לטענת התובע הנתבעים הינם ערבים להלוואות אותם נטלו הלווים. התובע טוען כי על פי הסכם ההלוואה התחייבו הערבים לשלם לתובע, כל סכום שהלווים התחייבו או יהיו חייבים לתובע על פי הסכם ההלוואה. על אף דרישות התובע, הלווים לא פרעו את חיוביהם בסך של 129,235.6 ₪ ואף ניתן כנגדם פסק דין והתובע פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגדם. התובע טוען כי לאחר שננקטו כנגד הלווים הליכי הוצאה לפועל ואפסו סיכויי הגביה מהם, ניתנה ביום 18/5/11 החלטה בדבר מיצוי הליכים ומשכך, הוגשה תביעה זו כנגד הנתבעים אשר ערבו כאמור לפרעון מלא של חובות הלווים. לטענת הנתבעים הם ערבים לתשלום חובם של הלווים בהתאם להסכם הלוואת משכנתא אשר ניתנה ללווים. לטענת הנתבעים החוב נשוא התובענה נוצר לאחר שהתובע מימש את הנכס עליו הוטלה המשכנתא ועדיין נותר חוב, לפירעונו הם אינם ערבים. לטענת הנתבעים הליך מכירת הנכס לא היה תקין ולא הושגה תשואה מקסימלית עבורו. לטענתם של הנתבעים לו היה ההליך מתנהל כסדרו, לא הייתה נותרת יתרת חוב לתשלום לאחר מכירת הנכס. עוד טוענים הנתבעים כי הבקשה למיצוי הליכים הוגשה בלא תצהיר תומך ומן הראוי היה לדחותה. לטענת הנתבעים, הלווה נטליה רבינוביץ מצויה בהליכי פש"ר והיה על התובע לפנות בתביעת חוב לכנ"ר, כך שהדבר היה מפחית מן החוב לו ערבים הנתבעים. עוד טוענים הנתבעים כי הלווה מיכאל רבינוביץ הינו חייב מוגבל באמצעים ומשכך נגבים ממנו כספים בתיק האיחוד אשר נפתח כנגדו. כך, לטענת הנתבעים לא מוצו כלל ההליכים ועדיין מתבצעת גביה מן הלווים ומשכך יש לדחות את התביעה כנגדם. דיון : פירוט חובם של הערבים : בטרם דיון בטענות ההגנה של הנתבעים ובחינה האם אכן בפיהם טענות הגנה של ממש, יש לבחון התביעה בפניה ניצבים הנתבעים. כתב התביעה אינו מפרט את הסכום הנתבע מכל ערב וערב ואף אינו מפרט איזה מן הערבים-הנתבעים ערב לאיזו הלוואה. עיון במסמכי ההלוואה אשר הוצגו בפני בית המשפט (נספחים א-ב לת/2) מעלה כי בידי הלווים נטליה ומיכאל רבינוביץ, נלקחו שתי הלוואות. האחת ע"ס 70,000 ₪ מס' 86938/181-8 לה ערבו רבינוביץ דוד - הנתבע 1 וגרשבורג יבגני - הנתבע 2 (להלן: "ההלוואה מס' 1"). ערבותו של כל אחד מהם בהתאם למסמכי ההלוואה האמורים לעיל הינה למחצית מסכום חיובי הלווים בלבד. ההלוואה האחרת ע"ס 347,000 ₪ מס' 89208/322-1 לה ערבו גרשבורג יבגני - הנתבע 2, קלפיקוב סבטלנה - הנתבעת 3 ופוקס פאינה - הנתבעת 4 (להלן: "הלוואה מס' 2"). ערבותו של כל אחד מן הערבים בהתאם למסמכי ההלוואה, הינה למלוא חיובי הלווים, יחד ולחוד עם שאר הערבים. כנגד הנתבעת 4 ניתן ביום 28/7/11 פסק דין, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים ולפיו תשלם הנתבעת 4 סך של 30,000 ₪ ותופטר מערבותה. בהתאם לראיות אשר הוגשו בפני ביהמ"ש (ראה נספח ג' לת/1) עומדת יתרת הלוואה מס' 1 ע"ס של 2912.79 ₪ נכון ליום 