חוזה פיתוח לגבי מגרש הידוע כגוש 4939 חלקה 3 מגרש 2045, באזור התעשיה גן רווה ביום 14.4.99 התקשרה התובעת עם בראל לרכישת נכס מסחרי באותו מגרש, הכולל שלד מבנה בן 3 קומות ומרתף והיתר בנייה- תמורת סכום של 1,000,000 $. 2. ביום 7.12.09 שלחה התובעת את עותק הסכם ההתקשרות לנתבע וביקשה ממנו לרשום את קיומו בספריה. ביום 8.12.09 אישר הנתבע בחותמת "נתקבל" את המכתב. ביום 18.1.00 דרש הנתבע מהתובעת כי תמציא לו מסמכים לבצוע העברת הזכויות על שמה. 3. כארבעה חודשים לאחר מכן, באפריל 2000, הודיע הנתבע לתובעת כי דו"ח פיקוח שנערך במקום מצא כי השלד שנבנה על המגרש איננו תואם את תכניות הבניה שהוגשה לו, וכל עוד לא תוגשנה תכניות מתוקנות- לא תאושר העברת הזכויות במגרש אל שם התובעת. 4. על חשבון עסקת המכר שילמה התובעת לבראל 763,000 ₪. בנוסף, השקיעה לטענתה בבניה סכום נוסף של 100,000 ₪. עסקת המכר לא הושלמה והתובעת ביקשה לאכוף על בראל את ההסכם, או לבטלו, ולקבל חזרה את הכספים שהשקיעה בעסקה, ופיצוי על נזקיה. במהלך הדיונים בבקשה שהגישה התובעת לקבלת מסמכים מבראל, נודע לה כי המגרש כבר נמכר פעם נוספת, לצד ג'. הואיל ובראל ביקש להכריז על עצמו כפושט רגל- לא זכתה התובעת לקבל את כספה, או חלק ממנו- חזרה. 5. בשנת 2005 פנתה התובעת לנתבע לקבלת מסמכים. בתשובה נענתה כי אין הנתבע רשאי להמציאם, אלא עפ"י צו של בית משפט. בפגישה שנערכה בין נציג התובעת לנציגי הנתבע התגלה לתובעת כי כל המסמכים הקשורים בתיק המנהל הוצאו ממקומם. לטענתה, התרשל הנתבע בעת שלא מנע מבראל לבצע עיסקה סותרת במגרש מבלי להודיע לה על בקשה שהוגשה על ביטול העסקה הקודמת ו/או על הגשת בקשה לאישורה של העסקה החדשה- לצד ג'. 6. לשיטת התובעת, ההערה אשר נרשמה אצל הנתבע על בקשה להעברת זכויות כמוה כהערת אזהרה בפנקס רישום המקרקעין, שאין למחוק אותה מבלי לקבל את הסכמת המוטב להערה או את אישור בית המשפט. לטענתה, לא הסמיכה את עו"ד מרום ולא נתנה לו כל הסכמה להודיע לנתבעת על ביטול העסקה, והנתבע מצידו, בעת שקיבל הודעה כזו, אמור היה ליידע את התובעת על דבר קבלתה. 7. לטענת התובעת, בגין רשלנותו, על הנתבע לפצותה בגין נזקיה הכוללים את השבת הכספים ששילמה לבראל, כמו גם הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בגין הפרתו, ופיצוי נוסף בגין נזק לא ממוני. סכום התביעה הועמד על 1,500,000 לצרכי אגרה. 8. התביעה הוגשה גם כנגד עו"ד מרום, אשר ייצג את התובעת ואת בראל בעסקת המכירה, בדיעבד התברר כי ברח לחו"ל, הושעה מלשכת עורכי הדין לצמיתות וככל הנראה אף ריצה עונש מאסר. 9. טענות הנתבע לטענת הנתבע, מתוך המסמכים שהוגשו עלה כי בעת ששלחה התובעת את הודעתה על העסקה- זו כבר לא הייתה בתוקף. הנתבע אינו מכחיש כי קיבל מהתובעת את ההודעה מיום 8.12.99 על הסכם הרכישה עם בראל והוא אף מודה כי ענה ודרש כי יומצא לו טופס מסודר, חתום על ידי שני הצדדים, או מיופה כוחם שאליו יצורפו כל המסמכים הנוספים הנדרשים לצורך העברת זכויות והכוללים החלטת החברה בקשר לרכישה, אישור על תשלום מיסים וכיוצ"ב. עוד הודה כי שלח מכתב נוסף, בו הודיע לתובעת כי דו"ח הפיקוח הראה אי התאמה בין התכניות שהוגשו לבניית חלק המבנה הקיים בשטח, ולפיכך נדרשה להמציא גם תכניות מתוקנות. 