האם פסק הדין שניתן במסגרת תביעה שהגיש הנתבע כנגד הנהג ברכב התובעת וכנגד המבטחת שלו, קבע ממצאים עובדתיים בגינם דין התביעה שהגישה התובעת בתיק כאן להתקבל. טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית התובעת הנה הבעלים של רכב, אשר היה מעורב בתאונת דרכים עם רכב בו נהג הנתבע ואשר בוטח על ידי הנתבעת. התובעת טענה שהנהג ברכבה בצע פנייה שמאלה בכביש הסמוך לגשר שלמה בדרך לקיבוץ נאות מרדכי תוך שהוא מאותת שמאלה. רכב הנתבעים יצא לעקיפה לאחר שהנהג ברכב התובעת החל כבר בביצוע הפנייה. בעקבות כך נגרם נזק לרכב ומכאן התביעה. הנתבעים טענו כי הנהג ברכב התובעת אותת לפניה שמאלה, אולם מאחר שהצומת היה חסום לפניה שמאלה עקב עבודות בכביש, נצמד נהג התובעת לימין הדרך והמשיך בנסיעה איטית לכיוון מזרח תוך שהוא מפעיל "איתות כפול" (4 מהבהבים), כאשר רכב הנתבעים נוסע בעקבותיו. לאחר 225 מטרים מהצומת, כאשר רכב התובעת עדיין בנסיעה איטית עם איתות כפול, החליט הנתבע לעקוף אותו במקום המותר לכך. בעת שהנתבע החל בעקיפה ועבר לנתיב הנגדי, סטה לפתע רכב התובעת שמאלה, חסם את דרכו של רכב הנתבעים וגרם לתאונה. בדיון שהתקיים לפני הציגה ב"כ התובעת פסק דין שניתן בתביעה שהגיש הנתבע כנגד הנהג ברכב התובעת, מר דניאל עמוס, וכנגד המבטחת של הרכב, שלמה חברה לביטוח בע"מ, אשר דחה את תביעתו (ת"ק 200873-11-10). לאור פסק הדין היא טענה שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע ולפיכך דין התביעה כאן להתקבל. ב"כ הנתבעים טען כי מניסוח פסק הדין ניתן לכל היותר ללמוד שבית המשפט לא שוכנע בנכונות גרסת הנתבע, הוא התובע בתיק האחר, ולפיכך אין לקבל את גרסת התובעת ויש לדון בתביעה לגופה. עוד הוא טען כי בית המשפט לא קבע כל קביעה בדבר רשלנות תורמת של הנהג ברכב התובעת כיון שהוא לא נדרש לכך. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין שניתן בתיק האחר ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים אני סבור כי הדין עם התובעת. פסק הדין שניתן במסגרת התיק האחר ניתן לאחר שבית המשפט שמע את עדויותיהם של שני הנהגים המעורבים ושל רעייתו של הנהג ברכב התובעת שהייתה נוסעת ברכב. כן נחקר מומחה לשחזור תאונות דרכים מר אורי ביטון, אשר חוות דעתו הוגשה מטעם התובע בתיק האחר וצורפה גם לכתב ההגנה בתיק שלפניי. המחלוקת שבית המשפט נדרש להכריע בתיק האחר זהה למחלוקת בתיק כאן. בפסק הדין שניתן ביום 22.2.2011 נתחה כב' השופטת רבקה אייזנברג את העדויות וקבעה כי דין התביעה שהגיש הנתבע (התובע בתיק שלפניה) להידחות. על פסק הדין לא הוגשה בקשת רשות ערעור ולכן הנו חלוט. פסק הדין בתיק האחר קבע ממצאים ברורים. להלן דברים שנכתבו בפסק הדין: "אינני מקבלת את גרסת התובע (הנתבע בתיק שלפניי- הערת הח"מ) כאילו הרכב פנה "לפתע" שמאלה בעת שהדייהו עקפה אותו. מיקום הנזקים ברכב אינו תומך בגרסה זו, שהרי אילו היה הנתבע 1 (הנהג ברכב התובעת -הערת הח"מ) מבצע פנייה שמאלה בעת שהתובע כבר היה במהלך ביצוע עקיפה, היה הרכב בו נהג הנתבע 1 נפגע בצידו השמאלי קדמי ולא בחלק האחורי. מחוות הדעת השמאית אשר צורפה לחוות דעת חוקר התאונות, עולה שהרכב נפגע בחלקו השמאלי והאחורי שמאלי ולא בצידו הקדמי. עדות הנתבע 1 על כי אותת בטרם פנה שמאלה, נתמכה גם בעדות אשתו. עדות הנתבע 1, נמצאה עקבית ומהימנה בעיני. בגרסת התובע, לעומת זאת, נמצאו שינויים בין הגרסה המופיעה בכתב התביעה, כאילו הנתבע 1 בלם את הרכב לבין גרסתו בעדותו שם תיאר, כי