האם התשתית הראייתית שהוצגה בפני בית-המשפט, מאפשרת לקבוע מי מהנהגים המעורבים חצה את הצומת לאור מופע האור האדום או הירוק ברמזור, וגרם לתאונה? כבר כאן ייאמר - לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, כולל עדויות בוחני התנועה, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בחוות דעת הבוחנים ובכל אשר הובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה שעל-פי מאזן ההסתברויות במשפט האזרחי הכף נוטה לטובת גרסת עדי התובעת, לפיה עת/1 שהוא זה שחצה את הצומת לאור מופע האור הירוק ברמזור מכיוון נסיעתו. בקליפת אגוז, במשפט האזרחי השתרש הכלל - "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג' יא). דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות כי אכן אלמוני חייב לו. על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%, בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. הלכה למעשה, משמעותה של מידת ההוכחה האמורה היא שלדעת בית המשפט על בסיס הראיות שהונחו בפניו, כמותן, דיותן, והמשקל הראייתי שיש להעניק להן, גרסה אחת מסתברת יותר ומתקבלת יותר על הדעת מהגרסה שכנגד. באופן ציורי נוהגים לומר שדרושה רק רמת נטל ההוכחה עד למעלה מ-50%, דהיינו, די לנושא בנטל השכנוע שגרסתו תשכנע את בית המשפט ב-51% מתוך 100% המבטאים וודאות מוחלטת, על מנת שיצא ידי חובתו. ובת"א (תל אביב) 3056/86 לויזדה נ' ההסתדרות העובדים הכללית של העובדים בא"י, בעמ' 1198 נאמר: "הקריטריון לעקרון הוא מאזן ההסתברויות ונטייתה. שמות נרדפים משקפים את הרעיון: מהימנות גרסה מול גרסה, שהיא צריכה להיות ברורה, מוצקת משכנעת ועולה על האחרת; הגיונם של דברים; התרשמות; שכל ישר וסבירות; כמות הראיות ודיותן; האיזון הראוי; עודף ראייתי; הקרבה לאמת; אפשרות קרובה; וכדומה; וכל זה בשים לב ובשקלול מכלול הראיות שבאו בפני בית המשפט, שיש בהן להשליך אור לגבי גרסה זו או אחרת. בנוסף לאבני הבוחן האמורים שישומם לא תמיד קל, הייתי מוסיף נדבך נוסף בשקלול הכולל המחייב זהירות נוספת והוא כי יש אינטרס הן לתובע והן לנתבע בתוצאות המשפט...". ומן הכלל אל הפרט: עת/1 ו-עת/2 היו עקביים בכל הקשור לתיאור התרחשות נסיבות התאונה. שניהם ציינו שהמתינו בצומת מרומזרת, שהיה רכב פרטי אחד לפניהם, ולאחר שמופע האור ברמזור התחלף לירוק החלו בנסיעה בפנייה שמאלה, ולקראת סיום הפנייה נפגע הג'יפ בחלק האחורי, כאשר הגלגל הרזרבי המותקן על הדלת האחורית של הגיפ נתלש ממקומו. שניהם העידו שלא ראו את נתבע 1 לפני התרחשות התאונה, אלא רק לאחר שחשו את המכה. עת/1 העיד (עמ' 6): "הייתי בנתיב השמאלי, לקחתי שמאלה לכיוון רהט, והיה לפני אוטו פרטי ואני הייתי אחריו ואז נפתח הרמזור מאדום לירוק (הדגשה שלי) והרכב לפני נסע ואני אחריו ואחרי שהגלגל הקדמי היה על מעבר החציה שמעתי בום בא ממול אוטו ושמעתי בום בצד האחורי הימני באזור הגלגל והבגש...". כמו כן, עת/1 העיד כי היו כלי רכב בודדים מכיוון רהט ומלהבים. עת/2 העיד (עמ' 11): "... עמדנו בצומת להבים רוצים לפנות שמאלה לכיוון רהט, והיה לפנינו רכב פרטי לבן, כשהתחלף הרמזור הוא התחיל לנסוע ואנו אחריו ופתאום כשהקצה הקדמי של הגיפ היה על המעבר חציה שמענו את הבום מאחורה בצד האחורי. ...