10. ביום 7.5.00 ביקש בראל וקיבל, אישור זכויות המעיד על זכויותיו במגרש. באישור זה נרשם כי קיימת בקשה להעברת זכויות אל שם התובעת. למחרת, פנה עו"ד שוטון, בשמו של בראל לנתבעת וציין כי הסכם המכר עם התובעת לא דווח לרשויות המס ולא קוים. עוד ציין עו"ד שוטון כי ביום 13.7.99 נחתם הסכם נוסף עם התובעת, בו התחייבה להשלים היתרה סכום של 275,000 $ שאם לא כן- יבוטל ההסכם. לטענת הנתבע, הודיע לו עו"ד שוטון כי שלח לתובעת הודעת ביטול עוד ביום 10.11.99 דהיינו, קודם שהגיע הודעת התובעת המדווחת על העסקה- לנתבע. עוד הודיע כי למיטב ידיעתו בראל איננו חתום כלל על העברת הזכויות. 11. ביום 22.5.00 הודיע עו"ד מרום, הנתבע 2, לנתבע כי הסכם המכר בין התובעת לבראל בוטל- ולפיכך בטל אף יפויי הכוח שהיה בידו. באותו יום, הגיע לנתבע בראל עצמו, הודיע על הביטול וטען כי ממילא לא חתם על בקשה להעברת זכויות, ולפיכך לא מונחת כל בקשה כזו אצל הנתבע ויש למחוק כל הערה בעניין. 12. ביום 24.5.00 הודיע הנתבע לתובעת על ביטול העסקה ועל מחיקת ההערה בדבר העברת הזכויות. מכתב זה, שלשיטת הנתבע נשלח למעלה מן הצורך, לא נדרש ע"י התובעת, למרות שנשלח פעמיים. בין 6.6.00 לשנת 2002 הוארך חוזה הפיתוח של בראל ובסוף 2002 הודיע עו"ד שוטון על העסקה החדשה בקשר עם אותו מגרש. לטענת הנתבע, למרות שהתובעת טענה כי גילתה את דבר המכר הנוסף בשנת 2004, ישנה על זכויותיה הנטענות במשך 9 שנים נוספות. 13. לשיטת הנתבע, אין מקום להקבלה אותה עורכת התובעת, בין הערת אזהרה בפנקס רישום המקרקעין לבין ההערה הנרשמת בפנקסיו, שכן המנגנון הנכון להבטיח עסקה כזו, בזכויות אובליגטוריות, הינו רישום משכון ברשם המשכונות ו/או הערה בחברה המשכנת. בנוסף, טען כי גם לו היתה התובעת מבקשת לרשום הערת אזהרה, היתה מתבקשת להמציא את אישורו של בעל הזכויות, אישור שלא היה ניתן- עקב ביטול העסקה. עוד טען כי זכויותיה של התובעת לא השתכללו ואף בוטלו- קודם להודעתה הראשונה לנתבע. לטענת הנתבע- יש לדחות את תביעת התובעת עקב חוסר תום לב, התנהלות בחוסר זהירות וחוסר סבירות, שיהוי והתיישנות. 14. תשובת התובעת התובעת טוענת כי לא שילמה את היתרה בגין העסקה עקב סירובו של בראל ו/או צד ג' הקשור להסכם, לשתף פעולה עימה לצורך קבלת משכנתא. כך או אחרת, לטענתה, בין אם בוטל ההסכם כדין, ובין אם לאו, בין אם היא חייבת פיצוי בגין הפרה לבראל, ובין אם לאו- אין הדבר קשור להתרשלות הנתבע, שבמחקו את ההערה, מנע ממנה לקבל את כספו חזרה מבראל. לשיטתה, הובילה ההתרשלות לנזק. 15. לטענתה, מעת שאישר הנתבע כי קיבל את הדיווח על העסקה, מושתק הוא מלטעון כנגד תוקפו. זאת ועוד, אם לא היה לבקשה תוקף, כפי שטוען הנתבע- לצורך מה החתימו את בראל על טופס ביטול העסקה? 