תביעה לתשלום יתרת חוב של 15,000 ₪, בגין עבודות שיפוץ שסיפק לשני צימרים בהם החזיק הנתבע, ותביעה שכנגד, בסכום של 44,640 ₪, לפיצויי עבור נזקיו הנטענים של הנתבע בגין התקשרותו עם התובע בהסכם לביצוע העבודות הנ"ל. טענות התובע לטענת התובע, הוא הנתבע שכנגד (להלן:" התובע") ביום 22.02.11 נחתם בינו לבין הנתבע, הוא התובע שכנגד ( להלן : "הנתבע" ), הסכם עבודה לבצוע שיפוצים בשני צימרים בהם החזיק הנתבע (להלן: "ההסכם"). בהתאם להסכם, עלות העבודה המוזמנת תעמוד על סך של 40,000 ₪, כולל פירוק בריכת שחייה משטחו של התובע, העתקתה לשטח הצימרים של הנתבע והרכבתה שם. עם תחילת העבודה סוכם בין הצדדים כי התובע יבצע עבודות נוספות מעבר לעבודות המצוינות בהסכם, תמורת סך של 7,000 ₪, כך שסך כל עלות העבודה המוזמנת תעמוד על סך של 47,000 ₪ . לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבע שילם לתובע סך של 32,000 ₪ בלבד, ונותרה יתרת חוב בסך של 15,000 ₪. לטענת התובע, לא היה כל סיכום לפיו הוא התחייב לספק לנתבע עבודות נוספות במסגרת העבודה הגלובאלית ולפיכך, עבודות הצבע ועבודות השפשוף הקודמות להן וכן עבודות הריצוף לא היוו חלק מוסכם מהמחיר הגלובאלי. טענות הנתבע לטענת הנתבע, בהתאם להסכם, התובע התחייב לספק ולהתקין עבורו בריכה תקינה, כולל בניית במת עץ, סולם מדרגות, משאבה וחומרי כלור וחיטוי, וכן לבנות מרפסות מעץ לכל אחד מן הצימרים, לבצע הרמת גג השירותים והזזת קיר בצימר הימני, וכן לבצע הדבקת קרמיקה בשני הצימרים. כן התחייב התובע במסגרת ההסכם לסיים את ביצוע העבודות לא יאוחר מיום 01.04.11, תמורת סך כולל של 40,000 ₪, כאשר בסעיף 7 להסכם צוין במפורש כי ההסכם הינו הסכם פאו - שאלי, כלומר, מדובר בתשלום קבוע מראש ללא אופציית שינוי או חריגה מן הסכומים הקבועים בו, וכי ככל שיבוצע שינוי הכרוך בתשלום נוסף, יהא על התובע לידע את הנתבע ולקבל את הסכמתו לכך בכתב בתוספת חתימתו. התובע לא עמד בלוחות הזמנים ובפועל סיים את עבודתו בתחילת חודש מאי 2011 וגרם בכך לנתבע להפסדי שכר, במשך חודש ימים. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 3 להסכם, התחייב התובע לבצע גם עבודות בניה ושיפוץ בצימר הימני, אולם בפועל עבודות אלה כלל לא בוצעו והנתבע נאלץ לפנות לבעל מקצוע אחר לשם בצוע העבודות, ושילם תמורתה סך של 4,640 ₪ בתוספת סך של 3,000 ₪ עבור החומרים. מעבר לכך, לאחר בצוע העבודות התברר לנתבע כי התובע התקין את הבריכה עם ליקויי בטיחות משמעותיים, וכל פניותיו לתובע לצורך הסדרת הליקויים לא נענו. לאור זאת, נאלץ שוב הנתבע לפנות לבעל מקצוע אחר לצורך תיקון הליקויים וקיבל הצעת מחיר אשר קבעה כי יש לפרק את הבריכה ולהקימה מחדש באופן בטיחותי, בעלות של 23,500 ₪ . יתרה מזו, המשאבה לניקוי וחיטוי הבריכה שסיפק לו התובע לא