תביעה בגין נזקי שריפה במחסנים

תוך כדי עבודתו של הנתבע פרצה אש במחסן ובסככה בה היה המחסן, ונגרם נזק למחסן ולתכולה של מחסנים שכנים. התובע תובע מאת הנתבעים את הנזקים שנגרמו כתוצאה מהשריפה. כללי: בעלי הדין: 1. התובע חבר במושב סתריה (להלן-"המושב") ובעל הזכויות במשק מס' 19 במושב (להלן-"המשק"). 2. הנתבע 1 הוא מסגר במקצועו; 3. הנתבע 2 הוא מי ששכר מאת התובע מחסן במבנה אותו בנה התובע במשק. 4. הנתבעת 3, חברת ביטוח, ביטחה בביטוח רכוש וצד ג' את פעילותו העסקית של הנתבע 2. השריפה: 5. התובע בנה בתוך המשק מבנה בשטח 2,000 מ"ר. למבנה הייתה רצפת בטון, הקירות נבנו מפח איסכורית וגג המבנה היה עשוי מפרלינג (יריעות ניילון) שהוא חומר דליק. התובע חילק את המבנה ל-6 יחידות של 320 מ"ר כל אחת, והשכיר יחידות אלו לשוכרים שונים, ביניהם הנתבע 2. השוכר השכיר חלק מהמבנה לחברת "עוז הדר בחקלאות בע"מ, על מנת שישמש להלנת עובדים זרים שעבדו בחברה זו. 6. הנתבע 2 ביקש לפתוח פתח בקיר אחד המחסנים ששכר מאת התובע ולהתקין בו דלת, על מנת שיוכל להכניס אליו סחורה ולהוציא ממנו סחורה. לצורך פתיחת הפתח והתקנת הדלת שכר הנתבע 2 את שירותי הנתבע 1. בהתאם להסכמת הנתבעים 1 ו-2, הגיע הנתבע 1 ביום 20.4.10 למשק לצורך פתיחת הפתח והתקנת הדלת, והחל לבצע את עבודתו. תוך כדי עבודת המסגרות והריתוך שביצע הנתבע 1, עפו גיצים לגג המבנה העשוי מפרלינג, והגג החל להתלקח. מאחר והגג היה דליק החלה האש להתפשט במהירות, וגרמה לנזקים. שירותי כיבוי האש הוזמנו לכבות את השריפה, אך מאחר והכבישים היו מלאים בכלי רכב, לא יכלו הכבאיות להגיע במהירות הראויה למקום השריפה, ונגרם נזק רב למבנה ולציוד שהיה בתוכו. לאחר כיבוי השריפה התברר כי הנתבע 2 איחסן במחסן ששכר מאת התובע חומרים דליקים, וביניהם טינר וצבעים, אשר המיכלים בהם אוחסנו התפוצצו בעת השריפה וכתוצאה ממנה. טענות הצדדים: 7. התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעים, וטען כי הם אחראים לאירוע השריפה ולנזק שנגרם בעקבותיה. הנתבע 1 כמי שביצע את עבודת המסגרות והריתוך, הנתבע 2 כמי שהזמין את עבודות אלו, והנתבעת 3 כמי שביטחה את פעילותו העסקית של הנתבע 2. תביעתו של התובע עמדה על הסך 227,001 ₪. 8. הנתבע 1 טען בכתב הגנתו כי האחריות לפרוץ השריפה רובצת לפתחו של הנתבע 2 שהזמין אותו לבצע את עבודת הריתוך, מאחר ולא סיפק לו את אמצעי הזהירות והבטיחות הנדרשים לסוג זה של העבודה, נמנע מלפרט בפניו את העובדה שבמחסן מאוחסנים חמרים דליקים ומסוכנים. הנתבע 1 המשיך וטען כי גם התובע בעצמו התרשל רשלנות רבתי. כן טען הנתבע 1 שפעל כפי שמסגר ורתך זהיר סביר ונבון היה נוהג בנסיבות העניין. הסכמי הפשרה שבין התובעים לבין הנתבעים 2 ו-3: 9. ביום 25.10.11 הגישו התובע והנתבעת 3 הסכם פשרה לפיו תביעת התובע כנגד הנתבעת 3 תידחה ללא צו להוצאות. להסכם פשרה זה נתתי תוקף של פסק דין. 10. בתחילת ישיבת ההוכחות הודיעו ב"כ התובע וב"כ הנתבע 2 שהגיעו להסכם פשרה לפיו ישלם הנתבע 2 לתובע את הסך 60,000 ₪. ב"כ הנתבע 1 התנגד להסכם פשרה זה, וטען שיש תחילה לקבוע מי אחראי לפרוץ השריפה, ואם בית המשפט יאשר את הסכם הפשרה, יש לצרף את הנתבע 2 כנתבע נוסף או לאפשר לנתבע 1 להגיש הודעה לצד ג' כנגד הנתבע 2. ב"כ הנתבע 2 השיבה שניתן לקבוע את חלוקת האחריות בין הצדדים גם לאחר אישור הסכם הפשרה. לאחר שמיעת טענות הצדדים נתתי להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. העדויות והסיכומים: 11. התובע הגיש את חוות דעתו של השמאי זאב גליק. כן הגיש התובע תצהיר עדות ראשית שלו ושל שוכר אחר במבנה, מר דוד אלקיים. 