16. עוד טענה התובעת כי רישום המשכון היה באחריותו של הנתבע 2- עו"ד מרום, ואולם לטענתה לולא נמחקה ההערה אצל הנתבע- לא הייתה התובעת מסכימה למחיקתה, עד לקבלת כספה חזרה, וללא קשר לבטחון הנוסף- הלוא הוא המשכון. לסיכום טענה זו שבה התובעת ומקבילה בין הערת אזהרה לבין ההודעה הנרשמת אצל הנתבע , ששתיהם מיועדות להגן על הקונה מפני עריכת עסקה נוספת באותם מקרקעין, לאחר ששילם למוכר את התמורה, ובטרם הושלמה העברת הזכויות ברישום 17. דיון ס' 126 לחוק המקרקעין תשכ"ט- 1969 מקנה לצד לעסקת מקרקעין רשומים או למי שיש לו זכות בהם, לרבות משכנתא, זכות לרשום הערת אזהרה. ס"ק 2 מטיל על רשם המקרקעין חובה להודיע לחייב עפ"י ההערה, שעה שנרשמה לבקשת הזכאי בלבד. ס' 127 מגדיר את תוצאות רישום הערת האזהרה: "נרשמה הערת אזהרה וכל עוד לא נמחקה, לא תירשם עיסקה הסותרת את תוכן ההערה, אלא בהסכמת הזכאי או לפי צו בית המשפט". דרך המחיקה, נקבעה אף היא, בס' 132: על פי צו בית משפט, או בהסכמת הצדדים, ואף אם "עילת ההערה בטלה, ובלבד שהרשם הודיע מראש לצדדים המעונינים על כוונתו למחוק את ההערה ונתן להם זמן סביר לפנות לבית המשפט." עוד נקבע במפורש, בס' 127 (ב1) כי הערת שנרשמה עפ"י ס' 126 לעיל, אינה טעונה רישום בכל מרשם או פנקס אחר, המתנהל עפ"י דין. 18. בסיכומי הנתבע צוטט מתוך ספרו של גדעון ויתקון "דיני מקרקעי ישראל" עמ' 452: "זכויות החוכרים הרשומות במנהל מקרקעי ישראל בלבד, ואינן רשומות בספרי רשם המקרקעין, אינן רשומות בפנקס המתנהל על פי דין. מנהל מקרקעי ישראל מנהל תיקי חכירה ושכירות, לצורך מילוי תפקידו כמנהל המקרקעין. מטרת הרישום בספרי מינהל מקרקעי ישראל היא מעקב אחר חיובים הדדים שבין מינהל מקרקעי ישראל לבין המחזיק במקרקעין. מאחר ומינהל מקרקעי ישראל אינו מנהל פנקס מקרקעין על פי דין, אין גם אפשרות לרשום כדין, על פי חוק המקרקעין, זכויות נוספות כגון משכנתא, הערות אזהרה, עיקולים וכיוצא באלו זכויות במקרקעין." אכן, הנתבע אינו מנהל פנקס רישום, כלשכת הרישום, ורישומיו אינם אלא מעקב אחר ההתחייבויות החוזיות של הצדדים. מכאן, שהדרך להגן על זכות הינה באמצעות משכון אצל רשם המשכונות. ואולם, על פי הפרקטיקה, בעלי זכויות, המבקשים להגן עליהן, נוהגים להודיע לנתבע כי נתבצעה עסקה במקרקעין הרשומים אצלו. 19. כאן, פתוחה הדלת בפני הנתבע: לסרב ולהחזיר את ההודעה ולהודיע כי אין הוא מקבלה, עד אשר תוגש בקשה מסודרת להעברת הזכויות, חתומה ע"י שני הצדדים ובצירוף כל המסמכים, ולחלופין, לקבלה ולהורות לזכאי כי ההודעה נרשמה וכי עליו להמציא את המסמכים הנוספים. מעת שנקט הנתבע בדרך השנייה- אין הוא יכול להתכחש להודעה ולהתעלם ממנה. 20. פירושו, שבין אם נרשמת הודעת משכון הזכויות אצל רשם המשכונות ובין אם לאו, בידי הזוכה הגנה נוספת, פחותה ממשכון ושאינה יוצרת שעבוד, אלא הנחה, שרשות מרשויות המדינה, המנהלת את הרישום בדבר זכויות חכירה בחלק הארי של מקרקעי ישראל, תיזהר מלרשום הערה נוספת על המקרקעין- מבלי שהדבר יובא לידיעתו. 