12. ניתן לקבוע ללא קושי כי המצג שהציגו הנתבעות בפני בית הדין הרבני, בשנת 2008, עובר למתן צו הירושה של XX, ולפיו אין בנמצא צוואה של XX, הוכח כמצג שיקרי. ביום 18.2.2004 פורסם בילקוט הפרסומים כי X הגיש בקשה למתן צו לגבי קיום צוואת XX (העתק הפרסום צורף כנספח בתצהירה של ז'קלין סטרולוביץ (ת/1) (להלן: ז'קלין), שעבדה כמזכירה וכמנהלת משרד עורכי הדין שרמן - גילה (להלן: משרד עורכי הדין)), וביום 9.3.2004 ניתן צו קיום צוואת XX (העתק הצוואה צורף אף הוא כנספח לתצהיר ז'קלין, כחלק מהבקשה למתן צו קיום הצוואה), בו נקבע כי צוואתה מיום 22.8.1996 הינה בת תוקף. ז'קלין, שאף הכירה את XX כשכנה בבית הוריה, ציינה בתצהירה כי היא זוכרת את מעמד החתימה של XX על הצוואה במשרד עורכי הדין. 13. עלה בידי הבנק להוכיח כי בעת שהנתבעות הציגו בבית הדין הרבני את המצג השיקרי, הן ידעו כי מדובר במצג שאיננו אמת, מאחר והן ידעו כי קיימת צוואה של XX ואף ידעו כי X הגיש בשנת 2004 בקשה לקיום צוואת XX. על פי האמור בתצהירה של ז'קלין, הודעות על הגשת הבקשה של X למתן צו קיום צוואתה של XX - הכוללות את העתק הבקשה, אשר העתק הצוואה הינו חלק ממנה - נשלחו לנתבעות בדואר רשום במקביל למועד משלוח הבקשה אל משרד רשם הירושות. העתק ההודעות הנושאות תאריך 29.1.2004 והעתק אישורי משלוח דואר רשום לנתבעות מיום 2.2.2004 צורפו כנספחים לתצהיר ז'קלין. כן צורף רישום בכתב ידה של ז'קלין, בו - כך ציינה בסעיף 9 לתצהירה - רשמה את כתובות הנתבעות כפי שנמסרו לה על ידי X. נכונותן של כתובות אלו אושרה על ידי סוניה, בחקירתה הנגדית בבית המשפט (עמ' 16-15 לפרוטוקול), אם כי היא טענה כי לא קיבלה את ההודעה (עמ' 22). שאר הנתבעות לא העידו כלל, ובעניין זה הדבר נזקף לחובתן, באשר לא סתרו את גרסת ז'קלין. כמו כן, גוף הבקשה עצמה (נספח א' לתצהיר ז'קלין) מכיל את תצהירו של X, שנחתם ואומת ביום 11.12.2003 על-ידי עורכת דין יסמין שרמן, המאשר את נכונות האמור בבקשה, לרבות סעיף 12 בה, שלפיו נשלחו לזוכים על פי הצוואה (X והנתבעות) הודעות על זכאותם, בהתאם לתקנה 301(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי. 14. סוניה ציינה בתצהירה כי לX היו חובות רבים, אך בחקירתה הנגדית אמרה כי לא היו לו חובות (עמ' 19 לפרוטוקול). בחקירתה סיפרה כי במהלך ה'שבעה' על מותו של אחיה (שהתאבד בתליה) סיפרו לה בכירי העיריה כי הוא שם קץ לחייו עקב מעילה בעיריה ואנשים אחרים "אמרו דברים שהוא חייב ככה וככה" (עמ' 20 לפרוטוקול). באשר לחובות X לבנק העידה סוניה כי במהלך ה'שבעה' היא התקשרה לבנק, שוחחה עם רמי סבאג, מנהל הסניף, והתעניינה במצבו של אחיה המנוח בבנק. תשובת מנהל הסניף הייתה (כך העידה סוניה) 'אין לך מה לדאוג אולי אולי הוא במצב חובה של 8,000 ₪, אבל אל תדאגי, אם תצטרכי עזרה תבואי אלי אחרי השבעה'. סוניה סיפרה כי לאחר ה'שבעה' היא נפגשה בסניף הבנק עם פקיד בשם דוד, אשר ראה כי היא נסערת והרגיעה, ובהמשך נפגשה פעם נוספת עם מנהל הסניף. בפגישה השניה עם המנהל, בה נכחה אף הנתבעת מס' 2, שאלה אותו סוניה האם ניתן לסגור את חשבון העו"ש של X. לדבריה, המנהל לא אמר, ולו ברמז, מה גובה חובותיו של X לבנק. בעמ' 21-20 לפרוטוקול היא אמרה: "שאלתי אותו אם לאח שלי היו חריגות עקב האשמה של העיריה שמאשימים אותו במעילה, אם היו פעולות חריגות בחשבון שלו. הוא אמר לי, תשמעי, היו חריגות, והוא לא אמר לי מילה שיש לו חוב לבנק הפועלים. דיברנו רק על ההכנסות שהיו לו מהעירייה וההוצאות האישיות שלו". 