תחולתו של חוק ההלוואות על ההלוואה נשוא התובענה שבפניי, וכפי שהיטיב לנסח זאת כבוד השופט שנלר בע"א (ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (21.01.2009) (להלן - פרשת בס): "מעת שטוען נתבע או מתנגד לביצוע שטר שעסקינן בתביעה שיסודה בהלוואה שהחוק חל עליה או כי השטרות ניתנו במסגרת הלוואה שהחוק חל עליה, וכי מדובר ב"העלמת עילת התביעה האמיתית שמאחורי הגשת הבקשה התמימה לביצוע שטר..." (אם נשתמש בלשונה של כב' השופטת דותן) - שומה על בית המשפט לבחון בראש ובראשונה טענה זאת." הצדדים אינם חלוקים כי התובע הוא "מלווה" לפי הגדרת המונח בסעיף 1 לחוק ההלוואות: "מלווה - מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי) התשמ"א - 1981" המחלוקת היא בשאלה האם במקרה זה התובע הוא מלווה שנותן הלוואה שלא בדרך עיסוקו כאמור בסעיף 15(א) לחוק ההלוואות: "הוראות סעיפים 2, 3 ו-7, לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק" התובע נמנע מהבאת ראיות לשם ביסוס טענתו כי הוא אינו עוסק במתן הלוואות. הימנעות זו יש לזקוף לחובתו, שכן הכלל הוא שמלווה נותן הלוואות על דרך עיסוק, וראו לעניין זה בפרשת בס: "הכלל הינו כי מי שנותן הלוואה יראו אותו כמי שנתן את ההלוואה בדרך עיסוק, אלא אם יוכיח שלא כן הדבר." יתר על כן, ניתן למצוא תימוכין לכך שהתובע אכן נותן הלוואות על דרך עיסוק בעדותו של התובע עצמו. התובע העיד שנתן הלוואות נוספות פרט להלוואה נושא תובענה זו: "ש: בהיסטוריה שלך בישראל ולא באמצעות חברת סטופי אלא ניסים סגרון, העמדת הלוואות נוספות למשל לבועז יונה? ת: כן. לבועז יונה לא. ש: מי העמיד הלוואה ליונה ? ת: לקבוצת חפציבה העמדתי, זה מוזר, נתקלתי פעמיים כשהגעתי פה בארץ פעם אחת השתתפתי לחפציבה, ובתוך שנה ראיתי שהכל מעוות עשינו הסכם פרידה יצאתי, ופנה אלי תוך כמה חודשים בדיוק אותו סיפור, אני נראה כבן אדם טוב, היה בלחץ היה צריך כסף נכון הבאתי לו סכום שהחזיר לי, פנה אלי בועז יונה לחברה שלו, ונכון לחברה עשיתי הלוואה של 600 אלף דולר. ש: האם זה נכון שכל ההלוואות שהעמדת אי פעם למעט המקרה הזה, היו בהסכמי הלוואה כתובים? ת: אני קודם כל העמדתי הלוואה לפי מה שאנחנו מדברים לא כהלוואת בעלים. אני נתתי פעם אחת לחפציבה הסכם בכתב כי הייתה חברה, ופעם שנייה בגלל שהייתה אישית לשני הנתבעים, זה לא היה נכנס לא לחברה ולא כלום לא חתמתי על כלום. ש: בהלוואת בעלים לירוק בחן חתמתם הסכם ? ת: כן זה חברה, היה הסכם מראש." (עמוד 12, שורות 18-4 לפרוטוקול) לפיכך לא ניתן לראות בהלוואה נשוא תובענה זו הלוואה פרטית חד פעמית המקימה את הסייג הקבוע בסעיף 15(א) לחוק ההלוואות, ולכן חלות על המקרה החובות הקבועות בחוק ההלוואות כולל הוראות סעיפים 2, 3 ו- 7. סעיף 2 לחוק ההלוואות קובע: "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב." סעיף 3(ב) לחוק ההלוואות קובע מהם הפרטים והמידע שחוזה הלוואה בכתב חייב לכלול: "חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של הפרטים האלה: שמות המלווה והלווה, ומעניהם המלאים; סכום ההלוואה; הסכום שקיבל הלווה בפועל; שיעורי הריבית ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועדי פירעון ההלוואה; בהלוואה בריבית משתנה - מרכיבי הריבית המשתנה, העקרונות לשינוי שיעור הריבית, מועד השינוי או האירועים שבעיקבותיהם ישונו השיעורים; בהלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר - סוג ההצמדה ושיעורה, ובסיס ההצמדה ומועדו; הרכיבים שעליהם חלה ההצמדה; ציון כל התוספות שאינן מנויות בפסקאות (4) עד (6), תוך פירוט סכומיהן; שיעור העלות הממשית של האשראי; ..." הפסיקה קבעה כי הוראות חוק ההלוואות הן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן (ת.א. ת"א (מחוזי) 3129/99 צוניאשוילי נ' מיסטר מאני ישראל (1997)בע"מ . וזאת לנוכח מטרתו של חוק ההלוואות. המחוקק הטיל חובות שונות על מלווה חוץ בנקאי, לרבות עריכת חוזה הלוואה בכתב, אותו על התובע, לצרף כחלק מתביעתו, חוזה ההלוואה הוא זה שיוצר את חיוב הנתבע במסגרת עסקת ההלוואה ובהעדרו, לכאורה לא קיימת עילה לפי סעיף 2 לחוק ההלוואות. חוזה הלוואה צריך שיהיה בכתב, ובית המשפט בפרשת בס קבע כי הפרשנות הינה שיש להקפיד על כל הוראות החוק ויש ליתן פרשנות מחמירה ומקפידה של הוראותיו. עוד נקבע בפרשת בס, שעל כל מלווה לדעת, כי הוא מסתכן אם בחר להתעלם מהוראות החוק ולא לערוך חוזה הלוואה בכתב, כי לא על הלווה נטל השכנוע מהי ההלוואה, אלא על המלווה שעליו להראות שעמד בדרישות החוק המהותיות, קרי חוזה הלוואה בכתב, ומשאין חוזה בכתב אין להתבסס על טיעון בדבר חוזה בעל פה. "הוראת המחוקק הינה שעל המלווה לעמוד בכל הדרישות האמורות. הלוואה שהחוק חל עליה ולא ניתנה בכתב - לא ניתן יהיה, לכאורה, להיפרע ממנה. תנאי מוקדם הינו מסמך בכתב, ובהעדרו אין לכאורה עילה להגשת תביעה כנגד הלווה". (פרשת בס) . במקרה שבפניי אין מחלוקת כי לא נערך חוזה הלוואה בכתב, הדבר עולה מכתב התביעה והתובע אף העיד על כך באופן מפורש: " ש. עכשיו נוכח התשובה הזאת שלך אני שואל את עצמי, אם אתה אומר שאביב לא אמר לך שצריך לחזור שיק של ירון בחן וצריך לכסות את השיק כי זה אינטרס משותף שלכם, אלא שאביב בצרות ושיקים שלו חוזרים, איך בדיוק רצית שהוא יחזיר שישים אלף יורו בתוך שבוע? ת. לא הסתכלתי על זה. בא בן אדם, שהוא בלחץ גדול, שאני הכרתי אותו, ומתחנן לעזרה לא נכנסתי לכל זה, הייתי יכול לעזור לו, אז עזרתי לו והוא הבטיח לי, והכל היה בעל פה הוא הבטיח שצריך את זה רק לשבוע, אני בן אדם שומר מצוות, יש מצב כזה שהייתי יכול לעזור לו, ועזרתי לו, הכל היה באמונה שלמה, אפילו לא חתמתי על הסכם את העיסקה הזאת, אחיך במצב קשה... " (עמוד 8, שורות 14-8 לפרוטוקול) ובהמשך עדותו הוסיף: "אני לא חתמתי על מסמך בהלוואה הזאת, של אמונה, שהתברר שלא משלם, חיפשתי אם יש איזה רושם, משהו שמוכיח..." (עמוד 10, שורות 26-25 לפרוטוקול) מעבר להעדרו של חוזה הלוואה בכתב, לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה באשר לגילוי מלא של פרטים מהותיים לחוזה ההלוואה, כאשר הראשון והעיקרי שבהם הוא סכום ההלוואה שהועבר בפועל לידי הנתבע 2, על מנת שהוא יעבירו הלאה בהתאם להוראות שקיבל, וביחס לכך העיד התובע: " ש. במסרון שלך מ - 3.10.10 אתה אומר שאביב התחנן שתלווה לו 250 אלף