האופנוע הדף את הרכב לעבר התובע ופגע בו, דבר שהביא לפציעתו של התובע. במהלך הדיונים התברר, כי לטענת התובע, הוא נפגע גם מן הרכב, כאמור לעיל, וכן מקסדת רוכב האופנוע, אשר בעקבות ההתנגשות בין האופנוע למכונית, כטענת התובע, התעופפה ופגעה בצווארו של התובע. בתחילה הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 (מבטחת רכבו של התובע), נגד הנתבע 2, ונגד "המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול)", אך נוכח הכחשת הנתבעת 1 את חבותה ומשהתברר שלנתבע 2 לא היה ביטוח חובה, תוקן כתב התביעה והוספו הנתבעים 2-3 כנתבעים נוספים. הנתבעת 3, "קרנית", שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע 2, נהג האופנוע, אשר לא היה מבוטח בביטוח חובה וכנגד מר אריה משה, הבעלים של האופנוע. הצדדים חלוקים באשר לנסיבות התאונה, כאשר הנתבעת 1 טוענת שהתובע העיד בעדות יחידה ולכן דין תביעתו להידחות וכי בכל מקרה, לא הייתה מעורבות של רכבו של התובע בתאונה ולכן, על התובע לקבל פיצוי מקרנית, בהעדר ביטוח חובה לאופנוע. עמדת התובע היא כי המדובר הוא בתאונה מעורבת ולפיכך, הנתבעת 1 היא זו אשר צריכה לפצות את התובע, בהעדר ביטוח חובה לנהג האופנוע. עמדת קרנית היא כעמדתו של התובע. גרסת התובע וטענותיו לגרסת התובע, במהלך נסיעה החל רכבו להשמיע רעש חזק ומאחר שלא ניתן היה להמשיך בנסיעה, לא יעול היה להחנות את הרכב במקום חניה מוסדר ובטיחותי. לפיכך, התובע עצר את רכבו במקום, הפעיל אורות מצוקה ודומם מנוע. לגרסת התובע, הוא החנה את הרכב בכביש משופע, כאשר החלק האחורי של הרכב פונה לכיוון הירידה ובאופן שבולט כמטר משפת המדרכה, אשר הייתה מסומנת ב"אדום לבן". מוסר התובע, כי הוא לא משך את בלם היד בטרם ירד מן הרכב וכי בעמדו ליד החלק האחורי של הרכב כדי להבטיח שלא ייפגע מכלי רכב חולפים, כאשר גבו מופנה לחלק האחורי של הרכב, הוא התקשר בטלפון הסלולארי שלו כדי להזמין גרר. לאחר מספר שניות, הגיח האופנוע הנהוג על ידי הנתבע 2, ובניסיון לעקוף רכב אחר, התנגש האופנוע בחוזקה בחלק הקדמי שמאלי של רכב התובע. רכבו של התובע זז ממקומו לכיוון התובע ופגע בו, בגבו, עם תא המטען. כן נחבט התובע בחוזקה בצווארו מן הקסדה שהתנתקה מהאופנוע ועפה לכיוון התובע. עוד מוסר התובע בגרסתו, כי לאחר התאונה הוא הבחין באופנוע כאשר הוא זרוק ליד חזית רכבו וכן הבחין ברוכב האופנוע כאשר הוא שרוע על מכסה המנוע ושמשת הרכב. התיאור האמור עולה מתצהיר עדותו הראשית של התובע, כמו גם מחקירתו הנגדית (בעיקר מעמ' 8 עד עמ' 15). ככל שיהיה צורך להתייחסות ספציפית לאמירה כזאת או אחרת של התובע, ייעשה הדבר במסגרת פרק הדיון וההכרעה. טוען התובע, שגרסתו עולה בקנה אחד עם חומר הראיות האחר בתיק ובמיוחד עם תמונות הצבע של זירת התאונה, כפי שצולמו על ידי התובע מיד לאחר התאונה (ת/1 עד ת/3). מבקש ב"כ התובע, שלא ליתן אמון