15. מהמתואר לעיל עולה רצף ההתרחשויות כדלקמן: * הנתבעות קיבלו בשנת 2004 את ההודעה בדבר הגשת בקשה לצו קיום צוואת XX וידעו את תוכן הצוואה, לפיה יורש הדירה הינו X לבדו. משקיבלו בדואר רשום את ההודעה (שדבר משלוחה הוכח על-ידי ז'קלין ולא הוכחש על-ידי הנתבעות מס' 4-2, שלא מסרו עדות), קמה חזקה כי הן ידעו את תוכנה ואת תוכן הצוואה. * במהלך ה'שבעה' על מות X (שנפטר ביום 27.7.2008) התחוור לסוניה כי יתכן והסיבה להתאבדותו של אחיה קשורה במעילה בעיריה, וכי אנשים מרננים אודות חובות שהיו לו. * במהלך ה'שבעה' ומיד לאחריה שתיים מהנתבעות פנו לבנק בניסיון לברר את מצבו הכספי של אחיהן המנוח. לטענת סוניה, החוב בשלמותו לא הוגד להן. * מיד לאחר תום שבעת ימי האבל הזדרזו כל ארבעת הנתבעות להגיש לבית הדין הרבני בקשה לצו ירושה של XX (על אף שידעו על הבקשה לצו קיום צוואה שהגיש X בשנת 2004) ובקשה לצו ירושה של X. בבקשה לצו ירושה של XX "הועלם" דבר קיומו של X. כשנשאלה סוניה בחקירה הנגדית מדוע X אינו מופיע כיורש בצו הירושה של XX, השיבה: "אני לא יודעת" (עמ' 29), אולם דומה שהתשובה מצויה בתוכנו של צו הירושה שניתן ביום 28.8.2008 בבית הדין הרבני (נספח ט' לכתב התביעה המתוקן). נכתב בצו כי XX השאירה אחריה נכסי דניידי ודלא ניידי, לא השאירה צוואה ומלבד הנתבעות אין לה כל יורשים אחרים ! ברור כי מידע זה לא היה נכתב על ידי דייני בית הדין לולא היה מבוסס על מידע שמסרו לו הנתבעות. * מנסחי טאבו של הדירה שצורפו לכתב התביעה המתוקן, ושהוצאו באמצעות האינטרנט ביום 31.8.2008 וביום 16.2.2009, עולה כי הזכויות בדירה שהיו רשומות בסוף אוגוסט 2008 על שם XX, הועברו ביום 12.11.2008 על שם מזל ובנימין בן-לולו. מכלול העובדות המתוארות לעיל, בצירוף התרשמותי כי אין אמת בתשובת סוניה לפיה בשלושה מפגשים עם נציגי הבנק הסתירו לה נציגים אלו את דבר קיומו של חובו הכולל של X, מובילים למסקנה כי הנתבעות - שידעו כי כבר בשנת 2004 נקט X בצעד משפטי להכרזתו כיורש את הדירה - נקטו מייד עם מותו בצעדים מהירים, תוך הסתרת האמת מדייני בית הדין הרבני, במטרה למנוע מהדירה להיות חלק מעזבונה של XX וכפועל יוצא אף חלק מעזבון X, ולסכל אפשרות שהיא תיפול טרף לנושיו. הבנק הינו אחד הנושים של X, ועובדה זו הייתה בידיעת הנתבעות, בין אם נקבל את גרסת סוניה כי ידעה רק על חוב של 8,000 ₪ לבנק (וכאמור, אינני מאמין לגרסה זו) ובין אם נניח כי נציגי הבנק תיארו בפניה את מצב החובות של X כהווייתם. ככל שמדובר בבנק, כוונת הנתבעות, שהציגו לבית הדין הרבני מצג שיקרי, הייתה למנוע ממנו - כאחד הנושים - את האפשרות להיפרע מהדירה