3. קרנית טענה בהגנתה כי התובע לא נפגע באירוע תאונת דרכים כנטען על-ידו וכפרה בחבותה לפצותו. 4. המחלוקת הינה, אם כן, האם הוכח האירוע נשוא התביעה. הוכחת התאונה - דיון והכרעה: 5. על-פי הנטען בכתב התביעה, ביום 4.10.04, בסמוך לשעה 12:00, צעד התובע על המדרכה ברחוב הסמוך לביתו בנצרת. תוך כדי הליכה שוחח בטלפון נייד עם חברו בשם לואי (להלן - לואי). רכב שהגיח מאחוריו פגע בו בצידו השמאלי, ברגל ובכתף שמאל, וכתוצאה מכך הועף ונפל על הכביש. למיטב זכרונו של התובע, היה הרכב צהוב. הרכב לא עצר והמשיך בנסיעתו. התובע הרים את מכשיר הטלפון הנייד שנפל מידיו, כאשר על הקו היה עדיין החבר עמו שוחח בעת שנפגע. התובע סיפר לאותו חבר את שאירע וביקשו להגיע למקום. החבר הגיע והסיע את התובע לבית החולים בנצרת. 6. מטעם התובע העידו הוא עצמו וכן לואי. 7. בפתח חקירתו הראשית של התובע ביקש בא-כוחו להגיש, כעדות מטעמו, תצהיר נסיבות של התובע מיום 25.10.11, כ- 5 חודשים לאחר הגשת התביעה (ת/1). 8. בתצהיר האמור מפורטת גרסה דומה לגרסה בכתב התביעה, בשינוי אחד בולט; לפי האמור בתצהיר, בעת אירוע התאונה שוחח התובע בטלפון עם בן משפחה וחבר בשם מוסא (להלן - מוסא). לפי הצהרת התובע בתצהיר, היה זה מוסא ששמע ממנו בטלפון על שאירע, הגיע למקום התאונה ופינה אותו לבית החולים. 9. בחקירתו הנגדית נשאל התובע על הפער בין הגרסות בעניין זה. התובע חזר על הגרסה בכתב התביעה, לפיה בעת התאונה הוא שוחח עם לואי, וכי לואי הוא זה שפינה אותו לבית החולים. הסברו לפער בין הגרסאות בתביעה ובתצהיר היה בלבול שאחז בו. ובלשונו: "אני לא זוכר, חבר שלי הזכיר לי שהוא לקחת אותי. אני הייתי מתבלבל. הייתי חושב מוסא כי כל הזמן אני והוא ביחד, זה חבר שלי ובן דוד, הלכתי פעם שניה לבית חולים איתו וחשבתי שזה הוא לקח אותי. חבר שלי הזכיר לי עכשיו" (עמ' 10, ש' 5-7). בהמשך משנשאל אם ביקש ממוסא להעיד במשפט השיב כי הוא איננו חבר של מוסא כיום (עמ' 11, ש' 26-27). 10. הסברו של התובע באשר לגרסאות השונות שהועלו על-ידו בקשר לזהות האדם עימו שוחח בעת התרחשות התאונה, ואשר לטענתו אף פינה אותו מהמקום לבית החולים, אינו משכנע כלל ועיקר. מדובר בפרט מהותי, הנוגע ללב ההתרחשות העומדת בסיס התביעה, שאף ניתנה לו הדגשה רבה בכתב התביעה עצמו. הטענה כי בשל חלוף הזמן, חל בלבול אצל התובע בקשר לפרט מעין זה, תוך חילופי זהויות של החבר המעורב, איננה סבירה ואיננה משכנעת. על-פניה עולה תמיהה של ממש נוכח שתי הגרסאות הסותרות בנקודה זו, כפי שבאו מפי התובע עצמו, במועדים סמוכים ובמסגרת ההליך המשפטי. 