בחוקר מטעם הנתבעת 1, מר אסי דהן, ולא לייחס כל משקל לראיות אשר הוצגו מטעמו. טוען התובע, שעסקינן בתאונה מעורבת, שבה מעורבים היו שני כלי רכב, רכבו של התובע והאופנוע. לטענתו, הוא נאלץ לעצור את הרכב, בלית ברירה, בכביש משופע, במקביל לאבני שפה הצבועות אדום לבן ומספר מטרים לפני צומת. המדובר הוא במקום שהחניה בו אסורה, כאמור בסעיף 1 לחוק הפיצויים, בחניה אשר יצרה סיכון תחבורתי ולכן, עסקינן בתאונת דרכים, בהתייחס לרכבו של התובע. לחילופין, טוען התובע, כי רכבו נדחף או נגרר וגם מסיבה זו, המדובר הוא בתאונת דרכים. עוד נטען, כי המדובר הוא ב"שימוש ברכב מנועי", מאחר ורכבו של התובע גרם ישירות לנזק. בהעדר ביטוח לאופנוע, על הנתבעת 1 לפצות את התובע בגין נזקיו. לחילופין, טוען התובע, כי אם ייקבע שנזקיו לא נגרמו בשל שימוש מוכר ברכבו, הרי על הנתבעת 3 לפצות את התובע כמי שהיה הולך רגל שנפגע על ידי אופנוע נעדר ביטוח חובה. ראיות וטענות הנתבעת 1 מטעם הנתבעת 1 הוגש תצהיר החוקר אסי דהן ודוח חקירה שלו, הכולל גם תמלילים של שיחות אשר, לטענת החוקר, הוקלטו על ידו. שיחה אחת הייתה עם התובע ועם אביו ושיחה שניה עם הנתבע 1 והצד השלישי 2. בתצהירו כותב החוקר, שלדברי התובע, ביום התאונה הוא נסע לפגוש זוג שאותו הוא אמור היה לצלם לאירוע (מקצועו של התובע הוא צלם אירועים) וכי בסיום הפגישה הוא פנה אל רכבו, אשר חנה כדין ותוך שהוא משוחח בטלפון, בטרם נכנס אל הרכב, הוא שמע מכה וקסדה עפה באוויר ופגעה בראשו. עוד כותב החוקר, שלדברי התובע, הוא הבין שהאופנוע פגע ברכבו, אשר חנה כדין, וכי כתוצאה מכך רוכב האופנוע עף קדימה והקסדה ניתקה מראשו. עוד כותב החוקר, כי על פי שיחה שלו עם הנתבע 2, רוכב האופנוע, הוא אכן התנגש ברכבו של התובע, אשר חנה כדין וכתוצאה מהפגיעה הוא עף מהאופנוע, הקסדה של ראשו ניתקה אך לא פגעה באיש. כותב החוקר, שלגרסת הנתבע 2, הוא פגע ברכבו של התובע במהירות נמוכה והרכב לא זז ממקומו. טוענת הנתבעת 1, כי המדובר הוא בתובע לא מהימן וכי התאונה כלל לא התרחשה או כי לא הוכח שהיא התרחשה. ב"כ הנתבעת ביקש לפסול את תצהירו של התובע, באשר הוא הצהיר במפורש שהוא חתם על התצהיר בשפה שהוא אינו שולט בה וכאשר התובע אינו מבין את הכתוב בתצהיר. לא נרשם בתצהיר שלתובע תורגם הכתוב בו. עוד טוען ב"כ הנתבעת 1, שאין להאמין לתובע, באשר הוא אינו זוכר את שם הרחוב, למרות שהמדובר הוא בעיר מגוריו, כי התובע סתר את עצמו כאשר אמר שהוא ראה את הרכב זז ולאחר מכן אמר שהוא לא ראה אותו זז. ביקש ב"כ הנתבעת, שיקבע ביהמ"ש שהתובע כלל לא נפגע מן הרכב, ולכן, אין המדובר הוא בתאונה מעורבת. נטען, שלא היה כל מגע בין הרכב לבין התובע וכי לכן, ככל שהייתה תאונה, הרי המעורב בה היה רק הנתבע 2 והחבות חלה עליו ועל הנתבעת 3 בלבד. נטען, שרק הקסדה פגעה בתובע ולא רכבו. מוסיף ב"כ הנתבעת וטוען, כי המדובר הוא במקרה של