21. בעדות הגב' נוי מטעם הנתבע נשאלה האם נכון כי כאשר מוגש הסכם ומכתב מלוה, אי אפשר להתעלם מהם. השיבה העדה (עמ' 31 לפרוטוקול): "לא מתעלמים מההסכם כיון שהוא מצוי בתיק, אבל זו איננה העברת זכויות" הודעת התובעת וקבלת ההודעה אצל הנתבע, יצרה הסתמכות אצל הראשון, כי לא יוכל המוכר, שלא היה צד להודעה, להגיש בקשה אחרת להעברת זכויות לצד ג', מבלי ליידע אותו ולקבל הסכמתו. 22. אלא שכאן, שונים היו פני הדברים. לאחר משלוח ההודעה, שלא נלוותה אליה בקשה להעברת זכויות, דרש הנתבע מהתובע את המסמכים החסרים ואלו לא הוגשו. הוא אף הודיע כי יש להגיש תכניות בנייה מסודרות, אך הדבר לא נעשה. 23. כחודש לאחר הדרישה האחרונה שלא נענתה, ביקש בראל וקיבל מהנתבע מצב זכויות בנכס. עפ"י אותו טופס (נספח ט' לתצהיר הנתבע) חוזה הפיתוח אינו בתוקף, נרשם על המגרש משכון לטובת בנק המזרחי, וכן הוגשה ע"י התובעת בקשה להעברת זכויות לשמה. בסמוך לכך (8.5.2000), הודיע עו"ד שוטון לנתבע בזו הלשון: "ב14.4.99 נחתם חוזה בין בראל לבין גלובל (רצ"ב העתקו מסומן א')- להלן ההסכם המקורי. ב. ההסכם המקורי לא קויים וגם לא דווח לרשויות המס (לא לכם ולא למס שבח). ג. ב13.7.99 נחתם הסכם נוסף (להלן ההסכם הנוסף) ובו נקבע (סעיף 2) שעל גלובל לשלם 275,000$ תוך 60 יום, שאם לא כן יבוטל ההסכם המקורי- רצ"ב ההסכם הנוסף מסומן ב' ד.גלובל לא שילמה הסכום במועד וב-10.11.99 שלחתי לה בשם חמי (כהגדרתו בהסכם הנוסף) הודעה על ביטול ההסכם המקורי- רצ"ב העתק ההודעה מסומן ג'. ה. בנסיבות אלו הגשת בקשה להעברת זכויות ב-7.12.99 (אחרי משלוח הודעת הביטול) הינו מעשה הטעייה מובהק וזאת על דרך ההמעטה. ו. למיטב ידיעתי לא חתם בראל על בקשה להעברת זכויות ולא ברור לי איזה חומר הוגש לכם. ז. בכל מקרה, אין עוד תוקף וקיום להסכם המקורי עם גלובל, ואתם מתבקשים להתעלם ממנו ולמחוק את קיומו ממצב הזכויות". 24. יתר על כן, כשבועיים לאחר מכן הודיע עו"ד מרום כי ייפוי הכוח שהופקד בידיו על פי ההסכם, בוטל, עקב ביטול ההסכם. הודעה זו הועברה לנתבע באמצעות פקסימיליה ביום 22.5.00, בהמשך לשיחה טלפונית שניהל עימה זיוה, נציגת הנתבע, אשר ניסתה, מן הסתם, לבדוק את טענות עו"ד שוטון בקשר לביטול. באותו יום התייצב אף בראל עצמו בפני הגב' זיוה רינט, מנהלת מדור עסקות אצל הנתבע, וביקש אף הוא למחוק את ההערה מרישומי הנתבע ובעיקר מ"מצב הזכויות". 