המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב נסיבות ומועד כריתת ההסכם בין התובע לנתבעת מחד, שכן על פי גרסת התובע ההסכם נכרת עוד בטרם נחתם הסכם המכר, ביום 3/2/11 ואילו לגרסת הנתבעת ההסכם נכרת רק יום לאחר שנחתם הסכם המכר בין הנתבעת לבין הרוכש, מר פישלר, ביום 17/3/11. עוד חלוקים הצדדים באשר לביטולו של ההסכם, ואם בכלל בוטל, אם בהסכמה ואם בדרך אחרת ואימתי. לגרסת הנתבעת , במהלך שיחת הטלפון שהתקיימה בין הצדדים לאחר שהתובע דרש כי תחתום על ייפוי כוח המסמיך את הרוכש לפעול בשמה למול העירייה, הודיעה על ביטול החוזה כדין ואילו התובע טוען מנגד, כי לא ניתנה לו כל הודעת ביטול. התביעה התבררה בהליך בסדר דין מהיר נוכח סכומה. לכן ,כמצוות מתקין התקנות בהוראת תקנה 214טז' לתקנות סדר הדין האזרחי, ינומק פסק הדין באופן תמציתי. מועד כריתת הסכם בין הצדדים אליבא דגרסת התובע , נכרת הסכם בין הצדדים שתכליתו הייתה שהתובע יפעל בשם ועבור הנתבעת אל מול הרשות המקומית לצורך הפחתת החיוב בגין היטל השבחה וכן יכין עבור הנתבעת חוות דעת לעניין החיוב בהיטל השבחה. לגרסת התובע הוא החל בעבודה מיום 3/2/11, המועד שבו נפגש עם הנתבעת והציג בפניה את הצעת המחיר בעבור עבודתו, הנתבעת קיבלה את ההצעה והוא, התובע ,החל בעבודה.. לגרסת התובע, התקיימו בביתה של הנתבעת שתי פגישות נוספות. פגישה אחת ביום 23/2/11 בה נכח גם בנה של הנתבעת ואשר במסגרתה עדכן התובע את הנתבעת בהתקדמות עבודתו ופגישה נוספת ביום 27/2/11 בה נכח גם הרוכש - אז הרוכש הפוטנציאלי - וגם במהלכה עדכן התובע את הנתבעת ואת הרוכש באשר לשלב שבו מצויה עבודתו. לגרסת התובע , התמקדה עבודתו בין היתר בקיום מס' פגישות עם מנהל אגף היטל השבחה בעיריית רמת גן, מר חיליק בן חיים, כאשר במסגרת אותן פגישות הציג בפני מר בן חיים את נימוקיו המקצועיים התומכים בהפחתת החיוב בהיטל השבחה ואף הציג שומות מוסכמות שנעשו בעבר ביחס לנכסים דומים ברמת אפעל. עוד טען התובע כי יום לפני מועד החתימה על הסכם המכר, ביום 16/3/11, מסר בידי הנתבעת טיוטת חוות דעת שהכין עבורה ואף שוחח בעניין זה עם בא כוח הצדדים , עו"ד אבי גביש, שטיפל בעריכת הסכם המכר. לעניין מועד כריתת ההסכם מסקנתי היא כי התובע לא עמד בנטל המוטל על תובע במשפט אזרחי להוכיח את גרסתו. זאת לאורו של הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה". ואסביר, התובע לא הציג בפני ביהמ"ש מסמך עליו חתמה הנתבעת כמאשרת את ההסכם בין הצדדים ושממנו ניתן היה ללמוד על מועד כריתת ההסכם- עוד בטרם נחתם הסכם המכר בין הנתבעת דנן לרוכש הנכס פישלר .