לטענת התובעת, הוזמנה ממנה העבודה לשני צידי אי התנועה והיא אף ייבאה את החלקים הנדרשים לצורך כך. לשיטתה, מרבית עבודות התשתית כבר הוכנו, חומר הגלם מונח במחסניה, ונדרש לה פרק זמן קצר להשלים את העבודה על פי ההזמנה. לטענתה, יש לחייב את הנתבעת בסכום זהה לסכום ששולם לה עבור המקטע המזרחי. לטענת הנתבעת, הוזמנה העבודה לחלק המזרחי בלבד, ומשאזל התקציב לאחר ביצוע הזמנה זו, אין היא חייבת במלוא ההזמנה ו/או תשלום התמורה עבור החלק הנוסף, שלא הוזמן ולא הותקן. 3. טענות הצדדים בהרחבה התובעת מתבססת על פרוטוקול ישיבה מיום 15.12.09 (ת/1- "סיכום הפגישה") אשר נערך ע"י מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת. לשיטתה, הוסכם שם כי העבודה תבוצע בשלבים, שכן מדובר בסגירת הכביש במהלך העבודות, ובתיאום עם גורמים שונים, כגון משטרת ישראל, אולם מעולם לא הוסכם כי לאחר התקנת החלק האחד תיבחן כדאיותה של התקנת החלק האחר ו/או היתכנות הבצוע לפי משאביה הכלכליים של הנתבעת. לטענתה, ההיתר שניתן ע"י משטרת ישראל, הרשיון לבצוע העבודות שניתן ע"י עיריית תל אביב, ואף מכתבו של בני פרישר, יועץ התנועה והתחבורה, מתייחסים כולם לעבודות בשני צידי אי ההפרדה. 4. זאת ועוד, לשיטת התובעת, גם העובדה כי עבודות ההתקנה כבר החלו בצד המערבי של הכביש מלמדת כי ההזמנה ניתנה לגבי שני צדדיו. לטענתה, היתה ההזמנה מיועדת למעקות בשני צידי אי התנועה, ואולם כאשר הסתיים התקציב להמשך ביצוע העבודות- הופסקה העבודה. לשיטתה, קיומו או חסרונו של תקציב מספיק איננו מעניינה של התובעת, אשר עמדה בתנאי החוזה. 5. הואיל ונטענה טענת קיזוז כנגד התובעת, בגין נזקים שגרמה, לכאורה במהלך העבודות, השיבה האחרונה כי התשלום ששולם באמצעותה עבור גינון, לא היה תשלום בגין נזקים, אלא עבור עבודות שבוצעו בפועל. 6. התובעת טוענת כי משהפרה הנתבעת את החוזה ביניהן, יש לחייבה על פי הרווח שנמנע ממנה (פיצויי קיום) בניכוי עלויות שעוד נותרו, על פי חוות דעת המומחה מטעמה. 7. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת כי הזמנת העבודה התכוונה וניתנה למעקות בצד אחד בלבד. לגרסתה, החל מהישיבה הראשונה בה נפגשו הצדדים, הוסכם כי תבוצע התקנה בצד אחד בלבד, ולאחר ההתקנה יבחנו תוצאותיה, ובהתאם להן יוחלט האם להציב מעקות גם בצד המערבי של הכביש. עוד טענה הנתבעת כי המחיר שסוכם עם התובעת אפשר מלכתחילה התקנה בצד אחד בלבד, וכי הודע לה כי במידה ויתקבל מימון נוסף, יוצבו המעקות גם בצד הנוסף. לשיטתה, הסתמכה התובעת על אמונתה כי בסופו של דבר תורחב ההזמנה, ומשום כך הזמינה מחו"ל מעקות בכמות המספקת לשני הצדדים. 