בפני תביעת נזקי רכוש לרכב. בפתח פסה"ד אציין, כי תיקים שכאלה נשמעים בפני כדבר שבשגרה. חרף זאת, התנהלותו של תיק זה היתה בעייתית ושונה ואתייחס אליה בטרם אתן את התייחסותי לגופה של תביעה. ראשית אציין, כי באופן תמוה נוסחה התביעה המקורית באופן שנתבעו גם נזקי הגוף. לתובע אין כל עילת תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף כנגד מי מהנתבעים ואת תביעתו היה צריך להפנות לחברת הביטוח שלו, אשר ביטחה אותו בביטוח חובה וזאת לאור עקרון "ייחוד העילה". בנסיבות אלה, תוקן כתב התביעה ואף הוספו בו בהמשך צדדים נוספים שהיה על התובע מראש לצרפם וזאת ללא חיוב בשלב זה בהוצאות, דבר שיש לקחת בחשבון. נקודה נוספת שיש לקחת בחשבון היא, העובדה שלא היו בידי התובע מסמכים המלמדים על בעלותו לאחר שרכש את הרכב מאת חב' "אלבר" וכן לא היו בידי התובע מסמכים אשר מלמדים על כך, כי החליט לא להפעיל את הביטוח שלו והדבר חייב דחייה ארוכה בתיק וזאת על מנת שלא יהיה ספק שהתובע הוא זה שיש לו את עילת התביעה וכי לא יקבל פיצוי פעמיים. הוספת מסמך המלמד על כך שהתובע לא הפעיל את חב' הביטוח שלו או מסמך "העדר תביעות" הינו דבר המוגש בשגרה במסגרת תביעות נזקי רכוש לרכב והעובדה שהמסמכים הללו לא הוגשו ע"י התובע עם כתב התביעה, היה בה כדי לפגוע בניהול ההליך וכדי לגרום לנתבע הוצאות. ב"כ התובע הסביר, כי אין האשמה בתובע אלא בחברת "אלבר" אליה פנה התובע מס' פעמים ולא קיבל את המסמכים הרלוונטיים עד שביהמ"ש התערב והוציא מתחת ידו צו אשר חייב את אלבר למסור את המסמכים. בנקודה זו אעיר, כי התובע יכול היה גם עם הגשת התביעה לפנות בבקשה לצו המופנה ל"אלבר" לשם המצאת המסמכים או לחילופין לא להגיע בהעדר מסמכים שכאלה, כאשר התיק נקבע לשמיעה ומשלא עשה כך, גרם בהכרח לנתבע הוצאות שיש לקחת אותן בחשבון. עוד אדגיש ואציין, כי התביעה הוגשה ע"י התובע באופן אישי כנגד הנתבע מס' 1 אסף בן יהודה וכנגד הנתבעת מס' 2 שצברג שיווק בע"מ. הרכב אשר פגע לטענתו בתובע, היה רכב חברה שבעליה היתה החברה הנתבעת 2 ומשכך לאור עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, לא היה מקום לתבוע בתביעה המקורית את אסף בן יהודה בלבד וגם אם הוא הושאר לאחר מכן בכתב התביעה המתוקן, הרי לא היתה הצדקה לתת את פסה"ד אישית נגדו ככל שתתקבל התביעה, אלא כנגד החברה הנתבעת אשר ברכבה נהג הנתבע מס' 3, אליו אתייחס מיד. גם נקודה זו יש להבהיר, הינה לחובת התובע בעת פסיקתי זו, וככל שהדבר נוגע בהוצאות המשפט. אציין בנוסף, כי הוגשו ע"י התובע מס' פעמים בקשות למתן פס"ד בהעדר הגנה ו/או מילוי החלטות ביהמ"ש כנגד הנתבע 1 ונדחו על ידי ובצדק. להשלמת התמונה אתייחס לנתבע מס' 3 - עפ"י גרסתו של התובע כפי שעלתה בתצהירים שונים (אם כי באופן תמוה לא בתצהיר שהוגדר "תצהיר עדות ראשית"), פגע הנתבע מס' 3 שהוא נוהג ברכב הנתבעת מס' 2 ברכבו מאחור והסב לו את הנזק אשר נתבע על ידו בתביעתו. כדבר שבשגרה שומע ביהמ"ש את שני הנהגים וזאת על מנת לקבל אינדיקציה הן לגבי שאלת "האחריות" והן לגבי שאלת "הנזק", אשר אף היא שנויה במחלוקת בתיק זה. דא עקא, כי חרף נסיונות וחרף החלטות, לא עלה בידי התובע לאתר את הנתבע מס' 3 אשר היה נהג אצל הנתבעת מס' 2 ולמעשה גם הנתבעת מס' 2 לא ידעה לתת פרטים לגביו