12/8/11. יתרת הלוואה מס' 2 עומדת נכון ליום 27/5/13 (ולאחר שעודכנו הכספים אשר התקבלו כתוצאה מפסק הדין בתיק זה מיום 28/7/11) ע"ס 114,656.61 ₪. האם אכן הנתבעים ערבים לחוב אשר נותר לאחר מימוש הבטוחה ? הנתבעים טענו כי ערבותם מצטמצמת לחובם של הלווים עוד בטרם מומשה הבטוחה. מאחר וניתנה בטוחה להבטחת כיסוי ההלוואה אשר ניתנה ללווים, הרי משזו מומשה, ככל שעדיין נותר חוב ללווים (ולטענתם של הנתבעים כפי שתפורט להלן, לא אמור להיוותר חוב), אין הנתבעים ערבים לפירעון יתרת החוב. טענה זו אין לה על מה שתסמוך ואין לה כל תימוכין, לא בהסכמי ההלוואה, לא בהסכמי הערבות אשר נחתמו עם הנתבעים בשתי ההלוואות ואף לא בדין הקיים. ההיפך הוא הנכון. הסכמי הערבות מציינים כי הנתבעים ערבים (בכל אחת מהלוואות, כפי שפירטתי לעיל) בסכום חיובם של הלווים. אין בנוסח ההסכם כל ציווי, לפיו פוקעת ערבות הנתבעים, בה בעת שמומשה בטוחה נוספת מעבר לערבותם של הערבים והנתבעים אף לא הפנו להוראה שכזו, לא בהסכם הערבות ואף לא בחוק הערבות. משכך נדחית טענתם זו של התובעים. האם הליך מימוש הבטוחה (מכר הדירה נשוא המשכנתא) היה תקין ? הנתבעים טענו כי נפל פגם בהליכי מימוש הבטוחה וכי לו הייתה דירת הלווים נמכרת בהליך תקין, כי אז היו נפרעות מלוא ההלוואות אשר נטלו הלווים ולא הייתה נותרת כלל יתרת חובה לחובתם, עליה נתבעים הערבים - הנתבעים. הטענה לא פורטה כנדרש בכתבי הטענות של הנתבעים וניתן ללמוד על תוכנה דווקא מתצהיר הלווה רבינוביץ מיכאל (נ/1), אשר הנתבעים הציגו כראיה מטעמם. לטענת הלווה נוצר פיגור קטן בתשלומי המשכנתא והוא הציע לשלמו, אך התובע סירב. לטענת הלווה כאשר החלו הליכי הפינוי, הוא זה אשר מסר את מפתח הדירה לידי כונס הנכסים והתכוון לקחת משכנתא מבנק אחר ולממש את זכות הפדיון אשר קנויה לו כנגד התובע. לטענת הלווה הובטח לו כי כאשר תבוצע התמחרות, יודיעו לו על כך ותהא לו זכות פדיון אך מאחר ואיש לא עדכן אותו , הוא עמד בקשר טלפוני עם משרד כונס הנכסים ולאחר מספר פניות נודע לו כי הדירה נמכרה בלא שתינתן לו זכות הפדיון ובסכום נמוך ביותר של 513,170 ₪. אלא שגרסת הלווה בתצהירו, לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. ללווה הוצגו מכתבים אשר נשלחו אליו, כמו גם ליתר הנתבעים אשר ערבו להלוואות והמכילים את שמאות הנכס בסך 570,000 ₪, הערכה למימוש מהיר בסך של 456,000 ₪ וכן הצעה אשר הוצעה לרכישת הדירה בסך של 513,170 ₪. עוד הוצגו ללווה אישורי מסירה המעידים, כי אכן קיבל לידיו את המכתב על תוכנו (ראה ת/5). הלווה לא ידע להסביר סתירה זו בטענותיו "ש. אז איך אתה מסביר את אישורי המסירה? ת. אין לי איך להסביר את זה." (ראה עמ' 16 שורות 4-5 לפרוטוקול). כאשר נשאל הלווה באם פנה אל בית המשפט באשר לטענות אותן העלה בתצהירו ועליהן מסתמכים הנתבעים השיב כי לא עשה כן "לא קיבלתי את זה, לא ידעתי איך