את חובו של X. שווי העזבון שהועלם עולה על גובה החוב לבנק 16. סוניה אישרה בתצהירה כי עם הוצאת צו הירושה הדירה נמכרה בתמורה ל-280,000 ₪. אף כי הצהירה בעלמא כי מסכום זה שולמו הוצאות בסך של כ-120,000 ₪, לרבות לנושיו של X, היא צרפה לתצהירה אסמכתאות על תשלומי שכר טרחת עורך דין (לא רק לשם טיפול במכירת הדירה - ראו דברי סוניה בעמ' 19 לפרוטוקול), ארנונה, מים, ודמי תיווך בסכום כולל של 16,747 ₪. הוכח, איפוא, כי מתמורת מכירת הדירה נותרו בידי סוניה 263,253 ₪. סכום זה היה בו כדי לכסות את כלל חובותיו של X (המנוח) לבנק באותה עת. 17. הבנק הוכיח כי חובו הכולל של X באוגוסט 2008 עמד על סך 174,249 ש"ח בצירוף ריבית בנקאית, דהיינו היה נמוך משווי הדירה שהועלמה מן העזבון. תצהירה של הבנקאית סימונה אלוש (ת/2) (להלן: סימונה), שבתקופה הרלוונטית עבדה במחלקת בנקאות פרטית בסניף צפת של הבנק, על נספחיו, שימש להוכחת גובה חובו הכולל של X לבנק באותו מועד: להוכחת החוב בחשבון העו"ש 75221 (39,221 ₪ ליום 11.8.2008) צורפו כנספחים לתצהיר העתקי כרטיס פתיחת חשבון ותנאים כלליים בחתימת X, כתב תיקון של התנאים הכלליים בחתימתו וכתב התחייבות למסגרת אשראי ובו חתימתו מיום 29.6.2004, ודף חשבון 75221 מיום 11.8.2008. להוכחת חוב (בסך 3,983 ₪ ליום 30.6.2008) בגין ההלוואה הראשונה בסך 8,000 ₪ מיום 21.6.2006 צורפו העתקי הסכם ההלוואה בחתימת X ודפי חשבון ההלוואה. להוכחת חוב (בסך 96,370 ₪ ליום 30.6.2008) בגין ההלוואה השניה בסך 115,000 ₪ מיום 3.7.2007 צורפו הסכם ההלוואה בחתימת X ודף ריכוז יתרות האשראי השיקלי. דף זה אף שימש להוכחת חוב (בסך 32,005 ₪, נכון ליום 30.6.2008) בגין ההלוואה השלישית בסך 40,000 ₪. סימונה העידה כי האשראי בסכום זה ניתן לX ביום 6.8.2007 דרך מוקד טלפוני (עמ' 12 לפרוטוקול). להוכחת חוב בגין כרטיסי אשראי (בסך 9,953 ₪, נכון ליום 11.8.2008) צורף לתצהיר העתק דף ריכוז חיובים מכרטיסים. חוק הירושה 18. בסעיפים 130-129 לחוק הירושה התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה) נקבע: "129. על אף האמור בסעיפים 127 ו-128 - (1) יורש שהעלים מנכסי העזבון ומנע בכך סילוקם של חובות, אחראי לכל החובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העזבון בזמן החלוקה; (2) יורש שהעלים קיומו של חוב או הכשיל בדרך אחרת את סילוקו, אחראי לאותו חוב כדי שוויו של כל העזבון בזמן? החלוקה. 130. (א) יורש שהעביר או ששעבד את חלקו בעזבון שטרם חולק, כאמור בסעיף 7, אין הדבר פוגע באחריותו לחובות העזבון. (ב) מקבל ההעברה אחראי, כערב לאותו יורש, לחובות העזבון שלא סולקו לפני חלוקתו כדי שוויו של מה שקיבל מן העזבון, ומקבל השעבוד - כדי מה שקיבל תוך מימוש השעבוד". 