תביעה כספית בגין חוב נטען של הנתבע לתובעים בסך של 16,789 ₪ נכון ליום 5.9.2010. 1. מקורה של התביעה בבקשה לביצוע שלושה שיקים המשוכים מחשבון בנו של הנתבע וזאת על סך כולל של 13,613 ₪ (קרן), אשר זמן פרעונם בין 27.12.09 ל-8.2.10. בעקבות התנגדות לביצוע השיקים בה נטען כי החוב בגין השיקים נפרע במלואו, הועברה התביעה לדיון בפני בית המשפט וניתנה לתובע 1 (להלן: "התובע") אשר היה באותה עת תובע יחיד בתביעה, אפשרות לתקן את התביעה בדרך של הוספת הנתבע כנתבע נוסף לבנו, וזאת לאור הודעת הנתבע כי הוא החתום על השיקים, בין אם בשמו ובין אם בשם בנו, וכי הוא האחראי כלפי התובע, ככל שתיקבע חבות כלשהי בגינם. 2. בישיבה מקדמית ראשונה שהתקיימה בפני, לאחר שהצדדים הגישו תצהיריהם ומשהתברר כי יש תימוכין חלקיים לטענת הנתבע כי החוב בגין השיקים נפרע על ידו, אפשרתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית משלימים מטעמם, כאשר לתובע ניתנה אפשרות לצרף את מלוא הכרטסת שנוהלה בעסקו ביחס לעסק הנתבע. 3. בעקבות אותה ישיבה, הגיש התובע בקשה להתיר תיקון כתב התביעה פעם נוספת וזאת לצורך תיקון עילת התביעה והסתמכות על כרטסת התובע ולא על השיקים שהיוו את הבסיס לתביעה במקורה. בהתאם להיתר שניתן לתובע, הוגש ביום 28.2.13 כתב תביעה מתוקן בשנית, וזאת כנגד הנתבע בלבד (לאחר שהוסכם על מחיקת התביעה כנגד בנו) כאשר תביעה זו נסמכת כאמור על חוב בכרטסת בסך של 16,789 ₪ (נכון ליום 5.9.10). 4. בכתב הגנה מתוקן חזר וטען הנתבע כי הוא שילם לסוכן את מלוא תמורת הסחורה שקיבל בעסקו בכל זמן נתון, וכי לא נותר לו כל חוב כלפי התובע. הנתבע העלה בכתב הגנתו טענה בדבר העדר יריבות בינו לבין התובע שכן, לטענתו העסקאות שביצע, בוצעו בינו לבין חברת ממתקי הצפון בע"מ, שהינה אישיות משפטית נפרדת ואין די בטענה כי חברה זו המחתה זכויותיה לתובע, על מנת להקים לו עילת תביעה. 5. בעקבות טענה זו ובקשה למחיקה על הסף שהגיש הנתבע מספר ימים לפני המועד הנוסף שנקבע לשמיעת ראיות הצדדים, העלה ב"כ התובע, בפתח הדיון, בקשה לתיקון נוסף של כתב התביעה, בדרך של צירוף החברה כתובעת נוספת. על אף שהנתבע עמד על פסיקת הוצאותיו בגין בקשה זו, ככל שבית המשפט יעתר לה, הרי שנוכח העובדה כי עד מרכזי ורלוונטי שהנתבע דווקא ביקש את זימונו לא התייצב לדיון, נעתרתי לבקשת התובע, הוריתי על תיקון התביעה פעם נוספת ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן, ואף נתתי לנתבע ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית משלימים בעקבות תיקון התביעה ושינוי עילת התביעה מתביעה שטרית לתביעה כספית על סמך כרטסת, וזאת מבלי לפסוק הוצאות. 