תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש לרכב שעניינה בתאונת דרכים: רקע: ביום 17.12.10 בצומת בת"א, ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה"). יובהר כי רכבו של הנתבע הינו מסוג קטנוע (להלן: "הקטנוע"). המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בנסיבות קרות התאונה ובשאלת האחריות להתרחשותה. מטעם התובעת העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג רכב המבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת"), כמו כן העידה עת/2 (להלן: "עת/2") שהינה בת זוגתו של עת/1, שנכחה ברכב בעת קרות התאונה. לעדויות אלה הצטרפו שתי עדויות של עדים נטראליים שנכחו במקום נשוא התאונה, עדותו של עת/3 שהינו הולך רגל שהיה בסמוך למקום נשוא התאונה (להלן: "עת/3"), וכן עדותו של עת/4 שהיה גם הוא הולך רגל במקום (להלן: "עת/4"). מטעם הנתבע העיד הוא עצמו, (להלן: "הנתבע "), וכן עה/2 שהינו חברו שהיה על הקטנוע במועד התאונה (להלן: "עה/2"). על מנת לסבר את האוזן, הוברר כבר מתחילת ההליך שכנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין התאונה שבענייננו בבית המשפט לתעבורה. בסופו של יום הסתבר כי הסתיים ההליך בבית המשפט לתעבורה, כאשר במסגרת הסדר טיעון תוקן כתב האישום, הנתבע הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע. עיקר טענות הצדדים: לטענת ב"כ התובעת, עת/1 הגיע מרחוב בן גוריון מכיוון מזרח למערב. בצומת עם רחוב בן יהודה עמד עם רכבו לאור מופע האור האדום ברמזור. כשהתחלף מופע האור לירוק, החל בנסיעה ישר, ולפתע הגיח קטנוע הנתבע מהכיוון הנגדי ברחוב בן גוריון, פנה שמאלה בצומת לרחוב בן יהודה, התפרץ לצומת בניגוד לאור האדום בכיוון נסיעתו, וגרם לתאונה. לגישתה, ראוי להעדיף את גרסת עת/1, הנתמכת בתיק משטרה ובשני עדים נייטראליים. לעומת זאת, גרסת הנתבע היא גרסה בעלמא שאף לא נתמכה בעדותו של עה/1 שנסע עימו, וחזקה שהיה יודע מהיכן הגיע הקטנוע למקום התאונה. כמו כן, לטענתה לאחר עיון בתוכנית הרמזורים במקום, ניתן להיווכח כי ישנו מופע ירוק חופף מכיוון נסיעת הרכב ומכיוון נסיעת הקטנוע, לאחר שפנה שמאלה. נתון זה, בהצטרפו לתמרורים ולסימונים בכביש מוביל למסקנה מתבקשת אחת והיא שמכיוון נסיעת הקטנוע לא יכלה להתאפשר פנייה שמאלה. זאת ועוד, הפנתה לתכנית הרמזורים בצומת, שממנה עולה כי הנתבע הוא זה שהתפרץ לצומת בניגוד לאור האדום בכיוון נסיעתו. יתרה מכך, לאור הרשעתו של הנתבע בבית המשפט לתעבורה על בית-המשפט להסתמך על פסק-הדין המרשיע בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות. לפיכך, הנתבע הוא זה שאחראי לקרות התאונה נשוא התביעה. לטענת הנתבע, הוא רכב על גבי הקטנוע עם חבר לאורך רחוב בן יהודה מכוון צפון לכוון דרום, כאשר הגיע לצומת המחבר עם רחוב בן גוריון, המתין עד שמופע האור ברמזור התחלף לירוק והמשיך בכוון נסיעתו דרומה ברחוב בן יהודה. הנתבע שולל את גרסת התובעת, לפיה הוא פנה שמאלה בפנייה אסורה מרחוב בן גוריון לרחוב בן יהודה, ופגע ברכב התובעת. לטענתו, בעת שחצה את הצומת, במיזוג של רחוב בן יהודה עם בן גוריון, התפרץ לצומת רכב התובעת בניגוד לאור האדום בכוון נסיעתו, ופגע בנתבע ובקטנוע. זאת ועוד, סבור הוא כי העדים הניטראלים מטעם התובעת אין בעדותם ממש, הואיל ולא ראו כיצד התרחשה התאונה. הגם, שלשיטתו הם אלה שחצו את מעבר החצייה