הוכחת קיומה של יריבות משפטית בין התובע לבין הנתבע בעסקת היסוד מבוא ורקע לפני שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. בתיק 12143-07-11 מדובר בתביעה בעילה שטרית, שראשיתה בבקשה לביצוע בהוצאה לפועל של 6 שיקים בסך של 50,000 ₪ כל אחד, וסך הכל 300,000 ₪. בתיק 46748-03-10 מדובר בתביעה בעילה חוזית/כספית, שראשיתה בתביעה בסדר דין מקוצר על בסיס מסמכים בכתב בסך של 360,000 ₪ (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית). המסמכים בכתב עליהם מבוססת התביעה הם שיקים (שלא ניתן היה להגישם לביצוע בהוצאה לפועל) בסך כולל של 360,000 ₪. כל השיקים משוכים על שם הנתבע לטובת התובע. סך כל השיקים הוא 660,000 ₪. אין חולק, כי מדובר בצדדים קרובים לעסקת היסוד. התובע הנו אזרח חוץ מרוסיה, אשר מנהל את עסקיו באמצעות בן דודו החי בישראל, מר בוריס סמויאלוב (להלן: "בוריס"), האוחז בייפוי כוח מטעמו. בוריס הוא שניהל את ההתקשרות בעסקת היסוד מול הנתבע. בוריס אף מנהל את ההליכים המשפטיים בתיק דנן, והוא שהגיש תצהיר והעיד בהליך. התובע לא התייצב לאף ישיבת בית משפט בתיק, לא הגיש תצהיר מטעמו ולא העיד. הנתבע הנו בעלים ומנהל של חברה ישראלית בשם "EastFood Beveragse", העוסקת במסחר בתחום המשקאות (להלן: "החברה"). בסיסה של עסקת היסוד העומדת מאחורי התביעות דנן הנה העברות כספים מהתובע/בוריס עבור הנתבע/החברה בסוף שנת 2007. בין הצדדים סוכם, כי תמורת העברות הכספים יקבלו התובע/בוריס או מי מטעמןם מניות בחברה בשלב מאוחר יותר, וככל שהדבר לא ייצא לפועל יושבו הכספים שניתנו. כביטחון לתמורה האמורה ניתנו לבוריס בתחילה שיקים של החברה, ולאחר מכן ניתנו במקומם 9 שיקים אישיים של הנתבע בסך כולל של 660,000 ₪, הם השיקים נשוא התובענות. העברת המניות לא יצאה לפועל ובמקביל השיקים של הנתבע בוטלו. על רקע זה הוגשו שתי התביעות דנן. אין חולק, כי הכספים שהועברו, הועברו בדולרים אמריקאים. אין חולק, כי מרבית הכספים שהועברו, הועברו לצדדי ג' עבור החברה/הנתבע (רובם ספקים של החברה). מוסכם על הצדדים, כי סכום השיקים לביטחון אינו זהה לסכום הכספים שהועברו, וכי סכום השיקים כולל גם תוספת להבטחת התובע/בוריס מפני שינויים בשער הדולר. אין חולק, כי הושבו לידי בוריס 5,000 ₪ בשיק שנפרע, וכי ביחס לכך הועבר לבוריס המכתב שהוגש וסומן ת/1, שהצדדים מסכימים על האותנטיות שלו ועל אמיתות תוכנו. אין חולק, כי החברה הנפיקה, במשך תקופה מסוימת, תלושי שכר לבוריס, לאחיו אלכסנדר סמויאלוב (להלן: "אלכסנדר"), ולגברת בשם קתרינה רוזנובסקי (להלן: "קתרינה"). אין חולק, כי במשך תקופה מסוימת החברה שכרה רכב עבור בוריס ולשימושו. במהלך הדיון הוסכם על הצדדים כי שער הדולר במועד הרלוונטי להעברות הכספים הוא 3.934 ₪ לדולר. כבר בשלב זה אני מוצא לנכון לציין, כי מהראיות ומהעדויות שנפרשו לפני מצטיירת התנהלות עסקית וכספית תמוהה, בלשון המעטה, מצד שני הצדדים. התנהלות זו מעלה חששות לכאורה לביצוע עבירות מס, עבירות בתאגיד ועבירות על חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000. כאמור לעיל, התובע נותר כדמות צללים לא ברורה, מלפניה עומד בוריס, כשאיש אינו פועל למעשה ישירות מול התובע. כמו כן, כאמור, אין חולק כי מרבית הכספים שהועברו, הועברו לצדדי ג'. נוסף לכך, בכל הנוגע ליחסים החוזיים והכספיים נשוא עסקת היסוד אין כמעט תיעוד כלשהו בכתב, משני הצדדים: לא הוצג ולא הוגש הסכם כתוב וברור המעגן את הסכמות הצדדים. לא הוצגו ולא הוגשו מסמכים ביחס לכספים שהועברו - סכומם, אופן העברתם, מועדי העברתם, מקורות העברתם, יעדי העברתם, זהות הגורמים המעבירים, זהות הגורמים המקבלים וכד'. לא הוצגו ולא הוגשו רישומים תקינים, כנדרש על פי דין, במסמכי החברה ביחס לכספים שהועברו ושהוחזרו. לא הוצגו ולא הוגשו מסמכים מלאים ביחס לכספים שנטען על ידי הנתבע שהוחזרו לתובע/לבוריס (למעט ת/1). בהתחשב במהות היחסים בין הצדדים (יחסים חוזיים בין צדדים קרובים, הכוללים העברות כספים והסכמות לגבי התמורה ולגבי השבת הכספים) ובטענותיהם האחד כלפי השני (ויכוח על הסכומים שהועברו, על זהות הצדדים לעסקה, על טיב העסקה (הלוואה/השקעה) ועל הסכומים שהוחזרו) - מצופה היה מכל אחד מהצדדים להציג ראיות בכתב כאמור לתמיכה בטענותיו. בנסיבות אלו, אי הצגת מסמכים בכתב כאמור פועלת ראייתית לחובת כל אחד מהצדדים, כל אחד ביחס לטענות לגביהן מוטל נטל הוכחה על כתפיו. במשפט העידו בוריס ואחיו, אלכסנדר - מטעם התובע, והנתבע, אשתו, הגברת ילנה שניידרמן, ומר מרט X - מטעם הנתבע. הצדדים חלוקים במספר סוגיות מרכזיות: