בוצע ע"י הנהג עבירת תנועה כאשר הרכב הוחנה עם כל ארבעת גלגליו על המדרכה, בניגוד לחוק. בגין עבירת תנועה זו נרשם דוח תנועה שמספרו 9901620 (להלן: "הדוח"). הדוח הוצמד לרכב ולא שולם. מאחר והרכב רשום על שם התובעת, הדוח נשלח אליה ביום 21.6.10. 4. ביום 27.7.10 התובעת שלחה לנתבעת בדואר רשום בקשה להסבת הדוח על שם החברה. לטענת התובעת הבקשה נשלחה יחד עם 4 בקשות נוספות (שאינן קשורות לתביעה דנן), בגין כלי רכב אחרים. פנית התובעת להסבת דוחות חניה התקבלה אצל הנתבעת ביום 29.7.10. 5. כאמור, פניית התובעת כללה לכאורה בקשה להסבת 5 דוחות חניה על שם שוכרי כלי הרכב. 4 דוחות אכן הוסבו לבקשת התובעת. הדוח נשוא התביעה לא טופל ע"י הנתבעת. 6. ביום 13.10.10 הנתבעת שלחה לתובעת דרישה נוספת לתשלום החוב בגין הדוח. הפעם מדובר ב "דרישה אדומה", דהיינו דרישה שכללה התראה, שאם החוב לא ישולם תוך 25 ימים הנתבעת תבצע הליכי גביה מנהליים, ובכלל זה תפיסה ומכירה של מטלטלין ועיקולים שונים. דרישה זו התקבלה ע"י התובעת לכל המאוחר ביום 21.10.10 (להלן: "דרישה שניה" או "דרישה אדומה"). 7. ביום 21.10.10 התובעת הכינה בקשה נוספת לנתבעת להסבת דוח החניה, הפעם על שם הנהג. בקשה זו נשלחה לנתבעת ביום 12.11.10 והתקבלה במשרדי הנתבעת ביום 17.11.10. 8. ביום 18.11.10 הנתבעת הטילה עיקולים על סך 910 ₪, בגין החוב הנובע מהדוח. עיקול זה נשלח ל-3 בנקים בהם יש לתובעת חשבונות (בנק לאומי, בנק דיסקונט ובנק מרכנתיל דיסקונט). בגין עיקול זה הבנקים ביצעו הפקדה של סכום החוב, מבלי שהיה בכך להגביל את הפעילות הבנקאית של התובעת מעבר לסכום הנ"ל. 9. בעקבות פניה טלפונית של התובעת, ישירות למחלקת הגביה של הנתבעת, העיקולים הוסרו ביום 21.11.10, אצל כל שלושת הבנקים. טענות התובעת 10. הנתבעת התרשלה כלפיה בכך שלא הסבה את הדוח על שם החברה או על שם הנהג, למרות שתי בקשות שנשלחו אליה. 11. הנתבעת התרשלה כלפיה בכך שהטילה עיקולים בשלושת הבנקים איתם היא עובדת, ובכך גרמה לה נזק של פגיעה במוניטין אצל הבנקים. 12. יש בהטלת העיקולים משום פרסום לשון הרע על התובעת. כמו כן הטלת העיקולים שיבשה את עסקיה הרבים ופגעו במוניטין שלה. לפיכך על הנתבעת לפצותה, ללא הוכחת נזק מצידה, בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, בסכום הקבוע בחוק שעומד ביום הגשת התביעה על 66,900 ש"ח. טענות הנתבעת 13. לא נפל פגם בהתנהגותה, לא נפלה אצלה טעות, היא לא התרשלה כלפי התובעת ובכל פעולותיה פעלה כדין ובאופן סביר. 14. הנתבעת מכחישה שקיבלה בקשה להסבת הדוח נשוא התביעה. לטענתה אם נפלה טעות כלשהי, סביר שהיא נפלה אצל התובעת, בכך שלא צירפה את בקשת ההסבה ביחס לדוח נשוא התביעה למעטפה שהגיעה אליה ביום 29.7.10. עצם זה שהנתבעת טיפלה בהצלחה בארבע בקשות להסבת דוחות אחרים, מעיד על כך שהיא טיפלה בצורה טובה וללא רשלנות בכל הבקשות שנשלחו אליה. לא סביר שלא היתה מטפלת רק בדוח אחד, אם הבקשה לגביו היתה כלולה במעטפה שנשלחה אליה. סביר יותר שהבקשה ביחס לדוח זה לא הוכנסה למעטפה אשר נשלחה. 