תביעה, שעילתה שטרית, על סך 7,000 ₪ שהוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע בגין שטר שזמן פירעונו 28.2.10 ואשר חולל במועד הצגתו לפירעון (להלן - השיק נשוא תיק ההוצל"פ). תחילתו של ההליך בבקשה לביצוע שטר שהוגשה כנגד הנתבע ושני חייבים נוספים ללשכת ההוצאה לפועל בעכו. בעקבות התנגדות שהגיש הנתבע - גם אם באיחור ניכר - הנסמכת על טענת זיוף, ניתנה רשות להתגונן והתיק הועבר לסדר דין מהיר ביום 8.2.12. התיק הועבר לטיפולי כשנה לאחר מכן ביום 27.1.13. תמצית טענות התובע התובע, העוסק בהמרת מטבע וניכיון שיקים, טען כי באוקטובר 2009 סיחר לו החייב מספר 3 בתיק ההוצאה לפועל, עבדאללה שלש, שיק על סך 7,000 ₪ שנמשך מחשבונו של בנו של הנתבע בבנק דיסקונט (להלן- השיק המקורי). התובע טוען כי לאחר חילולו של השיק המקורי נפגש עם הנתבע וזה החליף את השיק המקורי בשני שיקים של 3,500 ₪ כל אחד, המשוכים גם הם מחשבון בנו של הנתבע. לאחר ששני השיקים הנ"ל חוללו גם הם, התובע טוען כי נפגש עם הנתבע פעם נוספת על מנת לקבל פדיונם. לטענת התובע, הנתבע מסר לו באותו מעמד את השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל על סך 7,000 ₪ שנמשך מחשבונה של חברה ששמה "עוגיות רונשי בע"מ". התובע מתאר כי באותו מעמד סרב לקבל את השיק מאחר ואותה חברה הייתה מוכרת לו מתיק הוצל"פ אחר בו לא הצליח להיפרע ממנה, וכי הודיע לנתבע כי יהיה מוכן לקבל את השיק רק אם הנתבע יהיה אחראי אישית לפירעונו. נטען כי הנתבע מילא באותו מעמד את שמו כנפרע בחזית השיק ובחלקו האחורי רשם את שמו ומספר תעודת הזהות שלו. במועד מאוחר יותר ביקש התובע גם מעבדאללה שלש שיהיה אחראי לפירעון השיק ועל כן גם זה חתם על מצידו האחורי של השטר. לטענת התובע, לאחר שקיבל את השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל מהנתבע החזיר לו את שני השיקים על סך 3,500 ₪ כל אחד. לאחר שגם השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל חולל בהעדר כיסוי מספיק - הוגש הוא לביצוע. תמצית טענות הנתבע הנתבע בתצהירים שהוגשו מטעמו מכחיש מכל וכל את השתלשלות האירועים הנטענת על ידי התובע. הנתבע טוען כי מעולם לא פגש בתובע עובר לדיון המשפטי וכי כל המסכת העובדתית המצוינת בכתבי הטענות מטעם התובע לא התקיימה מעולם. הנתבע טוען כי רישום שמו על גבי השיק כנפרע ו/או כמסב הינו זיוף וכי רישום שמו נעשה שלא על ידו, לא בידיעתו ולא על דעתו. הנתבע מאשר כי מסר לעבדאללה שלש את השיק המקורי, שחולל, ולאחריו מסר לידיו שני שיקים על סך 3,500 ₪ כל אחד. משסורבו שני שיקים אלה טוען הנתבע כי נפגש עם עבדאללה וסיפק לו סחורה בשווי העולה על שווי השיקים ולכן קיבל חזרה לידיו את השיקים המתוארים. עוד טוען הנתבע כי הוא אינו יודע באילו נסיבות נמשך השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל וכי החברה המצוינת באותו שיק אינה חברה שבבעלותו אלא כי בבעלותו חברה בעלת שם דומה בלבד. משכך, טוען הנתבע כי דין התביעה כנגדו להידחות. הכרעה בתיק התקיימו ביום 1.5.13 ישיבה מקדמית בעקבותיה הודיע התובע כי הוא אינו מעוניין להגיש חוות דעת גרפולוגית מטעמו. ביום 24.6.13 ישיבת הוכחות בסיומה נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה ונקבע כי פסק הדין יינתן ויישלח בדואר. לאחר מועד דיון ההוכחות הסתבר כי התובע לא שילם מחצית שנייה של אגרה ועל כן הוא נדרש לעשות כן בטרם יובא התיק למתן פסק דין וזאת חרף האמור בפרוטוקול (החלטה בפתקית מיום 24.6.13). מבירור נוסף שנערך ביום 6.11.13 הסתבר כי בין לבין התובע אכן שילם את המחצית השנייה של האגרה והתיק הובא לאלתר למתן פסק דין. לאחר עיון בכתבי הטענות וביתר המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט, שמיעת עדויות הצדדים וסיכומיהם שוכנעתי כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו בנסיבות העניין ועל כן דין התביעה להידחות. בהתחשב בסכום התביעה ובסדר הדין לפיו מתברר ההליך - הנימוקים יובאו בצורה תמציתית. טענת זיוף חתימה על גבי שטר - הפן המשפטי נוכח הרציונל העומד ביסוד דיני השטרות והחזקות הקבועות בדין בעניינם, דוגמת חזקת התמורה, הרי שביחס למרבית ההגנות כנגד שטר מוטל נטל ההוכחה על הנתבע. טענת הזיוף הינה חריג לכך. ההלכה הפסוקה מורה מימים ימימה כי החתימה על שטר הינה חלק מעילת התביעה ועל כן כאשר נתבע מכחיש את חתימתו על גבי השטר הרי שהנטל להוכיחה הוא על התובע והדברים ברורים וידועים (ר' לדוגמא ע"א (מחוזי תל אביב) 673/95 לוגסי נ' מרגלית חן (1991) בע"מ (בכינוס נכסים), (1997). בע"א 5293/90 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז (3) 240 (1993) קבע בית המשפט העליון כי ישנן שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח שחתימה כלשהיא היא אכן חתימתו של פלוני: הראשונה - עדות ישירה, דהיינו עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה; השנייה - באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה אמיתית תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן; והשלישית - על ידי עדות של מי שמכיר היטב את החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על מידת התאמתה במסמך השנוי במחלוקת. עוד מתייחס בית המשפט העליון באותה הלכה להיעזרות בחוות דעת גרפולוגית כאמצעי מותר, ולעיתים אף רצוי, הגם שחוות דעת כאמור - גם אם מוצגת - הינה ראיה נוספת שבית המשפט קובע את משקלה בהכרעתו. בענייננו כאמור, לא הוגשה חוות דעת גרפולוגית ועל כן בחינת עמידת התובע בנטל ההוכחה לעניין אותנטיות החתימה תיעשה על פי החלופות שנקבעו לעניין זה בפסק דין שאול רחמים. מן הכלל אל הפרט חלופה ראשונה - העדות הישירה התובע העיד כי השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל נמסר לו על ידי התובע בפגישה שהתקיימה ביניהם בטבריה וכי לאחר חילופי דברים ביניהם התובע נטל את השיק מידו ורשם על גביו בנוכחותו את שמו ומספר תעודת הזהות שלו. הנתבע מצידו הכחיש את מסכת האירועים המתוארת מכל וכל וטען כי ראה את התובע לראשונה במסגרת ההליך המשפטי. הנתבע תיאר מסכת עובדתית מקבילה לעניין השיק המקורי והשיקים שניתנו לאחריו ואולם הסביר כי זו התנהלה אל מול עבדאללה שלש ולא אל מול התובע וחזר על טענתו כי השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל לא נחתם על ידו מעולם. מדובר במצב שבו עומדת גרסה מול גרסה כשאין כל מסמך או ראיה חיצונית אחרת ממנה עולה כי יש ליתן עדיפות לגרסה עובדתית כלשהי. לאחר שמיעת עדויותיהם של שני בעלי הדין ובשים לב לרמת האמינות הנמוכה שמצאתי לייחס לשניהם גם יחד - אקבע כי אין בסיס למתן עדיפות לגרסה עובדתית אחת על פני האחרת במקרה זה. בשים לב לנטל המוטל על ידי התובע הרי שפירוש הדבר כי לא עלה בידו להרים הנטל להוכיח כי חתימתו של הנתבע היא החתימה המופיעה על גבי השיק. עוד יצוין כי לא עלה בידי התובע להציג ראיות חיצוניות או עדים שיהיה בהם כדי להוות תימוכין לגרסתו העובדתית. כך לדוגמא התובע בעדותו לא ידע להסביר מדוע הקבלות שהוצאו על ידו בגין השיקים הנדונים נקבו אך ורק בשמו של עבדאללה שלש ושמו של הנתבע לא הוזכר בהן ולו ברמז. אמנם, התובע הסביר כי שלש היה הגורם שסיחר אליו את השיק המקורי. ואולם, נוכח טענתו כי השיקים שלאחר מכן נמסרו לו בפועל על ידי הנתבע והנתבע בלבד והתנהלות הדברים היה מצופה כי הדברים יבואו לידי ביטוי מתאים ברישומיו. לכך גם מצטרף הנתון שלא ניתן הסבר מתאים לעניין הפער בתאריכים בין השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל ובין הקבלה שהוצאה בגינו - על שם עבדאללה שלש - הנושאת תאריך 25.1.10. התובע אף