יריבות - זהות הצדדים לעסקת היסוד: התובע טוען כי הצדדים לעסקה הם הוא (ולדימיר סמויאלוב) והנתבע באופן אישי, ואילו הנתבע טוען כי הצדדים לעסקה הם בוריס והחברה. טיב העסקה: התובע טוען שמדובר בהלוואה, ואילו הנתבע טוען שמדובר בהשקעה. סכומי הכספים שהועברו: התובע טוען כי הועברו 158,000 דולרים, ואילו הנתבע טוען כי הועברו 130,000 דולרים בלבד. סכומי הכספים שהוחזרו: התובע טוען שהוחזרו 5,000 ₪ בלבד, ואילו הנתבע טוען שהוחזרו 337,833 ₪. חוקיות השלמת פרטי הנפרע בשיקים. טענות התובע לטענת התובע מדובר בעסקה של הלוואת כספים מהתובע לנתבע באופן אישי, ועל כן ישנה יריבות משפטית ישירה ביניהם. לביסוס הטענה, כי מדובר בעסקת הלוואה בין התובע (ולא בוריס) לבין הנתבע באופן אישי (ולא החברה) טוען התובע: 40,000 דולר הועברו ישירות לחשבונו האישי של הנתבע; הנתבע נתן שיקים אישיים שלו כביטחון להחזר ההלוואה; אין בכל רישומי החברה תיעוד להלוואה/השקעה (עמוד 7 לפרוטוקול). לשיטת הנתבע עצמו החזרי ההלוואה בוצעו במזומנים שנמסרו ממנו אישית. לטענת התובע הסכום הכולל של כספים שהועברו הוא 158,000 דולרים. לביסוס טענה זו ולשלילת טענות הנתבע טוען התובע: סכום השיקים שנתן הנתבע לתובע הנו 660,000 ₪, סכום השווה ל-167,938 דולרים. הפער בין סכום זה לבין סכום ההלוואה הנטען הוא כ-9,000 דולרים, ופער זה עומד על כ-4%. המדובר בפער סביר והגיוני כביטחון מפני שינויים אפשריים בשער הדולר. לעומת זאת, הנתבע טוען לכך שהועברו כ-450,000 ₪ בלבד. ההפרש בין סכום זה לבין סכום השיקים הוא 210,000 ₪. פער זה אינו סביר ואינו הגיוני כביטחון מפני שינויים אפשריים בשער הדולר, נוכח הסכומים בהם מדובר. לכן, גרסתו של התובע הנה סבירה והגיונית יותר מגרסת הנתבע ביחס לסכומים שהועברו. הנתבע מודה שלמעשה קיבל יותר מ-450,000 ₪ (סעיף 13 לתצהירו). טענות הנתבע הנן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (השיקים). לטענת התובע, הנתבע החזיר לו סך של 5,000 ₪ בלבד. לביסוס טענה זו ושלילת טענות הנתבע טוען התובע: הנתבע לא הציג כל מסמך התומך בטענותיו, למעט ת/1, שאינו שנוי במחלוקת. לכן, טענות הנתבע הנן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (השיקים). רישומי הנתבע ביומנו הנם חסרי ערך ראייתי, שכן מדובר ברישומים עצמיים, בכתב ידו של הנתבע, וללא כל אישור של התובע/בוריס, כאשר לא ניתן לדעת מתי נכתבו. נוסף לכך, הנתבע נשאל אם יש לו רישומים גם להחזרי מזומנים לאנשים אחרים, והנתבע השיב שכן, אך לא הציג מסמכים בנושא, באופן השולל את טענותיו. השיקים נשוא התובענות, בסך של 660,000 ₪, נמסרו כששה חודשים לאחר העברות הכספים, ובמועד זה, לטענת הנתבע עצמו, כבר בוצעו חלק מההחזרים. לפיכך, אילו אכן היו החזרים כטענת הנתבע, היה הנתבע מקזז מהשיקים את ההחזרים ולא רושם שיקים בסכום כולל של 660,000 ₪. לכן, העובדה שהנתבע רשם בכל זאת שיקים בסך של 660,000 ₪ שוללת את טענתו להחזרי כספים מעבר ל-5,000 ₪. סכומי ההחזרים להם טוען הנתבע, כוללים כפילויות בין סכומי המזומנים לבין סכומי המשכורות והוצאות הרכב (עמודים 7-9 לפרוטוקול). אין לייחס משקל ראייתי ממשי לעדותה של אשתו של הנתבע ביחס להחזרי כספים במזומן, הן מכיוון שמדובר באשתו של הנתבע, אשר ככזו היא נגועה באינטרס מובנה לטובתו, והן מכיוון שהעידה על אירועים בודדים ועל סכומים זניחים. טוען התובע, כי בוריס, אלכסנדר וקתרינה עבדו בפועל בחברה ועל כן תלושי המשכורת שניתנו להם היו אותנטיים. לפיכך, טוען התובע, אין כל עילה לקיזוז התשלומים ששולמו להם בגין עבודתם מהסכומים שחייב הנתבע לתובע. התובע שולל כל סיכום בין הצדדים על כך שהתשלומים ששולמו לבוריס, אלכסנדר וקתרינה בגין עבודתם יקוזזו מחוב הנתבע לתובע. לטענת התובע, יש לדחות את טענת הנתבע כי המשכורות של בוריס, של אלכסנדר ושל קתרינה היו פיקטיביות והיוו, למעשה, החזרים של הכספים שהועברו, שכן הונפקו תלושי שכר מסודרים לשלושתם וההנחה היא שכשיש תלושי שכר ויש תשלום לעובדים בפועל התשלום הוא כנגד עבודה שבוצעה בפועל, ועל הטוען נגד הנחה זו מוטל הנטל לסתרה. בנוסף טוען התובע, כי תשלום החברה בגין השכרת הרכב לבוריס הייתה חלק מתנאי עבודתו וכי הרכב שימש אותו לצורכי העבודה. לפיכך, טוען התובע, אין כל עילה לקיזוז התשלומים ששולמו בגין הרכב מהסכומים שחייב הנתבע לתובע. התובע שולל כל סיכום בין הצדדים על כך שהתשלומים ששולמו בגין השכרת הרכב לבוריס יקוזזו מחוב הנתבע לתובע. לטענת התובע אף אם יוכח כי העסקתם של בוריס, אלכסנדר וקתרינה הייתה פיקטיבית, הרי שלא ניתן לקזז את הכספים ששולמו