6. ביום 2.7.13 נשמעו לבסוף חקירות העדים בתיק כאשר לישיבה זו התייצב העד עדי אסרף אשר זומן בהתאם לבקשת הנתבע, ואשר שימש כסוכן של התובעים במועדים הרלוונטים לתביעה זו. זימונו של העד (להלן: "הסוכן") נעשה בעיקר נוכח טענת הנתבע בתצהיר העדות הראשית המקורי שהגיש, כי ביום 22.3.10 הביא הסוכן לעסקו של הנתבע סחורה שהוזמנה על ידו בסך של 9,617 ₪ וכי באותו מועד אישר הסוכן קבלת תשלום עבור יתרת החוב בגין השיקים נשוא התביעה במקורה, וכן שולמה לו במזומן תמורת הסחורה הכלולה באותה חשבונית בסך של 9,617 ₪ (להלן: "חשבונית 1295"), תוך התחייבות הסוכן להשיב לנתבע את השיקים. להוכחת טענתו זו, הסתמך הנתבע על רישום בכתב יד שנרשם בתחתית חשבונית 1295, שלטענתו נעשה על ידו ונחתם על ידי הסוכן, ועל גביה אישר הסוכן את קבלת תמורת הסחורה במזומן בנוסף לתשלום עבור החוב עפ"י השיקים (נספח לתצהיר הנתבע מיום 22.1.12). יצויין כי טענתו של הנתבע, לאורך כל ההליך היתה, כי לאחר שחזרו השיקים נשוא התביעה במקורה, סרבו התובעים לספק לו סחורה במשך מספר חודשים עד אשר פרע את החוב בגין השיקים במלואו. לאחר מכן, החל מיום 22.3.10 ואילך, סופקה לו סחורה אך ורק כנגד תשלום במקום במזומן או בשיק, כך שלא יכולה היתה להיווצר יתרת חוב כלשהי בכרטסת, משלא נטען כי שיקים שלו לא כובדו לאחר אותו מועד. 7. לטענת הנתבע, עדותו של הסוכן בפני בית המשפט, על אף שהכחיש את חתימתו על הכיתוב בתחתית חשבונית 1295 כך שעמדה בניגוד לגרסת הנתבע בענין זה, הרי שתמכה בטענתו הבסיסית כי לאחר ארוע אי פירעון השיקים, לא סיפק הסוכן לנתבע סחורה מבלי שתמורתה תשולם במקום, ובכך נסתרה טענת התובעים כי הנתבע חייב להם סכום כלשהו. הנתבע הדגיש כי התובע בחקירתו לא יכול היה לתת הסברים משכנעים ביחס לאופן ניהול הכרטסת על ידו ובעיקר לעובדה כי בחודש 3/2010 העביר את ניהול עסקו מכרטסת שנוהלה על שמו כעוסק מורשה לכרטסת החברה. הנתבע בסיכומיו חזר והדגיש את העובדה שהתובע בחר בתחילה לתבוע על פי שיקים, כאשר בסופו של יום התברר כי גרסת הנתבע לגביהם נכונה דהיינו, שהחוב בגין אותם שיקים סולק. לטענת הנתבע התובע לא נתן הסבר מספק הכיצד מחודש 3/2010 ו- 4/2010 (מועד היווצרות החוב בכרטסת בהתאם לחשבוניות 1295, 1570, 1571) ובמשך 7 חודשים, המשיכו התובעים לספק לו סחורה מבלי שהועלתה כלפיו דרישה כלשהי לתשלום החוב או טענה בדבר קיום החוב, וזאת כאמור מקום בו, על פי עדות הסוכן, פעלו התובעים אל מול הנתבע על בסיס תשלום כנגד אספקת כל סחורה. לטענת הנתבע, עדותו של התובע כי הסכים למתן אשראי לנתבע על אף שאשראי כזה כלל לא התבקש, אינה סבירה ובוודאי שאין לתת בה אמון, נוכח עדות הסוכן. התובע לא המציא כל מסמך המעיד על רישומים שערך או על מתן האשראי או לחלופין על כך שבמהלך אותה תקופה, ניתנה הוראה לסוכן לגבות את החוב, מקום בו התובע עצמו העיד כי נעשה מעקב חודשי על חיובי הלקוחות. 8. צודק התובע בטענתו כי מדובר בתיק בו מתקיים מצב של "הודאה והדחה" ולפיכך גם הוריתי על היפוך סדר הבאת הראיות, שכן הנתבע מודה בקבלת מלוא הסחורה הנכללת בכרטסת, ובאופן ספציפי בחשבוניות 1295, 1570, 1571 (להלן: "החשבוניות שבמחלוקת"), אלא שהוא טוען כי פרע את מלוא החשבוניות, לרבות החשבוניות שבמחלוקת, ומקור החוב באי רישום תקבול בכרטסת התובעים. צודק גם התובע בטענתו בסיכומיו, כי לא ניתן לבסס ממצא על עדות הנתבע בלבד, שכן ברור