לא למותר להעיר כי לא הוצג הסכם בכתב שנחתם בין הצדדים או לחילופין הצעת מחיר נושאת תאריך שאותה הציג התובע בפני הנתבעת. לאור ממצאיי אלה , המסקנה היא כי התנהלות הצדדים נעשתה בעל פה בלבד. ברם, לאור עדותו של התובע עולה כי היו מספר עדים לעבודתו של התובע בהתאם להסכמות עם הנתבעת. כך הדבר לעניין בנה של הנתבעת אשר נכח בפגישה שבה עדכן התובע לגירסתו את הנתבעת אודות התקדמות עבודתו, והוא הדין בהתייחס לרוכש הנכס אשר השתתף בפגישה של התובע והנתבעת במהלכה עדכן התובע את הנתבעת ואת הרוכש אודות הליכי והתקדמות עבודתו. זאת ועוד, לאור גרסתו של התובע היה מקום לצפות מהתובע שיזמן לעדות את מנהל אגף ההשבחה בעיריית רמת גן ואת שמאי העירייה על מנת שיעידו על הפעולות שביצע התובע בעבור הנתבעת כגרסתו שלו. יתרה מכך, בניגוד לטענת התובע, בא כוחה של הנתבעת, עו"ד אבי גביש, אשר טיפל בעסקת המכר העיד כי התקשרותה של הנתבעת עם התובע, נעשתה רק לאחר החתימה על הסכם המכר. הימנעות התובע מזימונם לעדות של כל מי שהיה עד לעבודתו וגרסתו הסותרת של עו"ד גביש, עומדים לחובתו של התובע. בהקשר זה אני דוחה אני את טענת התובע כפי שעולה מסעיף 34 לסיכומיו, שם ציין כי אי העדת בנה של הנתבעת עומד לחובתה יען כי היה עליה להזים את טענות התובע בדבר הפגישה בה נכח בנה ובה עדכן התובע על התקדמות עבודתו. נטל ההוכחה מונח לפתחו של התובע .זאת ,כל עוד לא הועבר הנטל לצד שכנגד. משום כך, אין מקום לקבוע כי הנתבעת לא הוכיחה את גרסתה, שכן חובה זו אינה מונחת לפתחה ממילא. התובע צירף לתצהירו תכתובות דואר אלקטרוני מתאריכים 24/2/11 ומיום 7/3/11, שסומנו כנספח ה'. ראיות אלו ייתכן ויש בהן כדי להעיד על פניות של התובע אל מנהל אגף היטל ההשבחה, אולם אין בהן כדי להעיד כי הנתבעת נתנה הסכמתה ואישורה כי התובע יחל בעבודתו בטרם כריתת הסכם המכר בינה לבין הרוכש , לא כל שכן במועדי פניות אלה. בנוסף אוסיף ,כי לאור העובדה הברורה כי התובע פעל גם בשמו של רוכש הנכס, לא ניתן לקבוע בוודאות האם הפניה הנ"ל נעשתה במסגרת עבודתו של התובע עבור הנתבעת או לחילופין בעבור ובשם רוכש הנכס. עוד צירף התובע כנספח ב' לתצהירו את טיוטת חוות הדעת הלא חתומה, שאותה מסר לגרסתו ,ביום 16/3/11, ימים ספורים לפני החתימה על הסכם המכר (-סעיף 23 לתצהיר התובע). לעניין זה עולות שתי סתירות, הראשונה הינה ביחס למועדים שכן אין חולק כי הסכם המכר נחתם ביום 16/3/11 ולכן לא ברורה טענתו של התובע כי טיוטת חוות הדעת נמסרה ימים ספורים לפני החתימה שכן, על פי גירסה זו היא נמסרה ביום חתימת ההסכם. הסתירה השניה עולה מעיון בטיוטת חוות הדעת ,אותה צירף התובע לתצהירו שכן היא נושאת תאריך 17/3/11. כלומר, יום לאחר חתימת ההסכם. זאת בניגוד לעדות התובע כי הטיוטה נמסרה לפני החתימה על ההסכם וכי מה טעם ברישום תאריך מאוחר יותר מהמועד שבו נמסרה הטיוטה בפועל לידי הנתבעת?. אליבא דגרסת הנתבעת ,ההתקשרות בינה לבין התובע הייתה רק יום לאחר חתימת הסכם המכר, וזאת מן הטעם שחובתה לתשלום היטל השבחה קמה רק בשל ובעקבות אירוע מכירת הנכס . משכך היא אינה זקוקה לחוות דעת בטרם נחתם ההסכם. לאחר שנחתם הסכם המכר נפגשה הנתבעת עם התובע, מסרה בידיו שתי המחאות לאור דרישתו לקבלת תשלום מראש עבור עבודתו והודיעה לתובע כי הוא יכול להתחיל לפעול אל מול הרשות המקומית בכל הקשור לחיובה בהיטל השבחה. הנתבעת צירפה את החשבונית מיום 17/3/11 שהוציא התובע בעבור התשלום. הנתבעת הציגה חוות דעת לעניין החיוב