11. התמיהה בעניין זה מתעצמת ומתחדדת נוכח הגרסה שמסר התובע בעת חקירה שערכה קרנית עובר להגשת התביעה, כפי שהיא עולה מתמליל החקירה שהוגש כראיה (נ/8). לפי העולה מהתמליל, סיפר התובע בחקירה כי לאחר התאונה פונה לבית החולים על-ידי מכר שלו בשם מחמוד (להלן - מחמוד). לדבריו: "ביקשתי ממנו שיקח אותי לבי"ח ולקח אותי" (עמ' 5 לתמליל נ/8, ש' 1-14). עוד סיפר התובע בחקירה, כי בעת התאונה דיבר בטלפון. משנשאל עם מי דיבר בטלפון, טען תחילה כי הדבר איננו זכור לו ובהמשך ציין שני שמות שונים. נביא את הדברים כלשונם בתמליל: "ח. לא לא עם מי דיברת בטלפון? נ. עם מי דיברתי? שכחתי אני יכול להגיד לך כל אחד, אבל אני אומר לך את האמת. ח. מחמד, כל אחד זה לא טוב נ. אבל זה עניין אני אומר לך בינינו אני לא יודע עם מי, בכנות, יכלתי להגיד לך שם של מישהו. ח. טוב נ. אני אומר לך את האמת, תרשום ח'ליל ח. לא, מה אני ארשום סתם? נ. דיברתי עם בן דוד שלי ח. אני לא רוצה לרשום סתם שם, אם דיברת עם בן דודך אז ישאלו אותך במשטרה נ. תרשום מוסא ח. בטוח שדיברת עם מוסא? אל תגיש לי תרשום מוסא בשביל לרצות אותי נ. בטוח ח. בטוח דיברת עם מוסא נ. בטוח עם מוסא" 12. לכל האמור מתווספת גרסתו של התובע בהודעתו למשטרה מיום 16.5.05 (נ/6), מספר חודשים לאחר האירוע. התובע נשאל במשטרה עם מי שוחח בטלפון בעת התאונה, ומי פינה אותו ממקום התאונה לבית החולים. ביחס לשתי השאלות השיב התובע כי הוא איננו זוכר. משנשאל על-ידי החוקר הכיצד הוא איננו זוכר מי לקח אותו לבית החולים נוכח אמירתו בהודעה כי היה בבית החולים רק פעם אחת, תשובתו הינה "וואלה לא זוכר" (נ/6, ש' 13-23). 13. נסכם הדברים עד כה; התובע העלה במספר הזדמנויות גרסאות שונות, מתפתחות וסותרות. תחילה טען, במסגרת הודעתו למשטרה, כי אין הוא זוכר עם מי שוחח בטלפון בעת התאונה, ואף איננו זוכר מי פינה אותו לבית החולים ממקום האירוע. בשלב מאוחר יותר מסר בחקירה שנערכה מטעם קרנית, כי מחמוד פינה אותו לבית החולים, כי הוא איננו זוכר עם מי דיבר בטלפון, אך מיד לאחר מכן עמד על כך כי מדובר היה במוסא, לא לפני שהועלה על-ידו שם נוסף של אדם בשם ח'ליל. והינה, בתביעה שהגיש התובע, לואי הוא זה שעמו שוחח בטלפון בעת התאונה, ואותו לואי אף פינה אותו לבית החולים. בתצהיר נסיבות מטעם התובע, שנחתם לאחר הגשת התביעה, שוב היה זה מוסא ששוחח עם התובע בטלפון בעת התאונה, והוא אשר גם פינה אותו לבית החולים. 14. לשלל הגרסאות המשתנות, לא ניתן כל הסבר מצד התובע, זולת השיפור שחל בזכרנו עם חלוף הזמן והשנים וטענתו כי לואי הוא "שרענן" לאחר שנים את זכרונו באשר להתרחשות ביום האירוע, הסבר שאני מוצאת אותו בלתי סביר ובלתי אמין לחלוטין. 15. לכל האמור לעיל מתווספות סתירות נוספות בגרסאות שהעלה התובע. כך, בתביעה ובתצהיר נטען כי בשל התאונה עף מכשיר הטלפון הנייד בו שוחח התובע; הוא הרים אותו; המכשיר היה עדיין פתוח בשל השיחה שקיים התובע בעת התאונה ואז סיפר התובע את שאירע לבן שיחו. תיאור זה נעדר לחלוטין מתיאור האירוע כפי שנמסר על-ידי התובע בחקירה שערכה קרנית, ואף איננו מתיישב עם העדות של העד מטעמו של התובע (לואי). כמו-כן, לפי הרישום בגיליון תעודת חדר המיון של בית החולים אי.מ.מ.