הרכב נסע באופן איטי ונצמד לצד ימין, אך לא טען כי הרכב בלם. זאת ועוד, בכתב התביעה אף לא אוזכר כלל נושא הצומת החסום, אשר בעדותו טען התובע כי מייד לאחריה החל הנתבע 1 בנסיעה איטית. גם בחוות דעת חוקר התאונות לא מצאתי כדי להכריע את הכף לטובת גרסת התובע. עיון בחוות הדעת מעלה, כי רובה ככולה נסמכת על דברים שנמסרו לחוקר בדיעבד מפי התובע, כאילו לאחר שהתחיל התובע בעקיפה, סטה הנתבע 1 שמאלה. כאמור גרסה זו נסתרה ממיקום הנזקים ברכב הנתבע 1. כן לא ברור לי מדוע החוקר קובע, כי על הנתבע 1 היה להבחין בדייהו המבקש לעקפו בעוד שסביר יותר לדרוש מהדייהו שנסעה מאחור להבחין באיתות הנתבע 1 (איתות לגביו העידו הן הנתבע 1 והן אשתו) לצורך פניה שמאלה. מהתמונה של מקום התאונה, אשר צורפה לדו"ח החוקר, עולה כי אכן במקום התרחשות התאונה קיים שביל פנייה שמאלה. טענת החוקר כאילו המדובר בכביש סגור או חסום, אינה סותרת את טענת הנתבע 1 על כי ביקש לפנות שמאלה. מהתמונה עולה, כי השביל שמאלה אינו נראה חסום וגם אם בהמשכו הינו חסום, אין בכך כדי לסתור את טענת הנתבע 1 כי חפץ לפנות שמאלה וכי במהלך הפנייה פגע בו הדייהו, עת ביצע עקיפה. נטל ההוכחה מוטל על התובע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה. מאחר שבפני מונחות שתי גרסאות סותרות לעניין הגורם לתאונה, לא שוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת התובע, כאילו הנתבע 1 פנה שמאלה לאחר שהרכב החל בעקיפתו. לאור האמור, אני דוחה את התביעה". הדברים שנכתבו בפסק הדין הנם ברורים וחד משמעיים. כב' השופטת ניתחה את טענות הצדדים ואת העדויות וקבעה שאין היא מקבלת את גרסת התובע בתיק שלפניה לאור מיקום הנזקים וההבדלים בין עדותו לבין טענותיו בכתב התביעה. בנוסף היא קבעה שגרסת הנתבע בתיק שלפניה, הוא הנהג ברכב התובעת, נתמכה בעדות רעייתו, והייתה עקבית ומהימנה עליה. הדברים נכתבו במפורש בפסק הדין. בנימוקיה היא התייחסה לחוות הדעת של המומחה מטעם התובע ולתמונה של מקום התאונה. היא קבעה שאין בחוות הדעת כדי להכריע לטובת התובע שלפניה וכי אין בתמונה כדי לסתור את טענת הנתבע שלפניה. לדידי צירוף כל האמור מוביל למסקנה אחת ויחידה, והיא העדפה של גרסת הנהג ברכב התובעת. אין אפשרות אחרת. ב"כ הנתבעים נתלה על הסיפא של פסק הדין בו כתבה כב' השופטת, כי מאחר שמונחות בפניה שתי גרסאות סותרות, הרי שהיא לא שוכנעה כי יש להעדיף את גרסת נהג התובעת. איני מקבל את טענתו זו. יש לקרוא את פסק הדין על כל חלקיו. כאשר עושים זאת, ברור לחלוטין כי גרסת התובע שם נדחתה מפני גרסת הנתבע שם, ולפיכך יש לקבל את גרסתו של האחרון. קביעתה של כב' השופטת שאין מקום להעדיף את גרסת התובע בתיק שלפניה, אינה שוללת העדפה של הגרסה האחרת. לאור הדברים הנוספים שנקבעו בפסק הדין והובאו לעיל, יש בהחלט להעדיף את הגרסה האחרת. היתלות על משפט אחד מתוך פסק הדין, גורמת לעיוות התוצאה ואין להסכים לכך. לאור קביעת כב' השופטת, לא מצאתי כי יש מקום להטיל אשם תורם על הנהג ברכב התובעת. בהתאם לקביעתה הנהג החל בפנייה שמאלה עוד לפני שהנהג השני יצא לעקיפה ולכן לא היה ביכולתו לצפות שזה יצא לעקיפה. סוף דבר סוף דבר, התביעה מתקבלת. בהתאם להסכמת הצדדים סכום התביעה עמד על סך של 54,797 ₪ נכון ליום 12.4.2010. אשר על כן הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט - אגרת בית משפט, שכר העדים הפסוק ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ₪. ממצאים עובדתיים (ערעור)רכב