15. התובעת היא זו שהתרשלה. התובעת היתה צריכה לעקוב ולברר מדוע הסבת הדוח נשוא התביעה לא טופל, בעוד 4 בקשות אחרות כן טופלו. התובעת לא היתה רשאית לשבת באפס מעשה, אלא היה עליה לפנות שוב לנתבעת מבעוד מועד, לברר את הענין, ובמידת הצורך לדאוג לכך שגם הדוח נשוא התביעה, מוסב על שם החברה או הנהג. 16. התובעת שוב התרשלה וישבה באפס מעשה ולא נקטה בשום פעולה ביחס לדוח וזאת עד ליום 12.11.10. למרות שהדרישה השניה נשלחה לתובעת ביום 13.10.10 והתקבלה אצלה לכל המאוחר ביום 21.10.10. לפיכך העיקולים שהוטלו ביום 18.11.10, הוטלו על פי סמכותה של הנתבעת כדין. זאת בחלוף תקופת 25 ימים מאז שהדרישה השניה התקבלה אצל התובעת ביום 21.10.10. 17. מיד כאשר התובעת פנתה אליה וביקשה לבטל את העיקולים, תוך הסבת תשומת ליבה שנשלחה אליה בקשה נוספת להסבת הדוח, היא ביטלה אותם. בכך הנתבעת פעלה בצורה מהירה ובשקידה סבירה, על מנת שלא יגרם לתובעת כל נזק. 18. לתובעת לא נגרם כל נזק. מדובר בעיקולים שהוטלו על סכום מזערי של 910 ש"ח, אשר לא הגבילו את פעילות התובעת בחשבונותיה, באופן מעשי. 19. התובעת לא הוכיחה ששמה הטוב נפגע אצל הבנקים, או שהיתה פגיעה במוניטין שלה. דיון 20. לא ידוע מדוע הנתבעת לא טיפלה בהסבת הדוח, עוד כאשר נשלחה הבקשה הראשונה. מצד אחד יתכן ונפלה טעות אצל התובעת, באופן שהבקשה הספציפית לגבי הדוח לא נכלל במעטפה שנשלחה לנתבעת, אלא שנשלחו רק בקשות ביחס לארבע דוחות אחרים. מצד שני יתכן ונפלה טעות אצל הנתבעת, באופן שמסיבה כלשהי טיפלה רק ב-4 בקשות מבין חמשת הבקשות שהתקבלו אצלה, ואילו הטיפול בדוח נשוא התביעה לא נעשה מסיבה כלשהי. כל צד מטיל את האחריות לתקלה על כתפי הצד השני. 21. מדובר בגרסה מול גרסה. אינני מוצא מקום להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת. יתרה מזו, יש חיזוקים דווקא לגרסת הנתבעת ולא לגרסת התובעת. עצם זה שהנתבעת טיפלה בהצלחה ב-4 בקשות להסבת דוחות, שהיו כלולות במעטפה שנמסרה לה ביום 29.7.10, מחזקת את גרסתה. לא סביר שהנתבעת לא היתה מטפלת בבקשה ביחס לדוח נשוא התביעה, אילו זו אכן נמסרה לה בפועל. התובעת לא שמרה לעצמה עותק מתוכן המעטפה שנשלחה לנתבעת, אלא רק תרשומת פנימית שערכה לעצמה בה ציינה את מספרי הדוח אשר נשלחו לנתבעת, אליה צירפה את מספר הדואר הרשום. יש אפשרות שאכן נשמט מתוך המעטפה הבקשה ביחס לדוח נשוא התביעה. בהקשר זה יש לציין, שהעדה מטעם התובעת העידה שהיו הרבה מקרים (חוץ מהמקרה דנן) שהתקבלו אצלה "דרישות אדומות", ולפיכך בהחלט יתכן שהיו גם מקרים נוספים שהבקשה הראשונה להסבת דוח לא התקבלה ע"י רשות מקומית כלשהו, והדבר הצריך טיפול נוסף. 22. ככל שהיתה רשלנות של גורם כלשהו, נראה שהתובעת היא זו שהתרשלה ולאו דווקא הנתבעת כפי שיוסבר להלן. 23. התובעת לא היתה רשאית לשבת