לטענתה, הסכום שקוזז קוזז כדין נוכח רשלנות התובעת כשומר שכר. לגרסתה, בטרם החלה התובעת פעילותה במתקן ביצעה חברת שירותי השומרים 1989 בע"מ (להלן: "שירותי השומרים") את שירותי השמירה ובסמוך לתחילת פעילות הנתבעת נקלעה חברת שירותי השומרים לקשיים והפסיקה לספק שירותי שמירה במט"ש. כן נטען שטיוטת הסכם בה הוגדרו תנאי ההתקשרות בין הצדדים ושנוסחה במחלקה המשפטית של הנתבעת הועברה לשירותי השומרים והתובעת החלה לספק שירותי שמירה במקומה כאשר מנכ"ל התובעת, מר חיים בן לולו (להלן: "מר בן לולו") כיהן בעבר בתפקיד בכיר בחברת השומרים והתובעת ספקה שירותי שמירה על סמך טיוטת ההסכם וראתה בו כהסכם מחייב. לטענתה, טיוטת ההסכם אפשרה לה לקזז כאמור בהוראות סעיף 15 להסכם וכך נהגה כאשר בעבר בחודש מאי 2009 ארע מקרה גניבה. הנתבעת גם הוסיפה וטענה שהתובעת מעולם לא ערערה על פעולת הקיזוז. בהתייחס למקרה הגניבה שהיה ביום 9/1/2010 טענה כי התובעת התרשלה פעמיים כאשר השומר מטעמה לא ביצע עבודתו על פי ההנחיות שניתנו לו ולאור העובדה שלא שלחה נציג מטעמה לוודא כי הוא מבצע מלאכתו נאמנה. הנתבעת גם הוסיפה וטענה שבהתאם להסכם שחל בין הצדדים נדרש השומר להיות במבנה השומרים בסמוך לשער ובפועל שהה בבנין המשרדים הנמצא במרחק של פחות מ- 100 מטר ממתקן הסולר. כן טענה שהמכתב שנשלח על ידי מר בן לולו היה הצעה לשדרוג מערך השמירה בלבד. לטענתה, לא היתה אמורה לפנות המקום ב- 1/1/11. אשר לטענה לפיה עלה חשד כי מי מבין עובדי הנתבעת ביצע הגניבה, טענה הנתבעת שמדובר במסקנה מופרכת לשם התחמקות התובעת מביצוע עבודתה. משכך ונוכח רשלנות השומר והתובעת, טענה כי יש להחיל עליה אחריות מוגברת ולכן דין התביעה להידחות. 4. טענות הנתבעת בכתב תביעה שכנגד בתביעה שכנגד טענה הנתבעת שבהתאם להוראות ההסכם החלה התובעת לספק לה שירותי שמירה החל מחודש ספטמבר 2006 וככל הנראה באותה העת הועברה לה טיוטת ההסכם. בנספח 1 לטיוטה נקבע שהשומר ישהה במבנה השומרים סמוך לשער ויבצע סיור היקפי כל שעתיים ובנוסף, נדרשה התובעת לשלוח נציג מטעמה אחת ללילה על מנת לוודא שהשומרים ממלאים תפקידם על פי ההוראות. בפועל, מששהה השומר בבניין המשרדים אשר נמצא פחות מ- 100 מטר ממתקן הסולר, התייתר כאמור הצורך בהקמת מבנה שמירה ליד מיכל הסולר. לטענתה, בעקבות אירוע גניבת סולר קודם במאי 2009 קוזז מהסך לו היתה זכאית, סך של 5,000 ₪ עליו לא ערערה התובעת. כן נטען שבמיכל היו 7,900 קילוליטר סולר טרם הגניבה והגניבה התרחשה בין 20:00 במוצאי שבת לבין 05:30 בבוקר 9/1/2011 כאשר התובעת נדרשה ליתן שירותי שמירה מיום שישי 7/1/2011 בשעה 13:00 עד ליום ראשון 11/1/2011 בשעה 07:00. על אף האמור לעיל, בדיעבד התברר שלא נערכו סיורים כאשר לטענת השומר, עקב מזג אוויר גרוע ולא נשלח נציג מטעם התובעת לפקח על עבודת השומר ונוכח שווי הסולר שנגנב בסך של 55,5485 ₪ ואחריותה המוגברת של התובעת, דין התביעה שכנגד להתקבל. 