8. לגרסתה, משהודיע לה מנהל התובעת, לאחר סיום ההתקנה בצד אחד, כי הזמין את המעקות בכמות כפולה, בניסיון להקל על התובעת מחד גיסא, ולהקל על המשך ההתקנה, אם ימצא לה מימון בשלב מאוחר יותר, מאידך גיסא, סוכם כי התובעת תבצע עבודה נוספת- התקנת יסודות בצד המערבי וכן הועברה לאמצע אי התנועה צנרת ההשקיה שהיתה מצויה קודם לכן בצד המערבי. לטענת הנתבעת, הודיעה באותה הזדמנות למנהל התובעת כי מעבר לכך לא תוכל לסייע לה ולצמצם את נזקיה, עד אשר ימצא תקציב להמשך העבודות. במקביל, המליצה הנתבעת על התובעת כמי שתבצע את עבודות התחזוקה של המעקות שהותקנו, בפני עיריית תל אביב, על מת שתזכה בהכנסה שוטפת. 9. לשיטת הנתבעת, סיכום הפגישה עליו מתבססת התובעת איננו הזמנת עבודה אלא החלטה עקרונית. הנתבעת מודה כי החלטה עקרונית זו התייחסה להתקנת המעקות בשני צידי האי המפריד בדרך נמיר, על מנת שיבלמו כלי רכב העולים על האי, אך לגרסתה לא הייתה זו החלטה לביצוע, הניתנת עפ"י התקציב המוקצה ע"י עיריית תל אביב לצורך הפרויקט. לטענתה הובהר לתובעת במפורש מהו גודל התקציב העומד לרשות הנתבעת, וממנו ניתן היה ללמוד כי אין בו די ל-4 ק"מ של מעקות, בסכום של 450 ₪ למ'. 10. עוד טענה הנתבעת כי מנהל התובעת, הקשור עימה בקשרי עבודה מזה מספר שנים, יודע היטב את אילוציה הכספיים ומודע לכך שאין היא רשאית לבצע הזמנת עבודה שאין מאחוריה תקצוב. 11. משקלן של העדויות, היכרות התובעת את אילוצי הנתבעת והעדר מסמכים, תומכים, לשיטת הנתבעת כי מלכתחילה לא הוזמנה העבודה לשני צידי הכביש. הנתבעת חולקת על הסכום הנתבע. לטענתה, טרם בוצעה מרבית העבודה בחלק המערבי, ואין להסתמך על חוות הדעת מטעם התובעת, שנותנה, שאיננו מומחה בתחום, נשען על דברי מנהל התובעת. עוד טענה הנתבעת לקיזוז של 115,884 ₪ בגין נזקים. 12. דיון הצדדים מסכימים שניהם כי בהעדר הסכם כתוב ביניהם, יש ללמוד על אומד דעתם, עובר להתקשרות, מראיות חיצוניות. השאלה העומדת להכרעה- האם הזמינה הנתבעת התקנת מעקות בטיחות בשני צידי אי התנועה המפריד, שאז הפסקת העבודה עלולה להיחשב כהפרת הסכם ותגרור פיצויי הפרה, או שמלכתחילה הובהר לתובעת כי ההזמנה מוגבלת לשני ק"מ ולצידו המזרחי של הכביש בלבד- שאז תשא התובעת בהוצאות הנוספות שהיו לה בגין החלק המערבי ולא תזכה ברווחים בגינו. 13. הזכות לפטור ממכרז, שהתובעת נהנתה ממנו, איננה פוטרת מניהול העבודה בדרך תקין ועל פי הנהלים. הפלוגתא דכאן לא היתה באה אל העולם לו נהגה הנתבעת כפי שראוי היה לה, כגוף הניזון מכספי הציבור (עיריות ומשרד התחבורה)), עורכת הזמנת עבודה מסודרת, מפרטי עבודה, מוציאה צווים על פי הנוהל וכיוצ"ב. 14. ביום 15.12.09 התקיימה פגישה במשרדי הנתבעת בהשתתפות מר מאור מנהל התובעת, נציגי הנתבעת ויועצי תנועה ובטיחות מטעם עיריית תל אביב. קדמו לה, כנראה, טלפונים וכתובות- שלא הוצגו לפני. סיכום הפגישה הינו המסמך שעליו מתבססת התובעת כמסמך ההזמנה וההתקשרות. סיכום הפגישה קצר. בשבעת סעיפיו הראשונים מוגדרת העבודה כ"בצוע מעקה הכבלים בדרך נמיר", הוסברה חשיבותה וחשיבות התיאום עם כל הגורמים כגון משטרה, תעול ביוב והצורך לקבל אישור על כך. כן ניתנו הנחיות מפורטת לביצוע. 