טוען הנתבע ל"כשלון תמורה", דהיינו - שהתובעים הפרו את עסקת היסוד בכך שלא סיפקו לו את הסחורה בגינה נמשכו השיקים. עם זאת, לתובעים עומדת חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], ועל כן הנטל להוכיח את טענת כשלון התמורה מונח על כתפי הנתבע (ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ' פ"ד י"ז341 (1963); לרנר בעמ' 292-291). נפנה , אם כן, לבחון את הראיות שהגישו הצדדים. מסמכי הנהלת החשבונות של התובעת לתצהיר העדות הראשית צירף הנתבע את כל ההזמנות שלטענתו לא סופקו לו. בנסיבות אלו, וכאשר הנתבע טוען להפרת עסקת היסוד, ניתן היה לצפות שהתובעים יציגו מסמכים נגדיים המלמדים על כך שהסחורה כן סופקה לנתבע, כגון חשבוניות ותעודות משלוח. צפייה זו מבוססת, בין היתר, על דבריו המפורשים של התובע בישיבת קדם המשפט מיום 02/12/12, לפיהם יש ברשות החברה חוברת שבה רשום מה לקח הנתבע ומה שילם (עמ' 10 ש' 4-2). אפס, התובעת לא הגישה כראיה שום מסמך מהנהלת החשבונות שלה אשר ילמד מה סופק לנתבע ומה שולם על ידו. זאת ועוד, מעדות התובע ומעדות עובד החברה אדיב אל פתח עולה כי חלק מהתשלומים ששילם הנתבע לחברה הופקדו משום מה בחשבונות הפרטיים של שני אלו (עמ' 9 ש' 24), דבר שמעלה את החשש לפיו חלק מן התשלומים לא נרשמו בספרי החברה. כמובן שניתן היה להפריך חשש זה אילו החברה הייתה מגישה כראיה את ספריה, ברם היא לא עשתה כן והדבר פועל לרעתה. ולבסוף, בחקירתו הנגדית אישר התובע כי כאשר הייתה מסופקת לנתבע סחורה, אזי עובדי החברה או הוא עצמו היו מסמנים על גבי ההזמנה את הפריטים שסופקו (עמ' 24 ש' 2-1). בהמשך העדות שינה התובע את גרסתו וטען כי הסימונים היו נעשים לא על גבי ההזמנות אלא על גבי החשבוניות שנערכו בכתב יד בקשר עם כל הזמנה (עמ' 25 ש' 11-9). דא עקא, שהתובעים לא הציגו חשבוניות אלו, למרות שלטענת התובע הן נמצאות בארכיון החברה (עמ' 25 ש' 10). בהמשך החקירה הוצגו לתובע הזמנות שכן סופקו לנתבע, שעליהן יש סימון כי הסחורה סופקה, והתובע נשאל האם הוא יכול להציג הזמנות דומות עם סימונים לגבי כל ההזמנות שצורפו כנספח ה' לתצהיר הנתבע (הכוונה להזמנות שלגרסת הנתבע לא סופקו), ולכך השיב התובע באופן סתמי כי "יש לנו הכול בחשבוניות". העולה מן המקובץ הוא שאל מול טענתו הקונקרטית והמפורטת של הנתבע בדבר סחורה שלא סופקה לו, לא הציגו התובעים ראיות כלשהן, למרות שראיות כאלו אמורות להיות ברשותם, ומכאן שגרסת הנתבע לא נסתרה. הניסיון למכור את דירת הנתבע התובעים טוענים כי בשנת 2008 הסכימו הצדדים שהנתבע ימכור דירה שבבעלותו, והמצויה בשכונת דחיאת אל באריד, לעד עבד עאבדין, וכי חלק מן התמורה שיתקבל ממכירת הדירה יועבר לתובעים לכיסוי החוב. התובעים מודים כי הסכמה זו לא יצאה לבסוף לפועל, ברם לטענתם היא מלמדת על כך שהנתבע הכיר בחובו. הנתבע מצדו טוען כי לא היו דברים מעולם, פשוטו כמשמעו. לדברי הנתבע, מעולם לא הייתה בבעלותו דירה (סעיף 19 לתצהיר העדות הראשית), והוא מעולם לא נפגש עם העד עאבדין. דין טענות התובעים בעניין הדירה להידחות, מפני שהן לא הוכחו. התובעים לא הציגו כל ראיה אשר תלמד על כך שהייתה בבעלות הנתבע דירה כלשהי, והם לא הגישו כראיה את מודעת הפרסום בדבר מכירת הדירה, מודעה שלטענת העד עאבדין נתלתה