5. טענות התובעת בתביעה שכנגד בכתב הגנה שכנגד טענה התובעת שבין הצדדים נחתם הסכם בעל פה בשנת 2006 והתובעת נדרשה לספק שירותי שמירה באמצעות עובד אשר נדרש בין היתר לבצע פעולות שאינן קשורות לשמירה. כן טענה שמדובר בשטח ענק בגודל 800 מטר אשר בעבר אובטח על ידי חברה אחרת כאשר בתקופתה היו מצלמות, גלאים, שער חשמלי ופנסים, אולם מאז שהחלה לעבוד, התקלקלו אמצעי אבטחה רבים והנתבעת העדיפה מטעמי חסכון שלא להוסיף אמצעי מיגון ושמירה על אף בקשותיה. בסופו של יום נגנב סולר מאחד הגנרטורים במתקן והנתבעת הודיעה לה ביום 17/1/2011 כי היא מקזזת סך של 29,390 ₪ ואף דרשה סך נוסף של 30,610 ₪. לטענתה, במעשיה אלו של הנתבעת יש משום עשיית עושר ולא במשפט שכן לא הוכח קשר בין התנהלותה של התובעת לגניבת סולר. התובעת גם הפנתה לפסק דין רע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח שם נקבע שעל מנת להטיל חובת פיצוי יש להגדיר תחילה שקיימת אחריות מוגברת לחברת השמירה. לטענתה, התרתה בנתבעת כי השמירה באתר אינה מספקת ויש להוסיף אבטחה ואף הודיעה לנתבעת שככל שייגנב סולר, לא תחול עליה כל אחריות. לגרסתה, מעולם לא חתמה על הסכם עם הנתבעת וכל הסיכומים היו בעל פה בלבד. כן טענה שאין קשר עין בין בניין המשרדים למיכל הסולר מאחר והוא מוסתר על ידי בניינים. בהתייחס לטענת הקיזוז שבוצע בעבר טענה התובעת שמאחר ודובר על סכום נמוך, ספגה הסכום אולם הוסכם כי לא יקוזזו יותר כספים. משכך, טענה כי דין התביעה שכנגד להידחות. 6. המחלוקת בין הצדדים האם חלות הוראות חוק השומרים, התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק השומרים"). האם היה הסכם בכתב בין הצדדים ככל שלא חל החוק, האם התרשלה התובעת? האם התרשלה הנתבעת? 7. המסגרת הנורמטיבית לחיוב התובעת בנזקי הנתבעת כשומר שכר תחילה אדרש לבחינת הסוגיה האם חוק השומרים חל בעניין הנדון והאם יש לראות בתובעת כשומרת בשכר שאז יש להחיל עליה אחריות מוגברת בהתאם להוראותיו. סעיף 1 לחוק השומרים קובע ששמירת נכס הינה "החזקתו כדין שלא מכוח בעלות". סעיף 2 לחוק (ב) לחוק השומרים קובע כי "שומר שכר אחראי לאובדן הנכס או לנזקו זולת אם נגרמו עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ולא יכול היה למנוע תוצאותיהן...". במקרה דנן, אכן נשכרה התובעת לצורך ביצוע משימות שמירה במתקן אולם יש לבחון האם אכן חוק השומרים חל על התובעת שאז יש לחייב התובעת באחריות מוגברת בגין נזקי הנתבעת. ההלכה לעניין זה נקבעה ברע"א 270/01 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכח אדם (1993) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז (2) 817 (להלן: "הלכת תמנון"). בהתייחס לשאלת ההחזקה בנכס כאמור בסעיף 1 לעיל קבע כבוד הנשיא ברק (כתוארו דאז) שהמילה "החזקה" היא עמומה והמקור לאחריות על פי חוק השומרים מבוססת על מידת השליטה בנכס. בנוגע לבחינת הסוגיה מתי ניתן לראות בשומר כשומר שכר קבע: "נמצא כי אחריות מוגברת כשומר שכר תהא מוטלת על אותו אדם אשר מפעיל מידת שליטה המתיישבת עם הטלתה של אחריות מוגברת. כאשר הקשר בין הצדדים, אשר מהווה בסיס לשמירה ולאחריות מקורו בחוזה שבין הצדדים, יש לבחון את הוראות החוזה ואת ההסדרים אשר נקבעו בין הצדדים לעניין הפיקוח על הנכס- מה הם לעניין היקף האחריות אשר השמירה גוררת אחריה...