בהסכם ההפקה נקבע, בין היתר, שכל ההחלטות שתתקבלנה במסגרת ביצוע הסכם ההפקה תתבצענה על ידי המפיק לאחר שהתייעץ עם האומן. בהסכם הניהול האישי, התחייב הנתבע לשפות את מנהל התובעת על כל נזק או הפסד שיגרמו לו כתוצאה מתביעה שעילתה ו/או עובדותיה ישמשו כבסיס ואינן תואמות את הצהרות הנתבע. 2. לאחר חתימת ההסכמים, מסר הנתבע לתובעת שירים נוספים שלטענתו, נכתבו על ידו, אך התובעת גילה לאחר מכן, ולאחר שהשקיעה משאבים ניכרים, כי השירים שייכים ליוצרים אחרים. לאחר השלמת ההקלטה הסתבר לתובעת, כי חלק מהשירים לא נכתבו על ידי הנתבע, אלא על ידי אחרים שהסכמתם נדרשה להקלטת השירים. בשלב זה, התברר לתובעת, כי יהיה עליה להתקשר בהסכמים עם אותם גורמים נוספים ואחרים שהסכמתם נדרשת לשימוש בסקיצות ובשיריהם. בנוסף, גורמים שעבדו עם הנתבע לא היו מוכנים לעבוד עמו, התובעת עמדה אל מול שוקת שבורה, והציעה לנתבע, לפנים משורת הדין ולסיום ההתקשרות, לוותר על אלבום המסטר המוגמר, כתנאי לביטול ההסכמים בין הצדדים. לאחר מכן נפגשו הצדדים ובאי כוחם, וסוכם שתינתן לנתבע ארכה של חצי שנה כדי למצוא משקיע אחר ולהשיג מנהל הפרויקט במקום התובעת, אך הנתבע לא פעל בהתאם להסכמות. 3. הנתבע לא השיב לתובעת את הכספים אשר השקיעה, וכדי למזער את השקעות התובעת, חזרו הצדדים לשיתוף פעולה עסקי, שבמהלכו ניסתה התובעת להחזיר את השקעותיה. במהלך תקופה זו שילם מילר מכספו האישי הוצאות נוספות, בעוד שהנתבע הקליט שירים נוספים לאלבום, מה שעיכב את הוצאתו. למרות התנהגות הנתבע, הציעה לו התובעת, לפנים משורת הדין ולצורך פשרה, כי במקום שישקיע הנתבע בהוצאות נוספות, יחזיר לה 50,000 ₪, כאשר השקעותיה בפועל היו עד אז 90,000 ₪. הנתבע סרב להצעת התובעת ולא הסכים להשיב לה את הכספים שהשקיע. התובעת עותרת לחייב את הנתבע לשלם לה את סכום התביעה בסך 91,038 ₪, בהתאם להוצאותיה המפורטות בס' ד' לכתב התביעה. ב. תמצית טענות ההגנה 4. התביעה אינה מגלה עילה, שכן אינה מפרטת אם הפרת ההסכם הנטענת על ידה, הינה הפרה יסודית, מתי בוצעה ההפרה והאם ניתנה לנתבע הודעת ביטול ההסכם בגין ההפרה, או ארכה לקיום החוזה. התובעת התחייבה להפעיל את כישוריה ואמצעיה הכלכליים לשיווק פעילותו האמנותית של הנתבע, תוך שהציגה עצמה כבעלת מוניטין, ניסיון וקשרים מתאימים ועל בסיס מצג זה התקשר עמה הנתבע בהסכמים. בפועל המצג שהציגה התובעת, התגלה כמצג שווא, שבעטיו נגרמו לנתבע הפסדים כספיים. התובעת בחרה להשקיע כספים ביצירות הנתבע, מתוך צפי להשיג רווחים מהפוטנציאל הטמון בו. זוהי מחשבה עסקית ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה. 5. הנתבע הגיע אל התובעת כשחקן ולא במטרה להקליט אלבום משותף, כיוון שבאותו שלב לא הכיר כלל את התובעת. במהלך הפגישה מילר התעניין בכישוריו המוזיקליים וכך נוצר הקשר בין הצדדים. הנתבע העביר מכיסו לתובעת 8,000 דולר ולא 6,500 דולר כטענת התובעת. טוען הנתבע, כי בתחילת ההתקשרות בין הצדדים הוא לא כתב שירים לפרויקט והציג בפני התובעת שירים שהיו לו קודם לכן ושאותם ביקשה התובעת להפיק. עוד לטענתו, למעט שיר אחד שלא נכנס לאלבום, כל השירים נכתבו על ידו ולא נדרשה הסכמת צד ג' להפקתם ומשום כך לא התנהל כל מו"מ עם צדדי ג'. הנתבע טוען, כי הציג בפני התובעת מצגי אמת בלבד והגיע אל התובעת לאחר שעזב סוכנות שאליה היה קשור כשחקן, ועזיבתו אותה היה בהתאם לדרישת התובעת, אשר הציגה מצג שתוכל לקדם את הקריירה שלו בשני מישורים, משחק ומוזיקה, טוב יותר מהסוכנות הקודמת. 