תביעה בגין נזקים כתוצאה מפגיעת משאית בעמודים וכבלים בכתב התביעה נטען כי ביום 05/10/08 דווח על נזק שנגרם לרשת הבזק ברחוב בית חורון 7 בתל אביב. בעקבות הדיווח על הנזק, נפתחה פקודת עבודה ונשלח למקום עובד מטעם התובעת. העובד הגיע למקום וראה כי הנתבע שנהג במשאית, פגע בעמוד תקשורת ובכבלים וגרם להם נזק. לאחר בירור מול אגף הרישוי של משרד התחבורה התקבלו פרטי הנתבע, עפ"י הבעלות על הרכב ביום התאונה. בכתב ההגנה נטען כי הנתבע כלל לא היה מעורב בתאונה המתוארת בכתב התביעה ולא היה במקום ביום האירוע. בנוסף נטען כי עובד מטעם התובעת הגיע למקום האירוע זמן רב לאחר הדיווח עליו ולכן לא יכול היה לראות מי גרם לנזק. ביום 31/10/13 נערך דיון בפניי ובו העידו ארבעה עדים: מטעם התובעת העידו מר ישראל דניאלי, מנהל מדור תשתיות בת"א, מר שלום בן זקן, מפקח על עבודות קבלן שמבצעים עבור התובעת וגברת רינה שמחי, אחראית על קביעת אומדן נזקים לתובעת וגביית חובות בגין הנזקים. מטעם הנתבע העיד הנתבע בלבד. הראיות שהציגו הצדדים: כתבי הטענות על נספחיהם. תצהירי עדות ראשית מטעם כל העדים. עדויות העדים בדיון בפניי. הכרעה אני מוצא לדחות את התביעה. לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להטות את מאזן ההסתברויות לטובתה, כלומר התובעת לא הצליחה להוכיח כי גרסתה, העולה מן העובדות שהוכחו, מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסת הנתבע [ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (לא פורסם, 9.5.11)]. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: התובעת לא הוכיחה כי הנתבע היה מעורב בתאונה נשוא התביעה או שמשאיתו של הנתבע היא שגרמה לנזק ומשכך לא הוכחה גם רשלנותו של הנתבע. במהלך הדיון, התברר כי עד התובעת, מר ישראלי דניאל, שנשלח למקום עקב האירוע כלל לא ראה את המשאית ואת הנתבע במקום התאונה וכי פרטי המשאית נמסרו לו על ידי שכנים שיצאו להראות לו את הנזק. זאת, בניגוד לכתוב בתצהירו של אותו עד, שבו כתוב (סעיף 5), כי הגיע למקום וראה שהנתבע שנהג במשאית, פגע בעמוד תקשורת ובכבלים. יתר על כן, בסעיף 4 לכתב התביעה כתוב כי התובעת ערכה בירור במשרד הרישוי בכדי להשיג את פרטי הנתבע, כאשר הבירור נעשה למעשה על סמך מספר רכב שנמסר לעובד התובעת מאנשים שהיו במקום (ותמיד עלולה להיות טעות בהעתקת מספר) ולא מספר שראה בעצמו. זאת ועוד, הנתבע אמר בעדותו כי בבעלותו משאית, אך עובד התובעת שהגיע למקום לא ראה את המשאית או את הנתבע ומשכך לא יכול היה לתאר או לאמת מי ומה היה במקום וגרם לנזק והאם מדובר בנתבע שהגיע לדיון והתובעת לא טרחה להזמין לעדות עד שהיה נוכח במקום בזמן התאונה. הנתבע טען באופן עקבי, שלא היה מעורב באירוע התאונה. בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע, בבית משפט השלום ברחובות, כשהנתבע היה עוד מיוצג על ידי חברת הביטוח (שביטחה את המשאית כשהייתה בבעלות אדם אחר ובטרם נמכרה לנתבע), הכחיש הנתבע כל מעורבות באירוע. גם לאחר מכן, בכתב ההגנה שהגיש הנתבע בבית משפט השלום בת"א, כשכבר לא היה מיוצג ע"י חברת הביטוח (משעורך הדין התפטר מייצוג עקב היעדר כיסוי ביטוחי לנתבע שכן הביטוח היה שייך למבוטח אחר, זה שמכר את המשאית לנתבע), הנתבע עמד על כך שהוא או רכבו לא היו מעורבים בתאונה נשוא התביעה. על כך עמד הנתבע גם בגרסתו בטופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה הראשון הנ"ל וגם בתצהיר שהגיש. התובעת צירפה מסמכים רבים לכתב התביעה ולתצהירים שהגישה, אך בשום מסמך לא נזכרים נתונים כלשהם של הרכב הפוגע, והתובעת אף לא ציינה במסמכיה וגם לא נאמר בעדויות מי מסר לה את הנתונים לגבי הרכב הפוגע, לרבות מספר הרכב שבאמצעותו אותר הנתבע על ידי משרד הרישוי. זאת ועוד, עדה מטעם התובעת, הגב' רינה שמחי, אמרה בעדותה כי ברשותה רישום פנימי שערכה בזמן שעובד התובעת (מר ישראל דניאל) שהגיע למקום, הודיע לה טלפונית את פרטי גורם הנזק, כאשר ברישום זה מצוין כי מר ישראל דניאל לא ראה את גורם הנזק וכי פרטי גורם הנזק נמסרו לו מהמשטרה. מדובר במסמך מהותי, שיכול היה להסביר כי הסתירה בין תצהירו של מר ישראל דניאלי לבין עדותו, מקורה בטעות. התובעת לא טרחה לגלות ולהגיש מסמך זה טרם הדיון וב"כ הנתבע התנגד, בצדק, להגשתו במהלך עדותה של הנ"ל. העובדה שמסמך זה לא הוגש תמוהה והדבר פועל לחובתה של התובעת. לסיום, אני מוצא לציין כי הייתה בעייתיות רבה בהתנהלות התובעת במסגרת תביעה זו. ראוי שהתובעת תבצע תיעוד מדויק ומסודר יותר של נזקים מהסוג שנגרמו במקרה דנן וחמור מאוד שבתצהיר של העד המרכזי מטעם התובעת נמסרת עובדה מהותית ביותר, שמתבררת בדיעבד כבלתי נכונה וסותרת את מה שהיה בפועל ושבנסיבות אחרות היה אולי ראוי להעביר את מקרה כזה לחקירת משטרה. כמו כן, אני ער גם לבעייתיות בהתנהלות הנתבע לאחר הגשת התביעה, בכך שתחילה פנה לחברת הביטוח שירביט לשם קבלת ייצוג משפטי מטעמה, כאשר בפועל המשאית שבבעלותו, בוטחה ע"י שירביט בתקופה שהייתה בבעלות אדם אחר (ג'אבר עבד, שממנו קנה הנתבע את המשאית), אך מצאתי לקבל את הסברו של הנתבע בעדותו, לפיו הבין כי המשאית נמכרת יחד עם ביטוח ומשכך אינני רואה את הדבר כה חמור ודאי לא מקעקע את גרסתו, כפי שמציגה אותו התובעת, ובכל אופן, משני כתבי ההגנה שהוגשו, עולה כי הנתבע עומד על טענתו כי לא היה מעורב באירוע נשוא התביעה. סיכום התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בשיעור 1,500 ₪. נזקי רכושמשאיתטלויזיה