המרצת פתיחה לקבל פסק דין שיצהיר על דיירים מוגנים

המרצת פתיחה לקבל פסק דין שיצהיר כי הוא ובני משפחתו הינם דיירים מוגנים בשתי דירות המצויות בירושלים, וכי זכויותיהם גוברות על זכויות המשיב 1 (להלן - "המשיב"), בדירות אלו. העובדות הדירה הראשונה ידועה כגוש 30061 חלקה 50 (ספר 1015 דף 7922), והיא רשומה על שם המשיבה 3 (להלן - "פרושינובסקי"), מאז 23/07/92 (ראו - נסח רישום אשר צורף לנספח 8 לתצהיר המשיב. להלן- "הדירה הראשונה"). הדירה השנייה היא דירה בקומת מרתף, אשר במקור שמשה כמחסן ( להלן- "הדירה השנייה"). דירה זו ידועה כגוש 30061 חלקה 51 תת חלקה 1, והיא רשומה על שם המשיב 2 (להלן - "לנג"), מאז 21/10/99 (ראו - נסח רישום שצורף כנספח ב' לתצהירו של המבקש. ברבות הימים אוחדו שתי הדירות, וכיום הן משמשות כדירת מגורים אחת בה מחזיק בפועל המבקש. ביום 07/07/04 נכרת הסכם מכר בין המשיב לבין פרושינובסקי, לפיו מכרה פרושינובסקי את שתי הדירות למשיב תמורת סך של 200,000 דולר (ראו - נספח 1 לתצהיר המשיב). במבוא להסכם נרשם כי הדירה הראשונה רשומה על שם פרושינובסקי וכי הדירה השנייה שייכת גם היא לפרושינובסקי, וזאת מכוח הסכם מכר שנעשה בין לנג לפרושינובסקי, על אף שהרישום לגביה טרם הוסדר. הסכם המכר בין פרושינובסקי ללנג צורף כנספח להסכם המכר בין פרושינובסקי למשיב. בנוסף לאמור, בהסכם המכר שבין פרושינובסקי למשיב נקבע כי פרושינובסקי רשאית לשכור את הדירה למשך שנתיים תמורת דמי שכירות בסך של 700 דולר לחודש. במקביל לחתימתם על הסכם המכר, חתמו המשיב ופרושינובסקי על הסכם נספח, בו הוקנתה לפרושינובסקי הזכות לבטל את הסכם המכר תמורת תשלום סך של 36,000 דולר למשיב. על יסוד המערכת ההסכמית שתוארה לעיל רשם המשיב לטובתו הערת אזהרה ומשכנתא. לימים, הפרה פרושינובסקי את ההסכם עם המשיב, בכך שלא רשמה את הדירות על שמו. על כן, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי תביעת אכיפה נגד פרושינובסקי ולנג. המבקש שלפניי לא היה צד לאותו הליך. פרושינובסקי ולנג טענו בבית המשפט המחוזי כי הסכם המכר עליו הסתמך המשיב הינו הסכם למראית עין. לטענתם לאמיתו של דבר לא נעשתה בין הצדדים עסקת מכר אלא עסקת הלוואה, והחוזה נוסח כפי שנוסח כדי לעקוף את האיסור ההלכתי בנוגע לגביית ריבית. בית המשפט המחוזי (כב' השופט רביד), דחה טענה זו ופסק כי יש לרשום את הדירות על שם המשיב. ביני לביני, נכנס לתמונה המבקש שלפניי. ביום 01/07/05 נחתם בין המבקש לבין לנג הסכם, לפיו לנג השכיר למבקש את הדירה השנייה בדמי מפתח (ראו - נספח א' לתצהיר המבקש), ושנתיים לאחר מכן, ביום 01/07/07, נחתם הסכם נוסף בין המבקש לבין פרושינובסקי, לפיו האחרונה השכירה למבקש את הדירה הראשונה בדמי מפתח. בהמשך להסכמים אלו תפס המבקש חזקה בדירה המאוחדת, ולאחר מכן הוא הגיש את התובענה שלפניי. טענות הצדדים המבקש טוען כי ההסכמים שנכרתו בינו לבין פרושינובסקי ולנג עדיפים על ההסכם שכרת המשיב עם פרושינובסקי, משום שההסכם של המשיב הוא הסכם מזויף. המבקש מוסיף וטוען כי גם אם ההסכם שבו אוחז המשיב איננו מזויף, הרי