6. רק שבועיים לאחר שעזב את הסוכנות הקודמת שלו, הודיע לו מילר שהוא נפרד משותפתו בתובעת הגב' שירי רווה וטען שלא התיימר להיות סוכן שחקנים, זאת למרות שכך הבטיחה לו התובעת. הנתבע טוען, כי התובעת עבדה בצורה לא מקצועית, ללא תכנית והתרשלה בעבודתה אשר נמשכה זמן רב מהרגיל ומהמקובל בתחום. עוד לטענתו, הסינגל הראשון יצא לאור מבלי שהייתה הופעה מתוכננת, מבלי שהייתה תכנית למינוף הפרויקט, התקיימו הופעות מעטות וזמן רב לאחר שחרור סינגל הבכורה ולא היה פרסום להופעות. עוד טוען הנתבע, כי מנהל התובעת, אשר ביקש להפסיק את ההסכם, הציע שהוא יתקשר עם חברה אחרת שתרכוש את זכויות התובעת והנתבע נדרש על ידי המנהלת החדשה, שרון אביטל, להחליף את חברי הלהקה באחרים שיעבדו על בסיס אחוזים. הסיכום היה שלמשך חצי שנה הנתבע יוכל לעשות שימוש במסטר, לא יהיה מוגבל מבחינה אמנותית והצדדים ינסו למכור את זכויות התובעת לצד ג', אך לא הוסכם כי הנתבע מחויב למכור את זכויות התובעת ו/או שהוא חייב להשיב לה כספים. 7. בהסכמים, אשר נוסחו על ידי התובעת, אין הוראה לפיה הנתבע התחייב להשיב לתובעת כספים שהשקיעה ו/או אחרים. ההסכמים בוטלו על ידי התובעת בשלהי שנת 2008 באופן חד צדדי, בעל פה, ומבלי ליתן הודעה מוקדמת לנתבע. בכל מקרה אין בהסכמים כל סעיף בו התחייב הנתבע להשיב לתובעת הוצאותיה והסכם ההפקה עוסק בנזקים שייגרמו לתובעת אם תוגש נגדה תביעה על ידי צד ג'. לטענתו, מעולם לא התחייב ולא הסכים לשפות את התובעת ככל שתיכשל השקעתה. הנתבע מכחיש את טענת התובעת, ולפיה הוא מסר לה שירים של יוצרים אחרים. 8. הנתבע מפנה למכתב התובעת אליו, מיום 21.9.10, אותו לטענתו הסתירה התובעת, וטוען שמכתב זה סותר את כתב התביעה, כיוון שבמכתב לא טענה התובעת שהנתבע התחייב להשיב לה את השקעותיה, ובהסכמים, כך הנתבע, אין כל התחייבות להשבת תשלומים מכל מין וסוג שהוא. טוען הנתבע, כי בהסתרת מכתב זה מביהמ"ש, פעלה התובעת בחוסר תום לב. התובעת הציגה בפני הנתבע מצג, לפיו הינה בעלת כישורים ומשאבים מתאימים לקידומו בתחום המוזיקה, אך בפועל, הסתבר לנתבע שלתובעת ולמנהלה אין את הכישורים המתאימים לכך, וכי הנתבע היה בין לקוחותיה הראשונים והאחרונים של התובעת. התובעת ומנהלה הוליכו שולל את הנתבע וגרמו לו נזקים. 