נפילת הולך רגל בגלל מכונית שעברה במהירות מופרזת וגרמה לו לברוח לשולי הכביש

1. מכונית שעברה במקום במהירות מופרזת גרמה לתובע לברוח לשולי הכביש, באותה עת נתקל התובע בתעלה ו/או בור ו/או מפגע ו/או מכשול ו/או אבנים - שחפרו מי הגשם ושהיו בשולי הכביש עליו הוא הלך. כתוצאה מכך התובע נפל ונחבל קשות בכל חלקי גופו ובעיקר בפניו...". לטענת התובע תאונה זו היא בבחינת "תאונת דרכים" הנשלטת על ידי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"). ומשעה שזהותו של הנהג שגרם לבהלתו של התובע אינה ידועה, הוא הגיש תביעתו כנגד הנתבעת 1 (להלן, גם "קרנית"). לחילופין נטען על ידי התובע כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת 2 (להלן, גם "המועצה") בכך שגרמה ליצירת המפגע שבעטיו נפל התובע ונפגע ומכל מקום לא נקטה באמצעי זהירות סבירים להגנתם של עוברי אורח, שכמותו. 2. קרנית והמועצה התגוננו בפני התביעה. בהחלטתי מיום 26.12.11 הבהרתי כי בדעתי להכריע תחילה בשאלת החבות, "הן לגבי עצם הגרסה והן לגבי השאלה האם יש לסווגה כתאונת דרכים או כתאונה רגילה" (סעיף 2). לעניין זה הונחו בפניי תצהירי עדויות אך מטעם התובע, דהיינו תצהירו-שלו, וכן תצהיר חברו שהלך עמו עובר לתאונה, מר פואד רמיחי (להלן - "פואד"). קרנית והמועצה לא הגישו, לעניין השלב ההוא, כל תצהירים. התובע ופואד, איפוא, נחקרו על תצהיריהם והונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים לעניין שאלת החבות. 3. מקובלנו, הן על יסוד פסיקה מושרשת והן ספרות מקצועית, כי אין בחוק הפלת"ד דרישה לקיום מגע פיזי בין רכב לבין ניזוק. משמע, קיימת אפשרות פוטנציאלית על פיה אירוע יהא בגדר "תאונת דרכים", גם בהעדר מגע פיזי כאמור. וכך, פרופ' אנגלרד בספרו פיצוי לנפגעי תאונות דרכים, 2005, מבהיר כי "ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיזית (הדף אוויר), אופטית (סינוור), אקוסטית (רעש מבהיל)... או פסיכית גרידא. החלופה האחרונה כולל בהלתו של אדם מעצם הופעתו הפתאומית של רכב או מנסיעתו הפרועה. אולם, בהעדר דרישה למגע פיזי עלינו לתחום את גבולות המוסד 'גורם ממשי' שמתפקידו לכונן את הסיבתיות המשפטית, להבדיל מן העובדתית" (עמ' 156-154). 4. משמע, כך מבארת למשל כב' השופטת אסיף ב-ת.א.(חד') 3047-03-09 אורלי חכם יוסף נ' עירית אור עקיבא (להלן - "פרשת אורלי חכם"), כי יש להוכיח "קשר סיבתי עובדתי (ש)נבחן על פי הזיקה הפיסיקלית שבין הגורם המסוים לבין התוצאה המזיקה, בבחינת 'תנאי שבלעדיו אין'" (סעיף 29) וכן יש להצביע על "קשר סיבתי משפטי" שבהפעלתו "יש לשלב שיקולי מדיניות משפטית ושכל ישר, כאשר מבחן השכל הישר בוחן את הקרבה (הרעיונית) של ה'שימוש' לנזק ואת מידת תרומתו של ה'שימוש' ברכב להתהוות התוצאה המזיקה" (סעיף 31). 5. משעקרונות אלו בצקלוננו אדרש, תחילה, להכרעה העובדתית של המחלוקת שבפניי. 