25. בתצהירו, כתב מנהל התובעת (ס' 14) כי "למרבה הצער, עסקת רכישת הנכס ע"י התובעת לא הושלמה, שכן בראל והנתבע 2 סרבו לשתף פעולה עם התובעת בקשר למימון יתרת התמורה באמצעות הלואה, שעמדה התובעת לקבל מבנק לאומי למשכנתאות תוך שבראל מפר עמה את ההסכם, ממאן לשתף פעולה ומתחמק ממילוי חלקו בהסכם, אך התובעת היתה נחושה לאכוף את בצוע ההסכם על בראל או לקבל ממנו את הכספים ששילמה לו ע"ח התמורה וכן כספים שהשקיעה בנכס ופיצוי בגין נזקים שנגרמו לה עקב הפרת ההסכם ע"י בראל". 26. בכל הנוגע להתחייבויותיו של בראל כלפי התובעת, צוין בהסכם הראשון כי הנכס ממושכן לטובת בנק הפועלים בע"מ והליכי המימוש עוכבו על פי החלטת בית המשפט, וכי בראל חייב לסלק את חוב המשכנתא ואת הליכי הכינוס מתוך התשלום הראשון שיקבל בגין התמורה. על פי אותו הסכם, התחייבה התובעת לשלם לבראל 275,000 $ בעת חתימת ההסכם, וסכום נוסף של 450,000 $ אמורים היו להיות משולמים תוך 40 יום, דהיינו 24.5.99. היתרה היתה אמורה להיות משולמת בתשלומים. 27. להסכם מיום 13.7.99 (הסכם הביטול- נ/1) נוסף צד- חמי יעקב אשר הסכים להלוות כסף לבראל, לצורך התשלום לכונס הנכסים. ההסכם נערך לאחר שחלפו 40 הימים בהם היתה התובעת אמורה לשלם את התשלום השני ונקבע בו, לגבי חובתה, כך: "מוסכם בזאת על גלובל שעליה לשלם בתוך 60 ימים את הסך של 275,000 $ עפ"י הוראות סע' 6.3.2 להסכם המקורי (להלן יקרא התשלום הקובע) ולהמשיך את קיומו של ההסכם המקורי. אם בתוך 60 ימים מהיום לא תשלם גלובל את התשלום הקובע, יהיה ההסכם המקורי בטל ומבוטל. גלובל מאשרת בזאת שלא תישמע מפיה כל טענה או תרוץ או הסבר לאי בצוע התשלום הקובע בתוך 60 ימים, שכן מוסכם עליה שבפרק זמן זה יהיה עליה לשלם את התשלום הקובע, שאם לא כן, יהיה ההסכם המקורי בטל ומבוטל. " 28. עפ"י הסכם זה, הסכימו הצדדים, לרבות התובעת כי לצורך הלואתו של חמי לבראל, תרשם משכנתא לטובת בנק המזרחי, המממן והתובעת אף התחייבה כי הכספים שתשלם, יופקדו באותו בנק, לכיסוי חוב המשכנתא החדשה. בהסכם זה אף נרשם כי אם יבוטל ההסכם המקורי, תהא זכאית התובעת לקבל כספה חזרה, בניכוי הפיצוי המוסכם בסכום של 100,000 $ שעליה לשאת בו, בגין ההפרה (סכום הנתבע ע"י התובעת עתה). 29. לכאורה מאיינות הוראות ההסכם את טענתה של התובעת באשר להפרתו ע"י בראל ו/או חמי, אך אין בדברים כדי לשנות מאחריותו של הנתבע, ככל שתיקבע כזו, למעט הקטנת סכום הפיצוי. 30. התובעת אף איננה יכולה לטעון כי לא קיבלה את הודעת עו"ד שוטון כי ההסכם בטל, שכן השיבה לו ביום 17.11.99 כי היא זכאית להשבת כספה מהתמורה שתתקבל ממכירת הנכס לאחר. כך גם במכתבה הנוסף מיום 27.12.99 (נ/6) כי "אנו עדיין מנסים בתיאום עם בראל למצוא קנה למכס שיבטיח את החזרת הסכומים המסוכמים אלינו על מנת למנוע עגמת נפש של כל הצדדדים המעורבים בעניין." למען ההגינות יצויין כי בשני המכתבים העירה התובעת כי היא שומרת את טענותיה לעניין הביטול, אך תוכנם מלמד כי לא חלקה עליו ואף הסכימה לו. 31. כאמור, כל