9. לאחר ביטול ההסכמים על ידי התובעת, היא ניסתה למצוא משקיע אחר שיכנס בנעליה להסכמים, והיא סירבה למסור לנתבע את אלבום המסטר. לאחר ביטול ההסכמים נאלץ הנתבע להוציא כספים מכספו האישי . הנתבע טוען לקיזוז 110,000 ₪ בגין נזקים ממוניים שנגרמו לו כתוצאה ממעשי ומחדלי התובעת כדלקמן: 70,000 ₪ בגין הוצאות ישירות 40,000 ₪ בגין הכנסות משוערות שגרפה התובעת לכיסה עד לביטול ההסכמים. דיון 10. השאלה שבמחלוקת הינה האם, ומי מהצדדים הפר את ההסכם. לטענת התובעת, הנתבע הפר את הסכם ההפקה והסכם הניהול האישי שנחתמו בינו לבין התובעת, בכך שהציג לתובעת מצג שווא, לפיו כל השירים שמסר לה, נכתבו על ידו. בפועל, טוענת התובעת, חלק מהשירים לא נכתבו על ידי הנתבע, אלא ע"י אחרים. כמו כן, טוענת התובעת, כי הנתבע סיכל את ההסכמים ביניהם, בכך שסירב לשתף פעולה עם התובע ו/או התובעת לצורך הקלטת התקליט. התובעת מפנה לס' 4.1, 4.2 להסכם, שם התחייב הנתבע, כי אינו קשור בהסכם עם צד ג' ואין דבר שיכול למנוע ממנו להעניק לתובעת -כמפיק, את הזכויות על פי הסכם. התובעת טוענת, כי לאור הפרת ההסכמים מצד הנתבע וסיכול ההסכמים על ידו, היא ביטלה את ההסכמים עמו ועתה דורשת את השבת הוצאותיה. 11. מילר העיד בחקירתו, כי התובעת הוקמה ב-2007 לצורך ייצוג אמנים. בשלב מסוים עיסוקיה פוצלו, כך שכל מה שקשור למשחק עבר לטיפול שותפתו לשעבר של מילר בתובעת, וכל מה שקשור במוסיקה נשאר בטיפול מילר באמצעות התובעת והנתבע היה בין הלקוחות הראשונים של התובעת. מילר העיד, כי במקביל לניהולו של הנתבע, מילר ניהל כ-4 הפקות נוספות ועשה עשרות הפקות מוזיקליות. מילר עשה לפחות שני אלבומים וארבע קטעים שהופצו בעולם, עם אין ספור אוספים. בין היתר, התובעת עשתה אלבום של הנתבע, של להקת התבלינים, של להקת אידיליה ושותפה בפרויקט שירת. 12. לטענת מילר, בפגישה שהתקיימה בשנת 2008, שני הצדדים רצו בהפסקת ההתקשרות, וגם מילר וגם אנשים נוספים כגון המפיק המוזיקלי התקשו לעבוד עם הנתבע ודרישותיו. לכן שני הצדדים הסכימו לסיים את הפרויקט, אשר לא יצא אל הפועל. לגרסת מילר, האלבום נדחה, כי הנתבע החליט לשנות דברים, להוסיף או להוריד שירים, לשנות מיקסים, יצא תקליט אחר מזה שתוכנן וחלק מהשירים לא נכנסו כלל לתקליט, לכן לא ניתן לומר שהאלבום יצא בשלמות. העובדה שהופק דיסק בן 8 שירים, אינה מצביעה על הפקה מלאה. בחקירתו טען, שכיוון שהותש מהתנהלות הנתבע, הוא נכנע לתכתיביו והוציא את הדיסק כפי שיצא. זאת מאחר ולאחר תהליך של כשנתיים שנמשך לאור התנהלות הנתבע, רצה להוציא את הדיסק. לטענת מילר, הנתבע הפר את ההסכם בכך שמסר שירים שלא הוא יצר, כך השתמש הנתבע בשיר שיצר עמית גור. 12. עד התביעה מר שי חמני, העיד, כי הועסק על ידי מילר כמפיק מוזיקלי יחד עם יונתן דגן. שלושתם, ביחד עם הנתבע, עבדו כדי להפיק את האלבום של הנתבע. מילר, אשר העסיק אותם נהג לשלם בזמן וללא בעיות. העבודה עמו הייתה רצופה והוא עמד בתנאי עבודה. לדבריו, הם נתקלו בלא מעט בעיות עם הנתבע. הוא אישית נתקל עמו בלא מעט בעיות, אחת מהן הייתה לגבי שיר שהנתבע לקח מבחור ולאחר. לאחר שהם סיימו לעבוד על השיר, קיבל העד טלפון מבחור בשם עמית גור, שטען שאחד השירים באלבום הוא שלו והנתבע לא אמר להם זאת. נוצר ויכוח אם השיר, שנקרא איגואנה, נכתב על ידי אותו בחור אחר או על ידי הנתבע. התברר שהשיר נכתב על ידי הבחור האחר שיר בשם איגואנה. העד הפסיק לעבוד בשיר האחרון של האלבום, מאחר ולא הסכים לעבוד עם הנתבע, כיוון שהתעוררו הרבה ויכוחים על העיבודים ובשאלה למי שייכות הזכויות. הנתבע טען שיש לו זכויות על העיבודים, בניגוד לדעת העד ויונתן שסברו שהזכויות שייכות להם, לאור הסיכומים ביניהם. בסופו של דבר נכתב שהנתבע מעורב גם בעיבודים, מה שלא סוכם מלכתחילה. 