במשרדי התובעת. כל שהציגו התובעים בעניין זה הן עדויות בעל פה שאין סיבה להעדיף אותן על פני עדותו של הנתבע. מכירת המכונות לעד קוזמאר התובעים העידו את העד בלאל יוסף קוזמאר אשר טוען כי בשנת 2008 הוא רכש מהנתבע מכונות תמורת סך של 60,000 ₪ וכי בהסכמת התובע והנתבע נקבע כי סך של 15,000 ₪ מתוך התמורה יועבר לתובעים על חשבון חובו של הנתבע. קוזמאר טוען כי הוא ביצע את שהוסכם והעביר סך של 15,000 ₪ לתובע. הנתבע מודה כי מכר לקוזמאר מכונות תמורת 60,000 ₪, אלא שלטענתו הוא הורה לקוזמאר להעביר לתובעים סך של 25,000 ₪ ולא 15,000 ₪ בלבד. הנתבע מוסיף וטוען כי סכום זה, בצירוף עם סכום נוסף של 10,000 ₪ ששילם לחברה במזומן, כיסה את מלוא חובו לתובעים, ולראיה הוא הגיש את המכתב שקיבל מדודו של התובע, שם נכתב במפורש כי החברה קיבלה מקוזמאר סך של 25,000 ₪ וסכום נוסף של 10,000 ₪ מנתבע, ובכך סולקו כל החובות. גם בעניין זה אני מקבל את גרסת הנתבע מן הטעם הפשוט שקוזמאר לא התייצב להיחקר על תצהירו. עם זאת אוסיף ואציין, כי גם אם הייתי מקבל את גרסתו של קוזמאר אזי היה מקום לקזז מסכום התביעה סך של 15,000 ₪ שלטענת קוזמאר שולמו על ידו על חשבון חובו של הנתבע לתובעים. מכתבו של דוד התובע - פואד אל מימי במכתבו של פואד אל מימי (נספח י"ב לתצהיר הנתבע), נכתב כך: "תיעוד לסילוק חוב מאשר חברה אל מימי לחומרי בניה בכל סניפיה שכב' חברת מ.ר. תעשיות רהיטים בע"מ פדתה כל חובותיה לחברתנו לשנת 2006, וזאת לאחר תשלום כל החוב שנשאר לשנת 2006 על סך של 35,000 ₪ בלבד. שולם באמצעות אבו יוסף קוזמאר לאחר שקנה כלים והמכונות מהחברה בזמנו סכום של 25,000 ₪ ושולם סכום של 10,000 ₪ מזומן ממר מוניר רסאס, וזאת לאחר בדיקה חוזרת לחשבון ובעד מתן הנחה לא נשאר לחברה חוב כלשהו למועד זה. אנו מתחייבים להשיב את השיקים הנמצאים אצל עו"ד רדואן סנדוקה ולהשמיד אותם מיד. עם כל הכבוד וההערכה. פואד אל מימי 2.1.10" מכתב זה, אשר יכול לשמוט את הקרקע מתחת לכל התביעה איננו כשר כראיה לאמיתות האמור בו, כיוון שפואד אל מימי נפטר ולכן לא היה יכול להיחקר לגביו. עם זאת המכתב כשר כראיה להוכחת הטענה שהוא נמסר לידי הנתבע, שכן הנתבע העיד על כך ונחקר בחקירה נגדית. אמנם לכאורה אין לקביעתי שום רבותא, אולם בכל זאת יש לה משמעות במישור מהימנות התובע. הכיצד? משום שהתובע העיד כי לא ייתכן שדודו חתם על המכתב מן הטעם שדודו איננו חותם את שמו באנגלית, ברם בחקירתו של התובע הוצגו לו מסמכים שבהם מופיעה החתימה "פואד" (ראו - עמ' 30 ש' 18-8 וכן נ/5 - נ/8), והתובע לא היה יכול לשלול את אמתותם. טענות נוספות התובעים טוענים כי חלק מהשיקים לא כובדו בשל העדר כיסוי מספיק (אכ"מ) ולא בשל הוראת ביטול שנתן הנתבע, ומכאן שגרסת הנתבע שקרית. טענה זו אינה משכנעת מפני שהנתבע הסביר בתצהירו כי בהתאם לסיכום שהיה לו עם התובעת הוא סבר שהשיקים לא יוצגו לפירעון ולכן לא דאג שיהיה בחשבונו כיסוי מספיק לפירעונם. התובעים טענו בסיכומיהם כי הנתבע לא הראה כיצד שילם את חובו לתובעים. גם טענה זו אינה במקומה מפני שטענת הנתבע היא שאין חוב, ובאשר לחוב שהיה קיים בעבר הוא הגיש את מכתבו של פואד אל מימי. לאור כל האמור שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. עסקת יסודכשלון תמורה