בהיעדר הוראות (מפורשות או משתמעות) בחוזה בעניין זה יש להשיב על שאלה זו על פי העקרון הכללי של תום הלב" (שם עמוד 822, פסקה 7). ובהמשך נקבע: "בחינה זו של ההסדרים החוזיים שנקבעו בין הצדדים אינה מביאה כלל למסקנה- לא מבחינת גמירות דעתם של הצדדים ולא מבחינת ההגינות המתחייבת- כי תוטל על המערערת אחריות מוגברת אשר תחייב אותה לפצות את החברה על כל נזק למחסנים ולתחולתם, למעט נזקים שנגרמו על ידי נסיבות שלא ניתן היה לצפותן מראש. נהפוך הוא: מהיחס החוזי שבין הצדדים מתבקשת המסקנה כי על המערערת מוטלת אחריות לפיצוי החברה רק על אותם נזקים שנגרמו בשל רשלנותה" (שם, עמוד 823, פסקה 8). עם כן, ההלכה כאמור לשם קיום החזקה על פי סעיף 1 לחוק השומרים מחייבת מודעות והסכמה שככל שייגרם נזק, תישא בו התובעת. 8. כעת אדרש לבחינת יישום ההלכה במקרה דנן. האם נערך הסכם בכתב בין הצדדים כאמור לעיל טענה הנתבעת שבין הצדדים הועברה טיוטת הסכם אשר הצדדים התייחסו אליה כאל הסכם מחייב ובהתאם להסכם רשאית היא לקזז נזקיה ואף הוסיפה שמשהוגשה התביעה בסדר דין מקוצר יש בה בכדי להעיד על הסכמת התובעת לקיומו של הסכם. עיון בטיוטת ההסכם מלמד שזו לא נחתמה ונרשם על גבי הטיוטה כינערכה בין חברת ניטרון כימטק בע"מ (חברת בת של הנתבעת- הערה שלי- ע.ג, להלן: "חברת ניטרון") כאשר לא מצוין מי הצד השני בהסכם. בנוסף, המדובר בהסכם מחודש פברואר 2006 כאשר אין מחלוקת שהתובעת הוקמה רק במאי 2006. אומנם טענה הנתבעת שמדובר בטיוטה שהיתה אצל חברת השומרים ששמרה קודם המקום וככל הנראה הועברה לתובעת. ברם, טענה זו לא הוכחה ואין לקבלה. מר בן לולו העיד שלא הכיר ההסכם עם החברה הקודמת, הגם ששימש רוב התקופה שעבד בה כמנהל סניף ירושלים. מנגד, מטעם הנתבעת הצהיר והעיד מר ערן חשאי (להלן: "מר חשאי") מנהל הכספים של הנתבעת ושימש בעבר כמנהל כספים של חברת ניטרון. בעדותו ציין מר חשאי שהחל לעבוד בחברת ניטרון בינואר 2007. כן העיד שאינו יודע כיצד התקשרה הנתבעת עם התובעת או מה היתה ההתקשרות עם חברת שירותי השומרים. בעדותו אף הוסיף וטען שיכול להיות שהיה הסכם בעל פה בין הצדדים והוא בעצמו לא ראה הסכם חתום. בנסיבות אלו בהיעדר הסכם חתום וכאשר מתברר שמר חשאי לא היה מעורב כלל בהליכי המשא ומתן וחתימת ההסכם וגיבוש תנאיו בין הצדדים, אין לקבל הטענה לפיה ההסכם שצורף ושאינו חתום הוא הסכם מחייב ויש לקבוע שבין הצדדים קיים הסכם בעל פה אשר הצדדים נהגו על פיו. יוער שאומנם התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מקוצר, אלא שעל אף עובדה זו ומשתוקן כתב התביעה לא שוכנעתי שאכן היה הסכם בכתב בין הצדדים אשר הצדדים פעלו על פיו. 9. ההסכם בעל פה בדיון שהתקיים בתיק העיד השומר, מר דברשווילי מרבי (להלן: "השומר") שעבד במתקן משנת 2005 כאשר תפקידו היה לשמור במט"ש ולעשות סיבוב כל שעתיים. כן העיד ששעות עבודתו במט"ש היו בימים א-ה בין השעות 16:00 עד 07:00 למחרת ובסופי שבוע משעה 16:00 ביום שישי עד ליום ראשון