הייתה תקינה ולפיכך נאלץ הנתבע לרכוש משאבה חדשה מספק אחר בעלות של 6,000 ₪. דיון והכרעה אין חולק כי לפי ההסכם בכתב, התמורה הגלובאלית עבור ביצוע העבודות המתוארות בהסכם עצמו הינה סך של 40,000 ש"ח, מתוכה שילם הנתבע לתובע סך כולל של 36,500 ₪ ( ראה סעיף 8 לכתב התביעה שכנגד וסעיף 8 לכתב התשובה מטעם התובע וסעיף 1.4 לסיכומיו בכתב של התובע ). כמו כן, התובע אישר, בסעיף 7 לכתב התשובה, כי הוא לא ביצע את העבודות שבסעיף 3 להסכם. ההסכמה הנ"ל, לפיה, הנתבע שילם לתובע סך כולל של 36,500 ₪, מפריכה את טענת התובע שציין בסעיף 6 לכתב התביעה, לפיה, הנתבע שילם לו סך כולל של 32,000 ₪, וכי יתרת החוב עומדת על סך של 15,000 ₪. לפי ההסכם מיום 22/2/11 ( נספח א' לכתב התביעה ), התובע התחייב, תמורת סך של 40,000 ₪, לבצע עבור הנתבע את העבודות להלן, זאת עד ליום 1/4/11: 1. אספקת בריכה שבבעלותו, הכוללת גם דק שמותקן מסביבה, סולם מדרגות, כיסוי, משאבה וחומרי חיטוי, והתובע התחייב לבצע, בטרם אספקתה של זו לנתבע, בדיקת אטימות לבריחת מים וכן צבע כללי למראה מחודש של הדק והבמה שסובבים אותה, וכן לפרק את הבריכה, להובילה אל הצימרים של הנתבע ולהתקינה שם. 2. לבנות מרפסת מדק לכל אחד משני הצימרים של הנתבע, באופן שניתן יהיה להניח על המרפסות ג'קוזי במשקל של טון וחצי, וכן יבצע התובע הקמת מעקה עץ מסביב לכל מרפסת וגדרות מבמבוק. 3. הרמת גג השירותים באחד הצימרים והזזת הקיר שלאחר השירותים. 4. הדבקת קרמיקה בחלקים מסוימים בשני הצימרים הנ"ל. בתצהירו מיום 11/6/11 אישר התובע את הנטען על ידו בסעיפים 3-10 לכתב התביעה מטעמו, ובעדותו בבית המשפט העיד כי הוא קיבל מאת הנתבע תשלומים בסך כולל של 36,000 ₪ ( עמוד 1 שורה 28 לפרוטוקול ישיבת יום 16/12/12 ). יחד עם זאת, בהמשך עדותו ציין כי, במידה ובכתב התביעה נכתב שהוא קיבל סך של 32,000 ₪ אז זה נכון ( עמוד 2 שורות 1-3 לפרוטוקול ). עינינו הרואות כי גרסתו של התובע, באשר לסכום הכולל ששולם לו ע"י הנתבע, אינה אחידה והיא לוקה בחוסר עקביות מובהק. התובע נדרש לכך, והסביר כי: " בכתב התביעה כתבתי שקבלתי 32,000 ₪ ובכתב התשובה כתבתי 36,000 ₪ ואתה שואל מה נכון, אני משיב שמה שקבלתי מופיע במסמכים שאני מצביע עליהם ..." ( עמוד 2 שורות 4-6 לפרוטוקול ). ההסבר הנ"ל אינו מסביר באופן משכנע מדוע התובע לא היה עקבי בגרסתו באשר לתשלומים שהוא קיבל מהנתבע, כאשר בסופו של יום הוסכם, כאמור, כי הוא קיבל סך כולל של 36,000 ₪. כן העיד התובע כי הוא ביצע את כל העבודות שהתחייב לבצען לפי ההסכם, למעט עבודות שבשירותים, בעלות של 2,500 ₪, שאשתו של הנתבע ביקשה כי לא יבצען ( עמוד 2 שורות 8-9 לפרוטוקול ). לפי זאת, ציין התובע כי התמורה לפי ההסכם בכתב היא בסך של 37,500 ₪ ( עמוד 2 שורה 14 לפרוטוקול ). אין כל הסבר משכנע