15. המעקות בהן מדובר הינן מסוג מיוחד "סלחני" כלפי הפוגעים בו, שאינו מסתיר את הגינון באי התנועה אשר מצידיו הוא מותקן. באשר למחיר, הואיל וסוג זה של המעקות, לא היה מוכר ולא הופיע במפרטי מחירים מאחרים, סוכם על "שווה ערך למעקה OBB" שמחירו היה מצוין במכרז והוא מצוי ברמת המחירים הגבוהים ביותר למעקות. בסעיף 8 לסיכום נכתב: "השלב הראשון: התקנת גדר במסלול המזרחי מקק"ל ועד גלילות ובשלב השני; המסלול המערבי מגלילות ועד קק"ל." לטעמי, ניסוח זה איננו מעיד על הזמנה חלקית או מותנית אלא להיפך- שההזמנה מושלמת, והבצוע- מחולק לשלבים, עקב הצורך בסגירת הכביש ובתיאום עם גורמים נוספים. 16. תצהירי מר נצר, מנהל פרויקט חיצוני מטעם הנתבעת, ומר שושני, שהיה מנהל פרויקט התקנת המעקות נקטו בלשון זהה: "כבר בישיבה הראשונה שנערכה בעניין זה ביום 15.12.09 (ר' פרוטוקול נספח 1 לתצהירו של מר יוסי מאור מטעם התובעת), הובהר למר מאור כי תחילה תבוצע הצבת מעקות בצד המזרחי בלבד של דרך נמיר, ורק לאחר שתסתיים הצבת המעקות בצד המזרחי, ייבחנו תוצאות הצבת המעקות ויוחלט האם להציב מעקות גם בצד המערבי." 17. לעניין זה, נשאל מנהל התובעת: "ש. אני טוען שזה לא ברמה של הסכם, חוזה. אומרים לך 'אתה עושה את השלב הראשון, אתה מפסיק כי מדובר במעקה חדשני שטרם הותקן כמותו בתחומי העיר ת"א או בארץ ישראל, מבצעים את הבדיקות לעניין הזה' ובכך מסתיימת ההזמנה הראשונה. אם לאחר בצוע כל הבדיקות מגיעים למסקנה שרוצים לעבור לצד השני, אז אותה פרוצדורה שאתה טוען לה תתקיים גם בצד השני- או שלא? ת. זה להטוטי מילים, הפרוצדורה היא שמעקה נבדק ומאושר ע"י הוועדה הבינמשרדית של משרד התחבורה לפני ההתקנה. המעקה נבדק ע"פי התקינה האירופאית ואושר ובתור שכזה הוא קיבל אישור להיות מותקן בארץ, ואני לא מכיר פרוצדורה שלאחר ההתקנה- מאשרים." לטובתה של הנתבעת ולטובת העניין אניח, כי אין היא נוקטת בדרך שהוצעה על ידה, וכי פעולותיה מתבצעות לאחר תכנון ובדיקה, ואין בוחנים את טיב המעקה בדיעבד, לאחר שהותקן אלא מלכתחילה, קודם שהוזמן. 18. לעניין סעיף זה נשאל אף מר אלי נקר ששימש כמנהל הבצוע מטעם הנתבעת: "ש. היכן כתוב שהשלב השני יתבצע כאשר יתקבל תקציב? ת. לא כתוב שלא. ש. השלב השני לא היה על הפרק ולא היה מתוקצב? ת. חד משמעית נכון. ש. למה להזכיר אותו בפרוטוקול? ת.שאם עיריית תל אביב היתה דורשת לבצע את הצד השני, זה היה יכול להתבצע שנה אח"כ" (עמ' 29 לפרוטוקול, שורה 26). 19. אותו עד סיפר כי ההחלטה להתקנת צד אחד נערכה לאחר סיור מוקדם, בו השתתפו הגורמים המעורבים, אך התובעת לא נטלה בו חלק. הואיל וכך, נשאל מר נקר מהיכן אמורה הייתה התובעת לדעת כי העבודה מתייחסת לצד אחד בלבד והשיב: "מתוך ההתנהלות של העבודה". ...."