רכב אשר ביצע סיבוב פרסה ואז רכב שהגיע מהכיוון הנגדי, עלה על אי התנועה ופגע ברכב התובעת בצדו השמאלי. נהג התובעת לא ידע לומר את זהות כלי הרכב אשר התנגש ברכב התובעת וכן את זהות כלי הרכב אשר התנגש ברכב אשר התנגש ברכב התובעת, אך מעדויות נתבעים 1 ו-3, ברור כי הרכב אשר התנגש ברכב התובעת, היה רכבו של נתבע 1 והרכב אשר התנגש ברכב נתבע 1 הוא רכב נתבעת 3. 6. נהג התובעת, הדגים באמצעות מכוניות את ההתנגשות בין רכב נתבעת 3 לבין רכב נתבע 1. לפי הדגמתו, חזית רכב נתבעת 3 התנגשה בצדו הימני אחורי של רכב נתבע 1. נהג רכב התובעת הוסיף ואמר: "יכול להיות שזו לא הייתה בדיוק הפינה האחורית ימנית, יכול להיות שהוא התנגש בחלק האחורי של הרכב שביצע את פרסה". (פרוט' עמ' 3 ש' 31-32). 7. נתבע 1 מסר בעדותו כי הוא ביקש לבצע סיבוב פרסה. לדבריו, בנתיב נסיעתו, לפני הפניה, היה פס עצירה לבן והוא עצר לפני פס העצירה. לדבריו, הוא לא ראה את רכב נתבעת 3 לפני שהחל את פניית הפרסה. הוא ביצע את סיבוב הפרסה, המשיך לנסוע כ- 15 מטר ואז רכב נתבעת 3, אשר הגיע במהירות מופרזת, התנגש ברכבו. לדבריו, הוא ניסה לעצור, לחץ על דוושת הבלם, רכב נתבעת 3 גרר את רכבו על אי התנועה ואל המסלול הנגדי ואז רכב נתבע 1 התנגש ברכב התובעת. (פרוט' עמ' 8 ש' 31-32. עמ' 9 ש' 13-14, ש' 18-19). 8. נתבעת 3 מסרה בעדותה כי היא נסעה במהירות של כ- 50 קמ"ש וכי רכב נתבע 1 פרץ לפתע לתוך הכביש וביצע פניית פרסה. לדבריה, היא בלמה במהירות, סובבה את ההגה שמאלה כדי להימנע מפגיעה ברכב נתבע 1 וקרוב למקום הפניה, היא התנגשה בחלקו האחורי של רכב נתבע 1. לדבריה, כתוצאה מההתנגשות, רכב נתבע 1 ורכבה נגררו לתוך אי התנועה. (פרוט' עמ' 10 ש' 3-8. עמ' 15 ש' 5, ש' 10-14). 9. כאמור לעיל, נתבעת 3 טענה כי היא נסעה במהירות של כ-50 קמ"ש. בחקירתה הנגדית טענה כדלקמן: "ת. אני יצאתי מרמזור אדום מצומת לא היתה לי אפילו אפשרות להאיץ לא הייתי יכולה להגיע למהירות שגבוהה מ- 50 קמ"ש, הייתי בסך הכל ביציאה מרמזור לא יכולתי להגיע לגבוה מ- 50 קמ"ש. ש. מה היה המרחק מהצומת שהתחלת את הנסיעה מהצומת ועד למקום התאונה ת. אני יכולה להעריך בלבד בסביבות פחות ממאה מטר". (פרוטוקול עמ' 12 שורות 26 - 29). כמו כן, לדברי נתבעת 3, הגם ששדה הראיה בכיוון נסיעתה היה שדה ראיה טוב והמקום היה יחסית מואר. (פרוט' עמ' 15 ש' 18, 22). היא ראתה את רכב נתבע 1, לראשונה, רק כאשר הייתה במרחק מטרים בודדים ממנו. כך עדותה בחקירה הנגדית: "ש. מה המרחק שאת רואה את הרכב שביצע פניית פרסה ת. שניים שלושה מטר, כמה מטרים בודדים". (פרוט' עמ' 14 ש' 2-3). 10. העובדה שנתבעת 3 התנגשה בחזית רכבה בחלקו האחורי של רכב נתבע 1, מוכיחה כי עוד קודם להתנגשות בין כלי הרכב, נתבע 1 הספיק להשלים את פניית הפרסה ואף ליישר את רכבו במסלול הנסיעה הנגדי. רק לאחר מכן, רכב נתבעת 3 התנגש ברכבו. זאת ועוד, נתבעת 3 אישרה בחקירה הנגדית כי נתבע 3 סיים את סבוב הפרסה במלואו. כך חקירתה הנגדית: "ש. אבל את לא מכחישה שב[עצ]ם כשהוא מבצע את פניית הפרסה כל החזית האחורית שלו היתה מול עיניך ת. הוא הספיק לסיים הוא התפרץ בצורה מהירה מאוד. ש. את ראי[ת] במו עיניך את רואה את כל החזית האחורית לפניך ת. כן. הוא הספיק לסיים את פניית הפרסה. (פרוט' עמ' 15, ש' 10-14). גם עובדה זו מוכיחה שנתבעת 3 נסעה במהירות מופרזת, שכן, אם הייתה נוסעת במהירות החוקית אשר תואמת את תנאי הדרך, הייתה לה שהות די והותר להבחין כבר ממרחק רב בנתבע 1 מבצע את סבוב הפרסה. 