ס בנצרת בו התקבל התובע ביום האירוע, מסר התובע בעת קבלתו כי נדרס על-ידי רכב שנסע באיטיות (נ/7, בראש הגיליון). מנגד, בחקירה מטעם קרנית טען התובע כי הרכב נסע מהר (נ/8, ש' 6). התובע גם מסר תיאורים שונים אודות צבע הרכב (צהוב בהודעתו למשטרה; חום בחקירה מטעם קרנית, נ/8 ש' 10, עמ' 28). עולה אף תמיהה של ממש באשר לשעת האירוע, כאשר הגרסאות בעניין זה נעות בין הבוקר (ההודעות במשטרה - נ/6) ל- 12:00 בצהריים (בתביעה ובתצהיר הנסיבות), לצהריים - אחה"צ (בתמליל החקירה נ/8), ובשים לב לשעת קבלתו של התובע בחדר המיון בבית החולים - הנמצא בעיר מגוריו בה אירעה התאונה הנטענת - לאחר השעה 13:00. 16. התובע מסר, איפוא, שלל גרסאות לאירוע התאונה הנטען, תוך שקיימות סתירות מהותיות בין הגרסאות השונות, ובעיקר בדבר זהותו של אותו אדם שלטענת התובע שוחח אתו בטלפון בעת התרחשות התאונה ובאשר למי שפינה אותו לבית החולים. סתירות אלו, הנוגעות ללב ההתרחשות של האירוע נשוא התביעה, נותרו ללא כל הסבר מניח את הדעת, והן פוגעות באופן מהותי במהימנות עדותו של התובע. 17. כאמור לעיל, התובע זימן לעדות מטעמו את לואי, שהוא חברו (עמ' 2, ש' 14-23). לואי העיד כי ביום האירוע שוחח בטלפון עם התובע. לדבריו "אמרתי הלו הלו, אין אף אחד, פתאום הגעתי לאחר 3 דקות והוא היה יושב על המדרכה. נתתי לו מים ולקחתי אותו לבית החולים" (עמ' 3, ש' 7-8)). בחקירתו הנגדית נשאל העד אודות פרטים שונים מיום האירוע, לרבות - האם נכנס לבית המשפחה להודיע על הפגיעה בתובע לאחר שלדבריו מצא אותו על המדרכה מחוץ לבית, והאם מישהו מהמשפחה יצא על מנת לדבר איתם, ותשובותיו למרבית השאלות היו כי הוא איננו זוכר. אינני סבורה כי יש בעדות זו כדי לבסס באופן מהימן את גרסתו של התובע בתביעה. כמפורט לעיל, שמו של לואי כמי שהיה מעורב בהתרחשות נשוא התביעה, הועלה בשלב מאוחר ביותר, לאחר שתחילה טען התובע במשטרה כי אין הוא זוכר עם מי שוחח בטלפון ומי פינה אותו לבית החולים, ולאחר מכן מסר שמות של אנשים אחרים. רק לעת הגשת התביעה, יותר משש שנים לאחר התאונה, נטען לראשונה, בשונה מגרסאות קודמות שנמסרו על-ידי התובע, כי חברו לואי הוא שפינה אותו לבית החולים ואף שוחח עימו בטלפון בעת התאונה. גרסתו של לואי איננה מתיישבת עם שלל הגרסאות של התובע, ואף אינה מתיישבת עם אותה גרסה מאוחרת המערבת אותו, לפיה התובע חידש את השיחה בטלפון לאחר שנפגע והזעיק את בן שיחו למקום התאונה, בעוד שמעדותו של לואי עולה כי השיחה הופסקה בפתאומיות והוא חש למקום על דעת עצמו. העד הרבה לא לזכור פרטים אודות ההתרחשות באותו יום, ונוכח סימני השאלה המהותיים שעלו מגרסתו של התובע עצמו, שנותרו ללא כל מענה סביר, אינן בעדות זו כדי להציב בסיס ראייתי מספק לקבלת טענת התובע. סיכומם של דברים: 18. המסקנה העולה מכל המפורט לעיל הינה, כי לא עלה בידי התובע להוכיח את עילת תביעתו ומשכך דין התביעה להידחות. 19. אשר על כן התביעה נדחית. 20. התובע יישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד הנתבעת בסכום כולל של 12,000 ₪. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםזהות הנהגתאונת פגע וברח / הפקרה