שקל. ת. כ- 250. ש. באוקטובר 2010 היורו היה יותר מחמישה שקלים. אתה אומר שביקשת מברק שיבוא כי אתה רוצה לתת לו שישים אלף יורו? ת. כן. ש. שלוש מאות אלף שקל ואולי קצת יותר. ת. אני לא זוכר. במציאות נתתי הלוואה של שישים אלף יורו. אביב ביקש, אם אני נתתי שישים אלף אז הוא ביקש. ש. איפה זה בא לידי ביטוי? ת. אין לי מסמך שנתתי לו." (עמוד 11, שורות 27-17 לפרוטוקול) בנוגע לנסיבות מסירת ההלוואה העיד התובע כי הנתבע 2 אשר קיבל את המעטפה שהכילה את כספי ההלוואה לא פתח אותה ולא ספר את תכולתה: " ת. פגישה נקבעה ליד הבית שלי ברחוב, לא זוכר מתי זה היה. הלכנו ביחד לבנק שלי, שהיה קרוב גם כן, בנק לאומי, נכנסנו ביחד לבנק לאומי, הוא חיכה לי בקומה למעלה, ירדתי במדרגות לכספת שלי, הבאתי מעטפה עם שישים אלף יורו, ונתתי לו. ש. הוא ספר את הכסף? ת. לא ספר. ש. ראה שיש כסף? ת. ידע." (עמוד 7, שורות 20-14 לפרוטוקול) לפיכך לא נסתרה עדותו של הנתבע 2 לפיה תוכנה של המעטפה לא היה ידוע לו וכי הוא העבירה לאחר: "ש. קיבלת מעטפה, האם בדקת מה יש במעטפה. ת. לא. ש. אתה מסתובב לטענתך עם מעטפה שמסתבר מהתצהיר של אביך שהיה בה רבע מיליון שקל, ולא ידעת מה אתה מחזיק? ת. אמרו לי קח מעטפה מאיקס לואי. לשאלתך, העברתי את המעטפה לאדם שאני לא מכיר בניצני עוז שמו היה יעקב. לא מכיר אותו, פעם ראשונה שפגשתי אותו. ש. יעקב הוא חלפן כספים שמופיע בתצהיר של אביך? ת. לא יודע. ש. מה היה העובי של המעטפה הזאת אתה זוכר? ת. דקה מאוד. מאוד דקה. ש. היתה בגודל של מעטפה משרדית או A 4. ת. קטנה. כל המעטפה היתה דבר קטן. ש. מה חשבת שיש בפנים? ת. זה היה כמו - מדגים, דף A4 מקופל לשלוש, בערך זאת הערכה. ש. זאת אומרת שגם שמסרת ליעקב לא ידעת שזה עדיין כסף? ת. מסרתי מעטפה מאדם לאדם." (עמוד 16, שורות 24-9 לפרוטוקול) גם עדותו של הנתבע 1 לא הוסיפה את הפרטים המהותיים לנסיבות מתן ההלוואה: "ש. אתה יודע מה היה במעטפה שקיבל ברק מסגרון? ת. בהתחלה חשבתי שיש שם ששת אלפים יורו, שזה מה שסגרון סגר עם החלפן, אחרי זה הבנתי שאתם טוענים שהיה שם שישים אלף יורו. אני לא ראיתי את המעטפה הזאת מעולם היא לא עברה דרכי, היא עברה דרך סגרון לבין אותו חלפן כספים, אני לא יודע אם זה שאדי או יעקב צרף." (עמוד 17, שורות 30-27 לפרוטוקול) מכל מקום, חובת הגילוי החלה על התובע מכוח סעיף 3(ב) לחוק ההלוואות לא מולאה אף ביחס לפרטים הבסיסיים והמהותיים ביותר והם סכום ההלוואה ושמות הלווים. בנוגע לזהות הלווים העיד אמנם התובע כי רצה את הנתבע 2 כלווה, אך לא הובאה כל ראיה ולו קלושה להסכמה כלשהי מצד הנתבע 2 לקבל על עצמו את החיוב. לאור האמור לעיל, אני מוצאת לקבוע כי הנתבע 2 לא לווה באופן אישי את הסכום שבמחלוקת מהתובע, וכי התובע לא הצליח לבסס בראיות את היריבות הנטענת כלפי הנתבע 2 ולפיכך התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. ביחס לנתבע 1 הציג התובע מקבץ מסרונים שהועברו לכאורה בינו לבין הנתבע 1. המסרונים צורפו הן לכתב התביעה והן לתצהירו של התובע וכן נכללו במסגרת מכתב שהוציאה חברת מיצוי וניתוח מידע דיגיטלי בע"מ. המכתב נחתם ללא זיהוי עורך המכתב. התייחסותו של הנתבע 