19. לאור סעיף 10(2) לחוק הירושה, כל הנתבעות הינן יורשות על-פי-דין של X. אמנם בצו הירושה של X, שהוצא לבקשת כל הנתבעות, נקבעה רק סוניה כיורשת שלו, אולם, לדעתי, אי הוכחת הנסיבות והסיבות שהובילו ל"הסתלקות" מצו הירושה של שלוש מתוך ארבע הנתבעות (שכולן ביקשו את הוצאת הצו) כיורשות, אין בו כדי להוציא את שלושתן מהגדרת "יורש" לעניין סעיפים 130-129 לחוק הירושה. הדעת נותנת כי פעולת הסתלקות זאת, שהייתה המשכו של הליך הברחת הדירה שראשיתו בהוצאת צו הירושה של XX על בסיס מצג שיקרי, הייתה מלאכותית ונועדה לשם הברחה יעילה ומהירה של הדירה מתוך העזבון. משלא הביאו הנתבעות ראיה לסתור הנחה זו, יש לראות בארבעתן את היורשות לצורך פרישת סעיפים 130-129 לחוק הירושה על כולן. מאחר והן פעלו להעלמת הדירה כאמור, ולהוצאתה מעזבון X, עליהן לשאת בחובו לבנק. רשלנות הנתבעות 20. ניתן להטיל על ארבע הנתבעות את החיוב כלפי הבנק בתשלום חובו של X אף לפי דיני הנזיקין הכלליים - על פי עוולת הרשלנות. על קיומה של חובת זהירות מושגית של יורש כלפי יורשים אחרים וכלפי נושים של העזבון ניתן ללמוד מסעיפים 99, 107 ו-128 לחוק הירושה ומתקנות הירושה התשנ"ח-1998, הקובעים את חובת מבקש צו ירושה ליידע את היורשים האחרים על הגשת בקשתו ולברר מהם חובות העזבון. 21. הגשת הבקשה למתן צו ירושה לגבי עזבון XX על ידי הנתבעות, בשעה שהן ידעו או צריכות היו לדעת כי X הגיש כבר בשנת 2004 בקשה לצו קיום צוואתה של XX, הינה הפרת חובת הזהירות הקונקרטית שלהן כלפי X (או עזבונו). הגשת הבקשה לצו ירושה לגבי עזבון X, בשעה שידעו כי לX היו חובות לבנק, מבלי שהודיעו על כך לבנק, ומבלי שסילקו את החובות בטרם מכרה סוניה את הדירה, הינן הפרות חובת הזהירות הקונקרטית של כל הנתבעות כלפי הבנק כנושה של X. הימנעות איזכור X כאחד מיורשיה של XX והימנעות מאיזכור צוואתה של XX היו מצגי שווא שצפוי היה כי יפגעו בנושי X. לאחר שניתן צו ירושה על ידי בית הדין הרבני, שהולך שולל על ידי הנתבעות, המשיכה סוניה במצג השווא כלפי רוכשי הדירה, שלא ידעו כי לצו הירושה קדם צו קיום צוואה. במכירתה את הדירה "תחת הרדאר" של נושי X, היא סיכלה באופן מוחלט את יכולת הנושים, והבנק בכללם, להיפרע מהדירה. כתוצאה מכך נמנעה מהבנק האפשרות להיפרע את החוב, מאחר ולעזבון X לא היה נכס אחר כלשהו שיכול היה להיות מקור לפרעון החוב. כמתואר לעיל, איני מוצא מקום לאבחנה בין סוניה לשאר הנתבעות, אשר פעלו במשותף. הנתבעות, שהתרשלו בהפרת חובת הזהירות הקונקרטית, הסבו לבנק נזק בגובה חובו של X לבנק, אותו יכול היה הבנק להיפרע מעזבון X אשר כלל את דירתו שהגיעה לידי אחת הנתבעות בגין התרשלות כולן. התוצאה 22. הבנק הוכיח כי הנתבעות העלימו את עזבון X שעלה על גובה חובו לבנק. לאור האמור בחוק הירושה, ואף על פי דיני הנזיקין הכלליים (עוולת הרשלנות), על הנתבעות לפצות את הבנק בגובה 174,249 ₪, נכון לאוגוסט 2008. 23. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות מס' 2 - 4 (ביחד ולחוד) לשלם לתובע את הסכומים הבאים: (א) 174,249 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 30.6.2008 ועד לתשלום המלא בפועל; (ב) הוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ₪. 24. ככל שבידי הבנק סכומים שעוקלו העולים על הסכומים אותן חוייבו הנתבעות לשלם לו, ישיב להן הבנק את ההפרש כערכו ביום ההשבה. ירושהתביעות מטבחיםבנק