13. לטענת שי חמני, לאחר שהאלבום נגמר, הייתה הופעה של הנתבע, בה אמר לאנשים שונים שהעד, כלל לא הפיק את האלבום, אלא השתתף כנגן, מה שהיה לא נכון. בנוסף, על פי עדותו, הרבה שירים לא היו "מוכנים" להיות שיר לפני שקיבלו אותם. סוכם על אלבום, אך הם קיבלו את העבודה עם ששה שירים בלבד, בניגוד לנוהג של עשרה שירים. על פי עדותו, הבעיות בהן נתקל במהלך עבודתו עם הנתבע, היו , שהנתבע נהג להתווכח עמם, הוא טען לגבי עיבודים שהוכנו על ידי העד, שהוא הכין אותם, ונראה לעד, שהנתבע בשלב הזה לא הבין מה זה להיות מעבד, היה הפרש בין הפרוש שנתן הנתבע ל"מעבד" לבין תפקיד המעבד בפועל. הנתבע נהג להתעקש שחלק מהעיבודים שלו למרות שהעד (שי חמני) הוא שכתב אותם, הוא שהביא את הנגנים וכתב את העיבודים. היו כל הזמן "התנגשויות" חזקות, ולא מעט מהן ברמה האישית שהקשו מאוד על העבודה. הרבה דברים של חוסר אמת, קשה היה להבין מדברים או הלך הרוח של העניינים מה אמיתי ומה לא, מבחינת השירים או כיוון העבודה. לדבריו, מילר הינו איש "מקסים", לא היו "בעיות" איתו, הוא נהג להקדים את התשלומים. בחקירתו הנגדית העיד, כי הינו נוהג לעבוד עם אמנים רבים, והגם שנהוג שאמן מביע את דעתו לגבי המוסיקה, הנתבע נהג להתערב, וזה לא מה שנהוג. 14. הנתבע בעדותו טען, שברגע שהתובעת החליטה "לצאת מהפרויקט" הוא עשה ככל הניתן להצילו, כולל גיוס נגנים. האלבום "באתי לשיר" הופק כללית על ידי התובעת אבל לא מוזיקלית והיו בו שירים שהופקו על ידי התובעת. כל רווח, אם היה כזה, עבר לתובעת והתקיימו כשתי הופעות. לטענתו, לא קיבל כל הכנסות, הוא ליהק 7 נגנים ללא עזרת התובעת שהסכימו לעבוד בתשלום סמלי, ללא הכנסות עבורו. הנתבע אישר בעדותו, שהתקיימו הופעות במקומות: הרוזנת, ברבי, וכנען, אך לאור העובדה שהיה צריך לשלם למקום בו נערכו ההופעות, לא נותרה לו כל הכנסה. בסך הכל טרם הוצאת התקליט הופיע כחמש פעמים וכמה הופעות ללא תשלום. 15. על פי עדותו, הנתבע הופנה אל התובעת, על ידי אילן מוסקוביץ כיוון ששם עבדה שירי נווה סוכנת שחקנים ובאותה עת הייתה לו סוכנת שחקנים בשם פרי. הוא שוכנע שהתובעת היא גם סוכנות שחקנים וגם מטפלת במוזיקה ולכן עבר אליה. הוא ידע, כך לטענתו, שהוא מגיע לסוכנת בשם שירי נווה, מבלי שידע שהיא קשורה לתובעת. הגעתו לתובעת הייתה, כך לדבריו, ספונטנית, לבקשת מילר הוא השמיע לו סקיצה ואז עלתה הצעה של מילר שיעבדו יחדיו. באותה עת מילר אמר לו שהוא עובד עם להקת "התבלינים" ואולי עוד כמה אבל הציג שיש לו ניסיון רב. הנתבע אישר שהוא והתובעת עבדו על שיר שנקרא "איגואנה" ושיר בשם "נשמתי" שאותם לא הוא כתב, אך מעולם לא אמר למילר שהוא כתב אותם. לגרסתו, הוא הגיש למילר מספר שירים, חלקם הוא יצר וחלקם של אחרים. לדבריו, אכן הייתה בעיה עם היוצר של השיר איגואנה, אשר נפתרה די מהר. כן העיד, שהתובעת הכירה לו את יונתן דגן, שהתובעת הפיקה לו קליפ והשיר "מרגע לרגע" היה "סינגל השבוע " בתכנית ספציפית בתחנת "גלי צה"ל". גם הסינגל "הנוסע" היה "סינגל השבוע". 