שזכותו של המשיב כפופה לזכויות שביושר אשר רכש המבקש על יסוד ההסכמים שבהם הוא אוחז. המשיב טוען כי דווקא ההסכמים שבהם אוחז המבקש הינם הסכמים מזוייפים. המשיב מוסיף וטוען, כי גם אם מדובר בהסכמים אמתיים, הרי שזכותו גוברת על זכותו של המבקש, כיוון שההסכם של המשיב נחתם לפני שנחתמו ההסכמים של המבקש, ומשום שהמשיב הספיק לרשום הערת אזהרה בגין עסקת המכר לפני שהמבקש חתם על ההסכמים שבידיו. פרושינובסקי ולנג לא הגישו תשובה להמרצת הפתיחה ולא התייצבו לדיונים. דיון והכרעה המבקש הוא "המוציא מחברו", ועל כן נטל השכנוע מוטל עליו. כדי לקבל את הסעד העיקרי אשר לו עותר המבקש, קרי- הצהרה בדבר זכויותיו כדייר מוגן, עליו לשכנע כי ההסכמים שהוא כרת עם פרושינובסקי ולנג הם אמתיים. המבקש לא עמד במשימה זו, כיוון שיש אינדיקציות לא מעטות המלמדות על כך שמדובר בהסכמים שנערכו לצורך המשפט שלפניי, כמפורט להלן. ראשית, המבקש טוען כי תמורת הדיירות המוגנת הוא שילם לפרושינובסקי ולנג סך של 200,000 דולר (100,000 דולר לכל אחד מהם), ברם הוא לא הביא שום אסמכתא שתלמד על ביצוע תשלום בסדר גודל כזה לפרושינובסקי ולנג. להיפך, קיימות ראיות המנוגדות לגרסת המבקש. הנה כך, בין המבקש למשיב התקיים בשנת 2009 הליך בבית דין דתי. במסגרת הליך זה הגיש המבקש כראיה מכתב הממוען מפרושינובסקי לאביו של המבקש (בנימין כהן), בו נכתב כי האב שילם עבור קניית הדירה סך של 50,000 דולר (נספח 5 לתצהיר המשיב). ניכר לעין כי מסמך זה לא מדבר כלל על דמי מפתח אלא על קניית דירה, ומכל מקום הסכום שנקוב בו אינו מגיע ל-100,000 דולר שלכאורה התחייב המבקש לשלם לפרושינובסקי כדמי מפתח. זאת ועוד, בפרוטוקול עדותו של אבי המבקש באותו הליך העיד האב כי בפועל מעולם לא שולמו דמי שכירות מוגנים לפרושינובסקי או ללנג (נספח 6 לתצהיר המשיב עמ' 2 ש' 24 - עמ' 3 ש' 1). שנית, במסגרת ההליכים בבית הדין לא הציג המבקש את הסכמי השכירות שבהם הוא אוחז היום, אלא הוגש כאמור הסכם אחר, שבו לא מדובר כלל על שכירות אלא על עסקת מכר תמורת 150,000 דולר (ראו - נספח 7 לתצהיר המשיב). יש להניח כי אילו החוזים שבהם מחזיק המבקש היום היו בידיו כאשר הופיע אביו בפני בית הדין בראשית שנת 2009, אזי הם היו מוצגים שם, ומשלא הוצגו עולה חשד כבד שההסכמים לא היו קיימים כלל בשנת 2009. שלישית, לאחר קבלת פסק הדין בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי, נקט המבקש נגד המשיב בהליכי הוצאה לפועל במטרה לפנותו מהדירה. גם בהליכים אלו, שהתקיימו בשנת 2009, לא הציג המבקש את שני ההסכמים שמוצגים עתה לפניי, אלא הוא הציג רק אחד מהם- את ההסכם עם פרושינובסקי בנוגע לדירה הראשונה. דבר זה מקים חשד כבד לפיו ההסכם לגבי הדירה השנייה לא היה קיים באותה עת, שאם לא כן מדוע המבקש לא השתמש בו לטובתו? רביעית, כשם שבהליכי ההוצאה לפועל הציג המבקש רק את ההסכם עם פרושינובסקי שנוגע לדירה הראשונה, כך גם כאשר הוא ניגש להבטיח את זכויותיו בנכס שרכש הוא רשם הערת אזהרה רק לגבי הדירה הראשונה ולא לגבי הדירה השנייה. לעובדה מתמיהה זו לא ניתן