תביעה בגין בידוק בטחוני בנמל התעופה אשר חרג מכללי החיפוש המקובלים

לטענת התובעת הבידוק הבטחוני בהמל הצעופה חרג מכללי החיפוש המקובלים, ובסיומו התבקשה להעביר את תיק היד שלה, אשר לטענתה הכיל ציוד אלקטרוני וחפצים יקרי ערך, תמונות ומסמכים שונים לתא המטען במטוס, תוך שהובטח לה שלא תהיה לה בעיה בקבלתו בישראל. טוענת התובעת שבהגיעה לישראל התברר כי התיק ותכולתו אבדו והנתבעת הציעה לפצותה בסכום עלוב. מכאן תביעה זו. כללי: בעלי הדין: 1. התובעת הינה תושבת הכפר מג'דל שמס שברמת הגולן, העוסקת כאחות מוסמכת במרפאה בכפר. 2. הנתבעת היא חברת התעופה הגדולה בישראל. העובדות שאינן שנויות במחלוקת: 3. ביום 13.8.09 הגיעה הנתבעת לטרמינל התעופה JFK באיחור, במטרה לעלות על טיסת הנתבעת ארצה. בנמל התעופה עברה תשאול ובידוק בטחוני, אשר במהלכו נאמר לה כי אינה יכולה לעלות למטוס יחד עם תיק היד שברשותה וכי תיקה יועלה למטוס ביחד עם הכבודה שבבטן המטוס. התיק נלקח מהתובעת ותמורתו קיבלה פתק עליו נכתב "רונן מור T002 13.8.09". 4. כשבוע לאחר חזרתה ארצה מילאה התובעת טופס תביעה של יחידת תביעות כבודה של הנתבעת. בטופס כתבה התובעת שאבד לה תיק יד שנלקח ממנה על ידי איש הבטחון של הנתבעת מר רונן מור. בטופס, אשר העתקו צורף לכתב התביעה (נספח ה'), לא מולאה בעמ' 3 רשימת הפריטים החסרים. לתצהיר גילוי המסמכים צירפה התובעת העתק אותו מסמך (נספח ה'), ובמ' 3 נוספו צמד המילים "בניו יורק" ומולאו הרשימה של הפריטים החסרים במקום המיועד לכך, על פי הפירוט הבא: "Laptop 1 אין קבלה Camera Olympus 1 אין קבלה פלאפון 1 אין קבלה Ipod 1 אין קבלה Sunglass D.G + Rayban 2 אין קבלה כרטיסי זכרון למצלמה עם תמונות 2 אין קבלה CD עם תמונות 1 אין קבלה תיק עור 1 אין קבלה" עמוד 4 לטופס לא צורף לנספחי ומוצגי התובעת. 5. הנתבעת צרפה את העמוד הרביעי בתיק המוצגים מטעמה (מוצג 1) וממנה עולה רשימה זהה לרשימה המפורטת בעמ' 4 לנספח ה' בתצהיר גילוי המסמכים, והיא מולאה בחלק המיועד לתאר פירוט תכולת הכבודה במקרה של איחור מעל 21 יום. מעמוד זה ניתן ללמוד כי הטופס מולא ונחתם על ידי התובעת ביום 31.8.09. 6. ביום 27.8.09, בתכתובת פנימית של הנתבעת, ביקשה המפקחת על המטענים מעובדת אחרת לבדוק בהקדם מה קרה עם המטען של התובעת, תוך ציון העובדה שמדובר בחפצים מאוד יקרים. בתשובה שקיבלה ביום 2.11.09 נכתב שעל פי התחקור שני התיקים של התובעת הגיעו לארץ, תיק היד נבדק, הורד לבטן המטוס והפך לתיק בטן. הנוסעת קיבלה על כך קבלה ביד ותיק היד עלה למטוס חד משמעית. עוד היא מציינת שלאור בדיקתה ורגישות ציודה, פנו לנציג התחנה המטפל בכבודה והוא התבקש להעמיס התיק בעדיפות לקונטיינר של מחלקת עסקים. 7. ביום 2.11.09 שלח עו"ד פואד פרג' בשם התובעת מכתב לנתבעת בעניין אובדן הכבודה. במכתב זה פורטה רשימת הציוד באופן הבא: "א- lap top sony vio דגם חדש. ב- camera ג- cd עם צילומים. ד- sun glass ה- כרטיס זיכרון של הצילומים. ו- תיק עור בורדו. ז- Ipod תוצרת חברת apple. ח- iphon " עו"הד ביקש לפצות התובעת בגין כל נזקיה הממוניים והלא ממוניים לרבות עגמת הנפש, טרטורים ואובדן הצילומים והדברים יקרי הערך ובתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. עו"ד פואד פרג' לא נקב בשווי הפריטים שאבדו. 