עדות יחידה של בעל דין, ללא סיוע וכי אין נימוקים שמצדיקים לקבל את גרסתו של התובע, על סמך עדות יחידה זו. עוד נטען על ידי הנתבעת 1, שגם אם יתברר שהתובע נפגע מן הרכב, הרי השימוש בו לא היה למטרות תחבורה, התובע לא נפגע עקב שימוש בכוח המכאני של הרכב וכי הרכב לא חנה במקום שאסור לחנות בו. על כן, יש לראות בתובע הולך רגל אשר נפגע מקסדת רוכב האופנוע בלבד. לכל היותר היווה רכבו של התובע "זירת אירוע" ותו לא. טענות הנתבעת 3 הנתבעת 3 חוזרת ומדגישה כי המדובר הוא בתאונה מעורבת ובהינתן מבטחת לאחד מכלי הרכב, רכבו של התובע, אין להטיל על "קרנית" חבות פיצוי. מוסיפה הנתבעת 3 וטוענת שיש להתעלם מעדותו של החוקר, באשר הקלטות השיחות לא הוגשו על ידי הנתבעת 1, למרות שביהמ"ש הורה לה לעשות כן, תוך 7 ימים, על פי החלטה מיום 3.6.13 (בסיום פרשת הראיות). עוד נטען, שוויתורה של הנתבעת 1 על עדותו של נהג האופנוע, יש בה כדי לחזק את עדות התובע בדבר נסיבות התאונה. לעניין ה"שימוש" ברכב מנועי, טוענת הנתבעת 3, כי המדובר הוא במקרה של עצירה ותיקון דרך או של חניה שלא כדין, או של הדרדרות רכבו של התובע ופגיעה בתובע. בכל מקרה, הרכב לא שימש זירה. לאור האמור, מבקשת קרנית שהתובענה כנגדה תדחה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות שבפניי, מצאתי שיש לקבל את גרסת התובע, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתצהירו ובחקירתו בביהמ"ש לגבי נסיבות התאונה. עוד מצאתי, שעסקינן בתאונה מעורבת, כאשר כלי הרכב המעורבים היו רכבו של התובע והאופנוע חסר הביטוח ובמצב זה, הואיל וקיים מבטח לפיצויו של התובע, דין התביעה כנגד הנתבעת 3 להידחות וממילא, גם דין ההודעה לצדדים השלישיים להידחות. אני דוחה את טענתה של הנתבעת 1 בדבר חוסר אמינות של התובע. גרסתו של התובע הייתה עקבית והוא מסר בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, דברים דומים ביותר ולמעשה זהים לאלה אשר מסר בתצהירו. אין להתעלם מכך שהתובע אינו שולט היטב בשפה העברית ולכן אם קיים היה, בעניינים מסוימים, ולטעמי שוליים, חוסר התאמה כזה או אחר, הדבר נבע מקשיי שפה. כך, לטעמי, אין לומר שהתובע סותר את עצמו, כאשר הוא נשאל אם הוא ראה את הרכב שלו זז מן המקום וכאשר הוא השיב בתשובה ראשונה את המילה "בטח" ולאחר מכן, כשהוא נשאל מיידית איך ראית, הוא השיב: "אני לא ראיתי, אני קיבלתי מכה" (עמ' 9, שו': 20-25 לפרוט'). בנסיבות בהן התובע מסר גרסה עקבית לגבי האופן בו הוא נפגע, אינני מוצא שהמדובר הוא בסתירה של ממש, מה עוד שאין המדובר הוא בגרסאות שנמסרו בהזדמנויות שונות אלא בשאלה אחרי שאלה ותשובה לאחר תשובה. עוד אינני מוצא שהתובע סתר את עצמו לגבי נסיבות הפגיעה של האופנוע ברכב שלו. אכן, התובע נשאל: "למה האופנוע הגיע לתוך הרכב שלך?" והוא השיב: "אני יודע?", ובהמשך נאמר לו שהוא רשם בתצהירו שהוא ראה רכב שרצה