לכך שהתובע לא ציין בכתב התביעה כי הוא לא ביצע את העבודות בתא השירותים, והמתוארות בסעיף 3 להסכם, וכי הוא לא ביצע אותן לבקשת אשת הנתבע. מכתב התביעה יש להבין כי הוא ביצע את כל העבודות שהוא התחייב לבצע ולכן הוא עתר שם לחייב את הנתבע לשלם לו את מלוא התמורה לפי ההסכם, מבלי שיציין כי יש לקזז את התמורה שאמורה הייתה להתקבל בגין ביצוע העבודות בסעיף 3 להסכם. ועוד, התובע לא הגיש כל ראיה להוכיח כי אשתו של הנתבע ביקשה ממנו לא לבצע את העבודות בתא השירותים, אף שהוא התחייב כלפי הנתבע לבצע עבודות אלה לפי ההסכם שביניהם, ולא ציין, בעדותו בבית המשפט או בכתב התשובה, האם בקשה זו הייתה על דעת הנתבע ובידיעתו, שכן, אשתו של הנתבע אינה צד להסכם. התובע לא הציג בקשה בכתב, חתומה על ידי הנתבע או אשתו, שלא לבצע את העבודות הנ"ל, והרי הסכמה לא לבצע עבודות אלה הינה בבחינת שינוי של הסכם נשוא התביעה. כך, שטענת הנתבע, לפיה, התובע לא השלים את ביצוע העבודות שהתחייב לבצען לפי ההסכם, לרבות אלה שבתא השירותים, ובכך הפר התובע את ההסכם, לא נסתרה בראיה מטעם התובע, שנטל ההוכחה רובץ לפתחו להוכיח כי הוא לא ביצע את העבודות הנ"ל לבקשת אשת הנתבע ובהסכמת הצדדים. כאמור, הנתבע מכחיש כי הוסכם בינו לבין התובע כי התובע יבצע עבורו עבודות נוספות. התובע נמנע, משום מה, מלפרט בכתב התביעה ( סעיף 5 (ג) לכתב התביעה ) את סוג וטיב העבודות הנוספות הנטענות, בגינן הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 7,000 ₪. בין הצדדים נכרת הסכם בכתב, במסגרתו תיארו הצדדים בפירוט רב את סוג העבודות שעל התובע לבצע עבור הנתבע, סוג החומרים בהם ישתמש התובע לשם כך, המועד לסיום ביצוע העבודות והתמורה המגיעה לתובע בגין כך ואופן תשלומה. לא שוכנעתי כי הצדדים הסכימו ביניהם על ביצוע עבודות נוספות, מלבד אלה שתוארו בהסכם הנ"ל, וכי הם לא ערכו בגין כך הסכם משלים בכתב. אילו ביקשו הצדדים לבצע עבודות נוספות והסכימו על תמורה נוספת בגין זאת, סביר כי הם היו דואגים לערוך הסכם בכתב נוסף או עושים לשינוי ההסכם בכתב נשוא התביעה כאן. כמו כן, אילו אכן הוסכם כי התובע לא יבצע את העבודות שבסעיף 3 להסכם, בחלק השירותים, כטענתו, היו הצדדים עורכים שינוי בהסכם, בהתאם להסכמה זו. משלא הוגשה ראיה להוכיח כי נערך הסכם נוסף בכתב אשר משנה את ההסכם המקורי, מוסיף עליו או גורע ממנו, יש לקבוע כי הצדדים לא הסכימו על שינוי הסכם זה בכל אופן, בין על ידי הוספת עבודות או גריעת עבודות. ואם לא די בכך, הרי שהצדדים הסכימו על כך מפושרות, שעה שציינו בגוף ההסכם ( סעיף 7 להסכם ), כי כל שינוי בהסכם חייב להיערך בכתב ובחתימת הנתבע לגבי כל תשלום נוסף שיידרש על ידי התובע. הסכמה זו בכתב, החתומה על ידי התובע, מחזקת ממשית את המסקנה לפיה לא היה כל שינוי בהסכם, כלל