8. ביום 8.11.09 שלחה יחידת הכבודה של הנתבעת מכתב לתובעת ובו נכתב כי לצערם התיק הועלה למטוס, אך מסיבה שאינה ידועה לא הגיע למסוע הכבודה בארץ. הוסבר לתובעת אודות מגבלת האחריות באמנת ורשה וצורפה לה המחאה בסך 817 ₪ המבוססת משקל התיק על תכולתו בסך 8.4 ק"ג כפול סכום הפיצוי לק"ג בהתאם לאמנת ורשה. 9. ביום 15.11.09 שלחה התובעת ליחידה לתביעות מטענים בנתבעת מייל ובו כתבה שהיא פנתה לעורך דין והיא משיבה את ההמחאה שניתנה לה תוך שהיא כותבת : "לא מתייחסים כך לבני אדם מי נותן לי פיצוי על ההעלבה מאנשי ביטחון, התמונות והזכרונות שלי. תודה על הכל אבל אני הולכת לפרסם את הסיפור שלי בעיתון ואנשים שוקלים אם יש גזענות נגדנו." עוד באותו יום השיבה הנתבעת לתובעת, לפיה נבדקת והיא תקבל מענה תוך 15-30 ימים. 10. ביום 1.12.09 השיבה יחידת תביעות הכבודה בנתבעת לתובעת עם עותק לעו"ד פרג' ובה התנצלה שתשובתה הקודמת לא עמדה בציפיות התובעת, הסבירה אודות הליך הבדיקה הבטחונית ועל מגבלת הפיצוי לפיה פועלת חברת התעופה. הנתבעת ציינה שנערכה בדיקה יסודית בעקבות תלונת התובעת, ומהבדיקה עולה שהבדיקה הבטחונית שנערכה לתובעת, נעשתה בהתאם לנהלים, וכי התייחסות אנשי הביטחון אליה הייתה בהתחשבות ובנימוס ככל שניתן. 11. ביום 31.1.10 נשלח מייל פנימי בנתבעת ובו רמ"ד כשירות מבצעית ושל"ן כתבה במייל שנושאו "ערעור וסתירה בתחקירים תיק 341340", ובו נכתב כי עבר הרבה יותר מידי זמן בשביל לתחקר את העניין שוב, וצורפה תשובתו של רונן מור הקב"ט שערך הבידוק הבטחוני בה נכתב שהתיק הורד לבטן המטוס והפך לתיק בטן, הנתבעת קיבלה קבלה ביד, והתיק חד משמעית הגיע לתל אביב. 12. ביום 7.9.10 שלח עו"ד אבו ג'בל רמאדי בשם התובעת מכתב לאל על ובו מפרט הוא את טענות הנתבעת וכותב בין היתר כי התיק שאבד הכיל: "Laptop Sony, iphone 3g, מצלמה Olympus, ipod touch, 2 משקפי שמש dolce and gabbana ו- RayBan, 2 כרטיסי זיכרון אשר היו בהם התמונות ודיסק עם שאר התמונות מהטיול בנוסף לתיק העור עצמו" וטען כי הנזק של התובעת מגיע לסך של 11,930 $ בתוספת 1,000 ₪ שכר טרחתו על פי הפירוט הבא: עלות כל החפצים ללא התמונות 3,930 $, אובדן התמונות וההנאה מהרגעים היפים- 3,000$, עגמת נפש ורגשי קיפוח - 5,000 $. במכתב זה מופיעה בפעם הראשונה טענה לשווי הציוד שאבד לתובעת. טענות הצדדים: 13. ביום 2.5.11 הגישה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת, בה תבעה מהנתבעת את הסך 59,475 ₪. התובעת נימקה תביעתה זו כדלקמן: הבידוק הבטחוני שעברה כלל חיפוש אינטנסיבי תוך השפלתה והתעלמות מוחלטת מרגשותיה, מכללי החיפוש המקובלים ומהחובה לבצע זאת במקום מוסתר ורחוק מתנועת הציבור במקום. בסיום הבידוק הבטחוני הודיעו לה אנשי הבטחון שאינה רשאית להעלות את תיק היד שלה יחד עימה למטוס, והתנגדותה לא הועילה. לדבריה הרשו לה לקחת מהתיק תעודת מעבר וכספים בלבד, ומנעו ממנה לקחת מסמכים וחפצים אחרים. רונן מור איש הביטחון מסר שלא יהיו