בשעה 07:00. כן נדרש לדווח על תקלות במערכת הבקרה הממוחשבת. בנוסף ציין שבשישי שבת בדרך כלל היתה בקורת. כך גם העידה הגברת סופי רויף, המועסקת כאחראית על השומרים אצל התובעת ולגרסתה במהלך סופי השבוע היו סיורים של החברה ואף במשך השבוע נעשו סיורים. משכך, הגם שלא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, הרי שהיה הסכם שבעל פה ביניהם ולפיו התובעת ספקה שירותי שמירה למתקן הכוללת בקרה על המערכת הממוחשבת, שעות הפעילות היו בשעות 16:00 עד 07:00 למחרת ובסופי שבוע בין מהשעה 16:00 ביום שישי ועד השעה 07:00 ביום ראשון שלאחריו. כן הוסכם שהשומר יבצע סיור כל שעתיים וביתר הזמן ישהה בבניין המשרדים. כך גם הוסכם שלכל הפחות יהיה סיור פיקוח של התובעת במהלך הסופשבוע. עם זאת, לא הוכח שהוסכם בהסכם בעל פה שהנתבעת רשאית לקזז בעת קרות ארוע הגורם לנזק כאמור בסעיף 15 לטיוטת ההסכם. אומנם, בעבר קוזז סך של 5,000 ₪ בגין גניבה. ברם, לא ברור מה היו נזקי הנתבעת בגין הגניבה וככל הנראה קוזז רק מחצית שווי הגניבה. בנוסף, הצהיר מר בן לולו שבעבר היו מספר גניבות סולר וטענה זו לא נסתרה, אך גם לא הוכח שקוזזו סכומים בגין הגניבות הללו. במצב דברים זה יישומה של ההלכה לאחר בחינת הוראות ההסכם שנערכו בין הצדדים מלמד שלא הוסכם שבכל מקרה של נזק תחויב התובעת בפיצוי הנתבעת בגין כלל נזקיה. בהתייחס לשליטתה של התובעת בנכס אומנם טען השומר שמדובר בשטח שגודלו כ- 300 מטר על 250 רוחב אולם מהאמור בכתב הגנתה של התובעת בתביעה שכנגד עולה כי מדובר בשטח שגודלו כ- 800 מ"ר. טענה זו לא נסתרה ומשכך, אקבע כי זהו גודל השטח אולם אין מדובר בשטח עצום שלא ניתן לשלוט עליו ויש לבחון מה היה בתוך השטח והאם השומר יכול היה לשלוט על השטח בעת ביצועו עבודתו על פי הסכמות הצדדים. הנתבעת טענה שהמרחק בין בניין המשרדים בו שהה השומר לבין מתקן הסולר פחות ממאה מטר ועל כך אין מחלוקת. עם זאת, השומר העיד שנדרש פעם בשעתיים לבצע סיור במתקן כאשר כל סיור נמשך כחצי שעה ולאחריו עליו לשבת בבניין המשרדים כשעה וחצי. לטענתו, המרחק בין בנין המשרדים למיכל הינו פחות מ- 200 מ' אולם הוסיף וציין שלא ניתן לראות מהמשרד את מיכל הסולר, שכן קיימים בדרך מיכלים גדולים המסתירים את מיכל הסולר ואף לא ניתן לראות את שער הכניסה. לטענתו, בעבר כאשר היתה במתקן חברת מקורות היתה מצלמה על השער ואז היה יכול להבחין במי שנכנס למתקן. טענות אלו לא נסתרו בחקירתו. לחיזוק גרסת השומר בנוגע לשליטה בנכס, יש ליתן הדעת לתצלום המתקן שצורף לתיק וממנו ניתן לראות שקיים מבנה נסף בין מיכל הסולר לבניין המשרדים. משכך ובהיעדר ראיה אחרת לפיה קיים קשר עין בין מיכל הסולר לבנין המשרדים אין רלוונטיות לעובדה שמדובר בבנין שרחוק כמאה מטר ממיכל הסולר ובהיעדר ראיות לפיהן הוסכם בין הצדדים שבכל מקרה של נזק התובעת תפצה הנתבעת על כל נזק שייגרם לה, אני קובעת שמידת השליטה במתקן לא הגיע לכדי החזקה כאמור בהוראות סעיף 1 לחוק השומרים. אשר על כן, הוראות חוק השומרים אינן חלות במקרה דנן ואין להטיל על התובעת אחריות חמורה כשומרת