היה לנו רמזור ירוק שפונים שמאלה מבאר שבע לרהט...". באשר לשאלה שהועלתה בחקירה הנגדית, האם היו כלי רכב מכיוון רהט ולהבים, השיב כי אינו זוכר. עדויותיהם של עת/1 ו-עת/2 אמינות ולא מצאתי בהן פגמים ו/או סתירות מהותיות היורדות לשורשו של עניין. לא נעלם מעיני, שעת/2 לא מסר גרסה במשטרה - לא מיוזמתו וגם לא לבקשת אחיו עת/1. אכן עובדה זו מעלה תמיהה מסויימת, יחד עם זאת אין בה, לכשעצמה, כדי למוטט את גרסת עדי התביעה באשר לנסיבות קרות התאונה. גרסת עדי התביעה נתמכת ומתחזקת בתמונות הנזק, ובחוות דעתו של מר פת, אשר מקובלת על בית המשפט, והנני מוצאת להעדיפה על פני חוות דעתו של בוחן התנועה מטעם הנתבעים מהטעמים כפי שיופרטו להלן: בעדותו חזר מר פת על האמור בחוות דעתו ואישר שמסקנתו לפיה נתבע 1 ביצע מחטף רמזור מבוססת על ההנחה שהיתה פסיחה על גלאים D5 ו- D7 (להלן: "הנחת הפסיחה"), שכן אם לא היתה פסיחה עליהם, לא היה מתקבל ירוק במופע 4 - הרמזור בכיוון נסיעתו של הגי'פ. בהקשר להנחת הפסיחה יש להבהיר כדלקמן: בבית המשפט העיד עת/1, שבזמן ההמתנה ברמזור האדום, לפני שפנה שמאלה, היו רכבים שהמתינו ברמזורים מכיוון רהט (גלאי 5) וגם מכיוון להבים (גלאי 7), (עמ' 9). גרסה זו איננה מתיישבת עם הנחת הפסיחה של מומחה התובעת מר פת, שעליה ביסס את המסקנות בחוות דעתו. מכאן - שלא בכדי, התמקד ב"כ הנתבעים במהלך שמיעת הראיות ובסיכומיו בהנחת הפסיחה של מר פת, אשר בהחלט מחייבת הסבר. ככלל, בעת עריכת חוות הדעת בוחני תנועה עושים שימוש בחומר המשטרתי שנמסר לידיהם ובפרט בהודעותיהם/ גרסאותיהם של הנהגים כפי שנמסרו בחקירה, וכך גם במקרה דנן. פת הסביר בעדותו, שעת/1 לא מסר בהודעתו במשטרה שהיו רכבים שהמתינו במופעים 5 ו-7 (רהט ולהבים), כפי שהעיד בבית המשפט. מר פת הביע תמיהה כיצד עת/1 נזכר בנתון כזה כשלוש שנים לאחר התאונה?! (עמ' 19). הגם, שעת/1 לא עומת בחקירתו עם הסתירה בין גרסתו בבית המשפט לדבריו בהודעתו במשטרה, הנני תמימת דעים עם תמיהתו של בוחן התובעת מר פת, שכן אך טבעי שבסמוך לאחר התאונה עת/1 זכר טוב יותר את פרטי התאונה מאשר בעומדו על דוכן העדים, כשלוש שנים לאחר התאונה. לפיכך, בהקשר זה ראוי לציין כי אחיו עת/2, העיד שאיננו זוכר אם היו רכבים שהמתינו בכיוון רהט ולהבים. לעומת גרסאות עדי התביעה, גרסתו של נתבע 1 באשר לנסיבות קרות התאונה איננה משכנעת, איננה סבירה ואף איננה מתיישבת עם מסקנותיו של בוחן הנתבעים מר ג'ובני. ובמה דברים אמורים: בחקירתו הראשית לשאלה מה קרה ביום התאונה ענה נתבע (עמ' 14): "הייתי בדרך לעבודה מכיוון באר שבע, נסעתי בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים ואז מטרים ספורים מהצומת איך שבאתי להיכנס לצומת הרכב שהיה ממול נכנס לצומת במהירות ואיך שנכנסתי לצומת הבחנתי ברכב ובלמתי". באופן