוף ציבורי כלכלי רב עוצמה, חייב בחובות אמון מיוחדות וחובות תום לב מוגברות. היא סברה כי הבנק לא הפעיל חובות אלו בעניינה. ברם, דווקא משום אותן חובות מיוחדות ומוגברות המוטלות על גוף כלכלי כזה, חייב היה הבנק לבצע את כל הבדיקות לפני שהעמיד לתובעת את האשראי. אין לשכוח כי לבנק יש אחריות כלפי התובעת שלא תאבד כספה ותלכד במשכנתא שאינה הולמת את תנאי הנכס. הבנק כאשר בדק את שוויו הריאלי של הנכס הנרכש ע"י התובעת גונן לא רק על עצמו, אלא גם על התובעת, שלא תיטול משכנתא בלתי ריאלית שאינה מתאימה לנכס הנרכש. יתרה מכך, הבנק הוא גם גוף ציבורי וככזה, מוטלת עליו האחריות לעסוק בכספי הציבור באמונה ולא לפזרם לכל רוח. חוות הדעת השמאית שהביאה התובעת היתה צריכה לעמוד למבחן נוסף ולו מטעם זה. אני מוצאת אפוא, כי אכן על הבנק מוטלות חובות אמון מיוחדות וחובות תום לב מוגברות. עם זאת, אני סבורה כי בענייננו, הבנק לא רק שלא הפר את אותן חובות כלפי התובעת, אלא להיפך, עמד בהן, כאשר ביצע את הבדיקות הנחוצות והתאים את הצעתו הכלכלית למצב הנכס לאשורו, הן בפן הפרטני כלפי התובעת כלווה, והן בפן הכללי כלפי הציבור. ניזקה של התובעת: אאחד כאן את הדיון בשתי השאלות ג' ו-ד' שפורטו בעמוד 13 לפסק דין זה לעיל. אני קובעת, כי התובעת אכן נטלה הלוואה בסופו של דבר בתנאים פחותים מהתנאים שהוצעו לה מלכתחילה. ברם, אני סבורה, כי אין המדובר בנזק כלכלי אשר בגינו זכאית התובעת לפיצוי. מדובר בהתפתחות טבעית של עיסקה ובהתאמת התנאים הסופיים של העיסקה לנסיבות הריאליות. ניהול מו"מ לקראת כריתתה של עיסקה, אינו תהליך חד מימדי, העיסקה מתעצבת ומתגבשת תוך כדי הידברות וביצוע בדיקות. ההצעה משתנה ולובשת פנים חדשות תוך כדי המו"מ. המתכונת הסופית של החוזה המתגבש, אינה תואמת בהכרח את עמדות הצדדים בתחילת הדרך. זהו תהליך טבעי של ניהול מו"מ בתנאי שוק חופשי ואין לראות בו משום נזק המצריך פיצוי. התובעת צרפה במסגרת כתבי טענותיה והביאה לעדות את המומחה מטעמה מר שגיא בן-שלוש. המומחה מסר חוות דעת מעוגנת ומפורטת בדבר השוני בתנאי ההלוואה שהועמדה לתובעת בסופו של דבר בבנק מזרחי טפחות אל מול ההלוואה הראשונית שהוצעה לה ע"י בנק דיסקונט. כל זה טוב ויפה, אך ברור שהתובעת לא היתה זכאית בסופו של דבר להלוואה בתנאים הראשונים שהוצעו ולכן אין מקום להשוות בין שתי המשכנתאות. התובעת טענה כי שערי הריבית השתנו ולכן היא זכאית לפיצוי. אולם, הבנק טען ואני מקבלת, כי לאחר בדיקת שווי הנכס ע"י שמאים מטעמה, התברר כי שערי הריבית אותם הציע במקור אינם כלכליים ואינם מתאימים לעיסקה. לכן, אין מקום לבצע השוואה לשערי ריבית אלה שאינם עוד אקטואליים. התובעת טענה עוד, כי בנק מזרחי טפחות אישר רק 90% מימון לרכישת הדירות בחיפה ולא 100% מימון כפי שהוצע לה במקור ע"י הנתבע ולכן היא זכאית לקבל השלמה של 10% נוספים מאת הבנק הנתבע. לא ברור לי מדוע התובעת סבורה, כי היא זכאית לקבל מבנק דיסקונט למשכנתאות מימון מלא של 10% משווי נכס שהיא עצמה רכשה, נרשם על שמה ויימצא בבעלותה מכאן ואילך. התובעת בחרה שלא לכרות עיסקה עם הבנק הנתבע, ומדוע שזה יממן עבורה 10% משווי של רכישה שביצעה דרך בנק אחר ? הדרישה העקרונית של התובעת לקבל מימון של 100% בעיסקת הלוואה נדחתה על ידי, ולפיכך אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי זה. אני מוצאת, כי התובעת אינה זכאית לפיצוי על נזק כלכלי כלל ועיקר. מכאן, אני שוללת את דרישותיה של התובעת בסעיפים 77.2, 77.3 לכתב