או לא שלחה הודעת צד ג' ביחס אליו כמי שלא מתייצב לדיון, לא משתף פעולה ובעצם לא ניתן לדעת מה גרסתו לקרות האירוע. התובע התבסס אפוא להוכחת תביעתו על עדותו שלו, על תמליל שיחה שהיתה בינו לבין מר גרינבלט ועל כתבי הטענות של הנתבע מס' 1 כדי לבסס טענה שהנתבע מס' 3 אכן פגע בו. אציין, כי בנושא זה העיד התובע את אשתו היום, חברתו דאז הגב' יפית מוניץ ואולם עדותה היא עדות מפי השמועה ולא היה בה כלל כדי לסייע בידי התובע. בסופו של יום, לאחר שמיעת התובע, לאחר עיון במסמכים ובכתבי הטענות, אני נותן אמון בגרסתו של התובע, כי הנתבע מס' 3 פגע ברכבו מאחור והסב לו נזק מסוים. עלי לציין, כי מדובר אכן היה ביום גשם (עפ"י הצהרת התובע) ואולם משהוברר, כי הפגיעה ברכב התובע היתה מאחור, אינני מייחס כל רשלנות תורמת לתובע עפ"י עמדת בא כוחו בסיכומיו והיה על הנתבע מס' 3 לשמור מרחק כמקובל, ומשלא עשה כן האחריות עליו לקרות התאונה. העלאת רשלנות תורמת ע"י ב"כ הנתבע בסיכומיו, היא עניין טרוויאלי בתיק זה ולא ברור לי כלל מדוע ב"כ התובע התנגד ורעם על כך תוך טענה ל"הרחבת חזית אסורה". משכך, אני עובר לשאלה המרכזית לטעמי בתיק זה והיא שאלת גובה הנזק - אציין כי התאונה התרחשה בתאריך 9/3/11. התובע פנה לשמאי בתאריך 16/3/11, כלומר מס' ימים בודד לאחר התרחשות אירוע התאונה נשוא כתב התביעה. השמאי אליו פנה התובע היה מר בודניוק דורון מש.ב.י.ט. שמאים. הייתי מצפה לאור המחלוקת לעניין הנזק שאליה אתייחס מיד, כי הוא ייחקר בביהמ"ש. בפועל הוא לא זומן לדיון וגם לא העיד. בנקודה זו אציין, כי לא ברור לי כלל ועיקר טיעוני ב"כ התובע שטען, כי היה על הנתבע מס' 1 להגיש חוו"ד נגדית המתייחסת לרכבו שלו. סברתי שבדברו על חוו"ד נגדית כוונתו לחוו"ד נגדית לחווה"ד של שמאי התובע, אלא שהנ"ל התכוון לחוו"ד נגדית המתייחסת לרכבו שלו, דהיינו רכב הטרזניט הפוגע של החברה הנתבעת 2 אשר נמסר לי ע"י הנתבע מס' 1, כי אין ברכב הנ"ל כל נזק. לא היה שום מקום להגשת חוו"ד נגדית המתייחסת לרכב הטרנזיט, אך היה מקום לאור עמדת הנתבע, להגיש חוו"ד נגדית לחוות הדעת של התובע המתייחסת לרכב נשוא התביעה. אלא שאז הוברר ע"י התובע, כי הרכב הנ"ל עבר תאונה נוספת כשבועיים לאחר התאונה נשוא התביעה ולמעשה הוכרז כ"טוטלוס". בנסיבות אלה ניתן להבין שלא היה אפשרי להגיש חוו"ד נגדית מצידו של הנתבע, שכן הנזקים שנגרמו בתאונה השנייה למעשה "בלעו" את הנזקים בתאונה הראשונה. על כן, אינני זוקף עניין זה לחובתו של הנתבע 1 אך אני בהחלט יכול לזקוף לחובתו את העובדה שלא עמד על חקירתו של השמאי מטעם התובע בביהמ"ש בחקירה נגדית, שלהערכתי היה צריך לקיימה. מכל מקום, הנתבע מס' 1 הסביר את עמדתו והסברו היה סביר. הסיבה לאי הזמנת השמאי מטעם התובע היתה מבוססת על הערכתו כי הנתבע 3, אותו נתבע שנהג ברכב ואשר בכתב התביעה המקורי כלל לא נתבע ע"י התובע, הגם שנהג ברכב והדבר הצריך תיקון כתב התביעה והוצאות והנ"ל יעיד ויתאר בדיוק מה קרה וכי עדותו תשפוך אור על כך כי לא גרם לנזק נשוא כתב התביעה. נקודה נוספת שעלתה בטיעוניו ועלתה גם בתצהירו של הנתבע עליו נחקר, מבוססת היתה על העובדה שלא ייתכן שהטרנזיט של הנתבע, שאין בו כל נזק, יגרום לנזקים המתוארים בחוו"ד השמאי, כאשר בתמונות אשר סומנו על ידי מ/1 ואשר הוסיף