12. השמאי גליק נחקר חקירה שכנגד על חוות דעתו, ועל חוות דעת זו והחקירה הנגדית אעמוד להלן, ככל שיהיה צורך בכך. 13. מעדותו של התובע עולה שלמבנה היה רישיון. שוכרת קודמת התקינה במבנה מערכות כיבוי אש כולל ספרינקלרים, אך אינו יודע את בעת השריפה הספרינקלרים היו תקינים, כי אף אחד לא דאג לתקינותם. יודע שבמבנה היו מאוחסנים, בין היתר, במות, עיצובים לחתונות, והיכן שעבד הנתבע 1 היו 40 פחי דלק, טינר וצבע. הנתבע 2 קיבל את רשותו לפתוח דלת, ולצורך כך לבצע גם עבודות ריתוך. 14. מעדותו של מר אלקיים עולה שהוא שכר מהתובע מחסן אחר במבנה, הסמוך למחסן בו פרצה השריפה. הנתבע 2 פיצה אותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהשריפה. לא פנה לנתבע 1 בדרישה לפיצויים. במבנה לא היו ספרינקלרים, אך היו מטפי כיבוי והיו ברזי כיבוי אש. לאחר כיבוי השריפה ישב יחד עם הנתבע 2 וסוכן הביטוח שלו ואנשים נוספים, והנתבע 2 אמר להם שאין להם מה לדאוג, שכן יש כיסוי ביטוחי לנזקים. הוא תבע את הנתבע 2 על הנזקים שנגרמו לו, ורק לפני עדותו בפני הגיע עמו הנתבע 2 להסכם פשרה. 15. מטעם הנתבע 1 העידו הנתבע 1 והשמאי דורון שפר, אשר הגיש חוות דעת מטעם הנתבעים 1 ו-2. 16. על עדותו של מר שפר אעמוד להלן, ככל שיהיה צורך בכך. 17. בעדותו חזר הנתבע 1 על דבריו שבכתב ההגנה. לעניין נסיונות כיבוי האש סתר הנתבע 1 את דבריו שבתצהיר העדות הראשית ותצהיר תשובה לשאלון. לעניין מערכת היחסים שבין הנתבע 1 לבין הנתבע 2, סבור אני שיש די חומר ראיות כדי לקבוע את חלוקת האחריות בין התובע, הנתבע 1 והנתבע 2, ואין צורך בעדויות נוספות. 18. לאחר מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה שבין התובע לבין הנתבע 2, עזב הנתבע 2 את אולם בית המשפט, אך באת כוחו נותרה באולם. ב"כ הנתבע 1 ביקש להעיד את הנתבע 2 כעד מטעמו, וביקש לקבוע מועד דיון נוסף לשמיעת עדותו של הנתבע 2. דחיתי בקשה זו לאור העובדה שאם היה מוזמן הנתבע 2 לעדות, היה מוזמן מטעם הנתבע 1, ועל ב"כ הנתבע 1 היה לחקור אותו בחקירה ראשית ולא בחקירה נגדית, וב"כ התובע היה זכאי לחקור את הנתבע 2 בחקירה נגדית. כמדומני שתוצאות חקירה נגדית זו היו ידועות מראש, כך שלמעשה זימונו של הנתבע 2 לעדות לא היה מועיל מאומה לעניין חלוקת האחריות שבין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2. משבחר הנתבע 2 לצאת מאולם הדיונים ולא להעיד, למרות שידע שעדותו חשובה עקב טענות התובע והנתבע 1 כנגדו, יש לקבל את כל העדויות כנגד הנתבע 2, ועל פיהן לקבוע את האחריות של מי מהצדדים לפרוץ השריפה. 19. לאחר תום שמיעת הראיות הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב, לאחר מתן ארכה שהתבקשה. דיון ומסקנות: האחריות לפרוץ השריפה: 20. בתצהיר העדות הראשית מודה הנתבע 1 שהאש פרצה במהלך עבודות הריתוך. בהעדר כל מקור אחר לאש בקרבת המחסן, המסקנה הבלתי נמנעת היא שהאש פרצה כתוצאה מעבודות הריתוך. מסקנה זו משתלבת היטב עם דו"ח כיבוי אש שצורף לכתב התביעה ולתיק המוצגים של התובע. הנתבע 1 לא התנגד להגשת דו"ח כיבוי האש, ואת ההתנגדות הביע רק בסיכומיו, שהוא שלב מאוחר מאד להביע התנגדות לקבלת דו"ח זה. מאחר והנתבע 1 היה אחראי למקור האש, בהתאם לסעיף 39 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מוטל עליו הנטל להוכיח שלא התרשל עת טיפל באש. הנתבע 1 לא עמד בנטל זה. 21. התובע והנתבע 2 הם תופשי המקרקעין מהם פרצה האש. מעדותו של התובע עולה שידע שהנתבע 2 מאחסן חומרים דליקים במבנה, למרות שגג המבנה עשוי מחומר דליק. מעדות מר אלקיים עולה שבמבנה לא היו