לפנות שמאלה לאותה הפניה שהייתה ימינה והתובע השיב: "כן היה רכב שמאלה" והוא נשאל אם את כל זה הוא ראה והוא השיב: "לא את כל זה אני לא ראיתי" (עמ' 10, שו': 10-20 לפרוט'). יחד עם זאת, אינני מוצא כי המדובר הוא בעניין מהותי, ובוודאי אין בו צורך להכרעה במסגרת זו, מה עוד שמיום התאונה חלפו למעלה מ- 5 שנים ואין לדרוש מן התובע שיזכור כל פרט ופרט בהתייחס לכלי רכב אשר לא היו מעורבים בתאונה. עוד אינני מוצא כל תמיהה בכך שהתובע, לאחר שנפגע, קם על רגליו וצילם 3 תמונות של זירת התאונה וכי רק לאחר מכן, הוא פינה עצמו באמבולנס לבית חולים. התובע העיד, כי המדובר הוא בתמונות אשר צולמו על ידו, התמונות הודפסו והוגשו על ידי התובע ולא ברורה לי כלל טרונייתה של הנתבעת בעניין זה. עלי לומר, שקיים צדק בטענת הנתבעת ובשאלות שהיא עוררה לגבי נסיבות חתימתו של התובע על התצהיר שהוגש מטעמו. המדובר הוא בתובע אשר השפה העברית עדיין קשה עבורו והוא לא ידע לומר, למשל, את פירושה של המילה "הדף", וזאת במענה לשאלתי. כטענת הנתבעת 1, בתצהיר לא נרשם שהדברים תורגמו לתובע. יחד עם זאת, משבחר ב"כ הנתבעת להמשיך ולחקור את התובע על דוכן העדים ולשאול אותו שאלות לגבי נסיבות התאונה, ומשחזר התובע במסגרת תשובותיו על גרסתו שבתצהיר, הרי גם אם קיים ליקוי באופן חתימתו של התובע על התצהיר, אין בדבר כדי להשפיע על אמיתות גרסתו של התובע ועל המסקנות העובדתיות שיוכל ביהמ"ש להסיק ממנה, כאשר זו לא נסתרה בהמשך החקירה הנגדית. עוד אינני רואה חשיבות לכך שהתובע, על דוכן העדים, לא זכר את שם הרחוב שבו הוא נפגע. לדבר אין חשיבות, שכן אין מחלוקת שהייתה תאונה וכל הראיות האחרות מצביעות על כך שהתובע נפגע בתאונה במקום ובמועד עליו העיד התובע. בנוסף לאמור לעיל, עלי לומר, שהתובע עשה עלי רושם של אדם אמין, אשר למרות קשיי השפה, הוא העיד באופן ברור ומהימן. כאן המקום להתייחס לתצהירו של החוקר מטעם הנתבעת 1, לדוח החקירה שלו ולתמלילים של השיחות ולומר כי בנסיבות העניין, אוכל לייחס משקל מועט ביותר לכל ראיה שמקורה בחוקר. ראשית, הוגשו תמלילי השיחות, בהם נרשם, לא מעט פעמים, "לא ברור", קיימים הרבה משפטים ללא סיום וכיו"ב אי בהירויות. למרות זאת, לא הוגשה ההקלטה של השיחות שתומללו, למרות החלטה שניתנה על ידי, כך שלא הייתה בידי הצדדים, וגם לא בידי ביהמ"ש, האפשרות לבחון את מהימנותו של התמלול. לא רק זאת, אלא שהתמלול כלל לא נעשה על ידי החוקר והוא לא בדק את ההתאמה בין הרשום בתמליל שהוגש כראיה לבין מה שנאמר בפועל על ידי המשתתפים השונים בשיחות. העד דהן, למעשה, לא ניסח את דוח החקירה שהוגש כראיה. על פי עדותו, הוא כותב את הדוח, אך לאחר מכן משכתבים אותו ועושים בו הגהה. (עמ' 21, שו': 17-19). העד לא ידע לומר מה ההבדל בין הנוסח שנכתב על ידו לבין הדוח אשר הוגש לביהמ"ש כראיה (עמ' 22, שו': 5-6). העד לא ידע לומר אם הוא קרא