להתמודד עם סוללה של עורכי דין שמבטיחים משהו אחד ולא מקיימים. פניתי לעו"ד כדי לראות מה הוא יכול לעשות. כיוון שכל התהליך מתקיים מול עו"ד של בנק טפחות, הוא דרש ממני לשלם דברים, אני רוצה להגיע אליו ולהסדיר אתו את הדברים ... " (ראה עמ' 16 שורות 17-20 לפרוטוקול). אף הלווה עצמו, הבין כי אין ממש בטענותיו באשר להליך המכירה וכי הועברה אליו ההודעה הן בדבר שמאות הנכס, הן בדבר ההערכה למימוש מהיר של הנכס והן בדבר ההצעה אשר עמדה על הפרק לצורך מכר הדירה. הלווה הוא זה אשר בחר שלא לפנות אל הערכאה המוסמכת לבירור טענותיו וככל שאכן נכונה טענתו כי לא נענה כונס הנכסים לפניותיו, היה עליו לפנות אל הערכאה המוסמכת בבקשה למתן סעד. אלא שהנתבעים בהביאם את עדות הלווה בפני, לא הציבו תשתית מתאימה לתמוך בטענתם כי הליך המכירה לא התנהל כראוי וכי לא ניתנה הודעת פדיון ללווה. התובע לעומתם, הוכיח כי ללווה נמסר מלוא המידע וזה העדיף שלא לפדות הנכס או לפעול בכל הליך אחר. האם עמד התובע בחובת היידוע בהתאם לחוק הערבות ? בין אם המדובר בערב יחיד ובין אם לאו, קובע חוק הערבות (ראה למשל סעיף 26(א) לחוק) חובת הודעה לערב תוך זמן סביר ממועד ההפרה של החייב העיקרי. באשר לערב שאינו ערב יחיד מעוגנת חובת ההודעה, בחובת תום הלב השזורה בכלל החיובים. תוצאתה של אי הודעה מביאה להפטר הערב כדי הנזק אשר נגרם לו בשל אי מתן ההודעה וזאת ניתן להסיק מלשונו של סעיף 26(א). ראה ברע"א 2443/98 ליברמן נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804. תכלית החקיקה הייתה צמצום הסיכונים המוטלים על הערב, כך שלא יאלץ לשאת בחיובים נלווים דוגמת פיגורים וכן ידוע של הערב על קשיים אשר החייב העיקרי נקלע אליהם. ראה בע"א 1564/02 הבנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. ר.ע.מ כלי עבודה בע"מ (ניתן ביום 1/12/02) נקבע כי הנטל על הערב להוכיח מהו הנזק אשר נגרם לו הלכה למעשה כתוצאה מאי משלוח ההודעה ועליו לכמת נזק זה בפירוט. לא בהכרח הנזק הנגרם לערב, ככל שנגרם, יעלה לכדי מלוא החוב הנערב ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו. ראה בת.א (ת"א) 1541/01 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ. יהודה גבאי ואח' (ניתן ביום 28/2/02) ובעניין ליברמן אשר צוטט לעיל. הנתבעים הביאו כראיה לטענותיהם בעניין זה את עדותו של מר רבינוביץ דוד (נ/2). מר רבינוביץ חזר על הטענה הכללית לפיה, הליך מכירת הדירה לא היה תקין והתובע כלל לא ידע את הלווה בדבר מכירת הדירה, כמו גם הסכום המקסימלי עבור המכר, לא הושג. עדותו של מר רבינוביץ לא הועילה לנתבעים, שכן כבר בפתח עדותו התעורר ספק במהימנותו של מר רבינוביץ. העד עמד על כך כי לא חתם על התצהיר אשר הוגש מטעמו ורק לאחר שיצא אל מחוץ לאולם בית המשפט עם בא כוחו, שב לאולם וטען כי לאחר שבא כוחו נתן לו להיעזר במשקפיו הוא מזהה את