16. הנתבע העיד, כי כבר שבועיים לאחר שחתם על ההסכמים עם התובעת, הודיע לו מילר, שהוא נפרד מהשותפה שירי רווה ואז עלה חשש בליבו שלתובעת אין את הכישורים להפיק ולנהל אותו. למרות זאת, לא עצר את ההתקשרות עם התובעת, כיוון שמילר אמר שאמנם אינו מנהל שחקנים, אך הבטיח למצוא דרך לפתור את הנושא. החשש בלבו התגבר, כעבור כחודשיים, כאשר נעשו דברים ללא ידיעתו, היה לו קושי בתקשורת עם התובעת, ומילר לא רצה לדבר או להסביר, ולמרות שמאוד רצה בהצלחת הפרויקט, ראה שהדברים מתעכבים. באותה תקופה יצא הסינגל הראשון שזכה להד, אך לא הייתה הופעה שתמנף אותו. 17. הנתבע זימן לעדות את גב' שירת איזק, אך במהלך הדיון ויתר על עדותה, לאחר שיחה שקיים איתה טרם הדיון. ב"כ התובע ביקש להעידה, והיא הסבירה, שביקשה שלא להעיד נגד מילר, כיוון שלגרסתה, היה ניסיון להפוך חילוקי דעות מקצועיים שקשורים לעבודה, למשהו אישי נגד מילר. לדבריה, היא ומילר היו ביחסי עבודה מעולים, במסגרתם הוא הביא משקיע לפרויקט אישי שלה, וההסדר היה, שהשקעתו תוחזר מהרווחים, אם כי לא סוכמו תנאי החזר הכספים שהשקיע. לאחר כשנה, היא ומילר נפרדו וסיכמו את יחסי העבודה. שנה טרם עדותה פנה אליה מילר וביקש שתחזיר את כספי ההשקעה של המשקיע. לדבריה, כספי ההשקעה היו אצלה, היה ברור שצריך להשיבם אך לא סוכם מתי. משיחה עם המשקיע היא הבינה שאת כספי ההשקעה היא צריכה להחזיר, אך לא באותו רגע. 18. מטעם הנתבע הגישה תצהיר עדות ראשית גב' שרון אביטל, שהחל משנת 2003 עוסקת בהפקות, להקות ואומנים ובעלת ניסיון בהליך המקצועי של הוצאה לאור של תקליט. החל מחודש אפריל 2008 משמשת כמנהלת אישית ומפיקה של הנתבע, לאחר שהתובעת הפסיקה לייצגו ומבלי שהיא ביקשה לכך את הסכמת התובעת. על פי עדותה, היא החלה בניסיון להשלים את הפרויקט נשוא תביעה זו ומצאה שהוא נוהל בצורה לא מקצועית, ללא תכנית ובאופן שפגע בנתבע. זאת, כיוון שלא היה מפיץ לתקליט טרם הוצאת הסינגלים והיו פערי זמן גדולים מאוד. לדבריה, התובעת לא פעלה לחשיפת הנתבע לקהל בכלל ולקהל חדש בפרט, לא נקבעו לו הופעות והתובעת פעלה בניגוד לנורמות ובאופן לא מקצועי שגרם לה, לשרון אביטל, לצורך להשקיע כדי לשקם את הפרויקט. 19. על כל אלה, לטענתה, מילר לא זכה לשיתוף פעולה מצד חברות התקליטים, שזה אחד מתפקידי המפיק. לטעמה, הפרויקט היה "גדול" על התובעת והיא פעלה רבות לשיקום המחדלים. טוענת הגב' שרון אביטל, שהתביעה דנן הינה ניסיון שווא למצוא עילות נגד הנתבע. היא אישית בחרה לסיים את ההתקשרות עם הנתבע לאחר הוצאת התקליט כיוון שלא היו הכנסות, וזאת כשנה וחצי לאחר תחילת העבודה ביניהם. לדבריה, הפרויקט עבר הרבה "התעללויות" ומחדלים שהשפיעו והרבה לא רצו להתעסק עמו. אחת הסיבות להפסקת העבודה איתה העובדה שלא היו תגמולים. בחקירתה העידה שהיא התחילה לעבוד עם הנתבע לאחר שהיו לו כמה הופעות בומבסטיות מבחינת הרכב גדול והיא הבינה שצריך לפרק את ההרכב ורק לאחר חצי שנה הוא הצליח להעמיד הרכב צנוע והופיע כ-15 פעמים, ללא רווחים. 