אני לא יודע מאיפה הקבלן הסיק שצד שני יבוצע במסגרת אותה עבודה. אני מניח שכאשר יצאו עם הקבלן, הוגדר צד אחד בלבד. מתוך אופי העבודה שהתבצעה באי התנועה, עם כל העבודה המורכבת בהעתקת תשתיות הגינון, הם בוצעו רק בצד המזרחי, בעוד שאם הפרויקט היה מוגדר מראש לשני הצדדים, באותה מסגרת של העבודה במדשאה היו מפנים את הצנרת מהצד המערבי. מכיון שזה לא נעשה כך, באותה נשימה אפשר להסיק מכך שההתמקדות בצד המזרחי, היתה בגלל הגדרת הפרויקט בצד המזרחי." 20. על פי גרסה זו, ההזמנה אמורה היתה להיות לחלק המזרחי בלבד. גם מר נצר, מנהל פרויקט חיצוני מטעם הנתבעת אישר לכאורה בתצהירו כי הנתבעת לא קיבלה תקציב לחלק המערבי ואף לא התכוונה, ביום סיכום הפגישה לבצעו- אלא בכפוף לבדיקה ואישור מאוחרים יותר. גרסה זו אינה מתיישבת עם עדותו של מר נצר בחקירתו (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 29): "ש. כלומר התקציב היה אמור להספיק ל-4 ק"מ? ת. כן. ... ש. אתה עושה אומדן לעלות עבודה בספטמבר 09, אתה נפגש עם הקבלן בדצמבר09. מפנה לס' 8 לתצהירך. איך יכול להיות שכבר באותה ישיבה שבה מוזמנת העבודה אתה יודע שהתקציב לא מספיק? ת. את האומדן עשינו לפני שהתחלנו את העבודה וקיבלנו הצעה מהקבלן שהוא קבלן של נתיבי איילון. המעקה שנבחר זה סוג מעקה מיוחד שלא נמצא בחוזה שלו עם הנתבעת. תהליך סגירת המחיר איתו היה לאחר שבסעיף 5 רואים שסוכם לשלם עבור סוג מעקה מיוחד ועם כל מיני עלויות נוספות של משטרה, כך נוצר שהמחיר- עלות בפועל, היה יותר גבוה מהאומדן המקורי." 21. מר שושני מטעם הנתבעת אישר אף הוא כי האחרונה שגתה באומדנה: "מי שהכין את האומדן היה מר נצר, הוא ערך אותו לפי סכום לא ריאלי. כאשר אושר סוג המעקה, היועץ של הנתבעת קבע שזה יהיה שווה ערך למעקה מסוג OBB שזה ₪ למטר אורך. אני לא ערכתי אומדן". (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה30). 22. משנשללה הגרסה כי המשך ההזמנה היה כפוף לבדיקת העבודה שבוצעה, מסקנתי הינה כי הנתבעת תכננה את העבודות משני צדי אי ההפרדה, ומסיבות שאינן קשורות בתובעת, לא הספיק לה התקציב לכך. השאלה- האם עקב החריגה מהמסגרת התקציבית, הודיעה לתובעת מלכתחילה כי המשך ההזמנה תלוי בתוספת תקציב. 23. לעניין זה הצהירו עדי הנתבעת : "כן הובהר למר מאור כי נתקבל מימון שיספיק להצבת המעקות צד המזרחי, ולאחר מכן, אם יוחלט על כך ובמידה ויתקבל מימון נוסף, ישקלו הנתבעת ועיריית תל אביב הצבת מעקות בצד המערבי." 