לה בעיות בקבלת התיק בארץ; אנשי הביטחון המשיכו להתעלל בה בכך שמנעו ממנה להיכנס למתחם ה"דיוטי פרי" על מנת לשתות מים או לאכול, ולא הרשו לה לבצע קנייה כלשהי; עם הגעתה ארצה לא קיבלה התיק, נאמר לה כי הוא לא הועלה למטוס ועליה להתקשר בעוד שבוע לשם קבלת התיק. לאחר כשבוע, התקשרה לנתבעת והונחתה למלא טופס תביעה, אך קיבלה פיצוי עלוב בגובה 817 ₪ שאינו מכסה אפילו מחיר של פריט אחד מתכולת התיק; לדבריה נטל הראיה מוטל על הנתבעת מאחר ואירוע הנזק נמצא בשליטתה ועליה להוכיח כי לא הייתה התרשלות מצידה. לחילופין לטענתה הנתבעת התרשלה בכך שלא אפשרה לתובעת להשגיח על תיקה, לא פעלה במיומנות או מקצועיות ראויה, לא קבעה נהלים מסודרים לא פעלה על פי חוק אלא משיקולים אחרים שלא התחשבו בצרכי התובעת וזכויותיה והפרה את זכויותיה; על הנתבעת לפצותה בסך של 15,250 $ (59,475 ₪) הכולל רכיב לא ממוני בסך של 7,000$ אבדן כרטיסי זיכרון ותמונות 2,000$, אבדן חפצים אישיים 2,500$ ואבדן מכשירים אלקטרוניים בסך 3,750$. 14. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת שיש לדחות את תביעת התובעת, מהסיבות כדלקמן: לאחר תשאול ראשוני של התובעת הוחלט שעליה לבצע בדיקות ביטחוניות נוספות שהתבצעו תוך התחשבות בתובעת וכללי הנימוס, ככל שהיה ניתן בנסיבות העניין. בדיקות אלו בוצעו בהתאם להוראות ולחוק הטיס (בטחון בתעופה אזרחית) תשל"ז-1977 ובהתאם לתנאי חוזה התובלה; תביעת התובעת מוגזמת, מופרכת וחסרת אחיזה במציאות. התובעת לא צרפה קבלות על רכישת הפריטים, והנתבעת פיצתה את הנתבעת בהתאם לתקרת אחריותה, כקבוע באמנת ורשה ובחוק התובלה האווירית. העדויות: 15. מטעם התובעת העידה התובעת בלבד, אשר הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה חקירה שכנגד. מחקירתה עלה כי חוותה בעבר מספר בדיקות ביטחוניות בטיסות, והגיבה באותה עצבנות וכעס כמו בבדיקה הנוכחית והייתה נסערת. הבדיקה הגופנית נערכה על ידי בחורה, לאחר הבדיקה קנו לה מים. את הקניות בארה"ב ביצעה במזומן ואשראי, ואינה זוכרת כמה מהפריטים רכשה באשראי וכמה במזומן, אך את רוב הפריטים רכשה במזומן, אך אינה זוכרת מהו הסכום ששילמה עבור כל פריט. אינה יודעת ואינה זוכרת אם היא הוסיפה מאוחר יותר את המלל בעמ' 3 בנספח ה', כי זה היה מזמן. רכשה את הלפטופ ב2,200 $ בחנות גדולה בקליבלנד במזומן, אך לא זכרה את גודל המסך ואם שילמה עליו מס. מאותה חנות קנתה גם את האייפד אך היא לא זוכרת מאיזה דגם הוא היה. גם את המצלמה רכשה בארה"ב בתחילת הטיול, אך אינה זוכרת היכן קנתה אותה, וגם היא נקנתה במזומן. כך גם לגבי הטלפון, משקפי השמש ויתר הפריטים שהיו בתיק, אשר כולם נרכשו בארה"ב במזומן. כל הקבלות היו בתוך התיק שאבד. לטענתה לא קיבלה תעודות אחריות עבור המוצרים שרכשה כי היא באה מחו"ל. בהמשך עדותה מסרה כי גם תעודות האחריות שקיבלה היו בתיק. לדבריה עשתה ביטוח עבור המוצרים היקרים שרכשה, אך התחמקה מליתן תשובה אם קיבלה תגמולי ביטוח בגין אבדן הפריטים. אינה זוכרת אם כאשר שבה לארץ זכרה מה איבדה וכמה עלה כל פריט, ואם הצהירה בטופס אל על מה היה שווי הפריטים. לדבריה אינה יודעת מה שווי המוצרים שאבדו, והסכום שדרשה עבור עגמת הנפש גדל משמעותית בכתב התביעה מאחר ועגמת הנפש גדלה עקב חוסר ההתייחסות של הנתבעת. 