בהיטל השבחה שנערכה על ידי השמאי, יובל אלון, ביום 8/9/09, ושלטענתה אף הוצגה לתובע במהלך הפגישות שהתקיימו בין הצדדים וזאת לאחר שהיה קיים פער משמעותי בין הערכתו הראשונית של התובע לחוות הדעת שהחזיקה בידיה . לטענת הנתבעת יש בכך כדי להעיד שלא היה לנתבעת כל צורך בקבלת חוות דעת נוספת מוקדמת, לפני החתימה על הסכם המכר. זו נדרשה לה רק לאחר החתימה על ההסכם על מנת שהתובע יפעל להפחתת החיוב בהיטל ההשבחה. התובע אף הוא ציין כי ידע על חוות הדעת שנערכה על ידי השמאי יובל אלון, אולם לטענתו , חוות דעת זו הוצגה בפניו סמוך ליום 17/3/11 וזאת להפתעתו הרבה כדבריו. לעניין זה ייאמר כי אמינה עליי עדותה של הנתבעת, שכן התובע לא נתן טעם סביר לסיבת הצגתה של חוות הדעת במועד שציין התובע . גם העובדה שלא ידע להצביע במדויק על המועד בו הוצגה בפניו חוות הדעת מעוררת ספק, שכן התובע תיאר באופן מפורט את פגישותיו עם הנתבעת ואת תוכנן של פגישות אלו, אולם ביחס למועד שבו הוצגה לו חוות הדעת בחר לציין כי הוצגה לו "בסמוך" ליום 17/3/11. מה גם שמועד זה אינו בבחינת יום אקראי, אלא זהו היום שלטענת הנתבעת התקשרו הצדדים בהסכם. על פי סעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. קיבול מוגדר בסעיף 5 לחוק החוזים - "הקיבול יהיה בהודעת הניצע שנמסרה למציע ומעידה על גמירת דעתו של הניצע להתקשר עם המציע בחוזה לפי ההצעה". קיבול יכול שייעשה גם בהתנהגות על פי סעיף 6(א) לחוק החוזים - "הקיבול יכול שיהיה במעשה לביצוע החוזה או בהתנהגות אחרת, אם דרכים אלה של קיבול משתמעות מן ההצעה". על התובע מוטל הנטל להוכיח כי אכן נכרת הסכם בינו ובין הנתבעת עוד בטרם נחתם הסכם המכר . לשם כך אין די בהוכחה כי אכן הייתה הצעה מצדו הכוללת הסבר באשר למהות עבודתו ודרישת תשלום, אלא עליו להוכיח כי התקיים קיבול מצד הניצעת, -במקרה שבפניי היא הנתבעת. לא נוכחתי כי בראיות שהציג התובע יש די כדי לקבוע או לתמוך בגירסתו שאכן התקיים קיבול במועד על פי גרסתו. כפי שתיארתי לעיל לא נחתם הסכם בכתב ואף לא הוצגה לבית המשפט הצעת המחיר שהוגשה לנתבעת. גרסתו של התובע בדבר פגישות שהתקיימו עם הנתבעת וצדדים נוספים, שיחות טלפוניות שהתקיימו עם הנתבעת וכן תיאור פעולות שביצע במסגרת עבודתו, כל אלו לא נתמכו בראיות מהותיות ואף לא הובאו עדים אשר יכלו לאמת את גרסתו. מכאן מסקנתי היא שהתובע לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח תביעתו. בבחינת גרסת התובע אל מול גרסת הנתבעת, מקובלת עליי גרסת הנתבעת, הטוענת כי ההסכם נכרת רק ביום למחרת החתימה על הסכם המכר, שכן מהות עבודתו של התובע הינה ביצוע פעולות אל מול הרשות המקומית שנועדו להפחית את חיובה של הנתבעת בתשלום היטל השבחה. חיוב זה נוצר על פי דין, רק לאחר החתימה על הסכם המכר ומכאן, שאין זה סביר שהנתבעת נדרשה לשירותיו של התובע עוד בטרם ידעה כי ההסכם ייחתם. לית מאן דפליג שאם היה הרוכש מוותר על העסקה, עבודתו של התובע הייתה יורדת לטמיון. יתרה מכך, הנתבעת הציגה חוות דעת שמאית שהייתה בידיה, כך