1 למסרונים הייתה: "ת. אני וניסים הינו בקשר יומי, שלחנו המון מסרונים אחד לשני. האם המסרונים הספציפיים שהוא הפנה זה בדיוק המסרונים שאני שלחתי, או שהמסרונים הוצאו מהקשרם או כל דבר אחר, אין לי על זה תשובה. אני אומר שיכול להיות שאני שלחתי לו מסרונים, כי שלחתי לו מסרונים אבל אני לא יודע ביחס למסרונים הספציפים האלה אותם צירף לכתב התביעה שלו." (עמוד 20, שורות 10-6 לפרוטוקול) התובע לא הביא בפניי בית המשפט עדות מומחה אשר יהיה בה כדי לאשר את המקוריות של המסרונים וכי הם אכן משקפים נכונה התקשרות כפי שאכן נעשתה בפועל בין הנתבע 1 לבין התובע, אם וככל שהדבר אפשרי לבדיקה מבחינה טכנולוגית. במצב הדברים כפי שהובא בפניי לא ניתן ליחס למסרונים כל משקל ראייתי לצורך הוכחת היותו של הנתבע 1 הלווה של הכספים באופן אישי, כנטען בכתב התביעה, ובית המשפט נותר כאשר מולו ניצבות גרסת התובע וגרסת הנתבע 1 זו מול זו. אציין כי מצאתי ליתן מעט יותר אמון בגרסת הנתבע 1, כי התובע העביר את הכסף שבמעטפה מתוך אינטרס אישי שלו בקידום הפרויקט, היות שיש בכך כדי להסביר את מתן הכסף ללא הסכם וללא רישום כלשהו למרות שהיחסים בין התובע לנתבע 1 באותו זמן כבר לא היו יחסי אמון מלאים. לפיכך אני מוצאת לקבוע כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ לפתחו ולא הוכיח כי ההלוואה או הכסף ניתנו לנתבע 1. לסיכום במצב דברים זה, בהיעדרו של חוזה הלוואה כנדרש על פי חוק, ובהעדר גילוי של פרטים מהותיים לחוזה ההלוואה יש לפעול לאור הוראות סעיף 9(א) לחוק ההלוואות: "ראה בית המשפט בתובענה בקשר לחוזה הלוואה, כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 5, 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית המשפט, ביוזמתו או על פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכל במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי הענין." במקרה דנן אין מנוס מלקבוע כי מדובר בפגמים שלא ניתן להתגבר עליהם ולא ניתן לאכוף את עסקת ההלוואה מחמת העדר חוזה הלוואה בכתב והחוסר בפרטים מהותיים לעסקה. לא ניתן להורות על השבת קרן ההלוואה שניתנה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, היות שהתובע לא הניח ולו את התשתית הראייתית הראשונית שעליו היה לעמוד בה. כפי שקבעתי לעיל, התובע לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לסכום הכסף שהמעטפה הכילה ואף לא עמד בנטל ההוכחה ביחס לשאלה למי ולאיזו מטרה נועד הכסף, ומשאלו לא הוכחו, לא הוכחה עסקת היסוד. וראו לעניין זה דברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 2132/09 אברם אריה נ' ארנון בס, (08.07.2009): "הסיבה שלא נפסקה השבה של הסכומים הנקובים בשיקים, או חלקם, אינה אך סנקציה על אי עמידה בדרישת החוזה הכתוב (שהיא אכן שאלה מורכבת כשלעצמה), אלא לא פחות הימנה תוצאת העובדה שלא הוכחה עסקת היסוד (לרבות גובה הקרן והחשש שמא חלק מהסכום, למצער, נפרע), והקביעה כי הגרסה לגבי הלוואה ללא ריבית אינה מסתברת לגופה" סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה. בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות. הלוואה