התובע, יליד 15.10.90, נפגע בתאונת דרכים ביום 23.6.97. אין מחלוקת בשאלת החבות והמחלוקת התמקדה בשאלת הנזק. חוות הדעת הרפואית לבדיקתו של התובע מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה, פרופ' רמי מושיוב. המומחה מצא בבדיקה, כי לתובע צלקת מפוצלת בקדמת הקרסול הימני וצלקת שקועה נוספת, וכן דלדול שרירים ברגל ימין. המומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%, תוך שהוא מפנה לסעיף 75 (1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התוספת"). המומחה זומן לחקירה על חוות דעתו. עוד בטרם נחקר המומחה על ידי מי מהצדדים, ציין המומחה בהגינותו, כי הוא מבקש להבהיר שני עניינים. האחד, כי מצא הגבלת תנועה מזערית אותה לא ציין בסיכום חוות הדעת. והשני, כי הפנה לסעיף 75 לתוספת, העוסקת בצלקות, ואולם, לאור דלדול השרירים והגבלת התנועה, כוונתו לא הייתה לנכות קוסמטית אלא לנכות בעלת השפעה תפקודית. בסיום חקירתו ציין המומחה, כי לתובע נכות של 10% בגין הגבלת התנועה ודלדול השרירים ונכות נוספת קוסמטית בגין הצלקת, בשיעור של 5%. הצדדים לא חלקו על הקביעות הרפואיות של המומחה, ולכן, יש לראות את הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע כעומדת על 14.5%. גובה הנזק נזק לא ממוני התובע זכאי לפיצוי על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, לפי 18 ימי אשפוז ו- 14.5% נכות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה. הפסד ההשתכרות התובע אינו תובע בגין הפסדי שכר לעבר, והוא מסכים כי אין להתחשב בנכות שנקבעה בגין הצלקת לשם בחינת הפסדי ההשתכרות לעתיד. התובע מבקש לחשב את הפסדי השכר לעתיד בהתאם לנכות הרפואית שאינה קוסמטית (בשיעור של 10%), ועל פי השכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה. הנתבעת טוענת, כי אין מקום להורות על זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית, ובוודאי שאין להסיק מכך על הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד. לטענתה, בחירתו של התובע בדרך חיים של בחור ישיבה, שתורתו אומנותו, מחייבת את המסקנה לפיה, הוא לא ישתלב באופן מלא בשוק התעסוקה ולכן יש לפצותו בגין הפסדי העתיד על דרך האומדן בשיעור נמוך מן הנכות הרפואית ועל בסיס שכר מינימום. הכלל שנקבע בפסיקה לעניין קטינים וצעירים בתחילת דרכם התעסוקתית הינו, "שבהעדר נסיבות מיוחדות תהא הנכות הרפואית מפתח לחישוב אובדן השכר בעתיד" (ע"א 211/90 אדלר נ' סוכנויות דרום, [ 21.12.92]). לעניין בסיס השכר, שעה שמדובר באדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש, מחושבת הגריעה מכושר ההשתכרות על בסיס השכר הממוצע במשק (רע"א 7940/11 חטיב פחרי נ' מוחמד חאג' [ 28.12.2011] . יחד עם זאת, יש להעניק משקל לנסיבותיו המיוחדות של כל תובע, עיסוקו, השכלתו ומעשיו מאז התאונה, הן לעניין השפעה הנכות והן לעניין בסיס השכר. מקום בו הצעיר החל לבצע בחירות תעסוקתיות באופן עצמאי, והחל לכתוב את סיפור חייו, יש ליתן משקל לנתונים אלו, למרות הגיל הצעיר ולמרות היותו בתחילת דרכו המקצועית (שם). בענייננו, התובע שהיום הוא בן 23, למד כל חייו במוסדות חרדיים. אין לו תעודת בגרות והוא לא שרת בצבא. לא הוכח כי לתובע השכלה רחבה ואופק תעסוקתי בתחומים הדורשים כישורים אינטלקטואלים, וכי הוא עשוי למצוא את עצמו ברבות הימים בתחומי תעסוקה המצריכים יכולת פיזית תקינה. הפגיעה ברגלו עשויה להשפיע על מגוון עבודות, ובנסיבות אלו, לא מצאתי הצדקה לסטות מן הכלל לפיו הנכות בשיעור של 10% משקפת את הגריעה מכושר ההשתכרות. לעניין בסיס השכר, נראה כי בחמש השנים מאז הגיעו של התובע לגיל 18 ועד היום התובע החל "לכתוב את סיפור חייו", באופן המצדיק סטייה מחזקת השכר הממוצע במשק. בשונה מן המקרה המתואר בע"א 1376/07 חן נתן ישרים נ' ישיר איי.