לטענת התובעת , סיכלו הנתבעים את קיום פסק הדין בכל הקשור לפירוק מערכת הגז והשבתה לתובעת , זאת למרות שהתובעת מילאה את חלקה בפסק הדין והשיבה לנתבעים את הסכום ששילמו תמורת המערכת. לטענת התובעת, הציבו הנתבעים דרישות שלא בא זכרן בפסק הדין בבית משפט לתביעות קטנות ודרשו כי ביצוע הפירוק והשבת הרכב לקדמותו ייעשה בתוך 24 שעות, וכן כי כל החלקים ברכב שבהם נעשה שינוי יוחלפו ולא יתוקנו. כן ניטען כי הנתבעים זומנו מס' פעמים למוסך התובעת בקריות באיזור חיפה אולם סירבו להגיע. כל מאמצי התובעת לתיאום ביצוע פירוק מערכת הגז לשיטתה , במוסך שלה , באיזור הקריות חיפה, נתקלו כאמור בסירוב מצד הנתבעים .בסופו של יום ביצעו הנתבעים את הפירוק שלא באמצעות התובעת. התובעת העמידה את סכום תביעתה על סך של 19,860 ₪, הכולל את שווי מערכת הגז שהינו 9,860 ₪, וכן אובדן זמן עבודה והוצאות כלליות בסך של 5,000 ₪ וכן הפסד הכנסות במשך 10 חודשים שבהם החזיקו הנתבעים את המערכת ברשותם, המוערך על ידי התובעת בסך של 5,000 ש"ח. הנתבעים מנגד טענו כי התובעת היא זו אשר לא פעלה להסרת מערכת הגז בהתאם לפסק הדין. זאת למרות פניות רבות של הנתבעים לתובעת, עד אשר לא הייתה לנתבעים ברירה אלא לבצע את פירוק מערכת הגז שלא באמצעות התובעת, בהתאם להוראות פסק הדין. הנתבעים אף טוענים כי לאור התנהלות התובעת, לא סמכו על שיקול דעתה של התובעת בכל הנוגע לפעולות הנדרשות לצורך השבת רכבם לקדמותו, ועל רקע זה דרשו להיות נוכחים בעת ביצוע העבודות. באשר לשווי המערכת טענו הנתבעים, כי מנהל התובעת טען במסגרת ההליך שהתנהל בפני כב' השופט דפדי, כי שוויה של המערכת שואף לאפס,- עמוד 4 לפסק הדין שורות 17,18. משכך , דין תביעתו לפיצוי בגובה שווי מערכת חדשה להידחות. פירוק מערכת הגז בוצע במוסך "קמחי עולם הרכב", אשר הוצג לנתבעים על ידי התובעת, כאחד מהמוסכים נותני השירותים למערכות הגז. באשר לתשלום סכום התביעה, טענו הנתבעים כי התובעת לא שילמה את מלוא הסכום שנפסק כנגדה, אלא שלידי הנתבעים הועבר הסכום שהופקד בקופת בית המשפט ונותרה יתרת חוב בסכום של 798 ₪. הכרעה ודיון בטרם אדון בנזקים אשר לטענת התובעת נגרמו לה ובחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט על מנת לאמוד נזקים אלו, אבחן את התנהגות הצדדים בכל הקשור לקיום פסק דינו של כב' השופט דפדי, בכל הנוגע לפירוק מערכת הגז מרכב הנתבעים. כאמור שני הצדדים טוענים כי הצד שכנגד הביא לסיכול יישומו וביצועו של פסק הדין ולכל צד טענות כרימון כנגד התנהלות הצד שכנגד. אין חולק כי כב' השופט דפדי נתן לתובעת רשות לקבל לידיה את מערכת הגז והשית עליה את כל ההוצאות הכרוכות בכך, ואף קבע כי היה ולא תעשה כן התובעת בתוך 30 ימים תעמוד הזכות לנתבעים לפעול לפירוק המערכת ולתבוע את עלויות הפירוק בתביעה עצמאית. פסק הדין לא פירט תנאים נוספים לפירוק המערכת, כדוגמת "מקום ביצוע פירוק המערכת "ומשך הזמן לביצוע הפירוק אלא שכאמור הנתון שהיה בפניו היה הצהרת התובעת דנן כי יש לה מוסכים בפריסה ארצית ונגישה ברחבי הארץ לנוחיות לקוחותיה. מכאן