שגם טענה שהנתבעת ביקשה את חוות דעת התובע ללא קשר למועד החתימה על הסכם המכר לא תוכל להישמע, שכן חוות דעת מעין זו כבר הייתה ברשותה. מסקנתי הינה כי ההסכם בין הצדדים נכרת רק ביום 17/3/11, לאחר שהנתבעת חתמה על הסכם המכר עם הרוכש וביום שבו העבירה הנתבעת לידי התובע, שתי המחאות בעבור שכר טרחתו. גרסה זו כאמור נתמכה גם בעדותו של עו"ד אבי גביש, שטיפל בעריכת הסכם המכר עבור הנתבעת, עדותו של עו"ד גביש לעניין מועד ההתקשרות לא נסתרה. ביטול ההסכם אין חולק בין הצדדים כי הסכם אכן נכרת .על כן יש לבחון את טענות הנתבעת בדבר ביטולו של ההסכם. האם היו הדברים , כטענת התובע, לאמור , שלא התקבלה כל הודעת ביטול מצד הנתבעת ועל כן יש לאכוף את ההסכם ולחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחתו, או שמא כטענת הנתבעת, שלגרסתה בשיחתה הטלפונית עם התובע שהתקיימה ביום 20/3/11, נמסרה לתובע הודעת ביטול כדין לאחר שזה ביקש אותה לחתום על ייפוי כח לקונה להבדיל מייפוי כח לו כשמאי שייצג אותה ויפעל בשמה אל מול הרשות המקומית. התובע לגרסתו טוען ,כי מסר לידי הנתבעת טיוטת חוות דעת ביום 17/3/11 , במעמד מסירת ההמחאות לידיו כתשלום בעבור עבודתו, כאשר מועד פירעון ההמחאות היה 21/3/11. באותו מעמד הודיע לנתבעת כי חוות דעת חתומה וחוות דעת סופית תימסר לה, רק לאחר שההמחאות תיפרענה. ביום 20/3/11 העביר לידי הנתבעת ייפוי כוח לחתימתה, כאשר בייפוי הכוח נדרשה הנתבעת כאמור ףליפות את כוחו של רוכש הנכס לצורך ביצוע פעולות אל מול הרשות המקומית בכל הנוגע לקבלת שומת היטל השבחה. מס' שעות לאחר ששלח את ייפוי הכוח לחתימת הנתבעת ומשלא קיבל כל תגובה, התקשר אל הנתבעת וביקש כי תעביר לידיו את ייפוי הכוח חתום. במהלך שיחה זו לטענת התובע, ניסתה הנתבעת להתמקח עמו בנוגע לעלויות שכר טרחתו, ובסופה של השיחה סוכם כי הנתבעת תעביר לידיו את ייפוי הכוח חתום וכן את התשלום הנדרש עבור הרשות המקומית. ביום 21/3/11 העלה התובע את הסכמות הצדדים על הכתב ושלח את המסמך לנתבעת באמצעות הדואר האלקטרוני. כעבור מס' ימים התברר לתובע כי הנתבעת נתנה הוראות ביטול להמחאות, ובמהלך השיחה הטלפונית לאחר מכן, החל ויכוח סוער בין הצדדים, בנוגע לאי תשלום ההמחאות שבסופה ניתקה הנתבעת את השיחה באופן חד צדדי. גרסת הנתבעת למהלך הדברים שונה היא לחלוטין, שכן הנתבעת טוענת כי לאחר שקיבלה לידיה את ייפוי הכוח המבקש ממנה להסמיך את רוכש הנכס לפעול בשמה ולא את התובע, פנתה מיד לתובע לצורך קבלת הסברים לדרישתו זו, בתגובה הביע התובע כעס והודיע לנתבעת כי לאור שאלותיה, יש לשקול את המשך התקשרותם, תוך השבת ההמחאות לידיה. בשלב זה פנתה הנתבעת לבא כוחה על מנת לבחון האם לאור דרישת התובע לחתימה על ייפוי כוח ולאור מצב הדברים שנוצר, עליה לשקול את הצעת התובע לסיום ההתקשרות. כפי שנוכחתי , המלצת בא כוחה הייתה אכן לקבל את הצעת התובע ולהודיע על סיום ההתקשרות. על פי המלצת בא כוחה ,פנתה הנתבעת אל התובע והודיעה על סיום ההתקשרות. אלא שבשלב זה סירב התובע להשיב לידיה