האם כאשר לא נתנה חברת ביטוח הודעה מפורשת למבוטחת על כוונתה לוותר בשמה על הוצאותיה במסגרת תביעת פיצויים בגין מקרה ביטוח, זכאית היא לגבות ממנה השתתפות עצמית. ואלה בתמצית העובדות עליהן אין חולק: התובעת ערכה ביטוח צד ג' לנתבעת בפוליסה מס' 550562339 שתוקפה מיום 1.7.05 ועד ליום 30.6.06. ביום 5.11.08, הוגשה לבימ"ש השלום בחדרה תביעת פיצויים בגין נזקי גוף (ת.א 2330-11-08) ע"י עמר אושרי (קטין) ואח' נ' ביה"ס תיכוני חקלאי פרדס חנה בע"מ כנגד התובעת וכנגד הנתבעת. התביעה נדונה בפני כב' השופט שרעבי (להלן: "תביעת הפיצויים"). במסגרת אותו הליך טענה הנתבעת, כי התביעה כנגדה הוגשה בהעדר עילה, אך מכוח היות ביה"ס בתחום שיפוטה של המועצה, והגם שאין לזו כל אחריות, פיקוח או חזקה בביה"ס. התובעת, אשר ניהלה את תביעת הפיצויים באמצעות ב"כ שמינתה (עו"ד עוזיאל) גם בשם הנתבעת, הודיעה לנתבעת כי בית המשפט נתן הצעת פשרה וכי היא ממליצה לקבל את הפשרה. הנתבעת מצידה התנגדה להסדר הפשרה המוצע, וזאת בשים לב לסיכויי התביעה הקלושים כנגדה, ועתרה כי ב"כ התובעת יבקש את דחיית התביעה כנגדה או מחיקתה. ב"כ הצדדים בתביעת הפיצויים הגיעו להסכמה, אשר קיבלה תוקף של פסק דין, לפיה בין היתר, התביעה כנגד הנתבעת תידחה ללא צו להוצאות. ואלה טענות התובעת: במסגרת הסכם הפשרה שהושג בסופו של יום בתביעת הפיצויים, נדחתה התביעה כנגד הנתבעת בהתאם לבקשתה. בהתאם להוראות סע' 66 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (ולהלן: החוק), ועל פי תנאי הפוליסה, בטוח האחריות מכסה גם הוצאות משפט סבירות שעל המבוטח לשאת בשל חבותו אף אם הסכום עולה על סכום הביטוח. הוצאות אלה מכונות "הוצאות דין וטורח". התובעת שילמה 28,532 ₪ למשרד עו"ד מזור שטיפול בתביעה ודרשה מהנתבעת סך של 9,786 ₪ בלבד (זאת למרות שעל פי הפוליסה היה על הנתבעת לשלם כל סכום עד 7,500$). התובעת קיבלה הודעה בכתב בהתאם לדרישת סע' 68 לחוק, ובתגובתה מיום 7.3.10 ביקשה אך כי התביעה כנגדה תידחה. הנתבעת לא עמדה על כך שייפסקו לה הוצאות ולא ביקשה שלא לשאת בהשתתפות העצמית. אין לנתבעת זכות וטו בכל הקשור לתשלום לצד ג', וככל שלא היה הסכם פשרה, אפשר שהתשלום היה מגיע כדי סך גבוה בהרבה. לא יעלה על הדעת שהנתבעת תבקש מהתובעת ייצוג ואח"כ תמאן לשאת בעלותו. טענות הנתבעת : הנתבעת מצידה מבקשת לדחות את התביעה. לדבריה, לאחר קבלת ההודעה על הצעת ביהמ"ש לפשרה, לא נמסרה לה כל הודעה נוספת על ההליך. לבסוף, לאחר שנשלחה על ידה דרישה לבירור הפרטים, התקבל מכתב מב"כ הצדדים בתביעת הפיצויים, ממנו למדה כי ההליך הסתיים בפשרה. בין היתר, כי התביעה כנגדה נדחתה ללא צו להוצאות. טיוטת הסכם הפשרה לא הומצאה לעיונה של הנתבעת טרם החתימה, וממילא זו לא נתנה הסכמתה כי התובעים בהליך שם לא ישלמו את הוצאותיה. בנסיבות אלה, הפרה התובעת את חובתה לפי ס' 68 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 ואין היא יכולה לתבוע כעת את ההשתתפות העצמית. דיון והכרעה: הצדדים הסכימו כי בהליך זה לא יישמעו ראיות אלא יוגשו סיכומים בכתב, אליהם יצורפו מסמכים, וביהמ"ש יכריע על יסוד אלה בלבד. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובסיכומיהם, מצאתי לדחות את התביעה, ואנמק. ב"כ הצדדים מסכימים כי הוראת סע' 68 לחוק חלות על עניין זה. סע' זה קובע כך: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח שהמבטח חייב למבוטח, ובלבד שהודיע על כך בכתב למבוטח, 30 ימים מראש והמבוטח לא התנגד תוך תקופה זו; אולם טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי". ב"כ הנתבעת מפנה לפסק הדין ע"א (ת"א יפו) 2539/07 הפניקס חב' לביטוח בע"מ נ' מאיירס שיווק בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים). באותו עניין, שעובדותיו דומות לעניין שלפניי, קבע ביהמ"ש בדעת רוב, מפי