6. כאמור העידו בפניי הן התובע והן חברו פואד, ואף נחקרו ממושכות, כיד כשרונו הידועה של ב"כ קרנית, על תצהיריהם. ב"כ קרנית מזמין אותי, בסיכום טענותיו, שלא לרחוש אמון לעדותם של התובע ושל פואד. השקפתי שונה. הנני רוחש לגרסה הנשמעת מפיהם אמון מלא. 7. מן התצהירים עולה כי השניים הלכו ברחוב הראשי בכפרם, איבטין. תוך כדי כך חלפה במקום משאית במהירות מופרזת. זו גרמה לשניים לברוח לשולי הכביש, מפאת בהלתם שהם צפויים להידרס. כתוצאה מכך מצא עצמו התובע מועד אל עבר מפגע בשולי הכביש. מכאן חבלתו. גרעין הגרסה האמורה, כאמור, זוכה לאמוני המלא. 8. אכן ב"כ קרנית מבקש, בין השאר, שלא להאמין לגרסת השניים לנוכח העובדה שבמסמכים הרפואיים שנולדו בעקבות התאונה לא מצוינת כל עיקר מעורבותו של רכב. וכך, התיעוד הרפואי שנעשה על ידי רופאו של התובע, שהפנה אותו לחדר מיון למחרת יום התאונה, מציין כי "לדבריו אתמאל (צ"ל "אתמול" - ש.ל) בלילה החליק, נפל על אספלט ונחבל בפה וביד ימין". בהמשך, הן בגיליון הקבלה והן בסיכום האשפוז נרשם, לכאורה מפי התובע, כי "לדבריו אתמול נפל על הכביש ונחבל בפניו". לנוכח אלו מבקש ב"כ קרנית לזקוף לחובת התובע את היעדר ציונו של הרכב הנטען, כזה שגרם לתאונה ומבקש להצביע על סתירות נוספות. שהרי המעידה נעשתה לא על גבי מפגע אלא או על גבי "אספלט" או על גבי "הכביש". וסתירה נוספת מצויה, לכאורה, מול גרסת "הנפילה", למול גרסת "ההחלקה". ועוד נמצא דופי, לשיטתו של ב"כ קרנית, לעצם הפנייה המאוחרת לטיפול רפואי, משמע חרף הכאבים העזים רק למחרת יום האירוע, לאי דיווח למשטרת ישראל ולעצם הכפירה בגרסת הבהלה האמורה. 9. דנתי בפרשה דומה בפסק דיני החלקי ב- ת.א 10103/00 עאשור מוחמד נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, אשר לימים אושר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, בעקבות ערעור שהוגש ב-ע.א (חי') 5105/07 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עאשור מוחמד. בפרשה שנדונה שם דנתי בתביעתו של רוכב אופניים שתוך כדי רכיבתו שמע רעש של מכונית מאחוריו, נבהל מרעש זה כשהוא מסתכל לאחוריו, וכשסובב את ראשו חזרה קדימה מצא עצמו נכנס בעמוד ברזל עקום, דבר שגרם לעקירתה של עינו השמאלית. אף בפרשה שם, ובמניין מסמכים רפואיים רבים יותר, לא מסר התובע שם, ולו בהזדמנות אחת, כל גרסה אודות בהלה מרכב. כתוצאה מכך אף לא נרשמה התאונה במרשמי בית החולים, ככל שעסקינן בסיווגה כ"תאונת דרכים". הטעמתי שם כי "אין פלא בדבר. רק יודעי דת ודין, פרקליטים ושופטים, יודעים כי תיתכן האפשרות, ברמה הפוטנציאלית, כי אירוע הנעדר מגע פיזי בין רכב לבין ניזוק, יכול שייחשב כ'תאונת דרכים'. ואם אכן, בבחינה המשפטית, רק בגדר פסק דין זה יקבע בית המשפט, במחלוקת הלגיטימית המשפטית, אם מדובר ב'תאונת דרכים' אם לאו, ברי שלא אזקוף לחובת התובע את העדרו של רישום כאמור על ידי גורם רפואי" (סעיף 10). 