11. בנוסף לאמור, בכוון נסיעתה של נתבעת 3 היו שלושה נתיבים. מרגע שהתובעת נכנסה לכביש היא נסעה, בכל עת, בנתיב השמאלי ביותר ונשארה בו. (ר' בפרוט' עמ' 13 ש' 7-16). הנסיעה המתמדת בנתיב השמאלי ביותר, אשר מיועד לביצוע עקיפה בלבד, גם היא מחזקת כי נתבעת 3 נסעה במהירות מופרזת אשר לא תאמה את תנאי הדרך. לא בכדי, מצאה נתבעת 3 את עצמה בולמת "בשנייה האחרונה" כדבריה בפרוט' עמ' 10 ש' 3-8: "אני בלמתי במהירות כדי למנוע תאונה, זה לא הספיק זה היה קרוב מדי, זה היה בשניה האחרונה..." אין, אפוא, אמת בטענת נתבעת 3 כי היא נסעה במהירות נמוכה אשר תאמה את תנאי הדרך. 12. נתבעת 3 טענה בעדותה כי במקום המיועד לפניה שמאלה ואשר בו ביצע נתבע 1 את סיבוב הפרסה, פס העצירה סומן במרכז הכביש לאורכו. (פרוט' עמ' 14 ש' 6-12). נתבעת 3 סימנה את מקומו של פס העצירה על גבי מוצג נ/6 (ר' הקו המודגש במרכז התרשים). טענתה זו של נתבעת 3 עמדה בסתירה לטענת נתבע 1, לפיה, פס העצירה היה מסומן בנתיב שבו הוא נסע ולפני ביצוע הפניה. התברר כי נתבעת 3 לא העידה אמת. טענתה של נתבעת 3 נסתרה מניה וביה מהודעתה על תאונת הדרכים (מוצג נ/7), שם ציירה את קו העצירה בדיוק במקום שנטען על ידי נתבע 1 ולא כטענתה בחקירתה הנגדית. 13. בחקירה הנגדית של נתבעת 3 התברר כי עוד משנת 2002, רישיון הנהיגה שלה אינו בתוקף ובמועד התאונה היא נהגה ברכב בידיעה שרישיון הנהיגה שלה אינו בתוקף. כך תשובותיה בחקירתה הנגדית: "ש. את משנת 2002 יודעת שהרישיון שלך לא בתוקף ת. כן. ש. התאונה ארעה בשנת 2010 למרות שאת יודעת שרישיון נהיגה שלך לא בתוקף את נוסעת על רכב נכון ת. כן. " (פרוטוקול עמ' 10 שורות 26 - 30). כאשר נשאלה אם נהגה ברכב אחרי שנת 2002, נתבעת 3 אמרה כי היא זוכרת אירוע אחד בלבד משנת 2007 שאז נהגה ברכב ללא רישיון תקף. התברר כי באירוע זה היא נתפסה על ידי משטרת ישראל, הוגש נגדה כתב אישום, היא הורשעה והוטל עליה עונש. (פרוט' עמ' 11, ש' 23-32. עמ' 12 ש' 1-5). בהקשר זה ר' גם את דו"ח הפעולה של משטרת ישראל מתאריך 01.11.10 (מוצג נ/5), המתייחס לאירוע נשוא התביעה, בו נאמר ביחס לנתבעת 3: "הנהגת התנהגה בצורה מוזרה ומחשידה ולא רצתה למסור פרטים על עצמה וטענה שהיא נרגשת וביקשה להמתין לבעלה. לאחר שהבעל הגיע הסכימה לתת ת"ז ובבדיקת מסוף אצל 249 הסתבר כי רישיון הנהיגה לא בתוקף משנת 2002...". 14. גם ביחס לביטוח הרכב שבו נהגה, תשובותיה של נתבעת 3 היו רחוקות מלהיות עקביות. במקום אחד טענה כי היא ובעלה היו מבוטחים ובמקום אחר טענה כי אינה זוכרת אם היא ובעלה היו מבוטחים. (פרוט' עמ' 10 ש' 31-32. עמ' 11 ש' 1-10). 15. סיכומו של דבר, התאונה ארעה משום שנתבעת 3 נסעה ברכבה במהירות מופרזת. על כן, האחריות המלאה לתאונה רובצת על נתבעת 3. עדותה של נתבעת 3 גם התבררה כבלתי מהימנה ואני מעדיפה את גרסתו של נתבע 1 על פני גרסתה של נתבעת 3. נתבע 1 עצר כנדרש לפני ביצוע הפניה ויצא לפניה לאחר שווידא שאין תנועה חוצה. לכן, אין להטיל עליו כל אחריות, גם לא חלקית, לתאונה. 16. אשר על האמור התביעה מתקבלת. 17. נזקי רכב התובעת ושכר השמאי מסתכמים בסך של 9,454₪ שהם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.11.10 ועד למועד פסק הדין, סך של 10,290₪. משהתובעת תבעה את הסך של 10,238 ₪, ייפסק לה סכום זה. 18. נתבעת 3 תשלם לתובעת את הסך של 10,238₪ ובנוסף הוצאות משפט בסך 2,500₪. בנוסף, נתבעת 3 תשלם לנתבעים 1-2 הוצאות משפט בסך 2,500₪. רכבמשפט תעבורהפניית פרסה