מתמיה, נתבע 1 לא העיד בפתח דבריו באופן ספונטני ומיוזמתו שחצה את הצומת לאור מופע האור הירוק ברמזור ורק בעקבות שאלת בית המשפט ובסיום החקירה הראשית, נאות לציין שבכיוון נסיעתו "היה אור ירוק ברמזור והיו לפני כמה מטרים שני רכבים שעברו כבר באור ירוק. זאת אומרת שהייתי בנסיעה רציפה. נסעתי במהירות 80 קמ"ש" (עמ' 14). פגם מהותי זה בעדות נתבע 1 מטילה ספק גדול במהימנות גרסתו, שהרי טבעי ומצופה הוא, שנתבע 1 יעיד באופן ברור ומפורש כבר בתחילת עדותו שחצה את הצומת לאור מופע האור הירוק ברמזור. כמו כן, העיד נתבע 1 כי היו מלפניו שני כלי רכב ששעברו כבר באור ירוק, וישאל השואל - הכיצד אלה לא ניתקלו בגי'פ? נתבע 1 אישר בעדותו שבלם בלימת חירום, הסיט את ההגה שמאלה ופגע בחלקו האחורי של הגי'פ (עמ' 15). גרסה זו איננה מתיישבת עם דו"ח הבוחן התנועה המשטרתי לפיה לא נמצאו סימני בלימה בנתיב נסיעתו. שהרי, על-פי חוות דעתו של הבוחן המשטרתי נאמר: "בכיוון נסיעת פרטית א' בנתיב הימני מבין שני נתיבים לאותו כיוון נסיעה נמצאו סימני בלימה בסטייה ימינה, איני יכול לשייכם לתאונה". לא זו אף זו, גרסת נתבע 1 לפיה בלם בלימת חירום תוך הסטת הסוזוקי שמאלה איננה מתיישבת עם טענתו באשר למקום בו נעצר עם הרכב לאחר התאונה, אותה סימן על גבי נ/4 בנקודה Y, שהינה הנתיב הנגדי מצד ימין לנתיב נסיעת הסוזוקי. כמו כן, טען כי התאונה התרחשה באמצע הצומת. בחקירה נגדית עומת נתבע 1 עם התמיהות שעלו מגרסתו אולם לא הצליח להתמודד איתן וענה "לא יודע להסביר" (עמ' 17). זאת ועוד, נתבע 1 העיד שראה את הגי'פ רק מטרים ספורים לפני שנכנס לצומת, מבלי שהבחין בו קודם לכן (עמ' 16). הגרסה איננה מתיישבת עם הנתון שאיננו במחלוקת לפיו שדה הראיה של נתבע 1 היה פתוח ל- 150 מטר. כאמור לעיל, גרסת נתבע 1 איננה מתיישבת עם מסקנותיו של בוחן התנועה מטעם הנתבעים, מר ג'ובני. יתרה מכך, נתבע 1 העיד כי נסע בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים (עמ' 14). בשרטוט שערך גו'בני בחוות דעתו מיקם את הסוזוקי בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים הנוסעים "ישר". חרף זאת, גו'בני אישר בעדותו, שלאור הממצאים של המפגש בין שני כלי הרכב, נתבע 1 נסע דווקא בנתיב הימני (עמ' 26). כשמר ג'ובני עומת עם הסתירה ניסה להסביר את כוונותיו של נתבע 1 וטען: "אני מעריך שנהג הסוזוקי כשהוא אמר שהוא נסע בנתיב האמצעי הוא ספר את הנתיב הימני מימינו שהולך ימינה. אין ספק שלפי תיק המשטרה הוא נסע בנתיב הימני". מכל מקום לדעת גו'בני, "זה לא משנה אם נכנס לצומת מהנתיב הימני או מהאמצעי. יש לכך השלכה על המרחק שעבר הג'יפ באזור המגע אבל לא על סבב הרמזור". לדידי, בעת בחינת מוקדי הנזק בשני כל הרכב, בהחלט יש חשיבות לנתיב נסיעת הסוזוקי. כמו כן מר ג'ובני הסתייג מטענת נתבע 1 שהטה את ההגה שמאלה וטען: "לדעתי אולי הוא ניסה להסיט את ההגה שמאלה אבל אם הגלגלים נעולים הוא יכול לסובב עד מחר את ההגה שמאלה אבל הרכב ילך בנתיב הנסיעה שהוא היה" (עמ' 26). בנסיבות העניין, לאור כל אשר הובא בפני לא נתתי כלל אמון בגרסתו של נתבע 1, ולטעמי אין בחוו"ד מטעם הנתבעים כדי לסייע לו. כאן המקום להדגיש - לא נעלמה מעיני העובדה שבחוות דעתו הגיע מר פת למסקנה לפיה נתבע 1 ביצע "מחטף רמזור". יחד עם זאת בבית המשפט הבהיר, שבהחלט ייתכן שנתבע 1 התבלבל בין הרמזורים באומרו: "מופע מספר 2 (שהינו הרמזור לפנייה שמאלה בנתיב נסיעתו של נתבע 1 - הבהרה שלי נ.