חתימתו. (ראה עמ' 17 לפרוטוקול) לעומת זאת כאשר הוצג לו טופס הערבות טען "אני לא זקוק למשקפיים כדי לראות שזו אכן חתימתי" (עמ' 18 שורות 1-2 לפרוטוקול). מר דוד רבינוביץ טען כי לא קיבל דבר מהתובע, פרט למכתב משנת 2009 ואף זאת לאחר מכירת הדירה "אם אני זוכר נכון, קיבלתי פעם אחת מכתב בשנת 2009, משהו כזה." (ראה עמ' 18 שורה 11 לפרוטוקול). אלא שגרסה זו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, כאשר הוצגו לעד אישורי המסירה למכתבים אשר הועברו אליו (ראה ת/6, ת/7, ת/8). מר רבינוביץ הודה בפה מלא כי לא מילא אחר חובתו הקבועה בהסכם הערבות, להודיע לתובע על שינוי כתובת מטעמו כך שניתן יהא לעמוד עימו בקשר "ש. אתה הודעת לבנק על שינוי כתובת? ת. לא "(ראה עמ' 18 שורות 30-31 לפרוטוקול). לעד הוצגה אף בקשתו (אשר הגיש יחד עם הערבים) ללשכת ההוצאה לפועל ובה הביע התנגדותו להליך מיצוי ההליכים כנגדו (ראה ת/9). מעבר לכך המדובר באביו של הלווה רבינוביץ מיכאל, כך שללא ספק ידע על הרעת מצבו הכלכלי של הבן וללא ספק ידע על פינוי דירת הלווים שנעשה בהסכמת בנו. הכחשתו כי כך אכן היה, הותירה רושם בלתי מהימן לחלוטין "ש. לא ידעת שהבן שלך מפונה מהנכס שלו? ת. לא ש. לא ידעת שהבן שלך בקשיים כלכליים? ת. לא." "מתי נודע לך שמיכאל פונה מהדירה? ת. בערך שנתיים אחרי מכירת הדירה אם לא יותר" (ראה עמ' 19 שורות 25-26 לפרוטוקול). לעניין זה נחקר אף הנתבע 2 מר יבגני גרשבורג וכאשר עומת עם מכתב הודעה לערב (ת/10) אשר נשלח אליו ביום 28/5/08 הודה כי אכן קיבל את המכתב (ראה עמ' 20 שורות 8-9 לפרוטוקול). מר גרשבורג הוא בן דודו של הלווה וכאשר נשאל באם לא ידע על קשייו הכלכליים של הלווה או על הליכים הפינוי, השיב "אנחנו לא בקשר יומיומי. פעם היינו בקשר יותר קרוב כי אשתי ואשתו היו חברות... "(ראה עמ' 20 שורה 24). כאשר הוצגו לעד מסמכים נוספים אשר נשלחו למענו והממלאים אחר חובת הידוע החלה על התובע (ת/11) , אישר כי לאחר שנת 2008 קיבל את מכתבי התובע, אך לא פעל בעניין זה, אלא פנה פעם אחת אל עו"ד ופעם אחת אל בא כוחו הנוכחי. הנתבעת 3 כלל לא טרחה להתייצב בבית המשפט אף שהוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה. טענתם של הנתבעים בסיכומיהם כי "חייה של הנתבעת 3 כנכה קשים מספיק" אין בה כדי להצדיק העדר התייצבותה לדיון בעניינה. טענות הנתבעים אשר נתמכו בתצהירי ועדויות העדים מטעמם, קרסו איפוא אל נוכח האמור לעיל. אם אין די בכך , הרי שאף הראיות אשר המציא התובע מפריכות חד משמעית את טענות הנתבעים בעניין קיום חובת הידוע. חיזוק לכך ניתן אף למצוא בדברי עדת התובע, הגב' אלוירה וגמן אשר נשאלה :"ש. האם מתוקף תפקידך, עלייך לדעת האם להוציא להוציא מכתבים? מתי יצאו? האם יצאו? ת. אני בטוחה שיצאו כי עד היום אני עובדת כיועצת משכנתאות בגוף אחר ואני יודעת שבאופן אוטומטי אחרי שמספר ימים אחרי שלא