ועיקר. משנדרש התובע לכך, העיד כי לא נערך הסכם בכתב לגבי העבודות הנוספות מאחר והנתבע אמר לו כי הם חברים וכי הוא היה לחוץ לסיים את העבודות לפי חג פסח ( עמוד 3 שורות 13-14 לפרוטוקול ). הסבר זה לא היה סביר ולא היה משכנע כלל. התובע העיד, לעניין ביצוע עבודות נוספות מלבד אלה שבהסכם, כי: " נכון שביקשו ממני לעשות עבודות נוספות, אני אומר שזה שפשוף של הצימרים מבפנים, אני לא יודע אם זה כתוב בחוזה, המרפסות והג'קוזי, הוא ביקש ממני בהתחלה דק רגיל ואח"כ כשקנה את הספא הוא ביקש ממני לחזק ולעשות את זה משהו אחר, סגרתי איתו על מחיר. עשיתי תוספות של רלסים תומכות ברזל, ועליו הנחנו את העץ שישב הספא. לפי החוזה לא הייתי אמור לעשות את זה, אלא רצפת דק רגילה לא שישב עליה ספא". ( עמוד 2 שורות 31-32 ועמוד 3 שורות 1-3 לפרוטוקול ). העדות הנ"ל תמוהה ביותר, שכן, התובע לא פירט בצורה מדויקת וברורה מה העבודות הנוספות שהוא ביצע ושלא התחייב תחילה לבצען לפי ההסכם, כאשר ההסכם פירט כי עליו לבצע עבודות בצימרים, לרבות בניית מרפסות מדק, ולא נאמר שם כי המדובר בדק רגיל או אחר. ואם לא די בכך, הרי שעיון בסעיף 3 להסכם מלמד כי התובע התחייב להקים את המרפסות מחומרים ובאופן אשר יאפשר להניח עליהן ג'קוזי ספא במשקל כבד של טון וחצי. היינו, הוא התחייב לבצע הקמת מרפסות אשר תשאנה משקל כזה, והדבר מפריך את טענתו הנ"ל, לפיה, הנתבע ביקש ממנו מאוחר יותר לשנות את סוג הדק על מנת לאפשר להניח ספא. עובדה זו של הנחת ג'קוזי על גבי הדק הייתה ידועה מראש ואף אוזכרה מפושרות בהסכם, והתובע התחייב להקים את המרפסות בהתאם לצורך זה. התובע נדרש לכך, והסביר כי: " אתה מפנה אותי לסעיף 2 לחוזה, זה נכון שכל מה שאמרת עכשיו אמור להיות כלול בחוזה לעניין האמור בסעיף 2 להסכם". ( עמוד 3 שורות 4-5 לפרוטוקול ). דבריו הנ"ל של התובע מאשרים כי כל העבודות שתיאר לעיל צוינו בסעיף 2 להסכם, ואינן בבחינת עבודות נוספות, כלל וכלל. התובע העיד כי הוא היה אמור לסיים את העבודה ביום 1/4/11 אם כי הוא סיים אותה ביום 14 או 15 לאפריל 2011 נוכח העבודות הנוספות שהוא נדרש לבצע עבור הנתבע, וכן מאחר והוא לא הגיע לאתר העבודה משך יומיים לבקשת הנתבע שביקש ממנו זאת על מנת לארח אנשים בצימרים ( עמוד 3 שורות 17-18 לפרוטוקול ). התובע לא הגיש כל ראיה להוכיח כי הוא נדרש לא להגיע למקום העבודה משך יומיים, ולא פירט מה התאריכים בהם נעדר מהעבודה, וכאמור, הוא לא הוכיח כי הוסכם כי יבצע עבור הנתבע עבודות נוספות מלבד אלה שהתחייב לבצען לפי ההסכם. יחד עם זאת, לא מצאתי באיחור זה בביצוע העבודות הפרה של ההסכם מצד התובע. שכן, הנתבע, שאישר בתצהירו מיום 3/10/11 את הנטען בכתב התביעה שכנגד, העיד כי הוא שילם לתובע שני תשלומים, ביום 8/4/11 וביום 22/4/11, היינו, לאחר שחלף מועד סיום העבודות לפי ההסכם, שחל ביום 1/4/11, והסביר כי הוא עשה כן כמחווה של רצון טוב לאחר שהתובע ואשתו הבטיחו לסיים את העבודה לקראת סוף חודש אפריל, במידה והוא ישלם לתובע את התשלומים הנ"ל, והוא שילם אותם אף שראה כי העבודות שביצע התובע היו לקויות ( עמוד 7 שורות 6-12 לפרוטוקול ). התרשמתי כי הסבר זה של הנתבע לא היה משכנע וסביר. שהרי, הנתבע טען כי כבר בתחילת ביצוע העבודות הוא הבחין כי הן לקויות, וחרף זאת הוא הסכים לשלם לתובע סכומים במסגרת ההסכם בכתב, והוא אף שילם לו תשלומים כאמור גם לאחר שמועד סיום העבודות כבר חלף. לפי טענת הנתבע, הוא הסכים לשלם לתובע את התשלומים הנ"ל כאשר התובע הפר את ההסכם, לטענתו של הנתבע, בשני מחדלים: האחד, ביצוע לקוי של העבודות, והשני, אי סיומן במועד המוסכם לפי ההסכם. כאמור. בנסיבות אלה, שוכנעתי כי תשלום הסכומים הנ"ל ביום 8/4/11 וביום 22/4/11 מלמד על הסכמת הנתבע לדחיית המועד המוסכם לסיום ביצוע העבודות, וכי אין לראות לאי סיומן של אלה לאחר יום 1/4/11 הפרה של ההסכם. העובדה כי הנתבע שילם לתובע תשלומים לקראת סוף חודש אפריל 2011, היינו, לקראת מועד סיום עבודתו בפועל של התובע באתר העבודה, מחזקת את טענת התובע, לפיה, העבודות שהוא ביצע היו לפי ההסכם הנ"ל ולא היו לקויות ופגומות כטענת הנתבע, אחרת, הנתבע לא היה מסכים לשלם לתובע סכומים לקראת סוף תקופת העבודה של התובע, שעה שביצוע העבודות היו לקוי, כטענתו. אילו אכן הבחין הנתבע, כפי שהעיד בפניי ( ראה עמוד 7 שורות 6-12 לפרוטוקול ), עוד ביום השני לביצוע העבודות, כי אלו היו לקויות ולא תקינות, הוא היה מודיע על ביטול ההסכם בשל הפרתו על ידי התובע ובוודאי שלא היה משלם לתובע בגין עבודות אלה, בטענה כי התובע לא קיים את חלקו לפי ההסכם, ובוודאי הוא לא היה מסכים להמשך ביצוע העבודות על ידי התובע, שנמשכו תקופה של למעלה מחודשיים, שהרי, התובע החל לעבוד אצל הנתבע בחודש פברואר 2011 וסיים בחודש אפריל 2011. הנתבע העיד כי הוא קיבל את הבריכה מאת התובע וכי עבודות התקנתה אצלו הסתיימו בסוף חודש אפריל 2011, וכי הוא ידע כי הבריכה והמשאבה היו משומשות, שכן, התובע עשה בהן שימוש עד שמכר אותן לנתבע ( עמוד 8 שורה 5 לפרוטוקול ). הנתבע הוסיף כי הוא לא עשה שימוש בבריכה, מאחר והיו בעיות בתפעולה, שכן, המשאבה שקיבל מהתובע לא הייתה תקינה ( עמוד 7 שורות 24-30 לפרוטוקול ), ועקב כך הוא רכש משאבה אחרת בסכום של 6,000 ₪, ששילם במזומן ( עמוד 8 שורות 13-14 לפרוטוקול ). טענה זו של הנתבע נתמכה בראיה בכתב, שהינה חשבונית / קבלה מס' 681 ( נספח ו' לכתב התביעה שכנגד ), לפיה, הנתבע רכש משאבה בסכום של 6,000 ₪ מאת ד"ר ג'קוזי. כמו כן, מר רוני חתן העיד מטעם הנתבע וציין כי הנתבע שכר ממנו את שני הצימרים וכי הוא התלווה אליו לראות את הבריכה בחצרו של התובע, והבחין