ספרינקלרים. בעניין הספרינקלרים אני מעדיף את עדות מר אלקיים על פני עדות התובע, שכן עדות התובע בעניין היא עדות יחידה של בעל דין המעוניין בתוצאות המשפט, ואילו למר אלקיים אין כל אינטרס בתוצאות המשפט. הנתבע 2 אחסן חומרים דליקים במקום שיש בו סכנה רבה להתלקחות, שכר את הנתבע 1 לביצוע עבודות הריתוך ולא הזהיר אותו אודות החומרים הדליקים המצויים במחסן בו בוצעה העבודה, ובלי ליתן לו אמצעי כיבוי אש. לאור האמור לעיל, גם על התובע והנתבע 2 להוכיח שלא התרשלו בקשר לפרוץ האש, אך הם לא הרימו את הנטל המוטל עליהם. מהראיות עולה שהם אכן התרשלו בנסיבות העניין. 22. מכל האמור לעיל, סבור אני שיש לחלק את האחריות לפרוץ השריפה בין התובע לבין הנתבעים 1 ו-2, כאשר כל אחד מהם נושא ב-1/3 מהאחריות לפרוץ השריפה. שאלת הנזק: 23. השמאי גליק לא צירף לחוות דעתו את כתבי הכמויות לפיהן ערך את חוות דעתו. בנוסף, מר גליק לא התייעץ עם מהנדס בניין אודות שיקום המבנה, כך שחוות דעתו לוקה בחסר בעניין זה. לכן, לא הוכיח התובע את הצורך בהחלפת אגדים, בהחלפת מרישים לגג וקירות כ-400 מ' אורך והחלפת 3 דלתות ברזל בחיפוי איסכורית והתקנה פרופיל UNP במידות שונות לתמיכת הקירות בעת ביצוע השיקום, שכן מדובר בקונסטרוקציה של המבנה, אשר רק מהנדס בניין יכול ליתן חוות דעת על הצורך בהחלפת חלקי הקונסטרוקציה הללו. לכן יש להפחית מהאמור בחוות הדעת של מר גליק את הסך 50,700 ₪. 24. השמאי גליק העריך את עלות סיכוך גג וקירות בלוחות איסכורית מגולוון וצבוע בשטח של כ- 800 מ"ר בסך 56,000 ₪. בחקירתו הנגדית הודה מר גליק שהגג שחלקו נשרף היה עשוי מפלריג, אך התובע שידרג את הגג לאיסכורית, שהיא יקרה יותר. העד התחמק מלתת תשובה לעלות הרכבת פלריג מול עלות הרכבת איסכורית. בהתאם לעדות מר גליק, נשרפו כ-800 מ"ר מהמבנה, ועלות מ"ר פלריג הוא 11.9 ₪ למ"ר. על דרך האומדן, אני קובע שעלות הרכבת מ"ר פלריג הוא כ-5 ₪ למ"ר. על כן, בראש נזק זה אני קובע שהנזק הינו 13,520 ₪ (= 800 X [5 + 11.9). דהיינו, מהאומדן של מר גליק בפריט זה יש להפחית את הסך 42,480 ₪. 25. התובע תובע נזק לתכולת השוכרים. תכולת השוכרים לא הייתה שייכת לתובע, על כן התובע לא יכול לתבוע בשם השוכרים. התובע לא הביא בדל ראיה שהשוכרים תבעו ממנו פיצויים עבור התכולה או שהוא שילם להם עבור תכולה זו. על כן יש להפחית מתביעת התובע את הסך 49,800 ₪. 26. לאור האמור לעיל, כלל חוות הדעת של מר גליק הייתה בסך 185,860 ₪. מסכום זה יש להפחית את הסך 142,980 ₪. על כן הנזק שהוכיח התובע עומד על הסך 42,880 ₪. 27. התובע צירף קבלות על ביצוע עבודות תיקונים במבנה. התובע לא צירף חוות דעת מהנדס בניין על הצורך בביצוע עבודות אלו. לאור שדרוג המבנה לאחר השריפה, יש להתייחס בזהירות רבה לחשבוניות אלו. 28. מאחר והתובע אחראי ל-1/3 מהנזק, עליו לשלם לתובע את הסך 14,293 ₪. סבור אני שאין להפחית מסכום זה את הסך 60,000 ₪ ששילם הנתבע 2 לתובע, שכן הסכם הפשרה יייתכן וסכום הפשרה כלל עניינים נוספים ושיקולים נוספים של הנתבע 2 שאיננו יודעין עליהם מאומה. 29. התובע תבע את השכר ששילם למר גליק עבור חוות דעתו. שכ"ט השמאי הוא חלק מהוצאות המשפט, והוא ייפסק כמסגרת הכוללת הוצאות המשפט אשר יהיו ביחס שבין הסכום שתבע התובע לבין הסכום שנפסק לו. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבע 1 לשלם לתובע כדלקמן: את הסך 14,293 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (26.5.11) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין. ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. מחסןשריפה