שכר. 10. האם התרשלה התובעת עם זאת וחרף האמור לעיל, יש לבחון האם לנוכח מערכת היחסים החוזית שהיתה בין הצדדים התרשלה התובעת כלפי הנתבעת. הנתבעת טענה כאמור לעיל כי התובעת התרשלה פעמיים בכך שלא שלחה נציג מטעמה ללילה על מנת לוודא שהשומר עושה מלאכתו נאמנה ובפעם השנייה כאשר השומר לא ביצע עבודתו על פי ההנחיות שניתנו לו, שכן בהתאם לעדות השומר שנגבתה בסמוך לאירוע הגניבה ותורגמה לעברית לא בוצע סיור ולא נבדק המיכל כל שעה, אלא השומר העיד שראה את המיכל לאחרונה ביום שבת 8/1/2011 בשעה 20:00 לערך ובפעם הבאה באמצע הלילה לא ראה אם יש סולר אם לאו. בהתייחס לטענת השומר לפיה לא בחן בלילה אם יש סולר במיכל בשל מזג אוויר גרוע באותו לילה טענה הנתבעת שמסמך מזג האוויר של השירות המטאורולוגי לחודש ינואר 2011 אינו מצביע על מזג אוויר קיצוני. מנגד, טענה התובעת שהודעת השומר לא נערכה על פי דין ויש לפוסלה, אולם משלא עמדה על טענה זו בסיכומיה, איני מוצאת מקום להידרש לה. עיון בכתב ההגנה של התובעת בתביעה שכנגד מלמד כי לא הכחישה את סעיף 32 לכתב התביעה שכנגד בו טענה הנתבעת כי התובעת התרשלה פעמיים, אולם גם אם אקבע שבשגגה לא הוכחש סעיף זה, צודקת הנתבעת ואין לי אלא לקבוע כי התובעת התרשלה כלפיה כאמור בהוראות סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ואפרט להלן. פיקוח על השומר- על פי הנהלים שסוכמו בעל פה בין הצדדים הוסכם שנציג התובעת יגיע בכל סופשבוע על מנת לפקח על השומר. לעניין זה העידה הגברת סופי רויף, האחראית על השומרים אצל התובעת שבסופי שבוע היה סיור של התובעת במתקן (ראו עמוד 19 לפרוטוקול, שורות 22-26). ברם, השומר העיד שככל הנראה באותו סופשבוע לא היתה בקורת. משכך ובהיעדר הסבר מניח הדעת מדוע לא היה פיקוח על השומר באותו סופשבוע, אין לי אלא להסיק שהתובעת התרשלה בפיקוח על עבודת השומר. משך עבודת השומר- השומר העיד ששמר במקום מיום שישי בשעה 16:00 עד ליום ראשון בשעה 07:00, כאשר במשך כל אותו הזמן, 39 שעות! ישן רק במשך שעתיים, עת הגיע תורן להחליפו (ראו עמודים 8-9 לפרוטוקול). מבלי להידרש לחובות התובעת כמעסיקה כלפי השומר, נראה שמנוחה של שעתיים בלבד במשך של 39 שעות אינה סבירה ואינה הגיונית ולא ניתן לצפות מהשומר שיוכל לבצע עבודתו כראוי ובאותה מידת ערנות במשך כל השעות הללו ומצופה היה שהתובעת תדאג להפסקות ארוכות יותר לשומר ולתחלופה גדולה יותר של השומרים ומשלא עשתה כן, הרי שגם בכך התרשלה. גרסת השומר- בתמצית עדות השומר שצורפה לתיק ונערכה ביום 19/1/2011 בסמוך למועד הגניבה ציין השומר שביום שבת ביצע סיור ב- 20:00 בערב ואז ראה שכמות הסולר במיכל לא השתנתה. לטענתו בלילה עקב מזג אוויר גרוע ביצע הסיור ברכב ולכן לא הבחין אם יש סולר במיכל אם לאו, אולם בשעה 05:45 ביום ראשון בבוקר, 9/1/2011 הבחין שאין סולר במיכל. מנגד, בעדותו בדיון העיד השומר שבשעה 20:00 בשבת הבחין שהיה סולר במיכל, לאחר מכן בדק כל שעתיים ואף הוסיף שבשעה 04:00 ביצע סיור ברגל ולא הבחין בכלום בגלל תנאי מזג האוויר. אומר כבר עתה שקיימות סתירות בגרסת