כי המים היו מלוכלכים והמשאבה לא עבדה אותה שעה, וכי הנתבע והתובע שוחחו על התשלום תמורת הבריכה ( עמוד 6 לפרוטוקול ). עדותו של מר רוני חתן, לפיה, בביקורו הנ"ל עם הנתבע בבית התובע, הבחין כי הבריכה מלוכלכת וכי המשאבה לא עבדה, מחזקת את ראיות הנתבע, לפיהן, המשאבה שרכש מהתובע לא הייתה תקינה, שכן, היא לא הופעלה במהלך ביקורם של אלה, עוד לפני פירוקה משטחו של התובע. תימוכין לכך מצאתי גם בעדותו של התובע עצמו, שהעיד כי הוא נדרש על ידי הנתבע להגיע אליו על מנת להפעיל את המשאבה וכי הוא עשה כן ( עמוד 2 שורות 21-23 לפרוטוקול ). העובדה כי הנתבע התקשר לתובע בעניין הפעלת המשאבה תומכת בטענה כי המשאבה לא הייתה תקינה, ולא שוכנעתי כי התובע הגיע אך כדי להדריך את הנתבע על אופן הפעלתה וכי הוא אכן הפעיל אותה באותו מעמד. כמו כן, עדותו של התובע, לפיה, הוא הביא עבור הנתבע הצעת מחיר לרכישת משאבה בסכום של 2,500 ₪ - 3,000 ₪, כנגד הצעת המחיר שהביא הנתבע בסך של 7,000 ₪ ( עמוד 2 שורות 25-29 לפרוטוקול ), מחזקת את המסקנה כי המשאבה שסיפק התובע לנתבע לא הייתה תקינה, שכן, אין כל הסבר סביר לצורך במתן הצעת מחיר בעניין זה, אילו המשאבה שסיפק לנתבע הייתה תקינה. לכל אלה, שוכנעתי כי התובע הוכיח כי הוא רכש משאבה חדשה לאחר שהמשאבה שסיפק לו התובע לא הייתה תקינה ולא תפעלה את הבריכה כנדרש. הנתבע טוען כי בשל הליקויים באופן ביצוע העבודות על ידי התובע ובשל האיחור בסיום העבודה, נגרמו לו הפסדי הכנסה לאותה תקופה של האיחור בסיום העבודה, למשך כחודש ימים, שכן, המדובר בצימרים שיכול היה התובע לארח בהם לקוחות בתקופה לאחר יום 1/4/11, והדבר לא נעשה. יחד עם זאת, הנתבע לא הגיש כל ראיה להוכיח כי במידה והתובע היה מסיים ת העבודות ביום 1/4/11 הצימרים היו מוכים לשימוש ולהשכרה, ולא הגיש כל ראיה להוכיח את היקף הנזקים שנגרמו לו בתקופה שלאחר יום 1/4/11, לרבות דו"חות ההכנסה של הנתבע לפני תחילת העבודות, בתקופת האיחור של סיומן ולאחר שהסתיימו, על מנת ללמוד על ההפרש בין ההכנסות בתקופות שונות אלה. הנתבע העיד כי הצימרים הופעלו לפני תקופת ביצוע העבודות והייתה הכנסה בסכומים שהוא ציין בתביעתו, אם כי לא הגיש חשבונית או ראיה אחרת ללמד על כך, וכי יש ברשותו מסמכים לגבי הפסד ההכנסה וכי יוכל להציגם ( עמוד 8 שורות 17-24 לפרוטוקול ). אך אלה לא הוצגו. טוען הנתבע כי מאחר והתובע לא סיים את העבודות שהתחייב לבצע עבורו לפי ההסכם, נאלץ הוא לפנות לבעל מקצוע אחר, לו שילם סך של 4,640 ₪ עבור ביצוע העבודות וכן סך של 3,000 ₪ תמורת החומרים ( סעיף 7 לכתב התביעה שכנגד ), זאת, לביצוע העבודות שבסעיף 3 להסכם, בצימר הימני של הנתבע. הנתבע צירף חשבוניות לתמיכה בטענה זו ( נספח ג' לכתב התביעה שכנגד ). מר נתן דוד העיד מטעם הנתבע וציין כי הוא ביצע את העבודות