די.איי [ 31.1.2010], שם התובע החל במסלול התורני סמוך לאחר התאונה, ולכן בית המשפט לא מצא לסטות מן השכר הממוצע במשק. במקרה דנן, התובע גדל וחונך כל ימיו במוסדות תורניים. הלימוד בישיבה עד עצם היום הזה, אינו אלא תוצאה טבעית של אורח החיים שבו גדל. בנסיבות אלו, לא ברור האם התובע ישתלב במהלך חייו בשוק העבודה, ואם כן, לא ברור האם ישתלב באופן מלא או באופן חלקי תוך שילוב עבודה עם לימודי תורה. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע, בהגינותו הרבה, לא הצהיר ולא העיד כי הוא מתכוון בשלב כלשהו בחייו, לעזוב את הישיבה או לשלב תעסוקה עם לימודי תורה. יחד עם זאת, לאור גילו הצעיר מאוד של התובע, והאפשרות כי לאחר שיינשא ויקים בית ייאלץ לצאת לשוק העבודה כדי לפרנס את משפחתו, כפי שעשה גיסו לאחר שהתחתן (ראו עדות אימו של התובע בעמ' 10 שו' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 18.12.12), אין לסטות מן החזקה עד כדי חישוב הגריעה לפי שכר מינימום, כטענת הנתבעת. לאחר ששקלתי את כל אלה, מצאתי להעמיד את בסיס השכר לשם חישוב הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד על סך של 6,000 ₪. סכום זה מהווה כ- 70% מן השכר הממוצע במשק (בניכוי מס הכנסה). סכום זה משקף, על דרך האומדן, ממוצע השתכרות לאורך שנות התעסוקה הפוטנציאלים והוא לוקח בחשבון את האפשרות כי בשנים הראשונות התובע לא יעבוד כלל וכן את האפשרות כי יצא לעבוד רק במשרה חלקית. כמו כן לקחתי בחשבון את העדר הכשרתו המקצועית של התובע אך לא התעלמתי מן ההכשרה התורנית המעניקה ידע וכלים לחשיבה ולמידה שקרוב לוואי יהיו לעזר כאשר יבחר להשתלב בעולם המעשה. בהינתן גריעה בשיעור של 10% ושכר בסך של 6,000 ₪, הרי שהפיצוי לו זכאי התובע בגין הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד, עד גיל 67 (מקדם היוון ל -44 שנים: 292.9697) עומד על סך מעוגל של 176,000 ₪. אבדן זכויות סוציאליות על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז- 1957, החל מתאריך 1.1.14, הפרשות המעביד יעמדו על 12%. בהתאם לכך, שיעור הפיצוי בגין אבדן תנאים סוציאליים יחושב לפי 12% מהפיצוי המגיע לתובע בגין הגריעה מכושר ההשתכרות לעתיד (ראו ע"א 43134-12-12 רשות הטבע והגנים נ' שוקרון, פסקאות מה-מו ( 17.3.13) ולכן הוא עומד על סך מעוגל של 21,000 ש"ח. עזרת הזולת והוצאות התובע נפגע בעת שהיה בן 7 . הוא טופל בסד והלך עם קביים במשך כחודש. בנסיבות אלו לא נראה כי העזרה שלה זכה חרגה באופן משמעותי מזו הניתנת מכוח חובתם המוסרית של קרוביו. התובע לא הציג קבלות להוכחת הוצאות שלהן הוא טוען. בנסיבות אלו אני פוסקת על דרך האומדן סך של 3,000 ₪ עבור עזרה והוצאות. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים שנפסקו. לסכום הנ"ל יתוסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.34%. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט בהן נשא התובע. הסכום ישולם בתוך 30 ימים. קרסולתאונת דרכיםצלקת