המחלוקת שבין הצדדים שבפניי. עוד אציין למן מועד מתן פסק הדין, החלה מסכת התכתבויות בין הצדדים, בכל הנוגע לאופן ביצוע פירוק מערכת הגז, שנמשכה מס' חודשים. התובעת שלחה הודעה לנתבעים באמצעות הפקס, הודעה אשר באופן תמוה נושאת תאריך 16/8/10, -9 ימים לפני מועד שבו ניתן פסק הדין, בגידרה נמסר לנתבעים כי עליהם להגיע למוסך החברה לפירוק המערכת, ביום ובשעה שנקבעו, בחיפה, תוך שצוין כי משך הזמן הצפוי הינו שני ימי עבודה. בהודעה לא צוינו פרטי מוסך החברה וכתובתו ואף נראה כי המועד נקבע באופן חד צדדי. הנתבעים מצידם שלחו לתובעת מכתב בדואר רשום נושא תאריך 31/8/10, בגידרו דרשו כי הנתבעים יקיימו אחר הוראות פסק הדין. בין היתר צוינה הדרישה כי החלקים שבהם בוצע שינוי בעת התקנת מערכת הגז יוחלפו בחלקים חדשים במוסך מורשה של חברת מזדה. הנתבעים סירבו לדרישת התובעת לבצע את פירוק המערכת במוסך התובעת בחיפה, אלא דרשו כי העבודות תבוצענה במוסך מורשה בסמוך לאזור מגוריהם .זאת בשל רצונם להיות נוכחים בעת ביצוע העבודות על מנת לפקח כי אכן רכבם יושב למצבו הקודם, טרם התקנת מערכת הגז. בהמשך הודיעה התובעת לנתבעים כי היות ולא נענו לדרישותיה להגיע למוסך התובעת לפירוק המערכת, הרי שהם יחויבו בעלות של 250 ₪ ליום בגין השימוש במערכת . כן דרשו כי הנתבעים ישלמו להם את שווי המערכת המלא, אם אין ברצונם להשיב את מערכת הגז לידי התובעת. לאחר שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמה בדבר התנאים לפירוק, פעלו הנתבעים באופן עצמאי בהתאם לפסק הדין וביצעו את פירוק מערכת הגז במוסך "קמחי עולם הרכב" .לאחר שבוצע הפירוק, הודיעו לתובעת כי המערכת פורקה והתובעת רשאית לקבל את המערכת לרשותה. מטענות הצדדים ומהראיות שהוצגו בפניי, ניתן לקבוע כי מאחר ופסק הדין לא קבע את התנאים לפירוק המערכת, הציב כל צד תנאים התואמים את האינטרסים שלו ובכך סיכלו באופן הדדי את קיומו של פסק הדין. בבחינת טענות הצדדים מכאן ומכאן , אני סבורה כי דרישת הנתבעים כי העבודות תבוצענה במוסך מורשה של חב' מזדה לצד דרישתם להיות נוכחים בעת ביצוע עבודות הפירוק והשבת הרכב לקדמותו ובשים לב למשבר האימון בין הצדדים שתוצאתו בפסק הדין שנתן כבוד השופט דפדי ,אינן דרישות בלתי סבירות כפי שטוענת התובעת, וזאת במיוחד לאור חוסר האמון שנוצר בין הצדדים כאמור , אשר נבע מכך שהתובעת אכן התקינה מערכת גז אשר לא תאמה את המצג שהוצג לנתבעים ,כפי שהוכרע בפסק דינו של כב' השופט דפדי. מנגד, דרישותיה של התובעת כי עבודות הפירוק תבוצענה אך ורק במוסך התובעת שנמצא בחיפה, למרות שלגירסתה שלה יש לה מוסכים בפריסה ארצית , וכשמקום מגורי הנתבעים הינו ברמת גן, ולצידה , הדרישה להשארת הרכב במשך 48 שעות, יש בה כדי למנוע מהנתבעים להיות נוכחים בעת ביצוע העבודות. בחקירתו העיד המומחה מטעם התובעת כי מוסך "נענע" בראשון לציון הוא מוסך בעל מומחיות במערכת הגז שהותקנה ברכב הנתבעים. גם מנהל התובעת העיד בחקירתו כי גם מוסך "נענע" בראשון לציון וגם מוסך "חישגז" בפתח תקווה מוסמכים לביצוע עבודות