לטענת התובע, פנה אליו הנתבע בבקשה כי יפעל בעניין אישור הלוואה לטובת הנתבע מבנק הפועלים בע"מ (להלן- "בנק הפועלים"). נוכח בקשה זו, פנה התובע לבנק הפועלים תוך שהוא מגיש מסמכים שונים המעידים בדבר יכולתו הכלכלית של הנתבע. לבסוף, ההלוואה המבוקשת לא אושרה. נוכח האמור, פנה הנתבע לתובע בבקשה כי התובע ייטול על עצמו הלוואה מהבנק תוך שמי שיישא בפירעונה בפועל יהא הנתבע. התובע קיבל על עצמו הצעה זו של הנתבע ופנה לבנק הערבי הישראלי בע"מ לצורך נטילת הלוואה בסך כולל של 50,000 ₪ כאשר פירעונה עתיד היה להיות מבוצע באמצעות 24 תשלומים שווים החל מיום 3.8.2010 ועד ליום 3.7.2012. לטענת התובע, מלוא סכום ההלוואה נמשך על ידו ונמסר לידי הנתבע במזומן, אל מול התחייבות הנתבע לפרוע אותה באמצעות הוראת קבע לפקודת התובע או לחילופין מסירת כל תשלום עובר למועד פירעונו לידי התובע. והנה, לאחר שהצדדים התנהלו באופן תקין משך 3 תשלומים, חדל הנתבע מלפעול לפירעון ההלוואה כמפורט לעיל. פניות רבות מצידו של התובע לנתבע לא הועילו עד שנאלץ להגיש התביעה שבפני. הסכום הנתבע הינו מלוא ההלוואה בקיזוז מה ששולם על ידי הנתבע (6,800 ₪) בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כך שסכום התביעה בעת הגשתה עמד על 47,421.08 ₪. לטענת הנתבע, אין כל קשר עסקי בין הצדדים והוא מעולם לא ביקש ו/או קיבל הלוואה מאת התובע. בכתב הגנתו חושף הנתבע כי בינו לבין אחי התובע, מר עמראן חרבג'י שהינו עורך דין במקצועו (להלן- "אחיו של התובע"), קיים סכסוך בעניין עסק מאפיה הממוקמת באיטליה ואשר בבעלותם. בהתייחס לסכסוך זה נטען כי מכוח ההסכם בין הצדדים קיים סעיף בוררות. והעיקר- הנתבע טוען כי ידוע לו שהתובע קיבל על עצמו הלוואה לטובת אחיו- מר עמראן חרבג'י (ר' סע' 17 - 18 בכתב ההגנה). בדיון שהתקיים בפני ביום 11.6.2013 נשמעו עדויות הצדדים. מטעם התובע העיד הוא בעצמו וכן העידו מטעמו: עמראן חרבג'י - אחיו של התובע ומר נביל ואכים (להלן- "נביל"), מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. דיון: נטילת ההלוואה: אין חולק בין הצדדים בדבר העובדה לפיה התובע נטל על עצמו הלוואה בסכום כולל של 50,000 ₪. משכך הנני קובעת כי אכן כך היה הדבר. ברם וכפי שיפורט להלן אין בקביעתי זו כדי להביא לקבלת התביעה. שכן לא הוכחה העסקה הנטענת בין הצדדים. עסקה בין הצדדים: ממכלול הראיות שהוצגו בפני בית המשפט עולה כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את כל היסודות המרכיבים עילת תביעתו. הצעה- התובע הציג בפני בית המשפט שני מקרים בהם נמסרה הצעה מהנתבע לתובע. אבחן עתה את שניהם. הצעה ראשונה: על פי גרסת התובע, הנתבע פנה אליו על מנת שיפעל לקבלת הלוואה בבנק על שם הנתבע. טענה זו נטענה והוכחשה על ידי הנתבע מכל וכל. ודוק- הטענה נסמכה בעדויות בעל פה, התובע טוען שהנתבע פנה בהצעה האמורה וחיזק גרסתו באמצעות אחיו וכן באמצעות חברו הקרוב- נביל. נדמה כי לא ניתן לקבוע שעדים אלו חפים מאינטרסים בהקשר זה ובנסיבות המקרה דנן הנני סבורה כי (וכפי שיובהר בהמשך) בהעדר חיזוק ממשי בדמות מסמכים בכתב או כל ראיה חיצונית אחרת אין בידי לקבל גרסה זו. אשר על כן, ברי כי לא ניתן לקבוע שהתובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח רכיב זה בעילת תביעתו. הצעה שניה: לשיטת התובע, הנתבע הוא זה אשר פנה אליו בהצעה בדבר ההלוואה ביניהם. ואולם, הדברים אשר נאמרו באשר להצעה הראשונה יפים אף להצעה השניה. מה גם שהנתבע מכחיש מכל וכל פניה מסוג זה ולא מצאתי בגרסתו בקיעים כלשהם כשם שלא מצאתי ביחס להצעה הראשונה. קיבול- אף אילו הייתי קובעת כי אכן נעשתה הצעה, חובה על בית המשפט לבחון האם הצעות אלו התקבלו אצל התובע ויצאו ידי הפועל. האם ההצעה הראשונה יצאה לפועל: טוען התובע כי ההצעה לא יצא ידי קיבולה מאחר והבנקים סירבו לאשר הלוואה לתובע. על מנת להוכיח טענתו זו, העיד כי פנה באופן אישי למספר בנקים על מנת שהנתבע יקבל הלוואה אך נענה בסירוב עוד העיד התובע כי שלח מסמכים שונים לבנק הפועלים ואף ביקש סיוע של חברו, נביל על מנת שיפעל כמבוקש על ידי הנתבע. והנה, אף בעניין זה לא טרח התובע לתמוך גרסתו במסמך כתוב אחד. לשיטתו המסמכים קיימים אך לא צורפו לכתב התביעה מאחר והוא אינו שומר מסמכים (פרוטוקול הדיון עמ' 6 ש' 3 - 7). גרסה זו אינה סבירה בעיני, זאת בשים לב למקצועו של התובע, רואה חשבון וכן מקצועו של נביל אף הוא רואה חשבון במקצועו ואשר העיד כי הוא עוסק במתן ליווי בנקאי ללקוחות שונים (פרוטוקול הדיון עמ' 12 ש' 27). האם ההצעה השניה יצאה לפועל: האם היה קיבול של ההצעה קרי, ההצעה להלוואה בין הצדדים התקבלה על ידי התובע וייצאה ידי הפועל. תחילה נעיר כי בעצם השאלה האם הוכח שהתובע נטל על עצמו הלוואה אם לאו אין כדי להוכיח טענתו כי כספי ההלוואה יועדו לצורכי הנתבע ובהתאם לתנאי ההלוואה בין הצדדים. מסירת הכסף- התובע העיד כי מלוא כספי ההלוואה נמסרו במזומן לידי הנתבע בסמוך ליוני 2010 (פרוטוקול הדיון עמ' 5 - 6 ש 24 - 25 ו- 1 - 2 בהתאמה), ואולם לא צירף כל תיעוד לביצוע מסירת 50,000 ₪ במזומן. זאת ועוד, התובע העיד כי מסירת הכסף בוצעה במשרדו בנצרת כשהמשרד מוקלט באמצעות טלוויזיה במעגל סגור. כאשר נשאל אודות העדר הצגת הקלטת טען תחילה כי אין "הקלטה שנתיים אחורה" אז עומת התובע עם העובדה שהתביעה הוגשה פחות משנה לאחר אירוע מסירת הכסף וטען כי: "בשלב מסוים הלך לי חלק במחשב שמקליט" (שם עמ' 7 ש' 4 - 8). התובע המשיך באותו הקו, כאשר נשאל האם ערך תרשומת עצמית השיב: "לא. יש לי תרשומת בראש, הראש שלי קומפיוטר" (שם עמ' 7 ש' 17 - 18) בהקשר דברים זה אעיר כי אין ממש בעמדת התובע כפי שהובאה בסיכומים לפיה הלוואה אינה חייבת להיות בכתב ועל כן יש לקבל את התביעה- קיימים מקרים בהם הלוואה חייבת כתב ודי לעיין בחקיקה הרלבנטית העוסקת בהלוואות חוץ בנקאיות, מה גם שבנסיבות העניין דנן אין בחומר הראיות שהוצג כדי להוכיח קיומה של ההלוואה וזאת ללא כל קשר לסוגיית הכתב. ההתנהלות סביב ההלוואה- באשר לנטילת ההלוואה ומטרתה העיד התובע כי לא פירט במסמך בקשת ההלוואה את מטרתה וכאשר נשאל: "אם תישאל פעם בהצהרת הון על סכום שלקחת 50,000 ₪ תצטרך לפרט למה לקחת" השיב: "יש לי את השיקולים שלי, זה לא קשור לתביעה" (שם עמ' 6 ש' 20 - 21). זאת ועוד- באשר לביצוע 3 התשלומים, טען התובע בתצהירו (ת/2) כי: "מר פאהום פרע את שלושת התשלומים הראשונים מתוך ההלוואה - כאשר הוא שילם לי 2200 ₪ X 3 תשלומים..." (שם סע' 18) ואולם בחקירתו הנגדית נשאל: "איך קיבלת 