להם ואת הכספים ששולמו עבור השכרת הרכב לבוריס כנגד הכספים שהועברו, שכן הכספים שהועברו הנם כספי הלוואה בין התובע לנתבע, ואילו התשלום הפיקטיבי והתשלום עבור שכירות הרכב הנו מהחברה לבוריס, אלכסנדר וקתרינה. לטענת התובע, השלמת פרטי הנפרע בשיקים (כתיבת שמו על ידי בוריס) הנה חוקית ומותרת לפי סעיפים 19-20 לפקודת השטרות [נוסח חדש], ועל כן אין המדובר בחריגה מהרשאה. טענות הנתבע לטענת הנתבע בכל הנוגע לעסקת היסוד אין יריבות משפטית בינו לבין התובע, שכן הצדדים לעסקה הם בוריס והחברה. לביסוס הטענה כי העסקה נעשתה מול בוריס ולא מול התובע טוען הנתבע: בכל הנוגע לעסקה, על כל שלביה, הנתבע היה בקשר עם בוריס בלבד. התנהלותו של בוריס בעסקה זו מעידה על כך שהוא משתמש בזהותו של התובע על מנת לחמוק מאחריות לביצוע עבירות של הלבנת הון במסגרת עסקאותיו שלו, שאין לתובע כל קשר אמתי אליהן. אין כל ראיה הקושרת את התובע לעסקה נשוא התביעה. אין הסכם כתוב בין התובע לנתבע. התובע היה בארץ בזמן ההליכים המשפטיים אך לא התייצב לאף דיון, לא מסר תצהיר ולא העיד. בוריס הודה בעדותו שלא כל הכספים הועברו מחשבונו של התובע (עמ' 20 לפרוטוקול, שורה 6). בהתאם לעסקה, מי שאמור היה להיות בעל מניות בחברה הם בוריס ועוד בני משפחה אך לא התובע (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 19). כלומר, התובע אינו הנהנה מהעסקה אלא בוריס. לפיכך, לטענת הנתבע, לכל היותר מדובר בשליחות נסתרת של בוריס עבור התובע. מכיוון שלא נטען ולא הוכח שהתובע אימץ את זכויות השלוח, בוריס, הרי שאין יריבות משפטית בין התובע לבין הנתבע, ובעל הדין האמתי והנכון הוא בוריס. לביסוס הטענה כי מדובר בעסקת השקעה בחברה ולא בהלוואה לנתבע אישית טוען הנתבע: בפרוטוקול הדיון מיום 15.6.11 אמר ב"כ התובע שבוריס השקיע בחברה ושהשיקים נמסרו להבטחת סכום ההשקעה. הוכח שהנתבע אישית לא היה זקוק לכסף, אלא החברה הייתה זקוקה לכסף (עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 18). התובע לא הציג ולא הגיש ראיות להעברות כספים ישירות לנתבע. מוסכם על הצדדים שמרבית הכספים עברו לספקים של החברה בחו"ל. ההחזרים של הכספים לבוריס בוצעו מהחברה. השיקים הראשונים שנמסרו לביטחון היו משוכים על שם החברה. בוריס העיד שהוא ובני משפחתו לא עוסקים במתן הלוואות. בוריס נתן תשובות אבסורדיות בחקירתו לשאלות בסוגיה זו, וכן העלה בעדותו גרסה כבושה, לפיה רו"ח ברקוביץ' הוא שהעלה את רעיון ההלוואה לנתבע. בנוסף, בוריס לא זימן את רו"ח ברקוביץ' לעדות, באופן הפועל ראייתית לחובתו. אין היגיון בטענה שמדובר בהלוואה, שכן אין חולק שסוכם שהכספים יושבו ללא ריבית ואין כל היגיון כלכלי במתן הלוואה ללא ריבית. בנוסף, לא נערך ולא נחתם כל הסכם כתוב בין הצדדים, ואם המדובר בהלוואה (חוץ-בנקאית) הרי שמדובר הן בצעד לא סביר ולא זהיר והן בצעד לא חוקי מצדו של המלווה. לכן, מתן כספים ללא ריבית וללא הסכם כתוב וחתום, תואם את גרסת הנתבע לפיה מדובר בהשקעה בחברה. לטענת הנתבע, מכיוון שהתביעה הכספית שראשיתה בתביעה בסדר דין מקוצר מבוססת על עסקת היסוד בלבד, הרי שבהיעדר יריבות משפטית בין הנתבע לבין התובע דין תביעה זו להידחות. לטענת הנתבע בוריס העביר לחברה כהשקעה סך של 130,000 דולרים בלבד. לביסוס טענתו שמדובר בסך של 130,000 דולרים בלבד ולשלילת טענות התובע טוען הנתבע: התובע לא הציג או הגיש כל ראיה ממנה עולה שסכום הכספים שהועברו עולה על 130,000 דולרים: אין הסכם בכתב בין הצדדים ממנו ניתן ללמוד על סכום ההשקעה. אין כל ראיה לגבי סכומי העברות הכספים ומועדיהן. אין תצהיר או עדות של התובע עצמו, על אף שעל פי הנטען על ידי התובע הוא שהעביר את הכספים. אין חולק שהשיקים הם שיקים לביטחון ושסכומם גבוה מסכום הכסף שהועבר (עמוד 23, שורה 8 לפרוטוקול). לכן, לא ניתן ללמוד מסכום השיקים דבר ממשי לגבי הסכומים שהועברו. גרסתו של בוריס ביחס לסכומים שהועברו משתנה ממקום למקום: בנ/2 ובנ/4 - הסכום הוא 600,000 ₪. בנ/5 הסכום הוא 132,000$. בסעיף 2(א) לכתב התביעה הסכום הוא 130,000$. מנגד, גרסת הנתבע בעניין זה הייתה עקבית לכל אורך הדרך. הנתבע מבהיר כי מעולם לא התכוון לטעון שסכום הכספים שהועברו הוא 450,000 ₪, שכן אין חולק שהכספים הועברו בדולרים, ולדבריו הסכום שהועבר הוא 130,000 דולרים. הסך של 450,000 ₪ נבע אך מהמרה שגויה של 130,000 דולרים לש"ח. בהתאם לשער ההמרה הנכון והמוסכם בין הצדדים, 130,000 דולרים הנם כ-511,000 ₪ ולא 450,000 ₪. לפיכך, הפער בין הסכום שהועבר, כ-511,000 ₪, לבין סכום השיקים, 660,000 ₪, הוא סביר והגיוני, בהתחשב