הרישום במשרד הרישוי הוא רישום דקלרטיבי ואין בו להעיד על הבעלות בפועל

הלכה פסוקה היא כי הרישום במשרד הרישוי הוא רישום דקלרטיבי ואין בו להעיד על הבעלות בפועל (ראה: רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא(4) 464) אך מהווה ראיה לכאורה בשאלת הבעלות ברכב. נקבע כי גם אם במישור המהותי אין די ברישום במשרד הרישוי כדי להקים זכות בעלות, הרי במישור הראייתי, יש ליתן משקל לרישום, במובן זה שהרישום מעביר את נטל ההוכחה אל מי שמבקש לסתור את נכונות הרישום (ראה: ה"פ (חיפה) 308/02 רוחי אלחג' נ' החסוי משה בן הרואה ואח', ( ביום 9.6.03). בשים לב לכך כי הרכב רשום על שם המבקשת, הדבר מקים ראיה לכאורה כי המבקשת היא הבעלים של הרכב ומעביר את הנטל לזוכה להוכיח ההיפך. בענייננו, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשני הנושאים הבאים: המימון לרכישת הרכב. השימוש ברכב על ידי החייב. המימון לרכישת הרכב: המבקשת טענה כאמור, כי הרכב נרכש באמצעות הלוואה אשר נטלה מאחותה. הזוכה טען כי המבקשת הקדימה לבקשתה כאן, בקשה בפני ראש ההוצאה לפועל לשחרור הרכב, ובמסגרתה טענה כי קיבלה הלוואה לרכישת הרכב מחשבונה, לאחר נטילת הלוואה מהבנק. אכן, ההלוואה מאחות המבקשת נזכרה בדיון בפניי ולא קודם לכן, אך עדות המבקשת בעניין מימון רכישת הרכב מהימנה עליי. זאת ועוד, המבקשת צירפה העתק ממסמך "פירוט הלוואה" המעיד כי אחות המבקשת, הגב' לילה סבאג, נטלה ביום רכישת הרכב (13.4.10) הלוואה בגובה של 70,000 ש"ח. כמו כן, צורף דף חשבון אחות המבקשת בבנק "מסד" המאשר כי ביום 13.4.10 משכה אחות המבקשת סך של 25,000 ₪ מחשבונה. המבקשת העידה כי סך זה נמסר לה לצורך קניית הרכב ואכן מועד לקיחת ההלוואה ומשיכת הכסף על ידי אחות המבקשת תואם את מועד רכישת הרכב כפי שצוין באישור משרד הרישוי אשר צורף כנספח ה' להמרצת הפתיחה. לפיכך אני קובעת כי המבקשת רכשה את הרכב באמצעות כספים שקיבלה מאחותה אשר נטלה הלוואה לצורך כך מבנק "מסד". השימוש ברכב על ידי החייב: מבדיקת חומר הראיות הקיים בתיק ומבירור הנתונים בישיבה אשר התקיימה אצל כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' גץ-אופיר, עולה כי: הרכב נרכש על ידי המבקשת ביום 13.4.10 וביום זה נרשם הרכב בבעלות המבקשת במשרד הרישוי (נספח "ה" להמרצת הפתיחה). פוליסת ביטוח הרכב - צד שלישי - הוצאה על שם התובעת (נספח "ו" להמרצת הפתיחה). תעודת ביטוח הרכב - בעלת הפוליסה היא המבקשת (נספח "ז" להמרצת הפתיחה). הרכב מופיע בספרי העסק והוא משמש את העסק בפעילות שלו החל מחודש 4/2010 - בהתאם לאישור מנהל החשבונות של העסק, מר חורי ג'ריס, מיום 11.5.11 המאשר זאת בכתב, בהתאם למסמכים והנתונים הנמצאים ברשותו, (נספח "ח" להמרצת הפתיחה). עוד אישר מנהל החשבונות, מר ג'ריס, כי כל הוצאותיו השוטפות והקבועות של הרכב, כגון: דלק, תיקונים, ביטוחים ופחת, נתבעו ונדרשו כהוצאות עיקריות בספרי העסק ומדווחות כדין לרשויות המס השונות. העסק רשום על שמה של המבקשת ברשות המיסים מיום 1.2.2008 (נספחים "ג" ו - "ד" להמרצת הפתיחה). ממכלול הראיות אשר פורטו לעיל ואשר לא נסתרו על ידי הזוכה, עולה התמונה הברורה, כי המבקשת פתחה את העסק על שמה והחלה לפעול כעוסק מורשה בחודש 02/08, בשיווק ירקות ופירות בסיטונאות. המבקשת רכשה את הרכב שכן פעילותו של העסק המשווק ירקות ופירות לבתי עסק, מתאפשרת באמצעות הרכב. הזוכה לא סתר את עדות המבקשת בפני , אשר הייתה כאמור מהימנה עליי, כי עזבה את עבודתה כמנהלת חשבונות לשם ניהול העסק לאחר שהחייב כשל בניהולו, על מנת שהמשפחה תוכל להתפרנס ביתר הצלחה: "העסק קיים משנת 2008. קודם לכן עבדתי בחנויות ובהנהלת חשבונות ולבעלי היה עסק גם של פירות וירקות ולא הצליח. לא יכולנו לחיות מ - 4,000 בחודש. לבעלי יש איחוד תיקים ולא יכול לפרנס את הבית, וכתוצאה מכך לקחתי את היוזמה והחלטתי לעזור לביתי ולמשפחתי להתפרנס. בעלי