באפס מעשה ולא לנקוט בכל פעולה, לאחר שבקשתה להסבת הדוח לא טופלה ע"י הנתבעת. הנתבעת לא נקטה בכל פעולה מיום 29.7.10 ועד ליום 12.11.10, המועד בו שלחה את בקשתה השניה להסבת הדוח. מדובר בתקופה של כמעט 3.5 חודשים. רשלנות התובעת מתגברת לאור העובדה, שארבע בקשות להסבת דוחות טופלו ורק הבקשה נשוא התביעה לא טופלה. דבר זה היה צריך להדליק נורה אדומה אצל התובעת, והיה עליה לברר מול הנתבעת מדוע הבקשה הספציפית לא טופלה. 24. התובעת היתה צריכה לעקוב אחרי הטיפול בבקשות שלה. כמו כן התובעת היתה יכולה לפנות לחברה ו/או לנהג, על מנת לברר שהדוח אכן הוסב על שמם וכי הוא מטופל על ידם. התובעת נמנעה מלעשות זאת ובכך פעלה באופן לא סביר. 25. התובעת אף התרשלה לאחר שקיבלה את הדרישה השניה לתשלום החוב, דהיינו הדרישה האדומה. דרישה זו התקבלה אצל התובעת לכל המאוחר ביום 21.10.10. התובעת הבינה היטב שהנתבעת עשויה לנקוט נגדה בהליכי גביה מנהלים ובכלל זה הטלת עיקולים. למרות זאת התובעת השהתה את פנייתה השניה לנתבעת, להסבת הדוח, עד ליום 12.11.10, במשך למעלה משלושה שבועות. יש בכך התנהגות לא סבירה מצד התובעת. היה על התובעת לפנות באופן מיידי לנתבעת, לדאוג שהבקשה השניה להסבת הדוח הגיע אליה במהירות, וליצור קשר עם גורמים מתאימים אצל הנתבעת על מנת לוודא שהדוח אכן מטופל, ושלא ננקטים כנגדה בהליכי גביה מנהליים. בכך שהתובעת לא עשתה כן היא התרשלה. 26. הפקידה מטעם התובעת הסבירה שהיא השהתה את משלוח הבקשה השניה להסבת הדוח מיום 21.10.10 (היום בו התקבלה אצלה הדרישה השניה), עד ליום 12.11.10, מאחר והיה צורך שהבקשה תאושר ע"י עו"ד, דבר הלוקח זמן, וכי המתינה לאסוף מספר דוחות על מנת לשלוח בקשה מרוכזת. התברר שהסבר זה איננו נכון. כמו כן הוא אינו משכנע. הנתבעת הגישה לבית המשפט כראיה את הבקשה השניה להסבת הדוח (נ/1). כפי שעולה ממסמך זה, הבקשה נערכה ע"י התובעת כבר ביום 21.10.10 ובאותו היום הוא אושר ע"י עו"ד. לפיכך אין כל בסיס לטענת התובעת, שנדרש זמן לצורך קבלת אישור עו"ד בטרם יישלח לנתבעת. מאחר ומדובר בדרישה אדומה, היה על הנתבעת לפעול במהירות ולדאוג שהבקשה השניה תגיע לנתבעת באופן מיידי, ולא להמתין עד אשר יאספו מספר דוחות נוספים לצורך משלוח מרוכז. 27. הבקשה השניה להסבת הדוח הגיע לנתבעת ביום 17.11.10 והעיקולים הוטלו ביום 18.11.10. אין בכך רשלנות מצד הנתבעת. זאת מאחר ולוקח לנתבעת מספר ימים לטפל בדואר נכנס. לא ניתן לצפות מגוף גדול כמו הנתבעת, שיש לה מחלקות שונות, לטפל תוך יום בכל דבר דואר שמגיע אליה. הנתבעת פעלה בצורה סבירה בכך שהמתינה מעבר ל-25 יום בטרם ננקטו הליכי גביה מנהליים, כפי שצויין בדרישה השניה לתשלום החוב. 28. הנתבעת פעלה באופן סביר, כאשר דאגה באופן מיידי לביטול העיקולים כאשר התובעת פנתה אליה בעל פה, ואף לא המתינה לדרישה בכתב. יש בכך גם להראות, שהתובעת ידעה כיצד לפנות לנתבעת באופן דחוף, דבר שהיה עליה לעשות מיד לאחר קבלת הדרישה השניה. 