את ההמחאות. בדלית ברירה ובשל כך נאלצה הנתבעת ליתן הודעת ביטול לבנק להמחאות שנתנה לתובע, על מנת שאלה לא תכובדנה. זאת עשתה לטענתה, מן הטעם שהתובע לא ביצע עבודה כלשהי בעבורה ,שכן לגירסתה ,חלפו 3 ימים ממועד ההתקשרות, שכללו את הימים שישי ושבת בשבוע. כאשר קיבלה הנתבעת את הודעת התובע באמצעות הדואר האלקטרוני באשר להסכמות הצדדים, אשר לטענתה מתעלמת לחלוטין מהודעתה על קבלת הצעתו של התובע לסיום ההתקשרות שניתנה יום קודם לכן, פנתה שוב אל בא כוחה תוך שהיא מעלה על הכתב את השתלשלות האירועים. ביום 23/3/11 פנתה הנתבעת לשמאי משה סעד, על מנת שיטפל הוא בעבורה בכל נושא החיוב בגין היטל השבחה. לתמיכה בגרסתו צירף התובע את ייפוי הכוח ששלח לחתימת הנתבעת ביום 20/3/11 וכן צירף את תכתובת הדואר האלקטרוני מיום 21/3/11 שבה ציין את הסכמות הצדדים. הנתבעת מנגד , צירפה לתצהירה את הוראותיה לבנק לביטול ההמחאות מיום 20/3/11 וכן את הודעתה לבא כוחה מיום 22/3/11, בגידרה פרטה את השתלשלות האירועים מול התובע. כבר בראשית דבריי אומר כי גם לעניין ביטול ההסכם בין הצדדים, נוכחתי כי התובע לא צלח ולא הרים הנטל להוכחת גרסתו. הסבריו של התובע ביחס לדרישתו מהנתבעת לחתום על ייפוי כוח לטובת רוכש הנכס, אינם מניחים את הדעת. בחקירתו טען התובע כי הדרישה לחתימה על ייפוי כוח לרוכש באה בהתאם להסכמה בין הצדדים (עמ' 12 לפרוט' שור' 8-18) אולם נמנע מלהציג כל ראיה שיש בה להעיד או לתמוך בגרסתו כי אכן הייתה קיימת הסכמה כזו. מנגד, עדותה של הנתבעת ביחס לסירובה לחתום על ייפוי הכוח לרוכש מיד לאחר שקיבלה אותו לידיה, נתמכה בעדותו של עו"ד גביש, ממנה ניתן ללמוד על תגובתה של הנתבעת לדרישה לחתום על ייפוי כוח כאמור (עמ' 28 לפרוט' שור' 7-22). גם בעדותה של הגב' אשד , חברתה לעבודה של הנתבעת ,יש כדי לתמוך בגרסתה של הנתבעת באשר לתגובתה לדרישה לחתימה על ייפוי הכח (עמ' 31 לפרוט' שור' 1-5). זאת על אף שאני סבורה שאין לייחס לעדותה של הגב' אשד משקל נכבד שכן הייתה עדה לשיחה טלפונית שניהלה הנתבעת עם התובע, שמעה את הנתבעת בלבד ולא יכולה הייתה לשמוע את דבריו של התובע, אלא שיש בה כדי לסתור את גרסתו של התובע, ששיחתו עם הנתבעת לאחר שהעביר לידיה את ייפוי הכוח, התנהלה בשפה נינוחה וכי הנתבעת הביעה הסכמתה לחתימה על ייפוי הכוח. באשר לצורך במתן ייפוי כוח של המוכרת - הנתבעת ,לטובת רוכש הנכס, העיד השמאי משה סעד בתשובה לשאלות בית המשפט, כי לצורך הטיפול בהיטל ההשבחה נדרש ייפוי כוח לטובת השמאי ולא לטובת הרוכש וכי מתן ייפוי כוח לטובת רוכש הינו מיותר (עמ' 22 לפרוט' שור' 23-29 וכן עמ' 23 שור' 8-10) עדות זו גם כן תומכת בעמדת הנתבעת על פיה בעצם הדרישה שהפנה כלפיה התובע לחתום על ייפוי כח לרוכש היה משום מהלך לא ראוי שפגע באמינותו המקצועית של התובע והשירות שהיה אמור להעניק לנתבעת להבדיל משירות שהיה אמור להעניק לרוכש. אשר על כן מסקנתי היא שהנתבעת אכן הביעה את סירובה לחתום על ייפוי הכוח בנוסח שהעביר לידיה התובע, סירוב ראוי והגיוני בנסיבות