אלה אינם רלבנטיים לאחריות הנתבע, אלא לשאלת גובה הנזק. אלא שמצאתי כי הנתבע לא התרשל בעת שמחק את הודעת התובעת וכי נקט בזהירות סבירה קודם למחיקה. במה דברים אמורים? לאחר שהיו בידיו מסמכים המעידים כי הודעת התובעת על העסקה הגיעה אליה לאחר ביטולה (ביטול שלא היה ער לו אלא במאי 2000) , פנה אל התובעת במכתבו מיום 24.5.00 על פי הכתובת רח' ישראל בק 24 תל אביב. המכתב נשלח, לא נדרש, ונשלחה בגינו הודעה שניה , לאותה הכתובת. 32. התובעת מתרעמת על כך שלא קיבלה את המכתב ועל כי הנתבע לא עשה די לאתרה. כתובת זו היא שצוינה ככתובתה הרשומה על גבי ההסכם ששלחה התובעת לנתבע, וגם על גבי מכתבה אליו מיום 7.12.99. נכון כי על גבי המכתב צוינה גם תיבת דואר, שאליה נשלח מכתבו של הנתבע לתובעת ונענה, אולם כל עוד לא ציינה התובעת במפורש כתובת אחרת להמצאת מסמכים, סברתי כי יצא הנתבע ידי חובתו בעת ששלח התראה לכתובת הרשומה. בהערת אגב יוער כי גם עו"ד שוטון, בפנייתו לתובעת באמצעות פקס ציין כי מכתבו אליה עפ"י כתובת זו חזר ולא נדרש. מר נתנאל אשל בעדותו התייחס לכתובת: "הנכס של אבי הוא מוסך והוא נמצא בישראל בק 24,26. יש מצב שדוורים היו מתבלבלים ולכן שכרתי ת.ד מכיון שלפעמים הנכס היה מושכר.יתכן שהיתה פה (בציון הכתובת "ישראל בק 24- ר.נ) טעות טכנית". 33. בסיכומיה, מגדירה התובעת את השאלות העומדות להכרעה וכותבת כך: א.האם בכוחה של הערה בדבר בקשה להעברת , הרשומה אצל הנתבע 1 (להלן: בהתאמה: "ההערה" "המנהל") ו/או באישור זכויות, למנוע מכירת נכס במנהל לצד ג'? ב. האם התרשל המנהל כשמחק את ההערה שנרשמה בספרי המנהל מבלי שקיבל הסכמת התובעת לצחחיקה או החלטת בית המשפט, המתירה המחיקה? ג. האם התרשל המנהל בכך שלא הודיע לתובעת על מחיקת ההערה לאחר שמכתב ששלח לה בעניין זה חזר אליו מבלי שנתקבל אצל התובעת. האם בנסיבות הענין שומה היה על המנהל ליצור קשר עם התובעת ולהודיע לה על מחיקת ההערה טרם מחיקתה או לאחריה, בין בטלפון ובין באמצעות הפקסימיליה בין באמצעות שליח ובין בכל דרך אפקטיבית אחרת." כאמור, סברתי כי בנסיבות רגילות, יש בכוחה של הודעה בדבר העברת זכויות המתקבלת אצל הנתבע למנוע מירת נכס לצד ג'. לעניין ב' ג' לעיל, העידה הגב' דורית נוי מטעם הנתבע: "ש. למי הודעתם על הביטול? ת. לתובעת. ש.מה קרה למכתב? ת. הוא חזר כלא נענה ושלחנו את זה בשנית. ש. למנהל התובעת יש טענה, הוא אומר שהייתם צריכים לפעול אחרת, יש מספר טלפון, יש פקס. למה לא עשיתם את כל זה? ת. התובעת איננה בעלת זכויות בנכס, אנחנו אמורים להיות בקשר עם בעל הזכויות." (עמ' 29 שורה 14). ובהמשך:"ש. אם תקבלי עסקה סותרת למכתב שהומצא, האם את תמנעי את העברת הזכויות החדשה? ת. כן. אנחנו כותבים מכתב לבעל הזכויות. ש.