בהתנהלותו הנוקשה של בוריס ובדרישותיו לביטחונות משמעותיים. לטענת הנתבע סכום הכספים שהוחזרו לבוריס הוא 337,833 ₪, לפי החישוב הבא: 5,000 ₪ החזר בשיק (ת/1 שאינו שנוי במחלוקת) + שתי העברות בנות 3,000 $ (10,946 ₪) לחברת BRCL, שבשליטת בוריס, לפי בקשתו + שווי משכורות פיקטיביות לבוריס, לאלכסנדר ולקתרינה, אשר סוכם כי יקוזז מסכום החוב, בסך 100,291 ₪ + שווי העמדת רכב לשימוש בוריס, אשר סוכם כי יקוזז מסכום החוב, בסך 120,796 ₪ + החזרי מזומנים בסך 100,800 ₪. לביסוס טענתו כי המשכורות ששולמו לבוריס, אלכסנדר וקתרינה היו פיקטיביות ונועדו לתשלום החזר החוב לפי בקשתו של בוריס טוען הנתבע: לגבי קתרינה: אין חולק כי קתרינה מעולם לא הייתה במשרדי החברה. לדברי בוריס היא עבדה תחת פיקוחו במשרד שלו. לא הוגש תצהיר מטעמה של קתרינה והיא לא הובאה להעיד, באופן הפועל ראייתית לחובת התובע, בהיותה עדה בשליטתו. למעט תלושי שכר לא הוצגו מסמכים כלשהם לגבי עבודתה בפועל. לא הוצג והוגש אף מסמך שהוא תוצאת העבודה של קתרינה. העד מטעם הנתבע מר מרט X, אשר שימש כעובד בחברה, הצהיר והעיד שקתרינה מעולם לא עבדה בחברה. לגבי אלכסנדר: העד מטעם הנתבע מרט X הצהיר והעיד שאלכסנדר עבד בחברה רק יום או יומיים במקום החדש. גם אלכסנדר אישר זאת בעדותו. טענתו של אלכסנדר כי עבד עוד קודם לכן, אך בלי משכורת, נטענה ללא כל ביסוס והיא נעדרת כל היגיון. טענות התובע באשר לתוכן העבודה שביצע אלכנסדר כמתורגמן וכנהג, הנן טענות מגוחכות נוכח עדותו של אלכסנדר וההתרשמות ממנו, והעובדה שהוצג רק מסמך אחד שתירגם לכאורה במשך כל התקופה, שהוא חוזה שכירות הרכב ששימש את בוריס. פרט לאותו תרגום לא הוצג והוגש אף מסמך שהוא תוצאת העבודה של אלכסנדר. לגבי בוריס: בוריס העיד כי עבד רק במשרד משלו ולא במשרדי החברה. לא הוצג והוגש אף מסמך שהוא תוצאת העבודה של בוריס. לטענת הנתבע, ניתן לקזז מסכום החוב את כספי המשכורות הפיקטיביות ששולמו לבוריס, לאלכסנדר ולקתרינה וכן את עלויות שכירת הרכב עבור בוריס, שכן הכספים נמסרו מבוריס לחברה, מצד אחד, והמשכורות שולמו עבור החוב לבוריס ולטובתו, בהתאם להוראותיו, מצד שני. לשם ביסוס סכומי המזומנים שהוחזרו לבוריס, הציג הנתבע את הראיות הבאות: דפים מיומנו האישי, בהם רשם הנתבע בכתב ידו, בזמן אמת, את הסכומים שהוחזרו. עדותו שלו. עדות אשתו, ילנה שניידרמן, אשר העידה על מספר מפגשים בין הנתבע לבין בוריס בהם שילם הנתבע לבוריס כמה אלפי ₪ במזומן. הנתבע מוסיף ומבהיר, כי אין תיעוד נוסף בכתב וקבלות לגבי החזרי המזומן, וזאת לפי בקשתו של בוריס, שנועדה למטרות הלבנת הון. עוד מוסיף הנתבע וטוען, כי אין בסיס לטענת התובע לכך שהיה צריך לקזז מהשיקים שנתן את הכספים שלטענתו כבר הוחזרו, וזאת בחלוף ששה חודשים מיום מהעברת הכספים, שכן אין כל ראיה לכך שאכן חלפו ששה חודשים מיום העברת הכספים, כטענת התובע. לפיכך, לטענת הנתבע, מכיוון שדין התביעה שראשיתה בסדר דין מקוצר ועילתה בעסקת היסוד בלבד להידחות מחוסר יריבות, ואף אם ייקבע שהתובע ביסס את חבותו האישית של הנתבע כלפיו במסגרת התביעה השטרית, הרי שגם דין התביעה השטרית להידחות, שכן סכום הכספים שהוחזרו (337,833 ₪) עולה על סכום התביעה השטרית (300,000 ₪). לטענת הנתבע, דין התביעה השטרית להידחות מטעם נוסף, והוא אי חוקיות השלמת פרטי הנפרע בשיקים. לטענת הנתבע, בוריס השלים את השיקים תוך חריגה מהרשאה, שכן השיקים נמסרו מהנתבע לבוריס בתנאי שבוריס ימלא את שמו שלו כשם הנפרע, אך בוריס חרג מהרשאתו בכך שמילא את שם התובע כשם הנפרע. הנתבע מכיר בכך שפקודת השטרות קובעת חזקה לפיה ישנה הרשאה לאוחז בשטר להשלים את פרטי הנפרע כאשר מדובר בשיק שנמסר ללא פרטים אלו, אך לטענתו, מדובר בחזקה עובדתית הניתנת לסתירה, ועדותו סותרת חזקה זו במקרה דנן. דיון והכרעה עדויות הצדדים וראיותיהם עדויות בוריס והנתבע לאחר שמיעת עדויותיהם של בוריס ושל הנתבע באתי לכלל מסקנה, כי המדובר בעדויות בעלות מהימנות נמוכה, שיש להעניק להן משקל נמוך. התרשמותי הבלתי אמצעית מבוריס ומהנתבע ומאותות האמת שעלו מעדויותיהם הנה, כי המדובר במי שמגלים טפח ומכסים טפחיים, וזאת על מנת שלא לחשוף במלואה את התנהלותם הבלתי חוקית, לכאורה. כאמור לעיל, מהראיות ומהעדויות שנפרשו לפני מצטיירת התנהלות עסקית וכספית תמוהה, בלשון המעטה, מצד שני הצדדים. התנהלות זו מעלה חששות לכאורה לביצוע עבירות מס, עבירות בתאגיד ועבירות על חוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000. באשר לבוריס - מעדותו עלה כי מדובר במי שאין לו עיסוק מוגדר, שמרבית עסקיו