שמדובר בנתבע שגירסתו המקורית והעיקרית (בשלב הראשון של ההליך) כי הסוכן חתם על הרישום בחשבונית 1295 הופרכה על ידי עדות הסוכן עצמו. יצויין כי בעקבות התיצבות העד שינה לפתע הנתבע טעמו, והחל לטעון כי החתימה על חשבונית 1295 היא של הסוכן "או מי מטעמו", טענה העומדת בסתירה הן לעובדה שהחתימה על החשבונית נחזית להיות של "עדי" (כשם הסוכן) והן מגירסת הנתבע עד לאותו מועד. יתירה מכך, מדובר בנתבע אשר ביסס הגנתו על כך שעילת התביעה המקורית של התובע התגלתה כלא נכונה, שכן השיקים אכן נפרעו כטענת הנתבע, אולם למרות זאת, ולמרות שנותר חוב בכרטסת, לא הצליח לשכנעני בכך שמלוא חובו לתובעים נפרע, והנטל, כאמור לעיל, מוטל לפתחו. 9. בחינת עדותו של הסוכן מעלה כי עדות זו, מצד אחד תומכת חלקית בגרסת הנתבע, אולם מצד שני, איננה מאשרת באופן מלא את גירסתו. הסוכן אישר, מספר פעמים (לשאלות שונות של הנתבע) כי לאחר אירוע השיקים שלא כובדו, ובמשך תקופה עד לפרעונם, לא סופקה לנתבע סחורה נוספת, וכי בעקבות אירוע השיקים לא סופקה לו עוד סחורה מבלי ששולם עבורה, במזומן או בשיק. אמנם הסוכן אינו מי שהביא בעצמו את הסחורה לנתבע, אלא היה נהג מטעם התובעים, אולם לטענתו, לא היה אישור לנהג לספק סחורה מבלי לקבל תשלום. הסוכן גם אישר כי למיטב זכרונו לאחר ארוע השיקים החוזרים, לא היה לנתבע חוב כלפי התובע. אלא שהסוכן גם הוסיף, כי הנהג צריך היה להוציא קבלה בעבור כל תשלום ששולם לידיו, או לחלופין לרשום זאת על גבי החשבונית ולחתום עליה, וכי כך גם הוא נהג בעת שקיבל תשלום מאת כל לקוח, לרבות הנתבע, דהיינו שבהעדר חתימה על החשבונית לא ניתן לראות בה מסמך המיעד על קבלת תשלום, כטענת הנתבע. 10. על אף שהתרשמתי מכנות עדותו של הסוכן, הרי שניכר היה, כטענת ב"כ התובע, כי הלה מנסה "ללכת בין הטיפות", כאשר מצד אחד אינו מאשר את גירסת הנתבע המקורית לפיה הסוכן קיבל לידיו את מלוא התשלום עבור השיקים וכן עבור חשבונית 1295 ואינו מאשר את חתימתו על החשבונית, אך מנגד, הוא מאשר את גירסת הנתבע כי לאחר אירוע השיקים, לא סופקה לו סחורה ללא תשלום. הסוכן, בהגינותו, ציין כי אינו יכול להסביר את הרישום בכרטסת או בחשבוניות עצמן, שכן אין מדובר במסמכים שהוא ערך אלא שאלו נערכו על ידי הנהלת החשבונות של התובעים. יחד עם זאת, יש בסיס לטענת ב"כ התובע, כי הסוכן בעדותו צריך היה לתמוך בטענת הנתבע כי קיבל תשלום בעבור כל סחורה שסופקה לאחר אירוע השיקים, וזאת מאחר וכל גירסה אחרת היתה חושפת את הסוכן עצמו לטענות מצד התובע, שכן פעולה בדרך אחרת (כפי שלטענת התובע ככל הנראה התרחשה) היתה בניגוד לנהלי התובעים. לאור זאת מצאתי לבחון בזהירות את עדות הסוכן, ומקום בו הוא ציין שאינו זוכר קיומו של חוב של הנתבע, אינני מוצאת בכך ראיה לסתור את העולה מכרטסת התובעים. 