20. בעדותה אישרה הגב' אביטל, שיש לה "בטן מלאה" על התובעת ללא קשר למצב וכי למילר הבנה מועטה במוזיקה ובעסקים. עם זאת, אישרה בחקירתה שבתקופה הרלוונטית יזמה שיחות טלפוניות למילר, הלינה על הנתבע ואמרה שהיא מתוסכלת מהפרויקט ומתוך תסכול זה רבה עם הנתבע. בחקירתה העידה הגב' אביטל שבשנים האחרונות רבים האמנים שאינם עובדים עם מפיצי תקליטים אלא באופן עצמאי, אבל התובעת עשתה את העבודה שלא כראוי. הגב' שרון אביטל העידה שלאחר שתקליט המסטר היה מוכן הנתבע ביקש להחליף 3 שירים. עדותה של הגב' אביטל, באה , כך על פי עדותה, הינה גם כאשר יש לה "בטן מלאה" על התובעת, ובמקביל אישרה, שהלינה בפני מילר על הנתבע, שהינה מתוסכלת ממנו ואף רבה עמו. 21. לטענת התובעת, הנתבע הפר את ההסכמים , בהצגת מצג שווא בפני התובעת, לפיו, כל השירים נכתבו על ידו, וסיכל את קיום ההסכם, וסיכך את ההסכמים, בכך שסרב לשתף פעולה עם התובעת להקלטת התקליט. בהתאם להסכם ההפקה שנחתם בין הצדדים, הצהיר הנתבע, כי אינו קשור עם צד שלישי למה שעומד בסתירה להסכם ההפקה, או שיש בו למנוע ממנו מלקיים את ההסכם וכי אין כל מניעה להתקשרותו עם התובעת, לביצוע ההסכם על ידי הנתבע. (ס' 4.1.) הנתבע טוען, כי לא רק שלא הפר את ההסכמים עם הנתבעת, אלא שגם לא הוכח קשר סיבתי בין "המעשה" לנזק. לא מדובר בכספים שהתובעת שילמה לו, אלא בכספים שהשקיעה בתשלום לבעלי מקצוע שונים לצורך הפקת התקליט. כספים אלה כוללים 8,000$ של הנתבע. עוד לטענתו, אין כל התחייבות כתובה בהסכמים להשבת כספים שהושקעו ו/או ששולמו, אלא הוא התחייב לשפות את התובעת על נזק והפסד שייגרמו לה כתוצאה מתביעה שתוגש נגדה, שעילה ו/או העובדות המשמות לה בסיס, ושאינן עולות בקנה אחד עם הצהרת הנתבע בהסכם. לטענתו, אין מדובר בתביעה שהוגשה נגד התובעת ולכן, לא קמה לה כל עילה לשיפוי או לפיצוי. עוד לטענתו, התובעת הוליכה אותו שולל בכך שיצרה מצג שווא, לפיו, הינה בעלת מוניטין וניסיון. לטענתו התובעת לא הייתה מקצועית בתחום. בהסכמים, על כל אלה מוסיף הנתבע, כי אין מדובר בהפרת הסכם, כיוון שגם על פי עדות מילר, הצדדים סיכמו באופן משותף על סיום ההתקשרות. (ע' 4 שורות 26-27 וע' 5 שורות 1-10 לפרוטוקול) ניסיון ומקצועיות התובעת והעבודה שביצעה 22. מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, שטרם ההתקשרות בין הצדדים, ידע הנתבע שהתובעת הינה חברה חדשה, הגם שלטענתו, מילר הציג שיש לו המון ניסיון מהקלטות שהוא עשה, ושמילר בתחום כבר הרבה זמן. (ע' 11 שורות 20 -22 לפרוטוקול). הנתבע העיד, כי כבר שבועיים לאחר חתימת ההסכמים נודע לו, לגרסתו, כי לתובעת אין כישורי הפקה וניהול, אך למרות זאת הוא בחר להיות להמשיך ולהיות מיוצג על ידה. (ע' 