לא מסודר, אז העסק שלו לא הצליח. העסק הוא למעשה האוטו שלי, אין לי שום מקום אחר, אין לי מחסן...... אנחנו מקבלים מהשוק את הפירות והירקות. בעלי יוצא ב - 3 בבוקר קונה ומחלק במשך היום. אני מנהלת את העסק, מדברת עם לקוחות ומנהלת את הכספים" (ראה: פרוטוקול מיום 20.6.11, שורות 1-11). החוקר הפרטי, מר סעיד, הצהיר ביום 20.3.11, כי לאחר חקירה, צילומים ומעקבים, הוברר לו כי בפועל החייב הוא שמחזיק ברכב. בדיון אשר התקיים בפני ביום 20.6.11 העיד החוקר סעיד כי נעשו על ידו תצפיות רק בשעות הבוקר ובזמנים קצרים. התצפיות הראו כי הרכב חנה ליד הבית ונמצא בשימוש החייב כ"מנהג בעלים". בהחלטתי מיום 2.7.11 קבעתי כי אין ההלכה בדבר "מנהג בעלים" רלבנטית במקרה דנן, שכן המבקשת והחייב הם בני זוג, והם לא הסתירו כי החייב עובד באמצעות הרכב. המבקשת לא חלקה על כך והוסיפה כי היה זה לצורך עבודתו של החייב כשכיר בעסק אותו היא מנהלת ועל כן, אין זה פלא כי גם החוקר סעיד מצא כי נעשה שימוש ברכב על ידי החייב. כמו בהחלטתי הקודמת אף כאן, אני קובעת כי החוקר לא עקב אחר החייב בכל שעות היום על מנת לבחון את אופן התנהלותו של החייב עם הרכב, אלא הסתפק בשעות בהן החייב החל את שעות עבודתו ב - 3 לפנות בוקר. דווקא דו"ח החוקר מאשר את הצהרתם העקבית של המבקשת והחייב כי הרכב משמש אך ורק את צרכיו של העסק לצורך ביצוע שליחויות של ירקות ופירות. זאת ועוד, כב' השופט י. עמית בת.א. (עכו) 5369/97 פרנקו לילי נ' גלפז יוסף (ניתן ביום 5.12.97) עמ' 6 -7 (להלן: "פסק הדין") סבר, כי על בית המשפט לאבחן בין שני מצבים. האחד - נכס המועבר על ידי החייב, או משמו של החייב לשמו של צד שלישי, על מנת להתחמק מנושיו - לעומת נכס שנרכש או נרשם מלכתחילה על ידי צד שלישי על מנת שלא לאפשר לנושי החייב להניח ידם על הנכס. נכס המועבר על ידי החייב לצד שלישי יוצא ממסת הרכוש של החייב ומכאן, סבר כב' השופט עמית, האינטרס המוגבר של המשפט להגן על הנושים. ואילו נכס שנרכש או נרשם מלכתחילה על ידי הצד השלישי, לא נכלל אף פעם במסת הרכוש של החייב ובמקרה כזה, בדיקת אמיתותה ותקפותה של העסקה צריכה להיעשות במשנה זהירות. בהמשך פסק הדין נקבע כך: "יכול ומדובר במקרה של חייב מתוחכם אשר מלכתחילה רוכש ורושם את נכסיו על שמות אחרים שאינם אלא ידו הארוכה (ראה לדוגמה ת.א. 2244/81 שמואל פלטו שרון נ' קומפוני פריזן דה פרטיסיפיון דינים מחוזי כרך א 281 ושורת ההחלטות בכרך דינים א' בעניינו של פלאטו שרון). מאידך, ייתכן ומדובר בנכס אשר נרכש באמת ובתמים על ידי צד שלישי לטובת החייב, כאשר אותו צד שלישי נמנע מהעברתו לחייב או על שם החייב כדי לא לאפשר לנושיו להניח ידם על הנכס". "....לכאורה זו עסקה לגיטימית, כפי שבן משפחה של חייב רשאי לרכוש עבורו מכשיר טלויזיה חדש ולשייר את הבעלות בידו, כדי למנוע עיקול מיטלטלין בהוצאה לפועל. זאת, להבדיל מהעברה פיקטיבית של מכשיר טלויזיה קיים מהחייב לאחד מבני המשפחה על מנת להתחמק מהליך העיקול". בענייננו, עסקינן ברכב אשר נרכש ונרשם מלכתחילה על ידי המבקשת ולא נכלל מעולם במסת הרכוש של החייב. הוכח כי הרכב מומן על ידי הלוואת בנק שנלקחה על ידי אחות המבקשת והוא משמש את העסק הרשום על שם המבקשת והמנוהל על ידה במטרה לאפשר לחייב להמשיך ולהתפרנס אך הפעם כשכיר בעסק המבקשת. העולה מן המקובץ כי הזוכה לא סתר את כל האמור לעיל, לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו ולא הוכיח כי החייב הוא הבעלים האמיתי של הרכב. סכומו של דבר: הנני מקבלת את התובענה, וניתן בזה פסק דין הצהרתי ולפיו, המבקשת, הגב' סבאג אמאל, היא הבעלים של רכב מסוג G.M.C. מס' רישוי 52-490-10 הרשום על שמה ברישומי משרד הרישוי. העיקול ברישום של הרכב לטובת הזוכה במשרד הרישוי יבוטל. הזוכה ישלם למבקשת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 1,500 ₪. משפט תעבורהמשרד הרישוי / משרד התחבורהבעלות