אינם רשומים על שמו, ושמרבית העסקאות שמבצע אינן מבוצעות על שמו. עדותו של בוריס הייתה מתחכמת ומתחמקת בנקודות מהותיות רבות, והרושם הבלתי אמצעי שהותיר הוא של אדם מניפולטיבי ומתוחכם. באשר לנתבע - מעדותו עלה, כי כל ההתנהלות בעסקה דנן הייתה נגועה בליקויים ואף במעשים בלתי חוקיים. הנתבע הודה בפה מלא, כי דאג להנפקת תלושי שכר פיקטייבים, עבור עובדים, שלטענתו, לא עבדו כלל, וזאת כדרך להשבת הכספים לבוריס/לתובע. בנוסף, עדותו הייתה מיתממת ומתחמקת בנקודות מהותיות רבות. לפיכך, מסקנתי הנה כי המשקל הראייתי שיש לעדויותיהם של בוריס ושל הנתבע הוא נמוך, ועל כן לא ניתן לקבוע ממצאים ראייתיים על סמך עדויות אלו בלבד. לכן, על מנת לקבל טענה כזו או אחרת של מי מהצדדים, ובהתחשב בנטלי ההוכחה, אדרוש תמיכה מספקת בראיות ברות משקל נוספות, כגון מסמכים, עדויות ברות משקל וכד'. עדותו של עד ההגנה, מר מרט X לאחר שמיעת עדותו של עד ההגנה מרט X באתי לכלל מסקנה, כי המדובר בעדות מהימנה, שיש להעניק לה משקל ראייתי ממשי. התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד ומאותות האמת שעלו מעדותו הנה, כי המדובר בעד ישר ואמין, אשר מסר עדותו מלאה, ברורה ומשכנעת. עדותה של אשת הנתבע, הגברת ילנה שניידרמן לאחר שמיעת עדותה של אשת הנתבע, ילנה שניידרמן, באתי לכלל מסקנה, כי המדובר בעדות שיש להעניק לה משקל ראייתי נמוך. המדובר באשתו של הנתבע, ועל כן באופן טבעי הנה בעלת עניין לסייע לו. יתרה מכך, כל תשלום בו יחויב הנתבע ישפיע ישירות גם עליה, ועל כן יש לה עניין אישי בתוצאות התביעה. נוסף לכך, מעדותה של העדה ומהתנהגותה בדיונים ניכר, כי הנה בעלת מעורבות רגשית אישית בהליך, וכי יש לה רגשות שליליים כלפי בוריס. זאת ועוד, בחינת תצהירה ועדותה של העדה מעלים, כי ממילא גרסתה אינה תורמת רבות להבהרת המחלוקות העובדתיות בין הצדדים. משכך, מצאתי להעניק לעדותה של ילנה שניידרמן משקל ראייתי נמוך. עדות אחיו של בוריס, מר אלכסנדר סמויאלוב לאחר שמיעת עדותו של אחיו של בוריס, אלכסנדר סמויאלוב, באתי לכלל מסקנה, כי המדובר בעדת בלתי מהימנה שיש להעניק לה משקל ראייתי נמוך. המדובר באחיו של בוריס, ועל כן באופן טבעי הנו בעל עניין לסייע לו ולתובע. בנוסף, התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד ומאותות האמת שעלו מעדותו הנה, כי המדובר בעד בלתי אמין, אשר מסר גרסה מופרכת ובלתי הגיונית, שנועדה אך ורק כדי להתאים לגרסת התובע בכתבי התביעה. כך, מהתרשמותי הבלתי אמצעית מהעד, אני דוחה מכל וכל את הטענה כי העד עבד כמתורגמן בחברה. מעדות העד לא התרשמתי שהוא ניחן בכישורים וביכולות מיוחדים בענייני תרגום, בוודאי לא כאלו העולים על כישוריו ויכולותיו של בוריס. בנוסף, פרט למסמך אחד, חוזה השכירות של הרכב בו השתמש בוריס, העד לא הציג אף מסמך נוסף שהנו פרי עבודת התרגום שלו. לפיכך, מצאתי להעניק לעדותו של אלכסנדר משקל ראייתי נמוך. הכרעה בסוגיית היריבות - זהות הצדדים לעסקת היסוד כאמור, התובע טוען כי הצדדים לעסקה הם הוא (ולדימיר סמויאלוב) והנתבע באופן אישי, ואילו הנתבע טוען כי הצדדים לעסקה הם בוריס והחברה. הצד האחד - התובע (ולדימיר סמויאלוב) או בוריס? לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיה זו, באתי לכלל מסקנה כי העסקה בוצעה על-ידי התובע, באמצעות בוריס. אכן, כטענת הנתבע, מבחינת התנהלות הצדדים בעסקה עולה, כי העסקה בוצעה על ידי בוריס: בכל הנוגע לעסקה, על כל שלביה, הנתבע היה בקשר עם בוריס בלבד. אין הסכם כתוב בין התובע לבין הנתבע. התובע היה בארץ בזמן ההליכים המשפטיים אך לא התייצב לאף דיון, לא מסר תצהיר ולא העיד. בוריס הודה בעדותו שלא כל הכספים הועברו מחשבונו של התובע (עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 6). בהתאם לעסקה, מי שאמור היה להיות בעל מניות בחברה הם בוריס ועוד בני משפחה אך לא התובע (עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 19). כלומר, התובע אינו הנהנה מהעסקה אלא בוריס. אולם, מהמסמך ת/1, שהאותנטיות שלו והתוכן שלו אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים, כותב הנתבע בעצמו: "לכבוד: בוריס סמוילוב (עבור ולדימיר סמוילוב)" (הדגשה שלי, י.