14 לפרוטוקול). יתרה מכך, בנספח 2 לתצהירו, שיבח הנתבע את התובעת והעיד כי הכוונה לניהול שעשתה (ע' 15 שורה 6 לפרוטוקול). הנתבע העיד: " ש. האלבום "באתי לשיר" נכון שהיו בו שירים שהופקו על ידי התובעת? ת. הפקה מוזיקלית התובעת לא היתה מעורבת, ההפקה הכללית כמפיק כן. ש. באלבום היו כלולים שירים שהופקו כללית על ידי התובעת? ת. כן. (ע' 8 שורות 19 - 23 לפרוטוקול) 23. על פי עדות הנתבע, התובעת עבדה עבורו כדלקמן: ש. האם נכון שהתובעת הכירה לך את יונתן דגן? ת. כן. ש. השיר מרגע לרגע, כמה פעמים לדעתך הוא התנגן בתחנות רדיו? ת. אין לי מושג. ש. האם נכון שהוא היה סינגל השבוע בגלגלצ? ת. הוא היה סינגל השבוע בתכנית ספציפית בגלגלצ שנקראת "סינגלס". ש. האם לאחר מכן היה לך שיר נוסף שהיה סינגל השבוע? ת. לא, כמעט שנה לאחר מכן יצא הסינגל השני שהוא "נוסע". ש. מפנה לסע' 55 לתצהירך ומצטט. ? ת. זה תכנית סינגלס, לא גלגל"צ. זה נבחר לסינגל השבוע בתכנית הספציפית. ש. האם נכון שהתובעת הפיקה לך קליפ? ת. כן. (ע' 13 שורה 30 - ע' 14 שורה 9). מילר העיד כי התובעת ניהלה עוד כ - 5 הפקות, כן העיד שהינו מנוסה בהפקות מוסיקליות וערך 2 אלבומים ו-4 קטעים שהופצו בעולם. (ע' 3 לפרוטוקול). מעדות שירה עיזה, שהייתה במקור עדה של הנתבע ומעדות שי חמני עולה, כי יחסי העבודה בינם לבין מילר והתובעת היו טובים מאוד. 24. עולה, שהנתבע ידע במדויק מהו ניסיונה המקצועי והוותק המקצועי של התובעת וכן מהו הניסיון המקצועי של מילר, ובחר להתקשר עמם בהסכמים. בכל מקרה על פי עדותו, ידע כבר בתחילת ההתקשרות אודות, מה שלטענתו הינו, חוסר המקצועיות של התובעת. למרות זאת בחר להמשיך ולעבוד עמה על פי ההסכמים שנחתמו ביניהם. גם על פי עדות הנתבע, כפי שהובאה לעיל, היו תוצאות לעבודתו המשותפת עם התובעת. מכיוון שכך, אני דוחה את טענת הנתבע לחוסר המקצועיות וחוסר המוניטין של התובעת. גם לא מצאתי שהתובעת הציגה מצגי שווא בעניין זה לנתבע. מהעדויות עולה, שהתובעת פעלה במקצועיות, מלאה את תפקידה כמפיקה, ולא הפרה את ההסכם עם הנתבע. הפרת ההסכמים 25. טוענת התובעת, שהנתבע לא גילה לה שחלק מהשירים אינם שלו, ורק לאחר שעות עבודה ושעות אולפן רבות, הסתבר לה, שהשירים נכתבו על ידי כותבים אחרים, ובכך הפר את ההסכמים עמם. לטענתה, בעקבות כך נאלצה להיכנס למו"מ עם בעלי זכויות היוצרים של השירים. גם הנתבע העיד שהשירים "איגואנה ו"נשמתי" עליהם עבדו הצדדים לא נכתב על ידו. לגרסתו, הוא מעולם לא אמר למילר שהוא כתב שירים אלה. לדבריו, הוא הגיש למילר מספר שירים שחלקם הוא כתב ושירים נוספים שיכולים להתאים לאלבום. (ע' 11 שורה 23 עד ע' 12 שורה 5 לפרוטוקול). 26. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע סיכל את ההסכם, בכך שלא הגיע לפגישות שהתובעת קבעה עבורו, לא הציג שירים שנכתבו על ידו, לא המציא קלטות לתובעת ויצר ויכוחים עם אנשי המקצוע ולא שיתף פעולה. בכל אלה, טוענת התובעת, הפר הנתבע את ההסכמים והיא ביטלה את ההסכמים בעל פה ומכוח התנהגות, שיש בה כדי להביע חד משמעית על כוונה לבטל את ההסכם. מוסיפה התובעת, שהנתבע אף פעל כמי שההסכמים עמו בוטלו כדין. על פי עדותו, כדי להציל את הפרויקט , הוא שכר מפיקה ומנהלת אחרת במקום התובעת, מה שמצביע על כך שהוא היה מודע לביטול ההסכמים בין הצדדים. יתרה מכך, בהתאם לעדותו, הנתבע החל לעבוד עם מנהלת אחרת, מבלי שכלל הודיע על כך לתובעת, מה שמחזק את העובדה שההסכם בוטל. 27. שי חמני, אשר עבד ביחד עם יונתן דגן אצל התובעת לצורך הפקת האלבום של הנתבע, העיד, שהיו לו הרבה ויכוחים על העיבודים בשאלה למי שייכות הזכויות, כאשר הנתבע טען שיש לו זכויות עיבודים, אך שי חמני ויונתן חשבו שהזכויות על העיבודים אמורות להיות שלהם. בסופו של דבר נכתב שהנתבע מעורב גם בעיבודים. עוד לדבריו, הרבה שירים לא היו "מוכנים" להיות שיר כאשר נמסרו על ידי הנתבע. לטענתו, סוכם על אלבום אך היו רק ששה שירים בניגוד לנהוג של עשרה שירים. העיד שי חמני, שהיו התנגשויות חזקות ברמה האישית שהקשו מאוד את העבודה. התובעת מפנה לעדות שרון אביטן, לפיה הייתה מתוסכלת מהתנהגות והתנהלות הנתבע ושקלה לתבוע אותו. (ע' 20 שורות 7 - 17 לפרוטוקול) 28. בהסכם ההפקה נקבע: 6.1. האמן יציג בפני המפיק מעת לעת סקיצות של יצירות שיוכנו על ידו ואשר ברצונו להקליטן במסגרת הסכם זה, ....................." 6.2. האמן יהיה אחראי לבדו כלפי כל צד שלישי שיטען כי יצירה שהוצגה על ידי האמן למפיק כאמור לעיל מהווה העתקה ו/או חיקוי של יצירה אחרת ו/או שימוש ללא רשות כיצירה 1 האוורת הנ"ל ו/או הפרה של זכויות יוצרים או זכויות אחרות של צד שללשי כלשהו, והאמן יהיה אחראי באופן אישי לכל התוצאות המשפטיות שינבעו מכך. האמן מתחייב לפצות ולשפות את המפיק על כל נזק, הפסד או הוצאה שייגרמו לו כתוצאה מתביעה שתוגש נגדו בגין העתקה ו/או חיקוי ו/או שימוש שלא ברשות כאמור לעיל. 31. מנוסח ס' 6.1. להסכם ההפקה, לא ניתן לקבוע, כי מדובר רק בשירים שנכתבו על ידי הנתבע, אלא גם בשירים שנכתבו על ידו, כפי שכתוב "לפי רצונו". מדובר בנוסח לא ברור ומעורפל, שנוסח על ידי התובעת, ויש לפרשו לרעתה. משכך, אני קובעת, כי בס' 6.1. הנ"ל אין התחייבות של הנתבע להמציא לתובעת רק שירים שנכתבו על ידו. לכן, אין לקבוע שהנתבע הציג מצגי שווא לתובעת. התובעת לא הוכיחה שהנתבע סיכל את קיום ההסכמים עם התובעת בכך, שלא הגיע לפגישות, ולא מצאתי שהנתבע לא שיתף פעולה והערים קשרים. טענת התובעת לפיה, היא קבעה לנתבע פגישות עם אנשי מקצוע והוא לא התייצב לפגישות נטענה בעלמא. התובעת לא העידה איש מאותם עלי מקצוע. וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655. 32. שי חמני אמנם העיד שהנתבע הקשה על העבודה המשותפת, אך כפי שהגב' אביטל העידה מ"הבטן המלאה" כך גם שי חמני העיד, מהעובדה שהוא לא מצא שפה משותפת עם הנתבע. על כל אלה יש להוסיף, כי מילר העיד, שהפסקת שיתוף הפעולה, היה בהסכמת שני הצדדים, כך שאין לדבר על הפרת הסכם עלך ידי מי מהם. סוף דבר אני דוחה את התביעה. נוכח התנהלות שני הצדדים לגבי קיום ההסכמים, אין צו להוצאות. חוזההפקה