16. מטעם הנתבעת העיד מר רונן מור, שהיה קצין הביטחון בטרמינל בניו יורק בזמנים הרלוונטיים. מר מור הגיש תצהיר עדות ראשית ונחקר חקירה שכנגד. מחקירתו עלה כי לאחר תשאול ראשוני ומאחר שהתובעת הגיע די מאוחר לבידוק הבטחוני, עלה צורך להעביר את התובעת בדיקות נוספות. לאחר שהסביר לה התהליך הביטחוני, בוצעה לה בדיקה גופנית על ידי בודקת ביטחון בצד מאחורי וילון בצנעה ובכבוד, אך היא הייתה נסערת. נבדקו גם חפציה. מבחינה בטחונית לא יכלו לתת לה את תיק היד שתיקח אותו עימה, אלא העבירוהו לבטן המטוס. בכל שלב ושלב של הבידוק הבטחוני הוא הסביר ועדכן את הנוסעת אודות מצב הדברים. יצא דיווח מוברק לארץ על הבידוק שעברה התובעת, אך דיווח זה חסוי. הוא ווידא שכבודת התובעת לא נשארה מאחור, כפי שעשה גם במקרה זה. הוא הנחה לשים את התיק בכבודה של מחלקת עסקים, מכיוון שבארץ פריקת הכבודה של מחלקת עסקים הייתה צריכה להיות מהירה, קלה ופשוטה. לצערו, זה לא יצא כך במקרה זה. הסיכומים: 17. לאחר העדויות סיכמו הצדדים טענותיהם. 18. בסיכומיו טען ב"כ התובעת שנתבעת לא עמדה בהוראות סעיף 20.1 לאמנת ורשה ולא נקטה בכל האמצעים הדרושים למנוע את הנזק. הנתבעת לא צרפה הוכחה או רישום לכך שהתיק הועלה בכבודת מחלקת עסקים, לא הציגה תצהיר או הוכחה מטעם הממונה על הכבודה במחלקת עסקים. בתכתובות הפנימיות של הנתבעת ניתן לראות שהם כותבים שמדובר בחפצים יקרי ערך, וביקש לפצות התובעת במלוא סכום התביעה. 19. בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת שהפסיקה בישראל אמצה את הוראות אמנת וורשה וחוק התובלה האווירית המגבילים את אחריות הנתבעת לגובה הנזק. הנתבעת פוצתה לפי הוראות האמנה וחוק התובלה האווירית. התברר שהתובעת ביטחה את כבודתה וייתכן כי קיבלה שיפוי בגין האבדן. נהלי הביטחון נדרשים לביטחון הציבור והמדינה, ומכח הדין ובהתאם לחוק הטיס (בטחון תעופה אזרחית) ולא ניתן לתבוע פיצוי בגין הבדיקה. הנתבעת נהגה בתום לב ואילו בגרסאות התובעת ובסכומי הנזק יש סתירות לאורך התקופה. דיון ומסקנות: הבידוק הביטחוני: 20. סעיף 9 לחוק הטיס (בטחון תעופה אזרחית), תשל"ז-1977 קובע שיש לנתבעת רשות לערוך חיפוש על גופו של אדם, במטענו ובטובין אחרים לפני העלאתם לכלי טיס. בסעיף 12 לחוק נקבע שאדם לא יועלה לטיסה מבלי שבוצעה בדיקה ביטחונית לו ולכבודתו. הוראות אלו מדגישות הצורך והחשיבות בבידוק בטחוני, ואת סמכות הנתבעת ונציגי הביטחון לערוך בידוקים אלו. 21. מעדות התובעת, מעדות מר מור ומהתכתובת הפנימית בין גורמים שונים בנתבעת עולה שהבדיקות הביטחוניות נערכו לתובעת בשל סיבות ענייניות ועל פי הנהלים, והכל תוך שמירת צנעת הפרט, ושמירה על כבודה של התובעת, ככל הניתן בנסיבות העניין. מובן שבדיקות אלו גרמו לנתבעת להיות נסערת ולחוש תחושות קשות, אך הדבר נובע מתחושות סובייקטיביות של התובעת כתוצאה מבדיקות נדרשות שהתקיימו בהתאם לנהלים, תוך שמירה על כבודה של הנתבעת ותוך מתן הסברים ועדכון לנעשה. 