ג.). מדברים אלו, אשר נכתבו על ידי הנתבע עצמו, ניתן ללמוד כי הנתבע היה מודע היטב, בזמן אמת, לכך שהעסקה מבוצעת מול התובע, ולדימיר סמויאלוב, והנתבע אף הסכים לכך. על כן, הנתבע אינו יכול לטעון כעת כי התובע אינו הצד האמתי לעסקה וכי המדובר בשליחות נסתרת. בנסיבות אלו, ומשבוריס הציג ייפוי כוח חתום מאת התובע, אני קובע כי הוכח במידת הראיה הדרושה שהעסקה בוצעה על-ידי התובע, באמצעות בוריס. הצד השני - הלוואה לנתבע באופן אישי או השקעה בחברה? לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיה זו, באתי לכלל מסקנה כי הכספים הועברו כהשקעה בחברה ולא כהלוואה לנתבע באופן אישי. למסקנה זו הגעתי מהטעמים הבאים: מהמסמך ת/1 עולה שהחזר הכספים בוצע על ידי החברה - מדובר בדף לוגו של החברה וכן החתימה על המסמך היא בשם החברה. בפרוטוקול הדיון מיום 15.6.11 אמר ב"כ התובע שבוריס השקיע בחברה ושהשיקים נמסרו להבטחת סכום ההשקעה. הוכח שהנתבע אישית לא היה זקוק לכסף, אלא החברה הייתה זקוקה לכסף (עמוד 20 לפרוטוקול, שורה 18). מוסכם על הצדדים שמרבית הכספים עברו לספקים של החברה בחו"ל. השיקים הראשונים שנמסרו לביטחון היו משוכים על שם החברה. בוריס העיד שהוא ובני משפחתו לא עוסקים במתן הלוואות. בוריס נתן תשובות לא משכנעות בחקירתו לשאלות בסוגיה זו, וכן העלה בעדותו גרסה כבושה, לפיה רו"ח ברקוביץ' הוא שהעלה את רעיון ההלוואה לנתבע. בנוסף, בוריס לא זימן את רו"ח ברקוביץ' לעדות, באופן הפועל ראייתית לחובתו. אין היגיון בטענה שמדובר בהלוואה, שכן אין חולק שסוכם שהכספים יושבו ללא ריבית ואין כל היגיון כלכלי במתן הלוואה ללא ריבית. בנוסף, לא נערך ולא נחתם כל הסכם כתוב בין הצדדים, ואם המדובר בהלוואה (חוץ-בנקאית) הרי שמדובר הן בצעד לא סביר ולא זהיר והן בצעד לא חוקי מצדו של המלווה. אי תיעוד ההלוואה ברישומי החברה מתיישב עם ההתנהלות הכוללת, הבלתי תקינה והבלתי חוקית, לכאורה, של הצדדים. לפיכך, אני קובע כי הוכח במידת הראיה הדרושה שהכספים הועברו כהשקעה בחברה ולא כהלוואה לנתבע באופן אישי. עם זאת, אין חולק כי הוסכם בין הצדדים שככל שההשקעה לא תצלח ולא יועברו מניות לתובע או למי מטעמו, יושבו לתובע הכספים שניתנו לחברה. עוד אין חולק, כי ההשקעה אכן לא צלחה ולא הועברו מניות לתובע או למי מטעמו, ועל כן קמה החובה להשבת הכספים לתובע. בנוסף, מהראיות עולה, כי הנתבע נטל על עצמו חבות אישית להשיב את הכספים לתובע בשם החברה, במסגרת עסקת היסוד. על חבות זו ניתן ללמוד מהראיות הבאות: אין חולק, כי הנתבע נתן שיקים אישיים שלו, בסכום העולה על סכום הכספים שהועברו מהתובע, כביטחון להחזר הכספים במסגרת עסקת היסוד. הנתבע מסר בחקירתו, כי מסר את השיקים האישיים שלו כעירבון אישי שלו להשבת הכספים בעסקת היסוד (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 28-29). לשיטת הנתבע עצמו, החזרי ההלוואה בוצעו במזומנים שנמסרו ממנו אישית. הנתבע הנו הבעלים ובעל השליטה בחברה, שהנה חברה פרטית לא גדולה. לפיכך, אני קובע כי הוכח, במידת ההוכחה הדרושה, קיומה של יריבות משפטית בין התובע לבין הנתבע בעסקת היסוד. הכרעה ביחס לסכומי הכספים שהועברו כאמור, התובע טוען שהועברו 158,000 דולרים, ואילו הנתבע טוען שהועברו 130,000 דולרים בלבד. בהקשר זה נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע. לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיה זו, באתי לכלל מסקנה כי התובע הוכיח העברתם של 130,000 דולרים בלבד. מסקנה זו מבוססת על הממצאים הבאים: אין מחלוקת בין הצדדים שהועברו לפחות 130,000 דולרים. התובע לא הציג או הגיש כל ראיה ממנה עולה שסכום הכספים שהועברו עולה על 130,000 דולרים: אין הסכם בכתב בין הצדדים ממנו ניתן ללמוד על הסכומים שהועברו. אין כל ראיה לגבי סכומי העברות הכספים ומועדיהן. אין תצהיר או עדות של התובע עצמו, על אף שעל פי הנטען על ידי התובע הוא שהעביר את הכספים. אין חולק שהשיקים שמסר הנתבע הם שיקים לביטחון ושסכומם גבוה מסכום הכסף שהועבר (עמוד 23, שורה 8 לפרוטוקול). לכן, לא ניתן ללמוד מסכום השיקים דבר ממשי לגבי הסכומים שהועברו בפועל, ואין משמעות בהקשר זה לטענת התובע לכך שמדובר בטענות בעל פה כנגד מסמך בכתב (השיקים). גרסתו של בוריס ביחס לסכומים שהועברו השתנתה בהזדמנויות שונות: בנ/2 ובנ/4 - הסכום הוא 600,000 ₪. בנ/5 הסכום הוא 132,000$. בסעיף 2(א) לכתב התביעה הסכום הוא 130,000$. גרסת הנתבע בעניין זה הייתה עקבית לכל אורך הדרך. הנתבע טען בכל ההזדמנויות כי סכום הכספים שהועברו הנו 130,000 דולר. אין לייחס משמעות רבה לכך שבמקומות שונים ציין הנתבע את הסכום של 450,000 ₪, שכן אין חולק שהכספים הועברו בדולרים ועל כן ציון הסך של 450,000 ש"ח נבע רק מהמרה שגויה של 130,000 דולרים לש"ח. בהתאם לשער ההמרה הנכון והמוסכם בין הצדדים - 130,000 דולרים הנם כ-511,000 ₪. הפער בין הסכום שהועבר, כ-511,000 ₪, לבין סכום השיקים, 660,000 ₪, הוא סביר והגיוני, בהתחשב