שהתבררו בפני וכי לא הוסכם בין הצדדים - המוכרת הנתבעת והרוכש , במעמד ההתקשרות ביניהם כי הנתבעת תחתום על ייפוי כוח לטובת רוכש הנכס. גם מעיון במסמך ,אותו העביר התובע לנתבעת ביום 21/3/11, שבו לראשונה העלה התובע את הסכמות הצדדים על הכתב, יש כדי לעורר ספק באשר לגרסתו על פיה לא התעוררה כל מחלוקת בין הצדדים. ולראיה שהתובע לא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע בחר דווקא בשלב כה מאוחר לתעד את הסכמות הצדדים תוך ציון והדגשת הפעולות שביצע לטובת הנתבעת תוך שימת דגש על העובדה כי עד לאותו מועד, נעשתה כל התנהלות הצדדים בעל פה. פעולה זו מצדו של התובע תואמת יותר את גרסתה של הנתבעת על פיה נתגלעה מחלוקת בין הצדדים ובאמצעות פניה זו, ניסה התובע ליתן מענה לטענות אפשריות עתידיות מצדה של הנתבעת. אכן ,הנתבעת לא הציגה כל ראיה בדבר הודעת ביטול שנמסרה לתובע. עו"ד גביש אף העיד כי בהתייעצות שקיימה עמו הנתבעת ייעץ לה שאין היא נדרשת לשלוח הודעת ביטול לתובע ,מן הטעם שאף התובע מצדו- עלפי הגירסה שהעבירה אליו הנתבעת, הביע רצונו לסיים ההתקשרות. סעיף 20 לחוק החוזים המגדיר את הדרך לביטול חוזה , אינו מחייב כי הודעת ביטול תעשה בכתב. אלא שנקבע שביטול יעשה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר. מאחר שהתנהלות הצדדים עד לשלב הודעת הביטול לגירסת הנתבעת נעשתה לאורך כל הדרך בעל פה, אין פגם במתן הודעת הביטול בעל פה. לאור עדויות הצדדים והראיות שהובאו בפניי, תוך בחינת נסיבות המקרה שבפניי, אני קובעת כי ביטול ההסכם נעשה בהסכמה הדדית של הצדדים - כגירסת הנתבעת ולא כתוצאה מהפרת ההסכם של אחד הצדדים. סיכום לאור הנסיבות ומסקנות הביניים שפורטו לעיל ובהסתמך על חומר הראיות שבפני אני קובעת כי אלו העובדות בהן נוכחתי ועליהן תושתת הכרעתי: ההתקשרות בין הצדדים הייתה לכל המוקדם במועד חתימת החוזה בין הנתבעת לרוכש - קרי , ביום .16.3.2011 ביטול ההסכם נעשה בהסכמה הדדית. ביטול ההתקשרות בהסכמה הדדית היה ביום 20.3.2011. עד למועד ביטול ההתקשרות לא ביצע התובע כל עבודה בפועל לטובת הנתבעת ובוודאי שלא מסר לה מפרי עבודתו. יתרה מכך גם לא נוכחתי כי הנתבעת נהנתה מעבודתו של התובע , גם לא בעקיפין . התובע לא מסר כל טיוטת חוות דעת לנתבעת , לא כל שכן חוות דעת על פי ההתקשרות המקורית עימו, מה גם שמועד מסירת טיוטת חוות הדעת לנתבעת לגרסת התובע היה ביום ההתקשרות אלא שהתאריך הנקוב בה הוא יום המחרת. אינני מקבלת את גרסת התובע לעניין זה ומעדיפה כאמור את גרסתה של הנתבעת. סוף דבר בהמשך למסקנותיי דלעיל ,בשים לב לעובדה שביטול ההתקשרות ארע 3 ימים לאחר ההתקשרות החוזית בין המוכרת לרוכש הכוללים גם את ימים שישי שבת בשבוע ובשים לב למסקנותיי דלעיל אני מורה על דחיית התובענה. מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 4720 ₪. משדחיתי התביעה השטרית, מורה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל המקושרים שנפתחו לביצוע ההמחאות נשוא פסק דין זה: 0135943117 ו-309890511. חוזההסכם מכר