עליהן האות א' ע"י ב"כ התובע בחקירתו, ניתן לראות שהמספר בסה"כ התעקם וכי אין כל קשר לכאורה בין הנזק הנצפה בתמונות אשר צולמו ע"י השמאי ובין התעקמות המספר והצורך בהחלפת הפגוש כולו, דבר שהוביל לסכום שנתבע בכתב התביעה. כאן המקום לציין ולהסביר וזאת לאור חקירתו של ב"כ התובע את הנתבע, כי השמאי מטעם התובע הינו עד ככל העדים, אין לו שום עדיפות מיוחדת ובוודאי שהוא לא היה בזמן המקרה ולא יכול להעיד על המקרה. הוא יכול להעריך את הנזקים בלבד והוא נדרש לקשור בקשר סיבתי עובדתי בין הנזקים המתוארים ובין התאונה כפי שבאה לידי ביטוי בין הצדדים. היתה חשיבות להערכתי להעדתו בביהמ"ש, במיוחד לאור העובדה שבטרנזיט לא היה כל נזק ולאור העובדה שלכאורה מיקומי הנזקים, לאור העיקום במספר, אינו ברור לחלוטין. מכל מקום, משלא העיד, אני בוחן את חוות דעתו על פי הפרמטרים של הסבירות. עוד נקודה שעלתה בסיכומי הנתבע, הינה העובדה שהתובע לא הוכיח ששילם בפועל את הנזק נשוא השמאות ועל כך ציין התובע כי צירף את מלוא הסכומים אשר שילם בגין נזק זה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובדיקת חוות הדעת, להלן עמדתי: התביעה מורכבת מהסכומים הבאים: בגין הנזק שנגרם לרכב במוקד האחורי סך של 10,018 ₪ נכון ליום 16.3.11 בתוספת טענה ל- 2,062 ₪ ירידת ערך, דהיינו 2% ירידת ערך ובתוספת שכ"ט שמאי בשיעור של 900 ₪. בנוסף, מכילה התביעה סכומים נוספים הכוללים שכ"ט עו"ד וכן ריביות והצמדות אליהן אתייחס בהמשך. אני נותן אמון, כי התובע שילם בפועל את הסכום נשוא השמאות שציינתי וזאת לאחר עיון במסמכים שהגיש. לעניין הנזק שנגרם: אני נכון לקבל בהעדר חוו"ד נגדית ובהעדר ראיות אחרות, לקבוע כי רכבו של התובע ניזוק ונפגע מאחור. העובדה שבטרנזיט של הנתבע אין נזק ויעידו על כך תיקים רבים שניהלתי, אין בה כשלעצמו לשלול את הנזק המתואר בחוו"ד השמאי. סמיכות הזמנים שבין הפגיעה ע"י הנתבע 3 ברכב התובע והבדיקה ע"י שמאי תומכים בקיום הנזק האמור. עם זאת, העובדה שהשמאי לא נחקר וטענות הנתבע מצביעים על כך שיש לקבל את הנזק הישיר בלבד ואינני פוסק ואינני נותן גם אמון שיש לפסוק "ירידת ערך" בנסיבות העניין. אני פוסק לתובע אפוא סך של 10,000 ₪ נזקו כאשר הסכום צמוד ונושא ריבית מיום 16.3.11 ובתוספת שכ"ט שמאי 900 ₪, ובתוספת אגרת ביהמ"ש הראשונה ששולמה על ידו. לעניין ההוצאות: בנסיבות העניין לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובע הוצאות משפט הכוללות שכ"ט עו"ד כלל, וזאת לאור הערותיי דלעיל. זאת ועוד, החיובים נפסקים לחובת הנתבעת 2 (חב' שצברג שיווק בע"מ) בלבד. לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבע 1 באופן אישי והתביעה נגדו נדחית. לאור דחיית התביעה נגדו אחייב בהוצאות, אם כי מינוריות לאור העובדה שממילא היה צריך כנציג הנתבעת 2 להתייצב בביהמ"ש, בסך של 1,000 ₪ + מע"מ. התביעה כנגד הנתבע 3 נמחקת ולנתבעת 2 הזכות לתבוע אותו בתביעה נפרדת על כל סכום אותו היא נדרשת לשלם בתביעה זו. סוף דבר: התביעה נגד הנתבע 1 נדחית תוך חיוב בהוצאות כאמור לעיל. התביעה נגד הנתבעת 2 מתקבלת כאמור לעיל. התביעה נגד הנתבע 3 נמחקת. את החיובים, כולל ההוצאות, יש לשלם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. רכבנזקי רכושנזק לרכב