29. התובעת היא מונעת הנזק הטוב ביותר במקרה זה. היא זו שצריכה לטפל ולעקוב אחרי כל דוחות החניה המגיעים אליה. ככל שהיא מבקשת להסב את הדוחות על שם שוכרי הרכב, היא זו שצריכה לוודא שבקשותיה מגיעות לנתבעת בזמן סביר ולעקוב אחרי הטיפול בהם. כמו כן התובעת הבינה היטב שאי הסבת דוחות ואי תשלום הקנס יגרור הליכי גביה מנהליים, והיתה יכולה לצפות, שהנתבעת תטיל את העיקולים שהוטלו. כאמור, התובעת היא מונעת הנזק הטוב ביותר במקרה זה. על כן חובת הזהירות לעקוב אחר הטיפול בבקשותיה להסבת הדוחות מוטלת על התובעת, לא פחות מאשר על הנתבעת. 30. סיכומו של דבר, התובעת לא הוכיחה שהבקשה הראשונה להסבת הדוח אכן הגיעה בפועל לנתבעת. לאחר מכן התובעת התרשלה בכך שלא עקבה אחר הדוח ולא וידאה שהוא מטופל ע"י הנתבעת (זאת בעוד דוחות אחרים כן מטופלים ע"י הנתבעת), במשך תקופה ארוכה. לאחר מכן התובעת התרשלה בכך שלא פנתה באופן מיידי לנתבעת, בבקשה שניה להסבת הדוח, לאחר שקיבלה התראה בטרם נקיטת הליכי גביה מנהליים, אלא המתינה מעל 3 שבועות. התובעת היתה יכולה לצפות שהנתבעת תטיל עיקולים בגין הדוח, והיא לא מנעה זאת למרות שהדבר היה באפשרותה באמצעים פשוטים יחסית. מצד שני, על פי הראיות שהוצגו לבית המשפט, הנתבעת פעלה באופן סביר וכדין. יתרה מזו, הנתבעת דאגה לביטול העיקולים באופן מיידי לאחר שקיבלה פניה דחופה לכך מהתובעת. 31. טענת התובעת, שהנתבעת התרשלה כלפיה וכי נגרם לה נזק בשל כך, לא הוכחה. 32. אני דוחה את טענת התובעת כי שמה הטוב נפגע בשל העיקולים נשוא התביעה. מדובר בעיקולים על סכום פעוט יחסית של 910 ש"ח, אשר לא הפריעו לפעילות הכלכלית השוטפת של התובעת. העיקולים בוטלו מספר ימים לאחר שהוטלו, לבקשת התובעת. לא סביר שהיתה פגיעה בשמה הטוב של התובעת או במוניטין שלה בקרב הבנקים. 33. התובעת לא הביאה כל ראיה לפגיעה בשמה הטוב. בכלל זה התובעת לא זימנה לבית המשפט עד כלשהו מקרב הבנקים, אשר יאשר טענותיה לפגיעה בשמה הטוב או במוניטין. יש בכך להחליש את גרסתה. יתרה מזו, הנתבעת לא זימנה לבית המשפט כל עד מטעמה, שיעיד באופן משכנע כי שמה הטוב או המוניטין שלה נפגעו אצל הבנקים או אצל כל גורם אחר. 34. בית המשפט מוסמך לפסוק פיצוי בגין פגיעה בשם הטוב גם ללא הוכחת נזק. עם זאת חובה שתובע יוכיח שאכן שמו הטוב נפגע. הדבר לא הוכח במקרה זה ע"י התובעת. 35. לאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם, הנתבעת הגישה בקשה לתיקון פרוטוקול, והתובעת הגיבה. אינני מוצא שמדובר בבקשה חשובה לצורך הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת. לפיכך אין מקום להדרש לה. תוצאה 36. התביעה נדחית. 37. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח, וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. 38. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משפט תעבורהעבירת תנועההסבת דוח / קנס