לטענתה, יש בפגיעה ברכב והיוותרות הצבע הלבן על רכבה (כצבע רכב הנתבעים), במספר הרכבים המועט שחנה באזור התאונה, ובנקיון שעשה נהג הנתבעים כדי להעיד כי רכב הנתבעים הוא זה שפגע ברכב התובעת. יש לציין כי התובעת מאשרת שנהג התובעת לא ראה את התרחשות התאונה בפועל, אלא הסיק מהנסיבות. כך העיד הנהג מטעם הנתבעת, מר עמיקם זבולוני [להלן: מר זבולוני]: "הרכב הוא רכב חברה, החניתי אותו בכניסה לפסוג' של מתחם משרדים, ישם יש מקום פלוס מינוס ל10 מכוניות, נכנס לשם אוטו אחת לשעה, בערך 10-30 דק' אחרי שהחניתי ירדתי וראיתי פגיעה ברכב ובמקביל את רכב הנתבע עם הנהג שלו עומד ומנקה פגיעה, בדקתי וראיתי שיש התאמה מאחר והפגיעה שמדובר בפגיעה שהרכב שלי והרכב הפוגע, כולל סימני צבע מתאימים. ניגשתי לנהג והוא הכחיש ואמר לא עשיתי דבר. ניגשתי למעסיק דורון ליפשיץ, השוונו את הרכבים וראינו התאמה, הוא אמר לי במקום אחרי שזה קרה, אני מבין שהנהג שלי שיקר, ברור לי שהוא פגע ברכב, אני אטפל בתיקון." [ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 22-27; עמ' 4 ש' 1]. מטעם התובעת הוגש טופס הודעה על התאונה, הוגש וסומן ת/1. כן הוגשו תמונות בצבע של הנזק לרכב התובעת, הוגש וסומן ת/2. מנגד, הנתבעים טוענים כי הם לא אחראים לנזק שמציגה התובעת. הנהג מטעם הנתבעים, מר קובי בוזין [להלן מר בוזין] העיד כי שנכנס לרחוב לא ראה כלל את רכב התובעת, ולאחר שרכבו עמד בחניה למשך חצי שעה, ניגש אליו מר זבולוני וטען בפניו שהוא זה שגרם לנזק ברכב התובעת. לטענתו, השיב לו מיידית שזה לא הוא שפגע בו, ושזה לא יכול להיות הוא. כך העיד מר בוזין: "אני לא נגעתי בו בכלל, הגעתי מאבולעפיה. לא ראיתי אותו בכלל. באתי מרחוב נגדי, הסתובבתי ותמרנתי, כלל לא ראיתי את הרכב שלו, אחרי שנכנסתי לרחוב אחרי זה הוא אמר לי שפגעתי בו, אין מצב היה מקום לעבור. אני נכנס שם 100 פעמים ביום ואין לי שום בעיה, אף פעם לא פגעתי ברכב. אמר לי ששפשפתי לו את הרכב, אמרתי לו לא יכול להיות, אחרי חצי שעה אחרי שהעמסתי את האוטו הוא בא אלי, 100 מכוניות נכנסות ויוצאות משם, לא יודע מי פגע בו, גם לא היה שפשוף." [ראה פרוטוקול עמ' 9 ש' 11-17]. מטעם הנתבעים הוגשו תמונות פנורמיות של המקום [הרחוב] בו לטענת התובעת נגרם הנזק, הוגש וסומן נ/1. דיון והכרעה השאלה בענייננו היא האם רכב הנתבעים היה זה שפגע ברכב התובעת וגרם לה לנזק הנטען. לאחר שמיעת עדויות הנהגים ועדות הנתבע 2, ולאחר שמר זבולוני הדגים לפני איך הוא משער או סבור שהתרחשה התאונה וכן מתוך עיון במסמכים, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על מר בוזין. א. ראשית, אין חולק שמר זבולוני לא ראה את התאונה, לא נכח במקום בזמן התרחשותה, ולכן גם לא היה ביכולתו להגיד מתי היא ארעה בדיוק. לכל היותר, מר זבולוני ידע לספר שהתאונה ארעה בטווח מסוים של כחצי שעה, שנוצר בין עלייתו לבניין המשרדים לבין חזרתו לרכב. כך העיד מר זבולוני: "בערך 10-30 דק' אחרי שהחניתי ירדתי וראיתי פגיעה ברכב.." [ראה פרוטוקול עמ' 3 ש' 23]. "ש. לא ראית את התאונה. ת. הייתי מספר דקות לאחריה, כפי שאמרתי סיכויים גבוהים מאוד, יש קשר סיבתי מאוד בין הנהג שלך שמנקה אחד לאחר את הרכב במקום התאונה." [ראה פרוטוקול עמ' 5 ש' 31; עמ' 6 ש' 1-2]. כך גם נטען בטופס ההודעה ת/1, שמציין בתיאור האירוע: "בעת האירוע הרכב חנה כחוק וללא נוכחות נהג." ב. אין חולק כי כבר במועד התאונה, הכחיש מר בוזין מעורבותו. כך העיד מר בוזין: "כלל לא ראיתי את