השומר. תחילה טען שנסע ברכב בשעה 04:00 ובדיון טען שהלך ברגל. יתרה מזאת, בתמצית עדותו טען שנסע ברכב במהלך הלילה אך לא הבחין בכלום. נראה כי לו היה נוסע ברכב עם אורות כפי שטען שעשה בשעה 20:00 היה מצליח לראות באם יש סולר במיכל או באם נעשה נסיון לגנוב ממנו סולר לאור קיומם של אורות ברכב. בנוסף וככל שתנאי מזג האוויר היו גרועים כל כך בשעה 04:00 מדוע העיד השומר בפניי שלא נסע ברכב אלא הלך ברגל ואך הגיוני שככל שהיו תנאי מזג אוויר גרועים היה נוסע ברכב ולא הולך ברגל כפי שציין בעדותו בפניי בניגוד לגרסתו בתמצית העדות שנערכה בסמוך לארוע הגניבה אשר היה לפני כארבע שנים ואין זה סביר שכעת זכר טוב יותר בניגוד לתמצית העדות שנערכה בסמוך לגניבה. לשומר לא היו כל הסברים לסתירות הללו בגרסאותיו השונות. בנסיבות אלו, לא התרשמתי שאכן השומר ביצע הסיור כל שעתיים כפי שאכן הוסכם בין הצדדים וביצע סיור ליד מיכל הסולר בסביבות השעה 04:00 לערך. השומר גם העיד שלא היה לו פנס על אף שמר בן לולו העיד שמציידים השומרים בפנסים. בנוסף, על התובעת כמבצעת עבודת שמירה מוטלת החובה לבצעה במיומנות ובזהירות ולעניין זה נקבע זה מכבר: "על המערערים, כמבצעי עבודת השמירה, מוטלת חובה לבצע את עבודתם בזהירות ובמיומנות הנדרשת ממי שעבודתו חייבת להתבצע במומחיות מקצועית. תפקידו של שומר או מאבטח מתקן הוא בגדר מילוי עבודה מקצועית. אין מומחה, או בעל מלאכה, או קבלן לביצוע עבודה מסויימת, רשאי לקבל על עצמו את התפקיד בתנאים שבהם הוא סבור כי איננו מסוגל להשיג את התוצאה המבוקשת". (ע"א 2763/04 אבו דולה ואח' נ' נאסר מחזור חב' ישראלית בע"מ, פורסם במאגרים משפטיים 21/7/2005). במצב דברים זה וכאשר בקשה התובעת להוסיף אמצעי מיגון ולא נענתה היה עליה להודיע שאין ביכולתה לבצע המשימה. לפיכך והואיל ולא הודיעה על הפסקת עבודתה, ברי כי עליה לשאת בתוצאות פעולותיה והיא אינה יכולה להתנער . משכך ולנוכח האמור לעיל, אני קובעת שאכן התרשלה התובעת ולא עמדה בהוראות ההסכם שסוכם עם הנתבעת. 11. בכל הנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין רשלנות התובעת לאירוע הגניבה, אני קובעת שהנתבעת עמדה בנטל הראיה להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות התובעת לארוע הגניבה. המדובר בגניבה של 7,900 קילוליטר סולר כאשר לצורך שינועו והוצאתו משטח המתקן, נדרשת משאית גדולה עם מיכל, כך גם העיד השומר (ראו עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 20-23). המדובר אם כן בפעולת שאיבה שמטבע הדברים לוקחת זמן רב וכרוכה ברעש רב. במצב דברים זה לו היה מבצע השומר מלאכתו ויוצא כל שעתיים לסיור בן חצי שעה סביר שהיה מבחין במשאית המגיעה להעמיס הסולר או שנמצאת במהלך ההעמסה ויתכן שהיה בכך כדי למנוע או לסכל את הגניבה. 