אלו, אולם הסביר כי לאור המצב המיוחד שנוצר במקרה הנוכחי, נדרשו הנתבעים להגיע דווקא למוסך בחיפה. אני מוצאת כי דרישה זו של התובעת הועלתה בחוסר תום לב מצידה ועל מנת להכביד ולהעיק על הנתבעים והכל בנסיבות בהן עמד בהחלט פיתרון נוסף לתובעת אלא שהיא מצאה לנכון שלא לבחור בו. בבחינת טיעוני הצדדים , לא נוכחתי באופן חד משמעי שלא ניתן היה להיענות לדרישת הנתבעים ולבצע את העבודות במוסך הקרוב למקום מגוריהם ובכך לאפשר לנתבעים להיות נוכחים בעת ביצוע העבודות ברכבם, זאת בין היתר בשים לב לטענת הנתבעים שלא נסתרה על פיה המוסך שם בוצע פירוק המערכת הוא מוסך אליו הופנו הנתבעים על ידי התובעת , מיד לאחר המערכת המקורית ברכבם , לצורך תחזוקה.- סעיף 10 לכתב הגנת הנתבעים . טענה שאישר גם העד מטעם התובעת - סער בזק בע 10 לפרטיכל שורות 1,2. ממכתבי התובעת ניתן ללמוד כי היא ביקשה לבצע את פירוק המערכת "על פי דרישות משרד התחבורה" וכן לבצע בדיקה על ידי הטכניון כמעבדה מוסמכת, ואף הודיעה לנתבעים כי סוגיית בחירת המוסך הינה על פי שיקול דעתה הבלעדי (מכתבה של התובעת מיום 22/9/10 שצורף לכתב התביעה), אלא שלא הוצגה בפניי כל ראיה בדבר הצורך בבדיקות אלו או בדבר הצורך בביצוע העבודות דווקא במוסך בחיפה להבדיל ממוסך אחר בעל מומחיות דומה. מסקנתי לעניין זה כי התובעת לא הרימה את הנטל הנדרש ולא הוכיחה כי הנתבעים הם שהציגו דרישות בלתי סבירות אשר מנעו את קיומו של פסק הדין, ואני דוחה את טענות התובעת לעניין זה. תביעת החזר שווי מערכת הגז כאמור בפסק הדין, הורה כב' השופט דפדי, על ביטול עיסקת מכר מערכת הגז וחייב את התובעת להשיב לידי הנתבעים את התמורה המלאה ששולמה בעבור מערכת הגז, בסך של 8,500 ₪. אין מחלוקת כי פסק דין זה בוצע והנתבעים קיבלו את התמורה ששילמו, מתוך הפיקדון שהפקידה התובעת בקופת בית המשפט. בתביעה שבפניי עותרת התובעת לקבל את "שווי מערכת הגז שנמצאת ברשות הנתבעים". ודורשת כי הפיצוי יהא שווה ערך למחיר "מערכת חדשה". לעניין זה טענו הנתבעים בתשובה כי התובעת עצמה העריכה בהליך הקודם שהתקיים בין הצדדים בפני כב' השופט דפדי כי שווי המערכת שואף לאפס. טענה שאף זכתה להתייחסות בפסק דינו של כבוד השופט דפדי הגם שלא אומצה על ידו. כללי המניעות וההשתק השיפוטי (Judicial Estoppel) נועדו למנוע מבעלי דין לטעון טענות סותרות בפני בית המשפט, בין אם מדובר במסגרת אותו הליך או במסגרת הליכים שונים. בשנים האחרונות חלה התפתחות בפסיקה לעניין כללי ה"השתק השיפוטי", שכן בעבר חל השתק שיפוטי כלפי בעל דין, רק ביחס לטענות שנטענו על ידו והתקבלו על ידי בית המשפט, ואילו ביחס לטענות שנדחו לא הייתה כל מניעה לכאורה להעלות טענה סותרת. אולם במסגרת פסיקותיו של בית המשפט העליון, התבססה הגישה הגורסת כי גם ביחס לטענה שנדחתה, יש להחיל את כללי המניעות וההשתק השיפוטי. גישה זו נשענת בין היתר על דוקטרינות תום הלב והשימוש לרעה בהליכי משפט, שכן מתן אפשרות לבעל דין לטעון טענות עובדתיות חלופיות ולמעשה סותרות יש בה כדי לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי (ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ''ד נט(6) 625 וכן רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.13 והאסמכתאות המפורטות בו). על פי כללים אלו, מושתקת התובעת מלטעון בהליך שבפניי כי שווי המערכת הינו כערכה המלא ביום שנרכשה, שעה שבהליך אחר טענה כי "ערכה שואף לאפס". התובעת הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, לצורך הוכחת הליקויים הקיימים במערכת הגז שפורקה מרכבם של הנתבעים. חוות הדעת הוגשה על ידי מר אובלנדר יוסף, שהינו המנהל המקצועי של התובעת, ונכתבה לאחר שהמומחה בדק את המערכת הגז ביום 28/2/2012, בעת שהגיע לקבלה מאת הנתבעים. המומחה מטעם התובעת קבע כי כבר במבט ראשון הבחין כי המערכת פורקה בצורה רשלנית .בשל האופן שפורקה הרי ש המערכת אינה שמישה לחלוטין, מצבה בלתי הפיך, והיא אינה ברת תיקון. המומחה הצביע גם על ממצאים נוספים: שבר במחשב הגז אשר אינו בר תיקון, זוהתה קורוזיה במעבה הגז, צינורות הגז וצינורות הנחושת נחתכו וחוטי המצתים נקרעו. בנוסף קבע כי רכיבים מסוימים של המערכת חסרים. מסקנתו הסופית הייתה כי פירוק ואחסון המערכת בוצעו בצורה רשלנית וכן ליקויים תחזוקתיים של הרכב הביאו ליצירת קורוזיה, רכיבים מסוימים חסרים, המערכת אינה ברת שימוש ולכן ערכה שווה לאפס. בהשוואת גרסת התובעת בהליך שהתנהל בפני כב' השופט דפדי ,שם נטען כי שווי המערכת שואף לאפס אל מול גרסת התובעת דכאן המתבססת בין היתר על חוות הדעת המומחה מטעמה שקבע כי אופן הפירוק ואחסון המערכת הביא לירידת שווי המערכת, הרי שלא נותר אלא לדחות את גרסת התובעת. מה גם והתובעת לא הוכיחה את שווי המערכת למועד פסק דינו של כבוד השופט דפדי למקרה והיא זו שהייתה מפרקת אותה. לשיטתה של התובעת, שווי המערכת היה אפסי עוד בטרם בוצע פירוק המערכת ואחסונה באופן עצמאי על ידי הנתבעים. ולכן לא ניתן כעת לטעון כי הנתבעים הם שהביאו לאובדן ערכה של המערכת. המומחה מטעם התובעת אף לא התייחס כלל במסגרת חוות דעתו, להשפעת השימוש שנעשה במערכת במשך מס' שנים על שווי המערכת. עניין שיש בו כדי לפגום בקבילות הערכת השווי שנעשתה במסגרת חוות הדעת. לשון אחרת , מסקנתו הסופית של המומחה כי ערכה של המערכת הינו אפסי, אין בה לסייע לבית המשפט , בבואו להעריך את שוויה הנכון של המערכת, שכן לא בוצעה הבחנה בין ירידת שווי כתוצאה מבלאי טבעי, מעצם השימוש בה, לבין ירידת שווי כתוצאה מאופן ביצוע פירוק המערכת ואחסונה. כך לדוגמה נטען במסגרת חוות הדעת כי הקורוזיה במערכת נגרמה כתוצאה מליקויים תחזוקתיים ברכב, עניין שכלל איננו קשור למחלוקת שבפניי שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מפירוק המערכת באופן עצמאי על ידי הנתבעים בלבד. לעניין טענת הקורוזיה אף קיימת סתירה בין האמור בחוות הדעת לבין עדותו של המומחה בבית המשפט . בחוות הדעת כאמור נטען כי הקורוזיה נגרמה כתוצאה מליקויים תחזוקתיים ברכב, בעוד שבעדותו בבית המשפט העיד המומחה בתשובה לשאלת בית המשפט כי הקורוזיה נגרמה כתוצאה מאחסנה לא נכונה לאחר