בשירותים של הצימר הימני המתוארות בסעיף 3 להסכם, וכי הנתבע שילם לו כנגד זאת סך של 4,000 ₪ ומע"מ כדין. עדות זו נתמכת בשתי חשבוניות של עד זה מחודש מאי 2011 ( נספח ג' לכתב התביעה שכנגד ). עדותו של מר נתן דוד והחשבוניות הנ"ל תומכות בעדותו של הנתבע ולא נסתרו בראיה אחרת, כאשר התובע אישר כי הוא לא ביצע את העבודות הנ"ל. על כן, הריני לקבוע כי עלות ביצוע העבודות שבסעיף 3 להסכם, אותן לא ביצע התובע, הינה סך של 4,640 ₪, כפי שציין הנתבע וציין העד מטעמו, מר נתן דוד, ולא סך של 2,500 ₪, כפי שהעריך התובע, אשר לא תמך הערכתו זו בראיה, ואף לא ציין בכתב התביעה מטעמו כי הוא לא ביצע עבודה זו, אלא שציין זאת אך בכתב התשובה שהגיש. אני דוחה את טענת הנתבע, לפיה, הוא שילם סך של 3,000 ₪ עבור חומרים, שכן, הוא לא הגיש ראיה להוכיח זאת, מה גם ומר נתן דוד, שביצע את העבודות הנ"ל, העיד כי הוא זה ששילם עבור החומרים וכי התמורה שקיבל מהנתבע כוללת גם את עלות החומרים ( עמוד 5 שורות 19-22 לפרוטוקול ). טענתו של הנתבע ( סעיף 3 לסיכומיו בכתב ), לפיה, העד מטעמו לא ציין את עלות החומרים, ששילם לו במזומן, משלא סיפק חשבונית כנגד זאת, אינה מהווה ראיה להוכיח כי אכן שולם סכום כאמור, כאשר מר נתן דוד העיד מטעם הנתבע עצמו, ושלל את טענת הנתבע כי שילם לו סכום נוסף תמורת החומרים. לטענת הנתבע, על מנת לתקן את הליקויים בעבודות שביצע התובע הוא פנה לבעל מקצוע אחר על מנת לתקן ליקויים אלה וקיבל ממנו הצעת מחיר בסכום של 23,500 ₪, כנגד פירוק הבריכה והתקנתה מחדש ( סעיף 9 לכתב התביעה שכנגד ), והעיד כי הוא לא ביצע תיקונים אלה בשל העדר יכולת כלכלית לממן זאת ( עמוד 8 שורה 27 לפרוטוקול ). להוכחת טענות אלה מסתמך הנתבע על מסמך, שהינו "הצעת מחיר" מאת מר נתן דוד, וכן על תמונות של הבריכה שהתקין התובע ( נספח ד ו- ה' לכתב התביעה שכנגד ). המסמך -הצעת מחיר - מיום 7/8/11, איננו בבחינת חוות דעת מומחה, שניתן לקבוע על פיו כי הממצאים שתיאר עורך המסמך הינם ליקויי בטיחות המחייבים תיקון של פירוק והרכבה של הבריכה מחדש. המסמך הנ"ל לא ערוך כחוות דעת כנדרש בדין. מר נתן דוד העיד כי הוא לא מופיע בספר מומחים ( עמוד 5 שורה 12 לפרוטוקול ), וכי מסמך זה הוא רק הצעת מחיר, וכי יש אפשרות כי בעל מקצוע אחר ייתן הצעת מחיר גבוהה יותר או נמוכה יותר ( עמוד 5 שורות 24-25 לפרוטוקול ). ואם לא די באלה, הרי שמר נתן דוד העיד כי הוא לא יודע עלות העתקת בריכה ממקום למקום ( עמוד 5 שורה 31 לפרוטוקול ). מר נתן דוד תיאר את הממצאים שמצא בבדיקת הבריכה שהתקין התובע וציין כי המדובר בעבודה לקויה, לרבות בשל סוג הברגים המותקנים שם ואופן חיבור העץ והקונסטרוקציה, והעיד כי אופן זה של ביצוע העבודות מהווה סיכון בטיחותי למשתמשים בבריכה ( עמוד 4 לפרוטוקול ). מר נתן