23. ניצבות לפני שתי גרסאות, זו של התובעת שמנהלה הכחיש שהובהר לו שהמימון יספיק להצבת מעקות לצד המזרחי בלבד, ומנגד עדות מר נצר לעניין זה: "מר מאור אמר שממילא הוא מייבא, ולכן הוא מייבא את כל הכמות. העלויות הן זהות כאשר מייבאים 2 ק"מ או 4ק"מ, והוא אמר שהוא לוקח סיכון שהאישור לתקציב יגיע." 24. חרף עדויות עדי הנתבעת, לא שוכנעתי כי התובעת הוזהרה ע"י נציגי הנתבעת כי העבודה מוגבלת וכי היא שמה כספה על קרן הצבי אם תזמין את מלוא כמות הסחורה הנדרשת להתקנה. נראה כי חילוקי הדעות בין הצדדים נובעים מכך שדברים שהתנהלו אצל הנתבעת והיו ידועים לה, לא הועברו בזמן אמת לתובעת. כך למשל, לא הוכח כי התובעת הייתה מודעת, בעת ההזמנה, לגובה התקציב העומד לרשות הנתבעת ואיזה חלק ממנו נועד לה. כתבתי לעיל, כי במצב דברים רגיל, של הזמנת עבודה, מפרטים מדויקים, והוצאת צו התחלת עבודה כסדרו, היה נמנע חוסר ההבנה הזה. 25. על פי תחזיותיה המוקדמות של הנתבעת, אמורה היתה לשלם 350 ₪ עבור כל מ' של מעקה. לשיטתה, מעת שהסכימה לשלם לנתבעת סכום גבוה יותר, לא יכולה היתה לעמוד בתקציב. מובטחני כי לו היו דברים אלו ידועים לתובעת, לא הייתה מזמינה את כל כמות המעקות, או לחלופין הייתה בוחרת להוזיל את הצעתה על מנת שתעמוד בתנאי ההזמנה כולה. 26. היתר העבודה שניתן ע"י אגף התנועה ואף הרישיון לעבודות התשתית התייחסו שניהם לשני מסלולי הנסיעה בכביש. לעניין זה השיב מר נקר כי הם ניתנו בדרך זו לבקשת התובעת, שביקשה לסגור גם את המסלול השמאלי לנסיעה, לצורך פריקת המעקות. לטעמי, לא ניתן להסיק משני מסמכים אלה, שבעיקר מתווים את זמן סגירת הכביש לבצוע העבודה בצד אחד, על קיומה של הסכמה לשני צידי הכביש או על אי קיומה. 27. העובדה שהנתבעת הסכימה להשתמש ביתרת התקציב והיתירה לתובעת להתחיל בעבודות החפירה וההכנה של הצד המערבי איננה מלמדת דווקא על כך שההזמנה בוצעה לשני חלקי אי ההפרדה, כפי שטוענת התובעת, אך היא יכולה לתמוך במסקנתי, כי הנתבעת קיוותה לקבל תקציב נוסף להשלמת העבודה, וכי ההמשך לא הותנה בשום שלב בבדיקה מחודשת של טיב המעקות והתאמתן לציפיות. 28. מכל האמור לעיל הנני קובעת כי הנתבעת הזמינה אצל התובעת עבודה הכוללת את התקנת מעקות הבטיחות בשני הצדדים. בהפסיקה את העבודה, הפרה הנתבעת את ההסכם אותו כרתה עם התובעת. 29. הפיצוי לטענת התובעת, הינה זכאית לפיצויי קיום, אותו סכום שנמנע ממנה, אלמלא ההפרה. פיצויי הקיום ניתנים מכוח ס' 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה)תשל"א-1970 לפיו "הנפגע זכאי לפיצוים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה." "מקובל לומר כי מטרת הפיצויים בדיני חוזים היא להעמיד את הנפגע באותו מקום שהיה עומד בו אילו קוים החוזה כהלכתו ("אינטרס הקיום" או "אינטרס הציפייה" הexpectation INTEREST- )..אינטרס הקיום כמו צופה פני עתיד ואילו אינטרס ההסתמכות כמו צופה פני עבר." (ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נגד עיריית נתניה, פורסם במאגרים המשפטיים). 