10. ואכן הגם שברגיל רובד עובדתי חשוב, לבחינה והכרעה, נעוץ במסמכים הרפואיים שנוצרו בעקבות טיפול רפואי שניתן לניזוק, לא ניתן להתעלם מכך שלא די רק בהם על מנת לחרוץ את דינו של ניזוק פלוני, בעיקר ככל שעסקינן בתיאור מדויק ומדוקדק, שיכול הייתי לייחס לו משמעות רבה יותר, אילו המסמכים הרפואיים היו נערכים על ידי משפטן, ולא על ידי רופא. עיקר בעיניי הוא השיקול שמעייניהם של הרופאים, ביסודו של דבר, נתונים להושטת עזרה רפואית ולא לסיווגה המדוקדק של תאונה בסיווג זה או אחר. משום כך, ובעיקר לנוכח האמון שאני רוחש לגרסת השניים, איני רואה סתירה משמעותית, ככל שעסקינן בתיאור זירת האירוע, וכמבואר בתיעוד הרפואי האמור. תיעוד רפואי זה, ככל שעסקינן בגרעין הגרסה, אינו לוקה בסתירה משמעותית, וגם אם קיימות סתירות בפרטי הפרטים, לנוכח האמון האמור אין בכך כדי לכרסם במאזן שיקוליי. 11. כאמור הונחו בפניי תצהיריהם אך של התובע וחברו פואד. ממילא לא הונחה בפניי כל גרסה סותרת מוצעת על ידי קרנית. ואולם דבר זה לא מנע מב"כ קרנית, בעת חקירתו הנגדית של התובע, להטיח בפניו את האשמה המרומזת על פיה "התייעצתי עם איזה רופא והוא אמר לי ששבר מסוג זה שהיה לך בלסת אופייני למכה של אגרוף". ובהמשך נשאלה אף שאלה נוספת "האם אתה אי פעם לפני הפציעה הזאת היית מעורב באיזה קטטה או תקיפה, היה לך סכסוך או למשפחתך היה סכסוך" (עמ' 9 לפרוטוקול). אין צריך לומר כי לאור מובהקותן של השאלות האמורות מצפה הייתי שקרנית תוכיח שהן פועל יוצא של חוות דעת רפואית או של חקירה של חוקר מטעמה. בהעדרם של כל אלו נותר הרושם הקשה של fishing פסול, על פיו קרנית יורה ללא אבחנה לכל הכיוונים וללא כל בסיס אפשרי על יסוד נתונים שבפניה. מכאן שלא זו בלבד שערכן של השאלות הוא אפסי, עצם ההתנהלות האמורה מעצימה את אמוני בגרסת התובע. 12. עיון בפסיקה מצביע על כך שלא אחת מיישמים בתי המשפט את הצורך לאזן בין נכונותו העקרונית של המחוקק להסכים ולהרחיב, כך פרשנות הפסיקה, כך שתוכר אפשרות כינונה של "תאונת דרכים" גם בהעדר דרישה למגע פיזי, מול הדרישה הנוגדת לתחום זאת על דרך פרשנות יישומית מצמצמת. וכך, ב-ת.א(ת"א) 27975/08 אושרי ואקנין נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, דחתה כב' סגנית הנשיאה אגי תביעה שבפניה הואיל ובנסיבות העובדתיות שם היא שוכנעה כי "הסיבה המכרעת לנפילה נבעה מבלימה שגויה של התובע, אשר הפעיל את הבלמים (של אופניו - ש.ל) בסדר לא נכון כך שהגלגל הקדמי ננעל... הבלימה השגויה היא זו שגרמה לנפילה ולא השימוש ברכב" (סעיף 9). וכך, ב-ת.א (י-ם) 7578/07 יובל דהן (קטינה) נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, השתכנעה כב' השופטת זינגר כי בפרשה שבפניה "לא רק שהרכב היה מרוחק ('באופק') אלא גם לא היה ברור כלל שהוא עומד לפנות לכיוון התובעת..." (סעיף 29). וכך, בפרשת אורלי חכם הנ"ל הכריעה השופטת אסיף שבנסיבות שנדונו בפניה היא השתכנעה ש"מכלל העדויות נראה כי מה שגרם לתאונה הוא בור הניקוז שהיה בכביש ואשר אליו נכנס גלגל האופניים תוך כדי נסיעתה של התובעת" (סעיף 35). וכך אף ב-ת.א.