3 תשלומים" העיד כי: "באמצעות עימראן, אשתו של עמראן הייתה מקבלת העברה מחו"ל מהנתבע ומעימראן ואז הייתה מביאה לי את הכסף" (פרוטוקול הדיון עמ' 7 ש' 19 - 21). אחי התובע טען בתצהיר עדותו הראשית (ת/3): "הנתבע עמד בהסכם ומסר לאחי 3 תשלומים ראשונים, כל אחד על סך 2,200 ₪. הביצוע היה באמצעותי..." (שם סע' 14) והנה בחקירתו הנגדית העיד כי: "הייתי מעביר את הכסף לאישתי בבנק ויסטן יוניור ואשתי הייתה מעבירה לאחי" (פרוטוקול הדיון עמ' 11 ש' 9). למעשה קיימת סתירה בין תצהירי עדי התביעה לבין עדותם בבית המשפט. ישנן מספר גרסאות לאופן ביצוע התשלומים ששולמו: האחת- הכספים נמסרו על ידי הנתבע עצמו, השניה- הכספים נמסרו על ידי אחיו של התובע, השלישית- הכספים נמסרו על ידי אשת אחיו של התובע. ודוק- באחת הגרסאות נטען, כי העברת הכספים בוצעה, בחלקה, באמצעות בנק- התובע לא הציג בפני בית המשפט כל העברה בנקאית, כמו כן לא העיד התובע את אשתו של אחיו זו אשר לפי אחת הגרסאות הייתה חלק משרשרת העברת הכספים הזו. אוסיף ואציין נוכח העדר התיעוד, כי במקרה אחר בו בין אחיו של התובע לבין הנתבע התקיים הליך של העברת כספים שאינה מעניינה של התביעה, כאשר צד להם הוא גיסו של אחי התובע, נערך מסמך בכתב (ת/4), עורך המסמך היה אחיו של התובע, כאמור, עורך דין במקצועו. מסמך זה כשלעצמו מעורר תהיות נוספות באשר לגרסת התביעה בדבר העדר פירוט ותיעוד. בהמשך לאמור לעיל נזכיר כי: "כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כך רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פ''ד מז(2) 605, עמ' 11 (1993)). למען שלמות התמונה אתייחס לנקודות הבאות: מסמך אשר נערך בשפה האיטלקית - אשר לא הותרה הגשתו במהלך הדיון שהתקיים וזאת בהתאם לנימוקים המפורטים בפרוטוקול הדיון. אף ללא שהוגש מסמך זה, כפי שעלה מהדיון הרי שאין במסמך זה כדי לשנות ממסקנתי לעיל. שכן, מסמך זה נועד להראות, לכאורה, כי לנתבע ולאחיו של התובע היה חוב של 10,000 יורו בעסק באיטליה (פרוטוקול הדיון עמ' 14). אף אילו היה מוכח דבר החוב הנקודתי הנטען (ואשר אליו התייחס התובע גם בסיכומים) עילת התביעה עדיין לא הייתה מוכחת ואין במסמך האמור כדי לחזק שום יסוד מיסודותיה הרעועים של התביעה והכל כפי שפורט לעיל. המסמכים שכן צורפו לתביעה - התובע צירף לכתב תביעתו שתי שומות של הנתבע לשנים 2009 ו- 2010 וכן תעודת עוסק מורשה. בעצם הגשת מסמכים אלו אין כדי לקבוע כי אכן הייתה הלוואה בין בעלי הדין. מה גם שמהעדויות שהוצגו בפני אין מחלוקת כי אחיו של התובע והנתבע התגוררו ועבדו תקופה משותפת באיטליה יחדיו, כמו כן הנתבע העיד כי: "הייתה סומך על עימראן כל דבר בעסק ואת המסמכים האלה וגם את הדרכון באינטרנט היה מוציא הכל, הייתי סומך עליו האמנתי בו..." (פרוטוקול הדיון עמ' 13 ש' 27 - 29) והסבר זה נראה סביר בעיני. אחרית דבר, בעוד שהיה על התובע להוכיח את עסקת היסוד בין הצדדים - ההלוואה ותנאיה ואת כשלון התמורה מצידו של הנתבע, לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח עילת תביעתו ודינה להידחות במלואה. לסיכום: התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום. שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. הלוואה מהבנקבנקהלוואה