ב.) הוא שכן של מופע מספר 1 של נהג הסוזוקי. מופע מס' 2 מקבל אור ירוק ביחד עם מופע 4 של נהג הג'יפ. כלומר אם במופע 2 יש ירוק אחד יש אדום ואם נהג הסוזוקי מתבלבל ומציית לו, הוא יתנגש עם מופע 4" (עמ' 17). בעניין זה נתבע 1 לא ידע לומר מה היה מופע האור ברמזור לפניה שמאלה (במופע 2), והדבר מחזק את מסקנתו של מר פת. כך או כך, בין אם מדובר "במחטף רמזור" ובין אם מדובר בהתבלבלות בין רמזורים, בהתחשב באמון שניתן בגרסת עדי התביעה על פני גרסת נתבע 1 ולאחר שמצאתי להעדיף את מסקנותיו של בוחן התנועה מטעם התובעת מר פת על פני מסקנותיו של בוחן התנועה מטעם הנתבעים, הגעתי לכלל מסקנה שהתובעת עמדה בנטל הראיה המוטל על שכמה, ועל פי מאזן ההסתברויות והתשתית הראייתית ניתן לקבוע שנתבע 1 הוא זה שנכנס לצומת לאור מופע האור האדום ברמזור ואילו נהג התובעת חלף בהתאם למופע האור הירוק ברמזור. יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא כי מופע אור ירוק ברזמור אינו מהווה רישיון "ללא תנאי" לכניסה לצומת, ועל אותו נהג לוודא, טרם כניסתו לצומת, כי נהג אחר החוצה את הצומת בכיוון נסיעה אחר, אכן מציית לרמזור האדום הדולק בכיוון נסיעתו, ראו בהקשר זה ע"א 586/84, מקלף נ' זילברברג, פ"ד מג(1) ע' 137. במקרה דנן - עת/1 ביצע את הפניה שמאלה אחרי רכב שעמד מלפניו, ואין מחלוקת שגם שדה הראיה שלו היה פתוח למדי. עת/1 העיד כי לא ראה כלל את רכב הסוזוקי לפני קרות התאונה, אשר הגיע ממולו, מכאן מתבקשת המסקנה שעת/1 יכל לבדוק, להזהר ולהבחין בנתבע 1 אשר הגיע בנסיעה רציפה במהירות של כ-80 קמ"ש. בנסיבות אלה ראוי לייחס לעת/1 אחריות בשיעור של 30%. משקבעתי כי מירב האחריות לתאונה בשיעור 70% מוטלת על הנתבעים ביחד ולחוד, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, וחוות הדעת לא נסתרה. לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו. כמו כן, התובעת שכנגד הציגה חוו"ד שמאית שלא נסתרה. סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל, הנני לפסוק כדלקמן: בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 98,764 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ואגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪. בתביעה שכנגד תשלם הנתבעת שכנגד לתובעת שכנגד סך של 6,467 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת בית משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,300 ₪. כל צד ישא בשכר שנפסק למומחה מטעמו. הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים. משפט תעבורהנסיעה באור אדוםצומת