בהתנהלותו של בוריס ובדרישותיו לביטחונות משמעותיים. לפיכך, אני קובע כי התובע הוכיח, במידת ההוכחה הדרושה, את העברתם של 130,000 דולרים בלבד, שהם 511,420 ₪ (בהתאם לשער המוסכם על הצדדים). הכרעה ביחס לסכומי הכספים שהוחזרו כאמור, התובע טוען שהוחזרו 5,000 ₪ בלבד, ואילו הנתבע טוען שהוחזרו 337,833 ₪. בהקשר זה נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבע. לאחר בחינת טענות הצדדים בסוגיה זו, באתי לכלל מסקנה כי הנתבע הוכיח החזרתם של 210,295 ₪ בלבד. לגבי החזרת סך של 5,000 ₪, שהוחזרו בשיק, ואשר מתועדים במסמך ת/1 - אין מחלוקת בין הצדדים. באשר לשתי העברות בנות 3,000 $ (11,802 ₪, בהתאם לשער המוסכם בין הצדדים) לחברת BRCL - אני קובע כי הנתבע הוכיח החזרתם לתובע, באמצעות בוריס. למסקנה זו הגעתי על סמך: העתקי דפי החשבון שצירף הנתבע לתצהירו (נספחים לח' ולט'). ניהול הקשר בין התובע לבין הנתבע והחברה באופן מוחלט באמצעות בוריס. התנהלות הצדדים באופן כללי ביחס להעברות הכספים בעסקה הנדונה דרך צדדים שלישיים. חברת BRCL נמצאת בשליטתו של בוריס. היעדר קשר נוסף בין החברה והנתבע לבין חברת BRCL. באשר לשווי המשכורות ששולמו לבוריס, לאכלסנדר ולקתרינה - אני קובע שהנתבע הוכיח כי העסקתם של אלכסנדר ושל קתרינה בחברה הייתה פיקטיבית וכי המשכורות ששולמו להם היו על חשבון החזר הכספים לתובע. הנתבע לא הוכיח כי המשכורות ששולמו לבוריס היו פיקטיביות ושולמו על חשבון החזר הכספים לתובע. המסקנה לגבי פיקטיביות העסקתה של קתרינה מבוססת על: אין חולק כי קתרינה מעולם לא הייתה במשרדי החברה. לדברי בוריס היא עבדה תחת פיקוחו במשרד שלו. לא הוגש תצהיר מטעמה של קתרינה והיא לא הובאה להעיד, באופן הפועל ראייתית לחובת התובע, בהיותה עדה בשליטתו. למעט תלושי שכר לא הוצגו מסמכים כלשהם לגבי עבודתה בפועל. לא הוצג ולא הוגש אף מסמך שהוא תוצאת העבודה של קתרינה. העד מטעם הנתבע מר מרט X, אשר שימש כעובד בחברה ועדותו נמצאה כמהימנה וברת משקל ממשי, הצהיר והעיד שקתרינה מעולם לא עבדה בחברה. המסקנה לגבי פיקטיביות העסקתו של אלכסנדר מבוססת על: העד מטעם הנתבע מרט X, שעדותו נמצאה מהימנה וברת משקל ממשי, הצהיר והעיד שאלכסנדר עבד בחברה רק יום או יומיים במקום החדש. למעשה, גם אלכסנדר אישר זאת בעדותו. עדותו של אלכסנדר נמצאה כבלתי מהימנה ובעלת משקל נמוך. טענתו של אלכסנדר, כי עבד עוד קודם לכן, אך בלי משכורת, נטענה ללא כל ביסוס והיא נעדרת כל היגיון. טענות התובע באשר לתוכן העבודה שביצע אלכנסדר כמתורגמן וכנהג, הנן טענות מופרכות, נוכח עדותו של אלכסנדר וההתרשמות ממנו, והעובדה שהוצג רק מסמך אחד שתירגם לכאורה במשך כל התקופה, שהוא חוזה שכירות הרכב ששימש את בוריס. פרט לאותו תרגום לא הוצג והוגש אף מסמך שהוא תוצאת העבודה של אלכסנדר. המסקנה לגבי אותנטיות העסקתו של בוריס מבוססת על: אין מחלוקת בין הצדדים על כך שבוריס היה מי שניהל את הקשר מול הנתבע בשם התובע. אין מחלוקת כי בין בוריס לבין הנתבע התקיימה התנהלות עסקית ממושכת ביחס לעסקי החברה. בוריס מסר בעדותו הסבר מפורט ומשכנע ביחס לעבודה שביצע עבור החברה. עבודתו של בוריס בחברה משתלבת עם המסקנה, כי הכספים הועברו לחברה כהשקעה תמורת הקצאת מניות עתידית. העובדה שלא הוצגו מסמכים שהנם פרי עבודתו של בוריס בחברה אינה סותרת את עבודתו, שכן בוריס לא טען שמאמציו נשאו פרי, ועובדה זו אף משתלבת עם העובדה המוסכמת שההשקעה נכשלה, העברת המניות בוטלה וסוכם על השבת הכספים לתובע. לפיכך, הנתבע הוכיח החזרתם של 72,697 ₪ באמצעות תשלום משכורות פיקטיביות לקתרינה ולאלכסנדר, וזאת חרף קיומם של תלושי שכר לקתרינה ולאלכסנדר. הנתבע הצליח לסתור את ההנחה העולה מקיומם של תלושי השכר, לפיה בוצעה עבודה בפועל, והוכיח כי מדובר בתלושים פיקטיביים. בהקשר זה, יש לציין כי טענתו של הנתבע לגבי פיקטיביות התלושים פועלת לרעתו במישור הפלילי, וגם בכך יש כדי לחזק את הטענה, שכן חזקה שלא בנקל אדם יסבך עצמו בהודיה במעשים פליליים. באשר לשווי העמדת רכב לשימושו של בוריס - אני קובע שהנתבע הוכיח כי הוסכם בין הצדדים שהתשלומים בגין שווי זה יהיו על חשבון החזר הכספים לתובע. למסקנה זו אני מגיע על סמך הכתוב בת/1: "הנדון: התחשבנות בינינו... מועבר אליך בזאת... על החשבון (וזאת בנוסף לרכב שבשימושך ולכספים האחרים שכבר שולמו)" (הדגשה שלי, י.