לטענת התובע היא נפל עת נתקל בסלע גדול שהיה מונח על השביל ואשר חסם את המעבר כמעט לחלוטין, מאחר ולא הבחין בו. לטענתו הנתבע 1 (להלן: "הקיבוץ") יצר סכון לא סביר, בכך שלא דאג לסביבת הליכה בטוחה ולפיכך עליו לפצותו על נזקיו. הנתבעת 2 הינה המבטחת של הקיבוץ. 3. הנתבעים אינם מכחישים את קרות התאונה. כנגד התביעה הם העלו שלוש טענות מרכזיות: א. הקיבוץ לא התרשל. עצם המצאות הסלע על השביל אינו מהווה מפגע, שכן ניתן להבחין בו בקלות והוא לא סיכן את הולכי הרגל. ב. לתובע אשם תורם משמעותי, שכן באפשרותו היה למנוע את התאונה בכך שהיה שם לב לדרכו ולא נתקל בסלע. ג. התאונה ארעה עת היה התובע בדרכו לעבודה, בחנות בקיבוץ, אותה הוא מנהל. מדובר בתאונת עבודה. לפיכך יש לנכות מנזקיו של התובע את תגמולי המל"ל שהיה מקבל לו היה עומד על זכויותיו, דהיינו לבצע ניכוי רעיוני. 4. כמו כן הנתבעים הכחישו את הנזקים הנטענים ע"י התובע. שאלת האחריות 5. אני מקבל את טענת התובע שהקיבוץ אחראי לתאונה וכי עליו לפצותו על נזקיו. שוכנעתי שהסלע המונח על השביל היה מפגע לא סביר, שכן הוא חסם את המעבר במידה רבה ויצר סכון שהולכי הרגל יתקלו בו. כמו כן שוכנעתי שצמחיה במקום התאונה הסתירה במידה רבה את התאורה מעמוד חשמל סמוך, כך שהמקום היה חשוך בשעות לילה, דבר שהגביר את הסיכון (התאונה התרחשה בשעת חשכה). יש קשר סיבתי ברור בין התרשלות הקיבוץ, בכך שיצר סיכון לא סביר, לתאונה שהתרחשה. ולפיכך עליו לפצות את התובע על נזקיו. 6. אני מקבל את טענת הנתבעים שיש ליחס לתובע אשם תורם. מדובר בשביל הסמוך לביתו של התובע, המוכר על ידו היטב. יתרה מזו, התובע ידע שיש סלע במקום, ולכן היה עליו לנקוט במשנה זהירות בהליכתו. משלא עשה כן, תרם לגרימת התאונה. מדובר באשם תורם משמעותי, שכן התובע היה יכול להמנע מהתאונה בקלות יחסית. בנסיבות הענין הוא יעמוד על 30%. ניכוי רעיוני 7. אני דוחה את טענת הנתבעים שהתאונה היא תאונת עבודה. מדובר בתאונה שהתרחשה בערב, לאחר שעות העבודה, לאחר שהתובע צפה יחד עם חברים ובני משפחה במשחק כדורגל בטלויזיה, וחגג את נצחונה של הקבוצה האהודה עליו. 8. התובע מנהל שנים רבות את החנות בקיבוץ. לעיתים לאחר סיום עבודתו, בשעות ערב, הוא נהג לעבור לידה, על מנת לראות שעובד החנות סגר אותו כראוי. מדובר בחנות שנמצאת בתוך איזור המגורים של הקיבוץ, כאשר אין מרחק רב בינה לבתי החברים. התובע מתוך רגש אחריות שם לב למצב החנות גם אחרי שעות העבודה. עם זאת לא מדובר בפעולות עבודה מובהקות וברורות שהתובע ביצע, או שהיה חייב לבצע, או שנדרשו לצורך ניהול החנות, או לשם קדום אינטרסים של מקום העבודה. לא מדובר בעבודה בפועל של התובע, או בכוונה להגיע לחנות לצורך