את התמליל לפני שהוא חתם על התצהיר (עמ' 22, שו': 11-12). כבר במהלך הדיון מצאתי לנכון לרשום את הערתי בפרוטוקול, לפיה בתצהירו של העד ובדוח קיימים תיאורים אשר לא עולים בקנה אחד עם התמליל ולכך אתייחס בהמשך הדברים. באומרי כי האמור בתצהיר החוקר ובדוח אינו עולה בקנה אחד עם התמליל, כוונתי היא, למשל, לדברי מר דהן בתצהירו, כי לגרסת התובע, ביום המקרה הוא נסע להיפגש עם זוג שאותו הוא אמור היה לצלם לאירוע וכי בתום הפגישה הוא פנה אל רכבו, אשר חנה כדין, תוך שהוא משוחח בטלפון וכי בטרם נכנס אל הרכב, בעודו משוחח בטלפון, הוא שמע קסדה שעפה באוויר ופגעה בראשו. עיון בתמליל מעלה, שפרט לעניין שמיעת המכה והפגיעה מהקסדה, שאר הדברים האמורים הינם פרי דמיונו של החוקר. עוד נכתב בסעיף 3.ו בדוח החקירה, כי בזמן שהוא שוחח בטלפון, הניח התובע את מרפקיו, או אחד מהם, על דלת תא המטען וכי שוחח כשפניו בכיוון ההפוך לרכב. חפש בתמליל את עניין המרפקים ולא תמצא. בנסיבות האמורות ובעיקר בהעדר אפשרות להשוות את התמליל להקלטה, אין לייחס משקל כלשהו לראיות שמקורן בחוקר, לצורך ההכרעה בתיק שלפניי. אכן, לעניין נסיבות התאונה, עדותו של התובע היא עדות יחידה, באשר הנתבעת בחרה שלא לעמוד על קבלת עדותו של הנתבע 2, רוכב האופנוע. זאת עדות יחידה של בעל דין ולפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971, אם ביהמ"ש פוסק במשפט אזרחי על פי עדות יחידה של בעל דין, הרי יש למצוא לה סיוע ובהעדר סיוע, על ביהמ"ש לפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. במקרה שלפניי, אני מוצא בתמונות שצילם התובע (ת/1 עד ת/3) משום סיוע משמעותי לגרסתו של התובע. לא רק זאת, אלא גרסתו העקבית של התובע באשר לנסיבות התאונה, מהווה, בנסיבות העניין, נימוק אשר מצדיק להסתפק בעדות מהימנה זו. לאור האמור, יש לקבל את גרסתו של התובע לגבי נסיבות התאונה, והן כדלקמן: התובע נסע ברכבו ושמע רעש חזק. התובע עצר את הרכב במקביל למדרכה, אשר, על פי התמונות ת/1 עד ת/3, אבני השפה שלה היו מסומנים בצבע אדום לבן. הרכב חנה במרחק מן המדרכה, דהיינו, לא בצמוד למדרכה כפי שמצווה נהג לחנות, ועל פי התמונות, ותוך השוואת חפצים ואנשים המצויים במקום, ניתן לומר שהרכב אכן חנה במרחק של כמטר משפת המדרכה. התובע ירד מן הרכב, פנה אל חלקו האחורי של הרכב על מנת שלא להיפגע מרכב חולף, עמד עם הגב אל הרכב ושוחח בטלפון כדי להזמין גרר. בנקודת זמן זו, הנתבע 2, אשר רכב על אופנוע שלא היה מבוטח בביטוח חובה, התנגש בפינה הקדמית שמאלית של רכבו של התובע. הנתבע 2 עף ונחת על מכסה המנוע של התובע. כתוצאה מן הפגיעה, רכבו של התובע, אשר לא נבלם בבלם יד, זז לכיוון התובע ופגע לתובע בגב. בעת שהתנגש רוכב האופנוע ברכבו של התובע, ניתקה מראשו הקסדה, זאת התעופפה ופגעה בצווארו של התובע. תאונה מעורבת על מנת לדעת אם עסקינן בתאונה מעורבת, יש