רק לו? ת. כן, עם העתק למי שרשום בתוך ההסכם, הקונה, לצורך העניין. ש. האם הפרקטיקה הזאת איננה פותחת פתח למכירת נכסים בעסקאות סותרות, שאינכם מגינים על הקונה? ת. כשמוגש הסכם מכר אנו מבקשים מכתב מהקונה שהוא יודע שההסכם מבוטל. ש. מבעל הזכויות או מהקונה. ת. אנחנו מבקשים מכתב החתום ע"י הקונה. " כאן, העידה העדה כי קיבלה את מכתבו של עו"ד שוטון, המופנה לתובעת, והמודיע לה על ביטול העסקה. 34. לפני הנתבע ניצבו אם כן העובדות הבאות: הדיווח על העסקה הגיע לידיו לאחר שבוטלה. הודעת עו"ד שוטון, הסכם הביטול, הודעת עו"ד מרום על ביטול ייפוי הכוח שניתן לו ,הודעת בראל על הביטול, אי הדיווח על העסקה לשלטונות המס- כל אלו אישרו את הביטול. זאת, בצירוף משלוח לתובעת למענה הרשום- סיפקו את הנתבע. 35. כאמור, לטעמי, יצא הנתבע ידי חובתו כאשר נקט באמצעי הזהירות הללו, שהרי אין תפקידו לשמור על השבת כספי הקונה שהסכם עימו בוטל, אלא למנוע עסקאות סותרות באותם מקרקעין. 36. כזכור, הצהירה התובעת כי היה מנוי וגמור עמה לאכוף את ההסכם או לקבל את כספה. העובדות מראות כי רק בשנת 2004 פנתה לבית המשפט לקבלת כספה מבראל. עדותו של עו"ד שוטון הצביעה על אוזלת ידה של התובעת: "ש. כשייצגת את בראל בעסקה, הנושא של התובעת עלה? ת. לא עלה בשום דרך ובשום צורה. הנחתי שממאי 2000 שהודעתי למנהל מקרקעי ישראל על ביטול העסקה ועד דצמבר 2002, שבוטל ההסכם עם ,שטרן הנדסה", שהנושא עם התובעת סודר, לא התעמקתי לא עירבו אותי, וגם נתי אשל לא פנה אלי. ... ש.חמי שוחרר מההתחיבוית שלו, בראל קיבל את כספו ורק התובעת לא? ת. אם נתי אשל היה טורח לשתף אותי הייתי לפחות בודק עם בראל מה קורה. אבל הוא ניתק מגע. גם כאשר הוא פנה אלי בעניין אחר הוא לא אמר שום דבר בקשר לכך שהתובעת לא קיבלה את כספה." 37. על חוסר זהירותה של התובעת ניתן ללמוד אף מקבלות, אותן צירפה לתצהיריה. הקבלות מעידות כי בינואר, ובמרץ 1999 נתן מנהלה כספים לבראל, זמן רב לפני שנחתם ההסכם. בעדותו של מר נתנאל אשל (עמ' 8 שורה 13 לפרוטוקול) אישר נתנאל אשל כי סיכן סכום גבוה עוד לפני חתימת ההסכם, משום שהאמין לבראל. זאת ועוד, בהחלטה בדיון בבש"א 185777/04 מיום 14/12/2004 נרשם מפי ב"כ בראל כי מרשו טוען כי השיב חלק מהסכומים לתובעת ואף היה זכאי לקזז סכומים נוספים בגין חוב אחר. מאותה עת ועד להגשת תביעה זו,בשנת 2011, ישנה התובעת על זכויותיה. העובדה שהנתבע העביר רישומיו ממערכת ידנית לממוחשבת וכי לא נמצאו כל המסמכים שדרש, סיפקה לתובעת כר לתביעתה, אולם אלו שנמצאו והוצגו לפני הובילו אותי למסקנה כי הנתבע לא התרשל, ומשכך, דין תביעת התובעת להידחות- וכך הנני מורה. התביעה נדחית. 38. סכום התביעה הועמד על כ-1.5 מיליון ₪ בעוד שמתוך המסמכים שלפני שילמה התובעת לבראל 275,000$ והיתה לכאורה, חייבת בפיצוי מוסכם בגין הפרה בסכום של 100,000 $. הנני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבע (שכר עדים) ואף בשכ"ט עו"ד בסכום של 40,000 ₪. חוזהקרקעותאזור תעשיההסכם פיתוחתעשיה