(חי') 2329-12-09 שלומית שוסטר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, קבעה כב' השופטת צור כי "התובעת נפלה בגלל שנתקלה במפגע במדרכה. אין מדובר בסיכון שיצר השימוש ברכב אלא בסיכון שיצרו תנאי הדרך. נפילה כתוצאה מאותו מפגע במדרכה יכולה לקרות לכל הולך רגל ההולך במקום, ללא כל קשר לשימוש ברכב" (סעיף 13). 13. שקלתי בקפידה המסכת שבפניי, על יסוד המבחנים המשפטיים האמורים, ושוכנעתי כי יש לסווג את התאונה האמורה כ"תאונת דרכים". אכן, במובחן מפרשות אחרות, הרי במסכת שבפניי קיימת, מזווית ההתרשמות הסובייקטיבית של התובע ופואד, סכנה מיידית הגורמת לבהלה. זו נובעת הן מן המהירות המופרזת של המשאית החולפת והן ממידת הקרבה והסמיכות המיידיים של משאית מתקרבת זו. נתון זה אף נתמך בתמונת זירת האירוע ממנה אני מתרשם ממידת הפיתול בכביש, החוברת לכך שהתאונה אירעה בלילה, במקום ללא תאורה. אף נתון זה מעצים את מידת המיידיות והפתאומיות שחוו התובע ופואד עמו. ומשכך לא זו בלבד שאני מאמין, סובייקטיבית, לתחושותיהם של התובע ופואד אני אף קובע, אובייקטיבית, כי בהלה זו היא "במתחם הסבירות" של התובע, כעובר דרך רגיל וסביר. משמע, כך אף הראיתי בפסק דיני בפרשת עאשור מוחמד הנ"ל, "התובע בפועל נבהל מקיומו של רכב, ונהג סביר במקומו יכול היה להיבהל בנסיבות דומות" (סעיף 13). ובנסיבות אלו התקיימה הדרישה של הקשר הסיבתי המשפטי, המתוחם על ידי מבחן השכל הישר והמדיניות המשפטית הנאותה. ואכן, משכך אני משקיף על פני הדברים, השימוש ברכב המנועי שחלף אכן תרם תרומה משמעותית, רלוונטית, ממשית ומובהקת להתרחשות התאונה. אכן חבר לכך המפגע בשולי הדרך. ואולם, במובחן מפרשת אורלי חכם הנ"ל שנדונה בפני השופטת אסיף, שם בור הניקוז שהיה בכביש ואליו נכנס גלגל האופניים היה הסיבה לתאונה, בפרשה שבפניי הבור לא היה בכביש, בבחינת הסיבה העיקרית והמרכזית, אלא השלים את גרם התאונה, כסרח עודף, לאחר שהבהלה הסבירה מן המשאית הקרבה והולכת במהירות ובמפתיע, הייתה הסיבה העיקרית והמרכזית להתחוללות התאונה, הן במובן של קשר סיבתי עובדתי ובעיקר במובן של קשר סיבתי משפטי. 14. לנוכח כל אלו בדעתי לקבוע כי התאונה האמורה היא בבחינת "תאונת דרכים" בהתאם להוראות חוק הפלת"ד וקרנית נושאת בחבות בגין נזקי התובע, בהתאם לכל דין. הכרעתי זו מייתרת את הצורך לבחון האם דבקה רשלנות בפועלה של המועצה, לנוכח הנסיבות האמורות. וממילא, וכמובהר בסעיף 2 הנ"ל, לא הבשיל השלב להכרעה כאמור. 15. לנוכח כל אלו הנני דוחה תביעת התובע כנגד הנתבעת 2 וקובע כי הנתבעת 1 נושאת באחריות לגרם התאונה ותוצאותיה. הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע שכ"ט עו"ד עד הנה בסכום של 15,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל והנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הסכומים האמורים, בהתאמה, ישולמו לידיהם הנאמנות של ב"כ בעלי הדין הזכאים לכך תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין חלקי זה. כבישמשפט תעבורהרכבהולך רגלמהירות מופרזת / דו"ח מהירותנפילה