התביעה. התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין פערי ריבית על ההלוואות בסכום של 86,000 ₪ או בכלל. התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין 10% מימון עצמי של התובעת בסך 65,000 ₪ או בכלל. כמו כן, לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח נזקים נוספים אותם דרשה בסעיף 77 לכתב התביעה. ראשית, הנזק שנדרש בסעיף 77.1 שם, לא הוכח. התובעת דרשה עלויות של פרוצדורה בנקאית בשיעור של 7,838 ₪ תשלומים עבור מיחזור המשכנתא של הדירה ברמת-גן ועלויות שונות. ברם, הרי התובעת נטלה בסופו של דבר משכנתא אם כי אצל בנק אחר, כל אותן פרוצדורות בנקאיות שביצעה לא ירדו לטימיון, אלא מומשו על ידה אצל הבנק האחר. אם כך, ממילא אין התובעת זכאית לפיצוי בגין הוצאות פרוצדורה בנקאית שבסופו של דבר שימשו אותה היטב בעיסקה אחרת אצל בנק אחר. למעלה מן הצורך אומר, כי גם אם התובעת לא נעזרה בפרוצדורה הספציפית הזו אצל בנק מזרחי טפחות, הרי ממילא ההוצאות הפרוצדוראליות בהן נשאה אמורות לחול עליה. אילו התובעת היתה מציגה לבנק הנתבע מצג נכון וראוי באשר למצב הדירות הנרכשות, היתה מקבלת מלכתחילה הצעה מתאימה כפי שקיבלה בסופו של דבר. כל התהליך הונע בעקבות מצג בלתי מתאים שהציגה התובעת לבנק באשר למצב הדירות בחיפה. לפיכך, אין לתובעת להלין עליה על עצמה. שנית, הנזק שנדרש בסעיף 77.4 שם, 25,000 ₪ עבור עלויות נלוות, הוצאות טלפון נסיעה וכו' וכן עוגמת נפש, לא הוכח. ברכיב ההוצאות הנלוות, נסיעה, שיחות טלפון, זמן עבודה, לא פירטה התובעת כדבעי ולא הציגה ראיות וקבלות התומכות בגירסתה, כגון קבלות על דלק, חשבונות טלפון, דוחות מס המשקפים את זמן העבודה אותו השקיעה בפועל לצורך הפקת התמורה הכלכלית אותה היא תבעה. אין לנו אינדיקציה אובייקטיבית לגבי עלות שעת עבודה של התובעת. היא העמידה כל זאת על סכום של 25,000 ₪ אולם לא יצקה תוכן ממשי לתוך הסכום ולא פילחה אותו לפרטי פרטים. גם רכיב עוגמת הנפש נטען אגב אורחא, מבלי שהופרד מיתר הרכיבים ומבלי שהוסבר מפני מה זכאית התובעת לעוגמת נפש בגין עיסקה כלכלית שלא יצאה לפועל. גם המומחה הכלכלי מר בן-שלוש מטעמה שהתייחס לנתונים אלה בחוות דעתו, העיד כי קיבל את הנתונים מהתובעת כמות שהם, וככאלה הכליל אותם בחוות הדעת. סכום זה לא הוכח אפוא, אלא היה כללי מידי, לא באופן הנדרש לצורך הוכחה. גם אילו הייתי מוצאת כי התובעת זכאית לפיצוי מאת הנתבע, ולא כך מצאתי, לא הייתי מזכה את התובעת בסכום כללי זה שלא הוכח. שלישית, הנזק שנדרש בסעיף 77.5, סכום של 15,000 ₪ אותו דרשה התובעת בגין פגיעה במוניטין, לא הוכח. התובעת טענה בשפה כללית, כי המוניטין שלה נפגע, ולא הסבירה מדוע נפגע לדעתה, לפני מי נפגע ואיזה נזק נגרם לה בסופו של דבר מול גורמים אחרים בגין אותה פגיעה. אלו התקשרויות מסחריות נגרעו ממנה בשל המוניטין שלדעתה שיבש הבנק. לסיכומו של ראש פרק זה הוא, כי התובעת לא הוכיחה זכאות לנזקים וגם אם היתה מוכיחה זכאות, הרי הנזקים שנתבעו בסעיפים 77.1 , 77.3, 77.4, 77.5 לא הוכחו כלל ועיקר. אשר לנזק שנתבע בסעיף 77.2, אני קובעת שהתובעת אינה זכאית לפיצוי, גם אם קיים פער כאמור בהפרשי הריבית בין שני הבנקים, משום שהעיסקה לא יצאה לפועל מסיבות מוצדקות ולא מסיבות המטילות על הבנק הנתבע חבות לפיצוי. סיכום: מן המקובץ לעיל, דין התביעה להידחות, וכך אני מורה. התביעה נדחית. התובעת תישא בתשלום הוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד מטעמו בסך של 10,000 ₪. בנקבניהתום לבשאלות משפטיותמשא ומתן