כובד תשלום חודשי, המערכת מנפיקה מכתבים." (ראה עמ' 13 שורות 1-2 לפרוטוקול). הנה כי כן, טענת הגנה זו של הנתבעים נדחית ואני קובעת כי התובע עמד בחובת הידוע המוטלת עליו כדין. האם הליך מיצוי ההליכים התקיים כסידרו ? הנתבעים טענו בפני כטענת הגנה מפני תובענה זו, כי הליך מיצוי ההליכים לא התקיים כסידרו וכי אמנם הבקשה למיצוי הליכים הומצאה להם והוגשה תגובה מפורטת מטעמם של הנתבעים, אלא שהבקשה הוגשה ללא תצהיר וראוי היה לדחותה בשל כך, היות והכילה טענות עובדתיות. לטענת הנתבעים האמור בבקשה למיצוי הליכים לא היה אמת, לא יתכן כי לאחר מכירת דירת הלווים נותרה יתרת חובה , במהלך המכירה לא שותפו הנתבעים וכן אחת הלוות מצויה בהליך פש"ר ועל התובע היה להגיש תביעת חוב בעניינה. עוד טענו הנתבעים כי הלווה האחר הינו חייב מוגבל באמצעים, ברם נגבים ממנו כספים במסגרת תיק האיחוד אשר נפתח לו ולפיכך לא היה מקום להכריז על מיצוי הליכים. בטעם רב , הבהיר התובע כי אין מקום להעלות כעת את טענות הנתבעים כנגד הבקשה אשר הוגשה על ידו למיצוי הליכים, כטענות הגנה בפני תביעתו של התובע. אין מחלוקת בין הצדדים כי הבקשה למיצוי הליכים הועברה לנתבעים (ראה ת/11) והללו אף אישרו בעדותם כי הוגשה מטעמם תגובה לאותה בקשה. לא זו אף זו, אלא שביום 22/12/10 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל בעניין זה הדוחה את טענותיהם של הנתבעים (ראה ת/9). החלטה זו הפכה חלוטה זה מכבר. לו אכן סברו הנתבעים כי יש ממש בטענותיהם בדבר הליכים נוספים אשר יש לנקוט כנגד הלווים, בטרם פניה לערבים, כי אז פתוחה הייתה הדרך בפניהם לפנות בהליך המתאים בכל הנוגע להחלטת רשמת ההוצאה לפועל. אלא שהליך שכזה לא ננקט וההחלטה בדבר מיצוי הליכים הדוחה טענות הנתבעים, הפכה כאמור לחלוטה וכעת, אין מקום להעלות שוב את אותן הטענות כנגד ההחלטה למיצוי הליכים, בהליך אשר בפני. משכך, אף טענתם זו של הנתבעים אני דוחה. משנדחו אחת לאחת טענות ההגנה של הנתבעים ואילו התובע הוכיח תביעתו שלו, יש לקבל את התביעה במלואה וכך אני מורה. סוף דבר, התביעה מתקבלת במלואה באופן שהנתבעים ישלמו לתובע : הנתבע 1 ישלם לתובע, מחצית מהסך של 2912.79 ₪ אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/8/11 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבע 2 ישלם לתובע, מחצית מהסך של 2912.79 ₪ אשר ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12/8/11 ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעים 2-3 ישלמו ביחד ולחוד לתובע את הסך של 114,656.61 ₪ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 27/5/13 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף ישאו הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד בהוצאות התובע בסך של 3300 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הלוואה