לא זימן לעדות מטעמו את עבדאללה שלש, שבהתחשב במכלול הנסיבות שהוצגו ונוכח אופי הטענות שהועלה על ידי הנתבע - היה עשוי להיות עד חיוני בהליך. אפשר ועדותו הייתה שופכת אור מתאים על נסיבות חתימת השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל ועל השתלשלות האירועים בכללותה באופן שהיה בו כדי לחזק את גרסת התובע ומהימנותה במיוחד בשים לב לכך שהטענות בעניין מעורבותו של מר שלש בעסקה הועלו על ידי הנתבע בדיון מיום 8.2.12 ולאחר מכן בתצהירו מיום 9.9.12. בעניין זה אני מקבלת את עמדת הנתבע כי כל עוד נטל ההוכחה מוטל לפתחו של התובע - כבמקרה זה - הרי שהיה עליו לדאוג לזמן את עבדאללה שלש לעדות ככל שסבר כי יש בדברים כדי לחזק טענותיו. אפשר שדווקא הימנעות התובע מלזמנו להעיד צריכה להיזקף לחובת התובע במישור הראייתי. כמו כן לא בוסס הקשר הנטען בין החברה החתומה על השיק - עוגיות רונשי בע"מ ובין הנתבע אם על ידי תמצית מידע מרשם החברות או כל אסמכתא אחרת. עצם העובדה כי התובע מנהל הליך נוסף נגד אותה חברה כפי שהוצג בתצהירו אין בה כדי לבסס הקשר המשפטי הנדרש להליך שבפניי ולתובע שבפניי. ממילא לא הוצג בפניי כי הנתבע כאן מהווה חלק מהליך ההוצאה לפועל הנוסף שמתנהל. הנתבע אמנם אישר כי בבעלותו חברה הנקראת בשם דומה אך טען כי לא מדובר בחברה החתומה על גבי השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל ועדותו בעניין זה לא נסתרה. החלופה השנייה - השוואת החתימה שבמחלוקת לחתימות אמיתיות אחרות התובע, שבחר כאמור שלא להציג חוות דעת גרפולוגית מטעמו, מבקש להסתמך על השוואת החתימות כפי שנחתמו על ידי הנתבע במסגרת ההליך בשני תצהיריו ובין הרישום על גבי השטר ולהוכיח בכך את אותנטיות החתימה בהתבסס על החלופה השנייה שנקבעה בפסק דין שאול רחמים. לאחר שבחנתי בזהירות המתחייבת והמתבקשת את טענות התובע בעניין זה בשים לב לכך שלא הוצגה חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד, וכן את הרישומים על גבי השטר נשוא המחלוקת ואת חתימת הנתבע על גבי שני התצהירים שהוגשו - אין בידי לקבוע ממצאים חד משמעיים על בסיס זה בלבד ואסביר. על גבי השטר נושא המחלוקת רשום שמו של הנתבע משני צידי השטר. בחלקו הרשמי של השטר בשורת הנפרד ובחלקו האחורי של השטר כמסב. כבר בשלב זה אציין כי עיון על פני הדברים מעלה כי הרישום על גבי שני צידי השטר הינו "יעקב קדוש" והגם ששני הרישומים נראים דומים בנקודות מסוימות הרי שלא אוכל לקבוע באופן חד משמעי כי הם כשלעצמם זהים בשים לב לטענת התובע לפיה שניהם נרשמו על ידי הנתבע במועד מסירת השיק. עיון בתצהירים שהוגשו על ידי הנתבע מיום 6.6.11 ומיום 9.9.12 מעלה כי בתצהיר הראשון חתם "קדוש יעקב" (שם המשפחה לפני השם הפרטי) ואילו בתצהיר השני רשם "יעקב קדוש". משעומת הנתבע בעדותו עם הנתונים שהוצגו טען כי הוא חותם לפעמים כך ולפעמים כך. הגם שעדותו בענין זה הייתה מוקשית בעיניי, הרי שהשוואת כתב היד ורישום השם בין התצהירים ובין השטר מעלה כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי על בסיס מראה עיניים בלבד כי מדובר בחתימות זהות נוכח נקודות השוני הרבות בין הרישומים השונים לרבות בצורת הכתב והאותיות, המרווחים בין האותיות ואיכות החתימות שהוצגו. לא מצאתי להידרש לבחינת החלופה האחרונה הנוגעת להוכחת חתימה בידי גורם שלישי משלא הובא כל גורם חיצוני או ראיה שיש בה כדי לבסס קיומה של חלופה זו. סיכום מהמקובץ עולה כי בשים לב לטענת הזיוף אשר הועלתה כנגד השטר לא עלה בידי התובע לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו להראות כי חתימתו או רישום שמו של הנתבע על גבי השטר הינו רישום אותנטי ועל כן דין התביעה להידחות. חרף התוצאה ובשים לב לכך שהתביעה נדחתה על רקע נטלי הוכחה ונוכח התנהלותו של הנתבע בדיון - לא יהיה צו להוצאות. שטר