הסבר. ויודגש, להבדיל מהמשיב, שהיה לו הסכם רק עם פרושינובסקי, ועל כן היה לו קושי לרשום הערת אזהרה לגבי הדירה השנייה שהייתה רשומה עדיין על שם לנג, למבקש היה הסכם עם לנג, ולכן לא היה לו שום קושי לרשום הערת אזהרה גם לגבי הדירה השנייה. חמישית, המבקש רשם, כאמור, הערת אזהרה בנוגע להסכם שהוא כרת עם פרושינובסקי. ההערה נרשמה על יסוד ייפוי כוח משנת 2005 (ראו - נספח 9 לתצהיר המשיב). ואולם, ההסכם עם פרושינובסקי הוא, לפי טענת המבקש, משנת 2007. קשה להניח שפרושינובסקי נתנה למבקש ייפוי כוח שנתיים לפני עריכת ההסכם ביניהם, ומכאן שהיה, אולי, הסכם אחר בין המבקש לפרושינובסקי, אשר נכרת בשנת 2005, וטיבו אינו ידוע, ומכל מקום נראה שההסכם משנת 2007 אינו אמתי. שישית, העיון בשני ההסכמים שבהם אוחז המבקש מלמד ששני ההסכמים זהים לחלוטין למעט שני עניינים: ראשית, בראש ההסכם שנערך עם פרושינובסקי תוקן בכתב יד התאריך המודפס, כך שבמקום 01/07/05 (תאריך החתימה שמופיע בהסכם עם לנג), נרשם 01/07/07. ושנית ציון הגוש והחלקה בהסכם עם לנג שונה מזה שנרשם בהסכם עם פרושינובסקי. למעט שני שינויים אלו שני החוזים זהים, לרבות התיאור המילולי של הדירה אשר נרשם במקור בהסכם עם לנג ולא תוקן בהסכם עם פרושינובסקי, למרות ששתי הדירות אינן זהות. עובדות אלו מקימות חשש כבד כי הסכם עם פרושינובסקי הינו העתקה לא מוסמכת של ההסכם שנעשה עם לנג. לאור כל האמור לא השתכנעתי כי ההסכמים בהם אוחז המבקש הם אמתיים ולכן אני דוחה את טענת המבקש לפיה יש לו זכות דיירות מוגנת בדירות. המבקש טוען כי ההסכם שבו אוחז המשיב מזוייף, ולעניין זה הוא מפנה לשוני בגופני הדפוס (פונטים) בין שני העמודים הראשונים של ההסכם לבין שני העמודים האחרונים. טענה זו איננה משכנעת מכמה טעמים. אם טענת הזיוף הייתה נכונה, אזי לא ניתן להסביר כיצד טענה זו לא נשמעה בריש גלי מפי פרושינובסקי ולנג בשעה שאלו התגוננו בכל כוחם מפני התביעה שהגיש נגדם המשיב. ב"כ המבקש טוען כי הם לא יכלו לטעון טענה זו מפני שהם לא התייצבו למשפט, ברם תירוץ זה איננו משכנע, כיוון שבראשית ההליך בבית המשפט המחוזי לנג ופרושינובסקי הגישו תצהירים, ורק אחר כך הם החליטו שלא להתייצב לחקירה נגדית. זאת ועוד, אף ללא תצהירים לא הייתה כל מניעה שב"כ לנג ופרושינובסקי יטען שהחוזים מזויפים וינסה להוכיח את טענתו במסגרת חקירת התובע (הכוונה למשיב שלפני - א.ר.), באותו הליך. טענת המבקש בדבר הזיוף מתבססת בין היתר גם על עדותו של עו"ד אריאל לשם, אשר לפי הטענה סייע למבקש בכריתת ההסכמים עם פרושינובסקי ולנג. דא עקא, שעדותו של עו"ד לשם הייתה עדות מבולבלת, לא עקבית, ולא הגיונית. הנה כך, לשם העיד כי כאשר המבקש שאל את עצתו לגבי רכישת זכות הדיירות המוגנת בדירה של פרושינובסקי הוא ראה שרשומות הערות אזהרה ומשכנתא לטובת המשיב, ולכן הוא פנה למשיב כדי לברר את פשר העניין. לטענת לשם המשיב אמר לו שאין לו התנגדות שפרושינובסקי ישכיר את הדירה בשכירות מוגנת למבקש, ובעקבות כך נעשתה העסקה. גרסה זו לא מתקבלת על הדעת, משום שההסכם בין פרושינובסקי למבקש נכרת ב-01/07/07, ואילו