ביצוע עבודה בפועל. עיקר עיסוקו של התובע בזמן התאונה היה בילוי עם משפחה וחברים אגב צפיה במשחק כדורגל. בצדק התובע לא ראה בארוע תאונת עבודה ובצדק לא הגיש תביעה למל"ל. אין מקום לניכוי רעיוני. גובה הנזק 9. הצדדים הגיעו ביניהם להסכמה שד"ר מיכה רינות יתן חוו"ד בענין גובה נכותו של התובע, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). ניתנה חוו"ד מיום 17.6.12. המומחה חיווה דעתו שהתובע נותר, בשל התאונה, עם נכות בגובה 15% בשל הגבלה בטווח הישור והכפיפה של מרפק שמאל, הפחתה בכח הלפיתה עם דלדול שרירי האמה והזרוע ורגישות במרפק במימוש ובתנועה. זאת לאחר שהתובע סבל כתוצאה מהתאונה משבר פריקה במרפק יד שמאל, שהצריך ניתוח להחלפת ראש הרדיוס במשתל מתכתי. 10. אני מקבל את חוות דעתו של המומחה. 11. התובע חזר לעבודה כשבועיים לאחריה. לתובע שולמה מלוא המשכורת בעת ההעדרות. מיום התאונה ועד היום התובע ממשיך בעבודה כרגיל ולא נגרם לו כל הפסד שכר. לפיכך אין לתובע הפסד השתכרות לעבר. 12. הסיכוי שלתובע יגרם הפסד השתכרות בעתיד הינו קטן יחסית. לתובע פועלים העובדים עמו בחנות, המבצעים את עיקר העבודה הפיסית. לתובע אין מגבלה לנהל את החנות כתוצאה מנכותו. הגם שמדובר בקיבוץ מופרט, לא הובאה בפני בית המשפט ראיות לכך שהתאונה עשויה לסכן את מקום עבודתו של התובע, או שיצטרך לפרוש בגיל מוקדם יותר. נהפוך הוא, התובע חבר קיבוץ ותיק ומוערך, אהוד מאוד כמי שעושה עבודתו נאמנה לאורך שנים, שנותן שרות טוב ומסור ללקוחות. מצב זה לא צפוי להשתנות בשל התאונה. 13. עם זאת התובע נותר עם מגבלה משמעותית, הגם שהיד השמאלית אינה הדומיננטית, אשר יש בה פגיעה בכח בכושר ההשתכרות. יש סיכוי שהפגיעה זו תבוא לידי ביטוי בעתיד. בנסיבות בענין יש להעמיד את הפיצוי על פי אומדנא דדיינא: 14. התובע נדרש לנתוח מורכב יחסית וסובל ממגבלה ממשית. יש לקחת זאת בחשבון בראש נזק של כאב וסבל. 15. בשל מגבלותיו התובע יזקק לעזרת צד ג'. 16. אני מעמיד את נזקי התובע, נכון להיום, על הסכומים הבאים: א. פגיעה בכושר השתכרות 50,000 ₪ ב. כאב וסבל 55,000 ₪ ג. עזרת צד ג' 15,000 ₪ ד. הוצאות רפואיות ונסיעות 5,000 ₪ סה"כ 125,000 ₪ 17. בניכוי אשם תורם יש לשלם לתובע 87,500 ₪. תוצאה 18. הנתבעים ישלמו לתובע פיצויים בסך 87,500 ₪. כמו כן הנתבעים ישלמו לתובע הוצאת משפט בסך 2,200 ₪. בנוסף, הנתבעות ישפו את התובע בעלות חלקו בשכ"ט המומחה (משוערך להיום) בהתאם לקבלה שתוצג, וכן ישלמו לו שכ"ט עו"ד בגובה 20% מסכום הפיצויים בצירוף מע"מ כדין. 19. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונות נפילהנזקי גוףנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילה