טוען, כי הוא מעולם לא התקשר בחוזה הביטוח וכי לקראת תום תקופת הביטוח בשנה שקדמה למועד החידוש, פנתה אליו נציגת סוכנות הביטוח שבאמצעותה ביטח את רכבו, והציעה לו לחדש את ביטוח הרכב, אולם הוא סירב, וביקש לקבל הצעת מחיר, אותה יוכל להשוות להצעות אחרות, על מנת לקבל החלטה. לטענתו, רק באוקטובר 2010 גילה כי הוא מבוטח למן חודש יוני 2010, מבלי שאישר זאת, מבלי שביקש זאת, ואף מבלי שהעביר לחברת הביטוח אמצעי תשלום כלשהו. 4. יצוין, כי בעת חקירתו בדיון בהתנגדות, ציין הנתבע כי חידש את ביטוח החובה של רכבו בסוכנות הביטוח ובאמצעות התובעת, אולם את הביטוח המקיף עשה בחברה אחרת (וראו פרוטוקול הדיון מיום 18.9.2011 עמ' 2 ש' 13 - 16). ואולם בהודעה שהגיש לתיק בית המשפט ביום 3.10.2011 (בקשה מס' 2 בתיק) ציין כי לא ערך ביטוח מקיף לרכבו באותה השנה, שכן החוק אינו מחייב זאת. 5. במהלך הדיון, ובחקירות שהתקיימו לפניי ביום 20.1.2014, הועלו נושאים שונים אשר הצדדים סברו שיש להם רלוונטיות. כך, למשל, טען הנתבע, כי על פי ההלכה הפסוקה, כמו גם על פי חוזרי המפקח על הביטוח, אין תוקף להארכה אוטומטית של חוזה הביטוח, ויש צורך בחתימת הלקוח על כל הארכה. מנגד, טענה התובעת, כי משהתברר שהתובע לא ביטח את רכבו בביטוח מקיף חלף הביטוח שהוצא אצל התובעת, יש לחייבו במלוא סכום התביעה. 6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ושבתי וקראתי את פרוטוקולי החקירות שהתקיימו בהליך זה, אני סבור כי השאלה היחידה שיש לה משמעות לעניין ההכרעה בהליך זה היא השאלה האם אישר הנתבע את הצעת הביטוח שנמסרה לו, כגרסת התובעת - שאז מדובר בהתקשרות בחוזה ביטוח חדש, או שמא ביקש התובע שהות, ולא נתן את אישורו. זו השאלה שעל הפרק, והיא שתכריע, לטעמי, את גורל התביעה. 7. אין חולק, כי הקשר היחיד שהיה לנתבע עם התובעת נעשה באמצעות סוכנות הביטוח בר-יהודה, ובאופן ספציפי - עם גב' גנן, עובדת הסוכנות (להלן: "גב' גנן"). גרסתה העובדתית של גב' גנן לעניין זה פורטה בסעיפים 14 - 23 לתצהירה. גרסתה של גב' גנן, בתמצית, היא כי הנתבע היה מבוטח באמצעות הסוכנות במשך שנתיים, וכאשר פנתה אליו ביחס לחידוש הפוליסה לשנה השלישית, ביקש לקבל הצעת מחיר, קיבל אותה ואישר את חידוש הפוליסה לפיה, אולם לא עדכן את הוראת הקבע, ונמנע מלשלם בגין הפוליסה. 8. לעומת זאת, טוען הנתבע, כי המגעים עם גב' גנן התמקדו בהצעת הביטוח, וכי לא קיבל מעולם את טופסי הוראת הקבע לתקופת החידוש. הנתבע ציין, כי הקפיד מדי שנה לנהל משא ומתן עם הסוכנות על תנאי הפוליסה, וכי ביטל את הוראת הקבע בסוף תקופת הפוליסה השנייה, מכיוון שביקש להפסיק את הביטוח. 9. לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. הטעם העיקרי לכך הוא, שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע המוטל עליה. גב' גנן אישרה בחקירתה הנגדית, כי הפוליסה שולמה בשנתיים שקדמו לחידוש שהוא נושא ההליך דכאן באמצעות הוראת קבע שהועברה מחדש בכל שנה (עמ' 5 ש' 27 - 32), אולם בשנה השלישית לא העביר הוראת קבע, ולטענת הנתבע (עמ' 6 ש' 11) אף לא קיבל טופסי הוראת קבע. התובעת לא הביאה כל ראיה פרט לעדותה של גב' גנן לכך שטופסי הוראת הקבע אכן נשלחו, וזאת לעומת הראיות שהציגה לכך שהצעת המחיר נשלחה לנתבע (נספח ג' לתצהיר גב' גנן). מכל מקום, העובדה כי ביחס לשנתיים הראשונות הקפיד הנתבע להעביר הוראת קבע, וביחס לשנה השלישית לא העביר הוראה כזו, או כל אמצעי תשלום אחר, יש בה כדי להעיד כי לא הייתה לו גמירות הדעת הדרושה לשם התקשרות בחוזה הביטוח. כאשר לקוח המקפיד להעביר אמצעי תשלום בכל שנה נמנע מכך, מצדיק הדבר בירור מחודש של חברת הביטוח ביחס לכוונותיו, בירור שלא שוכנעתי כי נעשה בפועל. זאת ועוד. גב' גנן העידה כי הנתבע הגיע למשרדי הסוכנות לשם כיסוי יתרת חוב שהייתה לו ביחס לביטוח החובה. גרסתה שלפיה כאשר הגיע להסדיר תשלום בגין פוליסה אחרת נשאל ביחס לפוליסה נושא הליך זה, והשיב כי ישלח את התשלום בדואר אינה מתקבלת על דעתי, ובעיקר אינני סבור שהגיוני שגב' גנן עצמה הייתה מסתפקת בתשובה כזו, כחצי שנה לאחר שלטענתה הוזמנה הפוליסה, ולא עומדת על פירעון מיידי של התשלום. יש לציין, כי אף שגב' גנן טענה בתצהירה ששלחה לנתבע את טופס הוראת הקבע, ואף שסוגיית טופס הוראת הקבע תפסה מקום מרכזי בחקירתה של גב' גנן בידי הנתבע, הנתבע לא נשאל כלל בחקירתו הנגדית האם קיבל את טופס הוראת הקבע בשנה השלישית, וזאת למרות עדותו הברורה בדבר חתימתו על טופס כאמור בשנתיים הראשונות (וראו עמ' 4, ש' 18 -19). גם בכך יש כדי להחליש את גרסתה העובדתית של התובעת. 10. למעשה, אל מול הכחשתו הנמרצת של הנתבע, אשר התרשמתי מעדותו כי הוא מאמין באמונה שלמה באמיתות גרסתו, כשלה התובעת מלהציג אסמכתאות עצמאיות, דוגמת תרשומות פנימיות של סוכנות הביטוח או תיעוד מזמן אמת, שיכול היה לשפוך אור על הטענות, וזאת אף שמדובר באירועים שאירעו בחודש יוני 2010, לפני למעלה מ-3 שנים. 11. לשאלת קיומה או העדרה של פוליסה מקבילה אינני מוצא לנכון לייחס משקל ניכר. כבר במהלך הדיון בהתנגדות התקשה הנתבע לזכור את פרטיה של הפוליסה הנטענת, ובסמוך לאחר הדיון הודיע לבית המשפט כי לא הייתה בידו פוליסה כאמור. אינני רואה חשיבות דרמטית לעניין זה, ממש כשם שאינני רואה חשיבות דרמטית לטעות שנפלה בתצהירה של גב' גנן, ושבה הודתה בחקירתה (עמ' 5, ש' 18- 19). 11. בנסיבות אלה, אני סבור שהתובעת לא הוכיחה כנדרש ממנה כי הנתבע אכן הביע את רצונו להתקשר בחוזה ביטוח עם התובעת. אכן, מקובלת עליי עמדת ב"כ התובעת, כי אין חובה להחתים את המבוטח על חוזה הביטוח, ואני ער לשיקולי הנוחות והתועלת המועילים, מן הסתם, גם למבוטחים, אשר יכולים להזמין פוליסות ביטוח מבלי להטריח את עצמם לסוכנות הביטוח. אולם בהעדר מסמך חתום המבטא את הסכמת המבוטח לכריתת חוזה הביטוח, נדרשת חברת הביטוח המבקשת לאכוף על לקוח חוזה ביטוח שהוא מתכחש לו לראיות טובות על מנת להוכיח כי אכן הלקוח ביקש להתקשר בחוזה - וראיות כאלה לא הוצגו לפניי. על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה. 12. הצדדים ניהלו את ההליך, אשר סבב סביב סכום פעוט יחסית, בוודאי מבחינת התובעת, ברצינות המאפיינת תיקים גדולים בהרבה. משהוכרעה התביעה, יש לקבוע את שיעור ההוצאות שישולמו, כך שהזוכה, אשר נדרש לנהל הליך משפטי לשווא, לא ייצא ניזוק מעצם ניהול ההליך. אשר על כן, התובעת תישא בהוצאותיו של הנתבע בניהול ההליך בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישולם בתום 30 ימים מהיום, שאם לא כן - יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. חוזהפוליסהחוזה ביטוח