12. אשם תורם של הנתבעת בהתייחס להחלת אשם תורם במתן שירותי שמירה נקבע ברע"א 9488/02 חן שחר ואח' נ' עטיה גד (פורסם ב- 23/3/2005): " סוגיית האשם התורם עשויה להיות רלוונטית למצבי שמירה. מאותם טעמים שמוצדקת החלתו של עיקרון זה על כלל העוולות הנזיקיות, מוצדקת גם החלתו בהקשר של שמירה". כך גם נקבע באותו עניין כי: "חלוקת האחריות בין בעל הנכס לבין השומר, או בין המזמין לבין הקבלן, על ידי שימוש בדוקטרינת האשם התורם, יש עימה יתרון נוסף. במצבים הראויים לכך, מביאה חלוקת האחריות לתוצאה צודקת ומוסרית יותר מהכרעה המטילה את מלוא האחריות על צד אחד, ופוטרת את הצד האחר מכל וכל. יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק שם". נראה כי תוצאה זו של חלוקת הנזק נכונה אף במקרה הנדון שכן חרף רשלנות התובעת לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של הנתבעת שכן לו היתה מעבה השמירה כדרישת התובעת יכול והיתה נמנעת הגניבה. אוסיף שעדותו של מר בן לולו לפיה התריע בפני הנתבעת על הצורך בתגבור האבטחה לא נסתרה והנתבעת אף הודתה שפנו אליה בנוגע לתגבור מערכת המיגון האלקטרוני. אומנם, טענה הנתבעת שאין להידרש לפניות הללו משלא דאגה התובעת להעבירן להנהלתה אולם מדובר בטענה שדינה להידחות שכן לא שוכנעתי שפניות אלו לא הועברו להנהלה, מה גם שהן הועברו למנהל הרכש של הנתבעת מולו עבדה התובעת ומשאלו הועברו לנציג הנתבעת שעבד עימה די בכך. הנתבעת גם הוסיפה וטענה שלא הודיעה לתובעת שהינה אמורה עזוב המקום ולראייה הגניבה בוצעה לאחר מועד העזיבה המשוער אלא שלא מצאתי מקום לקבל הטענה. הנתבעת בחרה שלא לזמן לעדות את מר אילן נחיאסי, מנהל הרכש שלה בתקופה הרלוונטית ללא כל הסבר מניח הדעת. משכך, רלוונטית ההלכה ולפיה צד הנמנע מלזמן עד חזקה שעדותו פועלת לרעתו, שכן אחרת היה דואג לזמנו (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595). משכך, אין לי אלא להסיק שנוכח כוונתה לעזוב המקום באותה העת, נמנעה הנתבעת מלבצע השדרוגים הנדרשים לרבות התקנת עמדת שומר באזור מיכל הסולר ואין רלוונטיות לעובדה שבסופו של יום עזבה מאוחר יותר את האתר. נוכח האמור לעיל, מצאתי מקום לייחס לנתבעת בנסיבות העניין אשם תורם לקרות הנזק בגובה של 50% מסך נזקיה. בהערת אגב אוסיף שאומנם טענה התובעת שיכול והגניבה בוצעה על ידי עובדי התובעת, אלא שטענה זו לא הוכחה כלל ומשכך, אין להידרש לה. 13. הנזק הנתבעת טענה ששווי הסולר שנגנב עומד על סך של 55,485 ₪. אומנם התובעת טענה ששווי הסולר לא הוכח, אולם משהוצגה בפניי חשבונית רכישה ל- 7.006 ק"ל סולר מיום 1/4/2009 בסך של 49,206 ₪ ומשהוכח שהיה במיכל 7.9 ק"ל סולר, אני קובעת שהוכח די הצורך ששווי הסולר שנגנב עמד על סך של 55,485 ₪ בעת הגניבה. לנוכח קביעתי לפיה יש לייחס לנתבעת אשם תורם בגובה של 50% אני קובעת שהתובעת אחראית לנזקי הנתבעת בסך של 27,742 ₪ אותם יש לקזז מסך חובה של הנתבעת כלפי התובעת המגיע לסך של 29,390 ₪ ובסך הכל על הנתבעת לשלם יתרת חובה לתובעת בסך של 1648 ₪. 14. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת סך של 1648 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל תוך 30 יום. בנסיבות המקרה ולנוכח התוצאה אליה הגעתי, מצאתי מקום לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו. אחריות שומריםשומר שכרשומריםקיזוזרשלנות