לבחון האם רכבו של התובע ייחשב כלי רכב המעורב בתאונה, לפי הגדרת "תאונת דרכים" בסעיף 1 לחוק הפיצויים (ראה, ברע"א 3436/09 "ביטוח ישיר" נ' "הפניקס"). שקלתי את טענות הצדדים בעניין זה ובאתי למסקנה כי רכבו של התובע אכן היה מעורב בתאונה, לצורך ההגדרה בסעיף 1 האמור. כפי שקבעתי לעיל, התובע נפגע פיזית מרכבו כתוצאה מפגיעת האופנוע ברכב. סבור אני שבמקרה הזה מתקיימת החזקה המרבה שעניינה "מאורע שנגרם עקב פגיעה של רכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". אכן, כטענת הנתבעת, חניה במקום שאסור לחנות בו היא חניה במקום ובאופן היוצרים סיכון תחבורתי, לאו דווקא בקשר לשאלה האם המדובר הוא בחניה שמותרת על פי החוק, אם לאו (ראה, א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 306). במקרה דנן, רכבו של התובע חנה קרוב לצומת ובמרחק משמעותי מן המדרכה. הוברר, (וניתן לראות זאת בת/1), כי הרכב חנה על נתיב נסיעה. סיטואציה זו יצרה סיכון תחבורתי של ממש ולכן, יש לומר שרכבו של התובע חנה במקום שאסור לחנות בו. גם עצם קרות התאונה ובאופן שהיא קרתה מצביעים על הסיכון התחבורתי, שהרי לא מן הנמנע שאם רכבו של התובע היה חונה בצמוד למדרכה, לא היה האופנוע פוגע בו באשר האופנוע פגע בפינה הקדמית שמאלית בחזית הרכב. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שעל פי תקנות התעבורה, המדובר היה במקום שנאסרה בו העצירה לכלי רכב. על כן, עלי לקבוע, שהתובע נפגע בתאונת דרכים בה היה מעורב רכבו, באשר הרכב חנה במקום שהחניה בו אסורה הייתה. בנוסף, נסיבות התאונה כפי שנקבעו על ידי לעיל, מביאות למסקנה כי התובע נפגע כתוצאה מדחיפתו של הרכב על ידי האופנוע בו נהג הנתבע 2. לאור זאת, הנסיבות נופלות בגדר ההגדרה של "שימוש ברכב מנועי" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים. בהינתן מטרה תחבורתית בפגיעתו של האופנוע ברכבו של התובע, הרי גם מסיבה זו יש לראות ברכבו של התובע כרכב מעורב בתאונה. לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת 3, לפיה התובע נפגע עקב טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שכן, בפועל, התובע לא טיפל ברכב. לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא, שעסקינן בתאונה מעורבת, כאשר כלי הרכב המעורבים היו רכבו של התובע והאופנוע חסר הביטוח. הואיל ובידי התובע האפשרות לתבוע פיצויים מן הנתבעת 1, הרי לפי סעיף 12(א) לחוק הפיצויים, אין התובע זכאי לסעד מן הנתבעת 3 (ראה, א. ריבלין בספרו דלעיל, בעמ' 351). סוף דבר התובענה כנגד הנתבעת 3 נדחית וממילא נדחות ההודעות לצדדים השלישיים. הנתבעת 1 תשלם לתובע ולנתבעת 3 (לכל אחד מהם) הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,900 ₪ (כולל מע"מ). הואיל ולצדדים השלישיים לא היה ביטוח חובה, אין צו להוצאות בהודעה לצדדים השלישיים. זכות ערעור כחוק. אופנוע