ג.). מכיוון שאין חולק על האותנטיות ועל התוכן של מסמך זה, אשר הוגש על ידי התובע, ומכיוון שהתובע לא הציג כל מסמך מנגד, ממנו עולה שהתובע או בוריס חלקו על טענת הנתבע לפיה שווי השימוש ברכב יקוזז מהחוב לתובע, אני רואה בראיה זו כתימוכין מספיקים לטענתו של הנתבע בעניין זה. לפיכך, הנתבע הוכיח החזרתם של 120,796 ₪, באמצעות שווי העמדת רכב לשימושו של בוריס. בהקשר זה, לא מצאתי ממש בטענת התובע לכך שהנתבע היה צריך לקזז מהשיקים שנתן את הכספים שלטענתו כבר הוחזרו, שכן מוסכם שהשיקים נמסרו לביטחון לבקשתו של בוריס ושסכומם אינו תואם את סכום החוב, וכן אין ראיות מספיקות לגבי היחס בין המועדים השונים. לאחר בחינת טענות הצדדים, ובהתחשב בקביעותי לגבי זהות הצדדים, אני קובע כי הנתבע יכול לקזז מסכום החוב את כספי המשכורות הפיקטיביות ששולמו לאלכסנדר ולקתרינה וכן את עלויות שווי העמדת הרכב לשימושו של בוריס, שכן הנתבע הוכיח, במידת ההוכחה הדרושה, שהכספים שולמו בשם החברה עבור החוב לתובע, באמצעות בוריס וצדדים שלישיים, בהתאם להוראותיו של בוריס. קביעה זו מבוססת על הממצאים הבאים: קביעתי כי החברה היא צד לעסקת היסוד וכי חבות הנתבע נגזרת מחבותה של החברה. ניהול הקשר בין התובע לבין הנתבע והחברה באופן מוחלט באמצעות בוריס. מהמסמך ת/1 עולה כי הכספים שהחזירו הנתבע והחברה לתובע הוחזרו דרך בוריס - במסמך נכתב: "לכבוד: בוריס סמוילוב (עבור ולדימיר סמוילוב)". התנהלות הצדדים באופן כללי ביחס להעברות הכספים בעסקה הנדונה דרך צדדים שלישיים. באשר להחזרת החוב על דרך של תשלום כספים במזומן לבוריס - אני קובע שהנתבע לא הוכיח שאכן הוחזרו כספים במזומן כנטען על ידו. למסקנה זו הגעתי על סמך הממצאים הבאים: קביעותי לגבי המשקל הנמוך שיש להעניק לעדויותיהם של הנתבע ושל אשתו. בהקשר זה יש לציין, כי אשתו של הנתבע העידה ממילא רק על אירועים בודדים ועל סכומים זניחים. הנתבע לא הציג כל מסמך מהימן התומך בטענותיו אלו, פרט לת/1 - הנתבע לא הציג קבלות, מכתבים שנשלחו לתובע (כדוגמת ת/1), מסמכי בנק וכד'. העובדה שהנתבע דאג להכין לפחות מסמך אחד המתעד החזרת כספים לתובע - ת/1 - שוללת את טענתו כי אין תיעוד נוסף בכתב וקבלות לגבי החזרי המזומנים בשל בקשתו של בוריס. רישומי הנתבע ביומנו הנם חסרי ערך ראייתי ממשי, שכן מדובר ברישומים עצמיים, בכתב ידו של הנתבע, וללא כל אישור של התובע/בוריס, כאשר לא ניתן לדעת מתי נכתבו. הרשום בת/1: "וזאת בנוסף... ולכספים האחרים שכבר שולמו" - אינו מהווה ראיה מספקת לביסוס החזרת מזומנים בסכומים הנטענים על ידי הנתבע, ואין לדעת לאילו כספים מתייחסת אמירה זו (לא ניתן לשלול שמתייחסת להחזרת הכספים באמצעות המשכורות הפיקטיביות לקתרינה ולאלכסנדר). לאור האמור, אני קובע כי הנתבע הוכיח, במידת ההוכחה הדרושה, את החזרתם של 210,295 ₪ בלבד לתובע. הכרעה ביחס לחוקיות השלמת פרטי הנפרע בשיקים לאחר בחינת טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי הנתבע לא הצליח לסתור את החזקה הקיימת בסעיפים 19-20 לפקודת השטרות [נוסח חדש], ולפיה ישנה הרשאה לאוחז בשטר להשלים את פרטי הנפרע, כאשר מדובר בשיק שנמסר ללא פרטים אלו. טענתו של הנתבע בהקשר זה מבוססת על עדותו בלבד. בהתאם לקביעתי כי עדותו של הנתבע אינה מהימנה וכי יש להעניק לה משקל ראייתי נמוך - אין די בעדות הנתבע על מנת לסתור את החזקה האמורה. זאת ועוד, טענתו זו של הנתבע אף אינה עולה בקנה אחד עם המסמך ת/1, בו כתב הנתבע בעצמו כי התשלום לבוריס מבוצע "עבור ולדימיר סמוילוב", הוא התובע. לפיכך, אני קובע כי השלמת פרטי הנפרע בשיקים (כתיבת שמו של התובע על ידי בוריס) הייתה חוקית ומותרת לפי סעיפים 19-20 לפקודת השטרות [נוסח חדש], ועל כן אין המדובר בחריגה מהרשאה. משכך, אין לדחות את התביעה בעילה השטרית בטענה של חריגה מהרשאה. סיכום לאור קביעותי ביחס להוכחת קיומה של יריבות משפטית בין התובע לבין הנתבע בעסקת היסוד, ביחס לסכום שהועבר מהתובע וביחס לסכום שהוחזר על יד הנתבע, ומכיוון שמדובר בצדדים קרובים לשטרות, אשר יש לבחון את היחסים ביניהם במסגרת עסקת היסוד - אני קובע כי דין התביעות להתקבל באופן חלקי. על יסוד קביעותי כי סכום הכסף שהועבר מהתובע הוא 511,420 ₪ וסכום הכסף שהוחזר על ידי הנתבע הוא 210,295 ₪ - אני קובע שסכום החוב שנותר הנו 301,125 ₪. מכיוון שאין חולק כי סכום הכסף שהועבר מהתובע הועבר בסוף שנת 2007, אני קובע כי לסכום החוב יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.2007. סוף דבר אני מורה כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 301,125 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2007 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן, אני מורה כי על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור כחוק. עסקת יסוד