כבר ביום 05/10/06 הגיש המשיב את תביעתו נגד פרושינובסקי לבית המשפט המחוזי (ראו - נספח 10 לתצהיר המשיב). אין זה מתקבל על הדעת כי בעוד שהמשיב מנהל הליך נגד פרושינובסקי הוא יסכים שפרושינובסקי ישכיר את הדירה למבקש. יתר על כן, בראשית הדרך אחד הנתבעים באותו הליך שנקט המשיב בבית המשפט המחוזי היה- עו"ד לשם עצמו. משכך הדבר ברור כי בין המשיב ללשם לא שרר אמון, ולכן לא הגיוני כי הם הסכימו ביניהם בעל פה שהדירה תושכר למבקש. בניסיון להסביר את גרסתו הבלתי הגיונית טען עו"ד לשם, כי לאמיתו של דבר לא היה סכסוך אמתי בין המשיב לפרושינובסקי, וכי כל ההליך בבית המשפט המחוזי נעשה בתיאום בין השניים, כדי לסייע לפרושינובסקי להבריח נכסים מנושיה או מנושי בעלה. לטענה זו לא הובאה כל ראיה ועל כן היא נדחית. כאמור לעיל, המבקש טוען כי ההסכם שהציג המשיב מזויף, ולראיה שגופני הדפוס בהסכם אינם אחידים. טענה זו זכתה לתשובה בעדותו של המשיב אשר הודה בפה מלא כי הוא אכן שינה חלק מהחוזה לאור התפתחות המשא ומתן בינו לבין פרושינובסקי (עמ' 37 ש' 29-4). עדותו של המשיב עשתה רושם מהימן ולכן אני מקבל את הסברו זה. המבקש טוען כי לא ייתכן שההסכם בין המשיב לפרושינובסקי נחתם ב-07/07/04 בעוד שייפוי הכוח שנתנה פרושינובסקי לצורך ביצוע ההסכם נעשה שבועיים לפני כן- ביום 24/06/07. המשיב ניסה להסביר את פער הזמנים בכך שלפני ההסכם נכרת בין הצדדים זיכרון דברים. זיכרון הדברים לא הוצג, כיוון שלטענת המשיב הוא אבד, ברם למרות זאת אני סבור שפער קטן של שבועיים בין חתימת ייפוי הכוח לבין חתימת ההסכם איננו מלמד בהכרח על כך שההסכם פיקטיבי. נזכיר בהקשר זה כי ההסכם עם הצדדים לא נחתם תוך יום אחד, אלא הוא היה פרי של תהליך, אשר בו בתחילת הדרך הודפס חוזה אחד ולאחר מכן הוחלפו חלק מעמודי ההסכם ואז נחתם ההסכם באופן סופי. ייתכן, אם כן, שייפוי הכוח נחתם עוד לפני שנחתם ההסכם, אך נמסר למשיב רק כשנחתם ההסכם שבועיים לאחר מכן. אני ער, כמובן, לכך שציינתי לעיל כי אחת הסיבות אשר בשלן אני סבור שההסכם של המבקש עם פרושינובסקי איננו אמתי נעוצה בכך שייפוי הכוח שניתן למבקש היה מוקדם להסכם, ברם אזכיר כי שם מדובר בייפוי כוח שניתן שנתיים לפני חתימת ההסכם, ואילו כאן מדובר על שבועיים בלבד. המבקש טוען כי ראיה לכך שההסכם בו אוחז המשיב הוא מזויף הינה שפרושינובסקי לא חתמה על כל דפי ההסכם בראשי תיבות. טענה זו לא משכנעת, כיוון שאם היה בה ממש סביר להניח שהיינו שומעים אותה מפי פרושינובסקי בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי. מכל מקום, אין חובה לחתום בתחתית כל עמוד של הסכם, אף שהדבר מקובל, ויש בענייננו די אינדיקציות לכך שההסכם אמיתי. העולה מן המקובץ הוא שההסכמים שהציג המבקש אינם אמתיים, ולעומת זאת ההסכם שהציג המשיב מהימן. די בכך כדי לדחות את הבקשה על כל ראשיה. אשר על כן, התובענה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך של 2,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ₪. המרצת פתיחהמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)