11. אינני מוצאת כל בסיס לטענות הנתבע כי אין אפשרות להסתמך על הכרטסת שהציגו התובעים להוכחת תביעתם. הסברי התובע למעבר בין כרטסת המנוהלת תחת שם העוסק המורשה לכרטסת המנוהלת תחת התובעת 2 החל מחודש 1/2010 היו סבירים, וגם אם היתה תקופת חפיפה קצרה בין מועד תחילת ניהול העסק תחת התובעת 2 לבין מועד ניהול הכרטסת תחת עוסק מורשה של התובע, אין בכך להצביע על חוסר תקינות של ניהול הכרטסת. התובע הסביר את העברת החוב בין הכרטסות, ואישר את טענת הנתבע כי בתקופה שלאחר אירוע השיקים, לא סופקה לו סחורה עד שפרע את החוב בגין השיקים. התובע הסביר כי הגשת התביעה במקור בגין השיקים מקורה בטעות, אשר לאחר בדיקת טענות הנתבע בהקשר לשיקים, הוברר כי אכן השיקים נפרעו, אולם מנגד, נותר חוב בכרטסת. אמנם נכון כי התובע לא הציג רישום בדבר מתן אשראי לנתבע, גם לא רישום פנימי, ואף לא הוצגו דו"חות תקופתיים כלשהם מהם עולה כי התובעים קיימו מעקב אחר קיומו של חוב (כנגד אשראי קצר מועד לכאורה), אולם הכרטסת, בצירוף החשבוניות, משקפים קיומו של חוב כזה, אשר הצטבר כתוצאה מאי פרעון מלא של החשבוניות שבמחלוקת. 12. לאחר עיון במלוא טענות הצדדים, ולאור עדויות התובע והסוכן כי באם בוצע תשלום לנהג הדבר צריך היה להירשם על ידו על גבי החשבונית (או בהוצאת קבלה כעדות הסוכן), אני סבורה כאמור לעיל, כי הנתבע לא עמד בנטל לסתור את הרישום בכרטסת, המבוסס על החשבוניות שהוציאו התובעים לנתבע. גם באם נכונה טענת הנתבע כי לא הומצאו לו אף פעם קבלות בגין התשלומים שביצע, הרי שכאמור לעיל, בהעדר קבלות ובהעדר ראיה לתשלום ספציפי שבוצע שאינו רשום בכרטסת (בניגוד לאפשרותו להצביע על התשלומים בגין השיקים....), נותרנו עם סחורה שסופקה מבלי שהוכח תשלום כנגדה. ההסבר הסביר יותר לקיומו של החוב, אל מול עדותו של הסוכן בדבר אספקה אך ורק כנגד תשלום לאחר אירוע השיקים, הינו כי מאחר ומדובר באספקת סחורה במקביל לפרעון החוב בגין השיקים (אשר שולם במהלך חודש 3/10), טרם הקפיד הסוכן ו/או הנהג על קיום הנוהל של אספקה כנגד תשלום, ובעת ביצוע האספקות הראשונות מופיעות בחשבוניות שבמחלוקת, אלו סופקו מבלי ששולם תשלום מלא כנגדן. לסיכום: בשקילת מלוא הראיות שבפני, אינני מוצאת שהנתבע הביא ראיות מספקות לסתור את העולה מכרטסת התובעים, אשר הרישום בה הוכח כדבעי על ידי התובעים. משכך, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים, באמצעות ב"כ, את הסך של 16,789 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.9.10 ועד היום. בנוסף יישא הנתבע בהוצאות התובעים בגין אגרת משפט ששולמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלום כל חלק ממנה ועד היום, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪, סכום אשר נפסק במתינות נוכח תיקוני התביעה החוזרים ונישנים אשר אין ספק כי גרמו לנתבע הוצאות. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בהתחשב בכך שמדובר בתובעים שונים, בנתבע שונה ובחוב שמקורו אינו שטרי, על התובע לסגור את תיק ההוצל"פ שנפתח בגין השיקים ובמידת הצורך לפעול לגביית פסק הדין בתיק הוצל"פ חדש. לתשומת המזכירות כי הנתבע אינו מיוצג ואת פסק הדין יש להמציא לכתובתו כמופיע בכתב ההגנה לתביעה המתוקנת. מיסיםהנהלת חשבונותכרטסתחוב