לאור מופע אור אדום. לאור האמור, עת/1 הוא האחראי לקרות התאונה, ועל כן יש לדחות את התביעה. למעלה מכך, אם התביעה לא תדחה, מבקש להעלות את טענת הקיזוז. התובעת בסיכומי התשובה מבקשת לקבל את התביעה במלואה, ולדחות את טענת הקיזוז שהועלתה על ידי הנתבע. דיון והכרעה: השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן - מי אחראי לקרות התאונה דהיינו מי מבין הנהגים חצה את הצומת מבלי שזכות הקדימה הייתה נתונה לו. כבר עתה אומר, שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי להעדיף את גרסת עדי התובעת על פני גרסתו של הנתבע. גרסתו של הנתבע הייתה בלתי משכנעת, וזאת בלשון המעטה, הגם שלא לא היה לה על מה לסמוך. העיד בפניי עת/1 וסיפר כי היה במצב של עצירה מוחלטת לאור מופע האור האדום ברמזור, שהתחלף מופע האור לירוק החל בנסיעה איטית ואמר (עמוד 4) "...ומשום מקום נכנס בי האופנוע מצד שמאל...". העד סימן על גבי תמונה נ/1 את מיקומי כלי הרכב ביחס לצומת בעת קרות התאונה, ולטענתו התאונה התרחשה במקום שסומן Z על גבי נ/1. כמו כן, העיד כי רכבו נגפע בבחלק הקדמי שמאלי של הרכב. כאשר נשאל האם ראה את רוכב הקטנוע קודם לתאונה, השיב שלא. בחקירתו הנגדית, הבהיר עת/1 כי הוא לא ראה את רוכב הקטנוע יוצא מאין כניסה ופונה שמאלה, אלא סיפר את מה שנודע לו שארע, וזאת לאור דברי העדים שנכחו במקום. לעדות זאת הצטרפה עדותה של עת/2, אשר נסעה ברכב עם עת/1 ואיששה את גרסתו, כפי שנמסרה בעדותו הראשית. גם עדה זו ציינה כי לא ראתה את הקטנוע קודם לתאונה, ושהתאונה התרחשה בתחילת הצומת. לאחר שנשמעו עדויות אלה, נשמעה עדותו של עת/3 שהיה עד בסמוך למקום התאונה, והמדובר בעד נטראלי אשר לא מכיר את מי מהצדדים המעורבים בתאונה. העד סיפר בקצרה ואמר (עמוד 7) "... היינו 4 חברים ברחוב בן יהודה, מכוון דרום לצפון, חצינו באור ירוק במעבר חצייה, רוכב קטנוע שהגיע מבן גוריון עבר עלינו כמעט דרס אותנו, ופנה שמאלה, ואז הוא נכנס ברכב שבא מכוון הים". לא זו אף זו, ציין העד בעדותו כי נהג הקטנוע הגיע במהירות, ואמר: "זה הקפיץ אותנו, כי הוא חלף על פנינו במהירות". בחקירתו הנגדית שנשאל מדוע אמר כי הנתבע נסע באדום, השיב בצורה ספונטנית, וברורה כי לא אמר שהנתבע נסע באדום, אלא כל שאמר שהוא זה שחצה את מעבר החצייה לאור מופע האור הירוק. כשנשאל, האם הוא יודע האם ניתן היה לפנות ימינה או שמאלה מהיכן שהגיע הנתבע, השיב כי אין לו מושג. בנוסף לאמור, נשמעה עדותו של עת/4 שהינו חברו של עת/3 שהיה במקום באופן אקראי, וגם לו אין היכרות קודמת עם מי מהנהגים בתאונה. עד זה סיפר (עמוד 8) "... חצינו מדרום לצפון את רחוב בן גוריון שחוצה את בן יהודה, התחלנו בדופן הדרומי וחצינו בירוק, ואז להפתעתנו אני לא זוכר אם זה היה במטר הראשון או השני, במהירות רבה חצה אותנו ווספה שעליה שני אנשים מכוון מזרח מערב, עקבתי בעיניים אחרי הווספה, שלהפתעתי פנה שמאלה, אבל אני לא זוכר את הפגיעה, אני לא זוכר אם ראיתי או שמעתי, אבל שמעתי, ולכן נתתי את כרטיס הביקור". העד לא זכר לומר איזה תמרור היה לרוכב הקטנוע, אך כן ידע לומר בוודאות כי הנתבע בא מכוון מזרח ברחוב בן גוריון ופנה שמאלה בבן יהודה. העד אמר בכנות רבה, כי מה "שהקפיץ" אותו, זה מהירות נסיעתו של הנתבע ופנייתו שמאלה, מעבר לשאלה אם הנתבע חצה לאור מופע האדום בצומת, מאחר והוא חצה במעבר חצייה להולכי רגל לאור מופע האור