הפירוק, בשל כניסת אויר למערכת (עמ' 7 לפרטיכל, שור' 18-21). אין לקבל גם את טענת התובעת כי יש להחיל את העיקרון שהביא את כב' השופט דפדי לחייב את התובעת לשלם לנתבעים את שוויה המלא של המערכת גם למקרה שבפניי, היות ועילות התביעה והנסיבות שונות. בפני כב' השופט דפדי נדונה תביעה שעילתה ביטול עסקה בשל אי התאמה במערכת. בפסק הדין שם , חויבה התובעת דנן להשיב לנתבעים את ערכה המלא של המערכת על דרך השבת הסכום ששילמו תמורתה . ואילו המקרה שבפניי , התביעה היא תביעה נזיקית. על התובעת מוטל הנטל להוכיח את הנזק שנגרם לשיטתה בפועל. כל עוד לא עמדה בנטל זה הרי שלא ניתן לפסוק פיצוי לטובתה שהרי כאמור אין חולק כי הנתבעים בקשו להשיב לתובעת את המערכת המפורקת אלא שזו סירבה לקבלה. תביעה לאובדן הכנסות ממערכת הגז רכיב נוסף בתביעה הינו פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין "אובדן הכנסות" התובעת ממערכת הגז, אשר חושב על ידי התובעת כאובדן הכנסה בסך של 500 ₪ לחודש, במכפלת עשרה חודשים זאת בשל טענת התובעת כי הנתבעים השתמשו במערכת ו/או החזיקו במערכת שלא כדין. טענה זו נטענה מבלי שגובתה בראיה כלשהי. אף לא ניתן הסבר לאופן ביצוע התחשיב. ולא זו אף זו אלא שטענה זו אף נזנחה על ידי התובעת בשלב הסיכומים. בשים לב לכך שהתובעת לא מצאה לנכון לתמוך טענתה זו באסמכתא או לכל הפחות ליתן הסבר מפורט באשר לזכותה לקבלת "דמי שימוש" עבור המערכת, הרי טענת התובעת להידחות. משום כך אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעים בתשלום כלשהו לתובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין הוצאות כלליות ואובדן זמן עבודה טענה זו אף היא נטענה בעלמא ומבלי שהתובעת טרחה לצרף כל אסמכתא המבססת את עילת תביעתה. עם זאת היה וכוונת התובעת - פיצוי בגין הוצאות ניהול ההליכים, הרי שהחלטה בעניין זה מסורה לשיקול דעת בית המשפט. זאת בהתאם להכרעה בפסק הדין, שאז למקרה ותתקבל התביעה יחוייבו הנתבעים בהוצאות התובעת. אשר על כן, ככל שהתובעת עותרת להוצאות שאינן קשורות להליך המשפטי, הרי שאין לי אלא לדחות את טענותיה אלה, באשר התובעת לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת עילת התביעה במשפט אזרחי. חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים על מנת לסתור את טענות התובעת בדבר פירוק רשלני של מערכת הגז וגרם נזקים למערכת כתוצאה מכך, הוגשה לתיק חוות דעת מומחה מטעם הנתבעים. המומחה מטעם הנתבעים, מר שבתאי קמחי,- בעל המוסך "קמחי עולם הרכב" ומנהלו בפועל. מעדותו בבית המשפט עולה כי הוא ביצע בפועל את פירוק המערכת מרכב הנתבעים. המסקנות העולות מחוות דעתו של מר קמחי, הינן כי המערכת פורקה באופן מקצועי, ומצב חלקי המערכת בהתחשב בבלאי הטבעי כתוצאה ממשך השימוש במערכת הינו סביר. בנוסף ציין מר קמחי, כי חלק מהנזקים המתוארים בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, אינם בגדר נזקים שכן הפירוק מחייב חיתוך של צינורות וחוטים. מה גם שעלות חלקים אלו מזערית, ביחס לשאר חלקי המערכת. אציין כי אף שחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים לעניין אופן ביצוע הפירוק לא נסתרה בבית המשפט, מצאתי ספק באשר להכשרתו והסמכתו לפירוק מערכות גז מהסוג שהותקן ברכב הנתבעים. המומחה ציין בחוות דעתו כי הוא המנהל בפועל של המוסך, אולם בעדותו בבית המשפט אישר כי מי שעבר את ההכשרה בפועל לעניין מערכות הגז מהסוג שהיה מותקן ברכבם של הנתבעים הינו בנו . הכשרה שעבר באיטליה ותעודה המעידה על ההכשרה שעבר בנו תלויה במוסך לגירסתו(עמ' 12 לפרטיכל, שור' 15-18). ברור כי אין דין תעודה להכשרת הבן כדין הכשרת האב בפועל. התובעת צירפה לסיכומיה בהתאם להחלטת בית המשפט את נוהל משרד התחבורה לעניין "תקני החובה עבור מפעל לשירותי תחזוקה לטיפול בכלי רכב המונעים בגפ"מ" מיום 5/7/2010 - זאת ,לביסוס טענותיה בדבר היעדר הכשרה מתאימה של המומחה לעניין מערכת גז מסוג . כך בסעיף 13 לסיכומיה נטען כי הוברר שלמומחה אין תעודת מתקין גז מטעם משרד התשתיות וכי מי שמורשה לשמש מתקין הוא בעצם בנו ולא הוא. אלא שמעיון בסעיף ב(1) לנוהל משרד התחבורה המצוי בפרק העוסק ב"ידע המקצועי", עולה כי החובה לעבור השתלמות אצל יצרן מערכת הגפ"מ או יצרן הרכב הינה רק למקרה שבו מערכת ההסבה הותקנה על ידו של המנהל המקצועי. במקרה שבפניי אין חולק כי מר קמחי לא ביצע התקנה של המערכת, אלא ביצע את "פירוק" המערכת. לכן ,גם לפי נוהל משרד התחבורה אין הוא נדרש לעבור השתלמות אצל יצרן מערכת הגפ"מ. נוהל משרד התחבורה מבדיל בין מקרה של התקנת מערכת לבין אחזקה וטיפול במערכת. מעיון בנוהל ניתן ללמוד כי ניתן דגש מיוחד להשתלמות הנדרשת ל"התקנת המערכת." מכאן שהיעדר הכשרה של המומחה מטעם הנתבעים, הייתה עלולה לעמוד לו לרועץ, אם היינו עוסקים בנזק שנגרם כתוצאה מ"התקנת" מערכת גז, להבדיל מנזק שנגרם כתוצאה מ"פירוק מערכת גז." עוד יצוין כי לסיכומי הנתבעים צורפו אישורים המעידים על הכשרתו של המומחה מטעם הנתבעים לעניין טיפול ותחזוקה במערכות גפ"מ. סיכום כאמור התביעה שבפניי הינה תביעה נזיקית- ראו סיכומי בא כח התובעת לדוגמא בסעיף 23,21. התובעת עתרה לפיצוי בגין שלושה רכיבים שונים: פיצוי בגין נזק למערכת הגז שנגרם כתוצאה מפירוק רשלני של המערכת, פיצוי בגין אובדן הכנסות מהמערכת בעת שהייתה ברשות הנתבעים וכן פיצוי בגין הוצאות כלליות - במסקנותיי דלעיל דחיתי את טענות התובעת לעניין שלושת ראשי הנזק. כפי שקבעתי , התובעת לא עמדה בנטל הנדרש במשפט אזרחי, לצורך הוכחת טענותיה כי הנתבעים העמידו דרישות בלתי סבירות אשר היה בהם כדי להביא לסיכול ביצוע פסק דינו של כב' השופט דפדי. בעניין זה נחה דעתי כי דרישות הנתבעים לא חרגו ממתחם הסבירות , ולא נועדו לצורך סיכול ביצוע של פסק הדין, אלא נבעו מרצונם להבטיח כי התובעת תעמוד במחויבותה להשיב את הרכב לקדמותו כפי שנקבע בפסק הדין של כב' השופט דפדי. לאור מסקנותיי אלו, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם את הוצאות הנתבעים ביחד ולחוד בסך של 5,000 ש"ח. סכום ההוצאות ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל. גז