22. סעיף 19 לחוק הטיס קובע חסינות אזרחית על מעשה שנעשה לאדם פלוני בהתאם לחוק, ולפיכך הנתבעת פטורה מלפצות התובעת מעגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מהבידוק הביטחוני. על כן אני דוחה את תביעת התובעת לפיצויים בגין עגמת נפש עקב הבידוק הביטחוני. אובדן הכבודה: 23. מהראיות שהובאו בפני עולה כי תיק היד של התובעת אכן הכיל ציוד רגיש ויקר ערך. יחד עם זאת ההבדלים בגרסאות התובעת בטפסים השונים ובמכתבים השונים, כמו גם הפערים בסכומי הקנייה, והתשובות המתחמקות והתמוהות שהשיבה בחקירתה הנגדית מעלות תהיות באשר לנכונות גרסתה, לפחות באשר לחלק מהציוד אותה פירטה. דוגמא לכך היא שבתחילה נכתב שהתיק הכיל פלאפון ובהמשך נכתב שמדובר במכשיר אייפון, בנוסף במכתבה של התובעת מיום 15.11.09 בו התרעמה על סכום הפיצוי שקיבלה, היא כתבה כי הפיצוי לא מכסה את העלבון שספגה מאנשי הביטחון ואובדן התמונות והצילומים, וזאת ללא כל זכר ליתר הפריטים יקרי הערך שפירטה בהזדמנויות אחרות. עובדה זו מעלה ספקות באשר לנכונות הדיווח אודות תכולת התיק. יתרה מכך לטענת התובעת כבודתה הייתה מבוטחת גם בביטוח פרטי, והי התחמקה מליתן תשובה האם קיבלה תגמולי ביטוח מהמבטחת בגין אבדן הכבודה. 24. מהגרסאות והראיות שלפני עולה שהנתבעת נהגה באופן סביר בכל הקשור לטיפול במטען התובעת, ועשתה המוטל עליה כדי לדאוג לשלמות ולהעברת המטען. הסיבה לכך שהתובעת לא הורשתה לעלות לתא הנוסעים ביחד עם תיק היד הייתה סיבה עניינית וסבירה. עם כל הצער שבדבר, מקרים מעין אלו בהם נגרם אבדן מטען קורים, ובדיוק לשם כך נקבע בסעיף 10 חוק התובלה האווירית, התש"ם- 1980 שההוראות הקבועות באמנת ורשה ובחוק התובלה האוירית, יחולו על אבדן כבודה במקום אחריות לפי כל דין אחר. 25. הבסיס הקבוע באמנת ורשה לחישוב הפיצוי הוא 17 זכויות משיכה לכל ק"ג כבודה שאבדה. לטענת הנתבעת 17 זכויות משיכה שוות ל- 97 ₪ ומשקל תיק היד היה 8.4 ק"ג. לפיכך שלחה הנתבעת לתובעת שיק על הסך 817 ₪. התובעת לא חלקה על חישוב זה ולא טענה כי משקל התיק היה גדול יותר, היא לא סיפקה נתונים אחרים או פסיקה שתתמוך בטענותיה, והסתפקה בטענה כללית שעל הנתבעת לפצותה במלוא הסכומים שהיא קבעה באופן שרירותי. מעדותה עלה כי אינה זוכרת מה שווי המוצרים ואף אינה זוכרת אם זכרה זאת בסמוך לאובדן התיק. כך שהתובעת נמצאת במצב בו אינה זוכרת את שווי הפריטים שאבדו ולא את משקלם. אם הנתבעת לא הייתה מודה שמשקל תיק היד היה 8.4 ק"ג, היה דין התביעה להידחות עקב אי הוכחת הנזק. אך משהודתה הנתבעת במשקל תיק היד ובערך הפיצוי עבור כל ק"ג, זכאית התובעת לפיצוי על פי הודאת הנתבעת. 26. הנתבעת שלחה לתובעת שיק על הסך 817 ₪, שהוא הפיצוי המכסימלי בנסיבות העניין. הנתבעת השיבה שיק זה לנתבעת. לפיכך סבור אני כי יש לפסוק לתובעת את הסך 817 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד היום. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך 817 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (2.5.11) ועד ליום התשלום בפועל. מאחר והתובעת סירבה לקבל פיצוי זה מהנתבעת, אין צו להוצאות. תביעות נגד חברות תעופהתעופה