כב' השופט ד"ר ורדי וכב' השופטת לבהר שרון, כי חברת הביטוח לא תהיה זכאית להשתתפות העצמית, שעה שלא נתנה למבוטח זכות להתנגד להסכם הפשרה עם צד ג'. ביהמ"ש ביסס קביעתו על הוראת סע' 68 לחוק, וקבע כי הוראה זו חלה לא רק על מקרה בו המבטחת משלמת כסף לצד ג', אלא גם מקום בו מדובר בפשרה לפיה התביעה נגד המבוטח נדחית. לשיטתו, אין מקום לפרשנות מצמצמת של הסעיף והוראה זו חלה אף ביחס למקום בו מדובר ב"ויתור על תשלום או שווה ערך לתמורת תשלום כמו ויתור על הוצואת, שכן מטרת הסעיף לחזק את מעמדו של צד ג' וכן להקנות למבוטח זכות התנגדות אפקטיבית לכל הסכמה בין המבטחת לצד ג'..." (ראה פסקה 2 עמ' 19). חברת הביטוח מחויבת להודיע על הפשרה למבוטח גם אם מדובר בדחיית התביעה כנגדו: "כאמור, בין אם סעיף 68 לא היה חל (כגישת חברי) ובין אם חל (שזו דעתי), הרי שעל פי עקרון תום הלב וחובת הגילוי הנובעת ממנו (כפי שעולה מפורשות מהחוק עצמו), מחוייבת חברת הביטוח ליידע את המבוטח על הסכם פשרה שערכה בעניינו גם אם מדובר בדחיית התביעה כנגד המבוטח, תוך ציון שמדובר בהסכם פשרה שבמסגרתו יש ויתור על הוצאות כנגד מי שהגיש את התביעה כנגד המבוטח, ותוך יידוע המבוטח שיהיה עליו לשאת בתשלום ההוצאות המשפטיות של המבטחת עד לגובה השתתפותו העצמית". (ראה פסקה 3 עמ' 19). כאשר לא ניתנה אותה הודעה, קובע בית המשפט כי המבוטחת לא תזכה בתשלום ההשתתפות העצמית: מכאן עולה, שמקום בו לא הודיעה המבטחת למבוטח על הפשרה ושללה מהמבוטח את זכותו להתנגד להסכם פשרה זה, לא יהיה המבוטח חב בתשלום ההשתתפות העצמית, שכן הופרו ההוראות הקוגנטיות שבסעיף 68 לחוק, כמו גם חובת תום הלב (כל אחת בנפרד)". (שם בעמ' 22). ובהמשך: "משמעות אי קיום חובת הודעה זו על ידי חברת הביטוח הינה פטור של המבוטח מתשלום ההשתתפות העצמית" (שם בעמ' 22). המקרה שם דומה כאמור בעובדותיו לעניין שלפניי. גם בעניין שלפניי אין מחלוקת כי לכאורה זכאית התובעת לדמי ההשתתפות העצמית בגין הוצאות המשפט כ"הוצאות דין וטורח". ואולם, גם שם, כמו בעניין שלפני, גובשה טיוטת הפשרה מבלי שתומצא לעיון הנתבעת ומבלי שיובהר כי המבטחת ויתרה עבור המבוטחת על הוצאות המשפט. גם שם, כמו בעניין שלפניי, לא משמיעה המבטחת טענה בדבר היעדר שיתוף פעולה בינה לבין המבוטחת וכי לפיכך לא ניתן היה לקבל את הסכמתה לפשרה המוצעת. טענת הנתבעת במסגרת תביעת הפיצויים כי דין התביעה כנגדה להידחות, הונחה ככל הנראה על בסיס עובדתי ומשפטי איתן, שכן עובדה היא כי בסופו של יום אכן התביעה כנגדה נדחתה. בהעדר כל ראיה אחרת במסמכים, אין לי אלא את הודעתה של הנתבעת מיום 7.3.10 כי היא מתנגדת להצעת בית המשפט והיא עומדת על דחיית התביעה כנגדה. לא מצאתי כי מכתב עו"ד עוזיאל מיום 25.2.10 מהווה "הודעה" כנדרש לצורך הליך זה שכן אין בו כל התייחסות לתוצאת ההליך כלפי הנתבעת עצמה. כך, אף לא מצאתי לקבל את דברי ב"כ התובעת בסיכומים, כי ניתן להסיק ממכתב הנתבעת מיום 7.3.10 כי זו הסתפקה אך בדחייה של התביעה כנגדה, לפי שלא הודיעה מפורשות כי היא עומדת על הוצאותיה או כי אין בדעתה לשאת בהשתתפות העצמית. החובה הקבועה בסע' 68 לחוק ליידע את המבוטח בהסכמה שהושגה על כל היבטיה, הינה חובה של המבטחת ומחובתה זו אין היא רשאית להשתחרר. כאמור בע"א 2539/07 (לעיל) החובה הינה ליתן למבוטחת זכות להתנגדות אפקטיבית לכל הסכמה, וכן להבהיר לה כי יהיה עליה לשאת בהשתתפות עצמית. הודעה והבהרה כאמור, אין לפניי. בנסיבות העניין היה על התובעת להביא את טיוטת הפשרה בפני הנתבעת ולקבל את עמדתה. משלא נמסרה הודעה כאמור לנתבעת, אין התובעת זכאית לדמי ההשתתפות העצמית ודין התביעה להידחות. לפי שמצאתי לדחות בנסיבות אלה את התובענה, איני נדרשת לסוגיית פרשנות הפוליסה הנזכרת בסיכומי הנתבעת. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪. פוליסההוצאות משפטחברת ביטוח