הרכב שלו, אחרי שנכנסתי לרחוב אחרי זה הוא אמר לי שפגעתי בו, אין מצב היה מקום לעבור... אחרי חצי שעה אחרי שהעמסתי את האוטו הוא בא אלי, 100 מכוניות נכנסות ויוצאות משם, לא יודע מי פגע בו..." [ראה פרוטוקול עמ' 9 ש' 13-16]. "ש. אתה זוכר איזה רכבים חנו שם. ת. לא. אי אפשר לדעת, אני לא יודע אם עמד, יתכן והיה רבע שעה אחרי, ראה אותי בא אמר לי." [ ראה פרוטוקול עמ' 12 ש' 13-14]. וכן: "ש. הרכב שלך ממש בכניסה לעסק בא אדם ואומר לך דפקת לי את האוטו, אמרת לו לא דפקתי לך את האוטו לך תדבר עם בעל הבית. ת. כן". [ראה פרוטוקול עמ' 14 ש' 6-8]. אם כך, ישנה אפשרות סבירה בהחלט שהרכב שפגע ברכב התובעת, בטווח חצי השעה, הספיק לפגוע ואף לעזוב את המקום. בנוסף לכך, מר בוזין טען שראה את מר זבולוני מגיע אליו מסוף הרחוב [ראה פרוטוקול עמ' 12 ש' 17]. טענה זו לא נסתרה, ומכאן אני מסיקה שרכב התובעת כלל לא היה סמוך אל רכב הנתבעים בזמן ששב מר זבולוני לרכבו, אלא הרכבים היו במרחק אחד מהשני . ג. נקיון הרכב - מר זבולוני תולה האשם בנהג רכב הנתבעים בעובדה שניקה את רכב הנתבעים. מר בוזין, לא הכחיש את עצם הניקיון שלו את רכב הנתבעים, אך טען כי הוא ניקה את השמשות כהרגלו [ראה פרוטוקול הדיון השני עמ' 12 ש' 21-22; עמ' 12 ש' 1-5]. אף מר ליפשיץ טען כי ניקיון הרכב על ידי מר בוזין הוא דבר שבשגרה [ראה פרוטוקול עמ' 6 ש' 24-25; עמ' 7 ש' 23-24]. ג. מר זבולוני טען שאין מקום לחנייתם של הרבה רכבים במקום התאונה, ולאור התנועה הדלילה והצבע הלבן של השפשוף ברכבו, הוא סבור שרכב הנתבעים פגע בו. אין בידי לקבל את הטענה הזאת. הוצגו בפני תמונות מן הרחוב בו ארעה התאונה, מן התמונות עולה אמנם שאין מקום להרבה רכבים אך גם לא רק למכוניות בודדות. בנוסף, קיימות מכוניות רבות שצבען לבן. לאור כך ולאור העובדה כי לא ניתן לדעת בדיוק מתי ארעה התאונה, אני סבורה שאין בנתונים אלה שהציג מר זבולוני, לייחס דווקא הפגיעה ברכב התובעת לרכב הנתבעים. ד. מר זבולוני טען שפנה אל מר ליפשיץ והשניים עשו התאמה בין הרכבים לראות האם הפגיעה מתאימה להיגרם מרכב הנתבעים [הרכב המסחרי]. לטענתו, מר ליפשיץ הסכים עימו כי הפגיעה נגרמה בשל נהיגתו הרשלנית של מר בוזין, והבטיח לפצות על הנזק. מנגד טען מר ליפשיץ, כי אכן נעשתה התאמה אך מה שנמצא הוא חוסר התאמה בין הנזקים. כמו כן טען כי לא הסכים לפצות על הנזק [ראה פרוטוקול עמ' 6 ש' 21-23; עמ' 8 ש' 9-10], אלא הציע לב"כ התובעת, למען סילוק התביעה, לשלם 30% מגובה הנזק, שהוא כינה אותם "דמי מטרד". [ראה פרוטוקול עמ' 7 ש' 8-10]. כל אחד מהעדים היה אמין ובטוח בנכונות דבריו. ה. מר בוזין העיד, אמנם, כי לפעמים ואף באותו יום המקרה, על מנת להיכנס לרחוב, למקום התאונה, הוא נדרש לבצע כארבע פעמים תמרונים אם המקום עמוס רכבים וזאת על מנת שלא 'לשפשף' רבים חונים, כלומר, הנסיעה ברחוב קשה וצפופה עבור רכב מסחרי גדול [ראה פרוטוקול עמ' 11 ש' 31-32; עמ' 12 ש' 1-10]. עם זאת גם בטענה זו אין כדי לסייע לתובעת. העובדה שנתיב הנסיעה במקום בדרך כלל צר בשל רכבים חונים, ומר בוזין 'מתמרן' לא מעידה על כך שפגע עם רכב הנתבעים ברכב התובעת. אני סבורה כי במקרה דנן, כפות המאזניים נותרו מעוינות, והתובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה. סוף דבר אני מורה על דחיית התובענה. התובעת תשלם הוצאות הנתבעים 1-2 בסך 1,000 ₪. התובעת תישא בהוצאות בגין בטלת העד מטעם הנתבעים בסך 200 ₪. זכות ערעור תוך 45 יום. הגשת ראיותרכב