30. התובעת טענה כי כבר ביצעה את החלק הארי של עבודות ההכנה לצד המערבי, וכי העלויות שנותרו לה להוציא בטלות בששים אל מול אלו שכבר הוציאה, והרווחים שנמנעו ממנה. לשיטתה, הואיל ושני חלקי ההתקנה זהים, יש להתבסס על המחצית שנבחנה ע"י הנתבעת, אושרה ואף שולמה, ולהקיש ממנה את סכום המחצית האחרת. לשיטתה, מסכום זה יש לנכות את הסכום שכבר קיבלה ואת העלויות שנקבעו ע"י המומחה מטעמה. הסכום הנותר- 830,536 ₪ (כולל מע"מ), הינו, לטענת התובעת- יתרת חובה של הנתבעת כלפיה. 31. כאמור, חלקה הנתבעת על התחייבותה והזמנתה לכלל העבודה. בפרק המוקדש לסכום התביעה טענה כי המומחה מטעם התובעת איננו בקיא בתחום שווי עבודות קבלן אלא בתחום הבטיחות. 32. תחום התמחותו של המומחה, מר נמרי, הינו, אמנם רכב ובטיחות בדרכים, אולם חוות דעתו איננה מצריכה מומחיות מיוחדת. לצורך חוות הדעת, מדד את המרחק שנותר ללא מעקה בטיחות וללא יסודות (540 מ'), חישב את כמויות העמודים הנדרשות לצורך כך, והעמיד את העלויות על פי אישורו של מר שושני מטעם הנתבעת. מסקנתו- שנדרשות עוד 180 יחידות שעלות התקנתן הינה 36,540 ₪. לסכום זה הוסיף את עלויות ימי העבודה, צוות העובדים והאבטחה יחדות ביסוס הקצה, ובסה"כ 70,226 ₪ כולל מע"מ. הנני מקבלת את הסכום שנקבע בחוות הדעת כסכום העלויות לניכוי. 33. עוד טענה הנתבעת כי התובעת גרמה, במהלך העבודה, לנזק בסכום של 115,884 ₪: "הקבלן ביצע פגיעות במערכת ההשקיה, תוך כדי העבודה, עיריית תל אביב באו ורצו להרחיב את היריעה ורצו עבודות מעבר, כמו שאתה מקבל משהו מתוקן ולא משהו חדש, ועבודות התיקון היה אחד הצדדים של ללכת לקראת הקבלן. חלק מהנזקים אפשר היה לזקוף לחובתו וחלק היו בלתי צפויים, ולכן, כדי שהקבלן לא ינזק, החלטנו לשלם את עבודת הגינון דרך הקבלן, וזה שולם דרכו, וגם מתוך כונה לחסוך בהוצאות נוספות. ש. טענת הקיזוז מופרכת? ת. באופן עקרוני, כל נזק שהקבלן גורם תוך כדי עבודה, צריך לחול עליו, הוא יכול לטעון לגבי חלק מהם שהם בלתי צפויות וזה עניין של שיקול דעת." (עמ' 33 לפרוטוקול). הואיל והתשלום לעבודות הגינון כללו תיקון, החל על התובעת, והעתקה- שאיננה חלה עליה, הנני מעמידה את סעיף הקיזוז על 70,000 ₪. 34. בסעיף 26 לתצהיר התובעת נכתב: "להסרת ספק, התובעת תהיה מוכנה בכל מועד להשלים את ביצוע עבודת התקנת המעקה בצד המערבי של דרך נמיר, ואף להעביר לידי הנתבעת את המעקות המונחות בחצרי התובעת." במשך ניהול ההליך, הציעה התובעת להשלים את העבודה בכפוף לתשלום סכום העלויות, על מנת שתיוותר המחלוקת המשפטית להכרעת בית המשפט. הצעה זו, שלכאורה לא ניתן היה לסרב לה, הועברה למנכ"ל הנתבעת- ונענתה בשלילה. יש לקוות כי הצעת התובעת- בעינה עומדת. 35. סוף דבר- על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 760,536 ₪. כשהוא צמוד ונושא ריבית מיום הגשת התביעה- 31.5.11 ואילך. בנוסף, תישא הנתבעת באגרת משפט התובעת. הנתבעת תשלם לתובעת גם שכ"ט עו"ד בסכום של 45,000₪. עבודות תשתית