הירוק. מנגד, העיד הנתבע וגולל שרכב על הקטנוע ברחוב בן יהודה מצפון לדרום, הפנה לתמונה נ/3 מהיכן הגיע, והכחיש כי הגיע מהמקום כפי שתיארו העדים הנטראליים. לשיטתו הוא נסע כל הזמן ישר לאור מופע האור הירוק, אמר שכאשר הגיע לצומת האט, מכוון שיש צמחייה על שפת המדרכה, וכאשר החל לחצות את הצומת פגע בו רכב התובעת. הנתבע חזר ואמר כי הוא נסע ישר, לאורך כל רחוב בן יהודה, ושלל בצורה גורפת את גרסת העדים הנטראליים, ואף ציין כי אינו מבין את המניע שלהם לסלף את העובדות. בחקירתו הנגדית, ציין כי הייתה לו מערכת רמזורים אחת, שהוא היה בעצירה מוחלטת לפני קו הצומת, וכאשר התחלף מופע האור הירוק ברמזור, החל בנסיעה ישר. לא זו אף זו, נשאל על ידי ב"כ התובעת, מדוע אם הוא כל כך בטוח בכוון נסיעתו, ביקש להביא מסמך מעיריית ת"א כדי לאשש שניתן לפנות שמאלה עקב השיפוצים במקום. לשאלה זו השיב (עמוד 10): "ברגע שאתם באים וטוענים שבאתי מכוון מסוים, הבאתי מסמכים שגם אם הייתי בא מהכוון שאתם טוענים אז זה היה מותר". הנתבע טרח לזמן את עה/2 לעדות, אולם זה לא הוסיף וסייע לעדותו של הנתבע, שהרי לא זכר לומר מהיכן הגיע הקטנוע, כל שידע לומר (עמוד 11): "הקטע שאני זוכר, זה שאני מרים את הראש לכוון ימין, ומגיח רכב בצבע שחור, ופשוט נכנס לקטנוע...". שנשאל על ידי בית- המשפט, מאיפה הגעתם? השיב כי אינו זוכר. לטעמי אין בעדות זו ממש, ואין בה כדי לתמוך בגרסתו של הנתבע כי הגיע מרחוב בן יהודה ולא מהפנייה שמאלה, כפי שהעידו העדים הנטראליים. לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בתמונות ממיקום התאונה, נתתי אמון בגרסת עדי התובעת, שהעדויות השלימו האחת את השנייה. יש לזכור כי לעדויות עת/1 ועת/2, הצטרפו שתי עדויות של עוברי אורח במקום, שאין להם כל עניין בתוצאות המשפט, ואלה מסרו עדות סדורה וקוהרנטית, שהעידו מהיכן הגיע הנתבע שרכב על הקטנוע. לפיכך, בחרתי לתת אמון מלא בעדויות אלה. למעלה מכך, צודקת ב"כ התובעת כי לאור הרשעתו של הנתבע בבית המשפט לתעבורה, שם הורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות, על בית המשפט כאן להסתמך על פסק הדין המרשיע בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971. שהרי, פסק הדין שם מהווה ראיה לכאורה בהליך שבפני. בנסיבות אלה, השתכנעתי כי הנתבע רכב על הקטנוע לאחר שפנה שמאלה, והוא זה האחראי הבלעדי לקרות התאונה. למעלה מן הצורך, במקרה דנן לא מצאתי לנכון לייחס רשלנות תורמת בשיעור כלשהו לפתחו של עת/1. שהרי, על פי העדויות הנתבע הוא זה שהגיח במהירות בצומת, ו- עת/1 היה בתחילת נסיעה איטית, ולא היה בידו לעשות דבר כדי למנוע את התאונה. יובהר, לא בכל מקרה יש לקבוע באופן גורף רשלנות תורמת בצומת, יש לבחון את נסיבות התאונה בכל מקרה ומקרה לגופו של עניין. באשר לטענת הקיזוז, לאור התוצאה אליה הגעתי, דינה להידחות. התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, חוו"ד זו לא נסתרה ועל כן החלטתי לאמצה. לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו. סוף דבר: לאור המקובץ לעיל ישלם הנתבע לתובעת סך של 22,968 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ואגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון, ושכ"ט עו"ד בסכום של 4,500 ₪. הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים. רכבתאונת דרכיםתביעת שיבובנזקי רכושנזק לרכב