דוד, שערך מסמך זה, לא העיד כי הוא מהנדס במקצועו ולא ציין, מלבד הידע שרכש במשך השנים במסגרת עיסוקו בביצוע עבודות עץ, את מקורות הידע והמידע המבססים מסקנתו בדבר אופן ביצוע העבודות, ולא פירט, במסמך עצמו או בעדותו בבית המשפט, את המקורות עליהם נסמך הוא בקביעתו כי העבודות שביצע התובע הינן לקויות ואת המקורות לפיהם הוא קבע את העלות הכספית של תיקון ליקויים נטענים אלה. תיתכן בהחלט אפשרות כי הבריכה הותקנה על ידי התובע באופן לא תקין ולא בטיחותי, אם כי על מנת להוכיח זאת על הנתבע להציג חוות דעת מומחה ערוכה כדין ולהעיד מטעמו מומחה בתחום ההנדסה או בתחום רלבנטי אחר, על מנת שיציג את הכללים להתקנת בריכות מסוג זה, החומרים הנדרשים לכך לפי כללי הבטיחות הרלבנטיים, ואת עלות התיקונים של ליקויים כנטען, בהסתמך על מחירון מתאים או מקור מהימן אחר. העובדה כי מר נתן דוד עוסק בביצוע עבודות עץ בעצמו משך שנים אינה מביאה למסקנה היחידה כי דבריו בדבר קיומם של ליקויים בהתקנת הבריכה נשוא התביעה או עלות תיקון ליקויים כאמור הינם עדות של מומחה וכי יש לאמצם, משלא העיד כמומחה בתחום ולא הוגשה חוות דעת מומחה לתמוך בעדותו. מר נתן דוד אף לא הגיש כל ראיה להוכיח כי הוא עסק בעברו בהתקנת בריכות וכי הוא בעל ידע בתחום עבודה זה. העד נדרש להסביר את הערכת עלות התיקון לפי שיטתו, והגיב כי: " אני כתבתי שלשפץ את הבריכה נדרש סכום של 23,500 ₪, ככה מתאים לי וזה גם נכון לתאריך שכתבתי ". ( עמוד 5 שורות 8-9 לפרוטוקול ). תשובה זו של העד איננה מהווה הוכחה, במידה הנדרשת בדין, לשווי תיקון הליקויים הנטענים. לסיכום, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע ביצע עבור הנתבע עבודות בשווי של 35,360 ₪, והוא קיבל בפועל מהנתבע סך של 36,500 ₪. על כן, אני דוחה את התביעה של התובע. באשר לתביעה שכנגד, הנתבע הוכיח כי המשאבה שסיפק לו התובע לא הייתה תקינה והוא רכש אחרת בשווי של 6,000 ₪, וכי הוא נאלץ לבצע, באמצעות בעל מקצוע אחר, את העבודות שבסעיף 3 להסכם שהתובע לא ביצע, ושילם כנגד כך, כולל עבור חומרים, סך כולל של 4,640 ₪. מאחר והעלות הגלובאלית המגיעה לתובע לפי ההסכם הינה סך של 40,000 ₪, הרי שבקיזוז עלות ביצוע העבודות שבסעיף 3 להסכם, כאמור, יש לקבוע כי התובע ביצע עבור הנתבע עבודות בשווי של 35,360 ₪. בהתחשב בעובדה כי התובע קיבל מהנתבע סך של 36,500 ₪, ובהתחשב בכך כי לנתבע נגרמה הוצאה של 6,000 ₪ בגין רכישת משאבה חדשה, הרי שעל התובע לשלם לנתבע סך כולל של 7,140 ₪. סוף דבר אני דוחה את התביעה של התובע. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע ( התובע שכנגד ), תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיו, סך של 7,140 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪. צימריםשיפוצניקשיפוציםחוב