ערבות על שטר החוב שנחתם לטובת הלוואה

הנתבע ערב על שטר החוב שנחתם על ידו לטובת הלוואה שנטלה הלווה מהתובעת

המחלוקת היא בשאלת קיומו של הסכם הלוואה ושיעור הערבות של הנתבע לפי שטר החוב .


התובעת טוענת כי הנתבע חתם כערב על שטר חוב בסך של 200,000 ₪ כנגד הלוואה או אשראי שקיבלה הלווה ממנה (סעיף 10 לסיכומיה , סעיף 7 לתצהירו של פשה פרנקל). הנתבע טוען מנגד כי לא הוצג לו הסכם הלוואה במעמד החתימה על שטר החוב , אם בכלל נחתם הסכם הלוואה והוא שטר החוב שניתן לו נחתם 'על החלק' ללא ציון תאריך וכן סכום שטר החוב . זאת מתוך הבנה שלו כי ההלוואה שניתנה ללווה היא בסך של 90,000 ₪ בלבד (סעיפים 1ג – וה לסיכומי הנתבע, סעיפים 4-5 לתצהירו ).




בבקשה למתן רשות להתגונן אמר הנתבע בסעיף 4 לתצהירו מיום 4.5.11 (נספח ד' לתצהירו של מר פרנקל) : "לפני כשנה וחצי לערך חתמתי על ערבות לטובת הגב' שרה ליפץ ...אשר נטלה מאת המשיבה הלוואה בסך של 90,000 ₪ (להלן-"ההלוואה") . במעמד חתימתי כערב להסכם ההלוואה נתבקשתי , ביחד עם הלווה, לחתום על שטר חוב לטובת המשיבה על סך של 200,000 ₪". בתצהיר עדות ראשית של הנתבע נאמר כי שטר החוב לא כלל סכום במעמד החתימה עליו וכי הוא ידע כי הוא ניתן להלוואה בסך של 90,000 ₪. הסכום, 200,000 ₪ הוסף במועד מאוחר יותר מאוחר , לאחר חתימתו עליו (סעיף 8 לתצהירו). הנתבע בחקירתו אמר כי לא נירשם סכום בשטר החוב וכי כל הרשום בו אינו בכתב ידו, למעט החתימה עליו (עמ' 17 שורות 15-16 בפרוטוקול מיום 22.10.12). השטר היה ריק כאשר חתם עליו וכאשר הוא שאל "מדוע אני חותם על שטר ריק כי מדובר בסכום מוגבל של 90,000 ₪" נענה שזה הנוהל ואמרו לו שזה לביטחון (עמ' 17 שורות 26-27). הנתבע הוסיף ואמר כי נתן אמון במר פרנקל שאמר לו שההלוואה היא ע"ס של 90,000 ₪ (עמ' 19 שורות 11-12). מעמד החתימה שנכחו בו מר פרנקל ושותף של מר פרנקל, ארך דקה או שתיים והכל היה לדבריו, באוירה טובה כי כולם מכירים את כולם (עמ' 17 שורות 24-25 ו- 28). הלווה העידה כי ניתן לה "כסף של 90,000 ₪ ועל זה לקחו את הערבות". הנתבע, היה ערב על הסכום שלקחה (עמ' 19 שורות 1-2 בפרוטוקול מיום 11.6.13 ).




על השוני בין תצהירי הנתבע בשאלת הסכום שנירשם, אם נירשם ומתי בשטר החוב השיב הנתבע בחקירתו כי בשעה שביקש לצאת לכנס בחו"ל התברר לו במפתיע כי התובעת טוענת לחוב שלו כלפיה בסך של 200,000 ₪. על מנת לאפשר את יצאתו מהארץ לכנס הוא היין בקשה ותצהיר (התצהיר הראשון- מ.ל.) ורק עם חזרתו לישאל הוא ריענן את זכרונו בשיחה עם הלווה על מעמד החתימה על שטר החוב (עמ' 18 שורות 4-13 וראו גם סעיף 6 לתצהירו הראשון של הנתבע על גילוי דבר קיומו של צו עיכוב יציאה עובר ליצאתו לכנס בחו"ל). בנסבות אלו בחנתי את השוני בין גרסת הנתבע בתצהיריו ושאלת החתימה על החלק, לפי העדויות והראיות האחרות שהובאו.




לשאלת קיומו של הסכם הלוואה והצגתו בפניו העיד הנתבע כי לא ידוע לו על קיומו של הסכם הלוואה (עמ' 18 שורות 20-21). הלווה העידה כי לא היא ולא הנתבע חתמו על הסכם הלוואה (עמ' 16 שורות 35-36 בפרוטוקול מיום 11.6.13 ) וכי הנתבע חתם רק על שטר חוב ריק בגין הלוואה על סך 90,000 ₪ בלבד (עמ' 17 שורה 1). לדבריה, לא היה כל הסכם בכתב על ההלוואה ובפועל הייתה רק הסכמה בעל פה, על הלוואה בסך של 90,000 ₪ (עמ' 17 שורות 4 ו- 10).




מנהלה של התובעת פשה פרנקל העיד כי הנתבע התחייב שהוא ערב על שרה ליפץ על סך של 200,000 ₪ וכפועל יוצא, היה בידי הלווה לקבל מהתובעת 200,000 ₪. הדבר הוסבר לנתבע לפני החתימה על שטר החוב (עמ' 16 שורות 1-7).




התובעת, לא הוכיחה כי הנתבע חתם על הסכם ההלוואה ובחקירתה את הנתבע נאמר כי היא אינה טוענת כי הוא חתם על הסכם הלוואה, כי אם על שטר החוב (עמ' 18 שורה 31) . בהנחה שהלווה חתמה על הסכם ההלוואה מיום 1.6.2008 (נספח ג' לתצהירו של פשה פרנקל) אין חולק כי הנתבע עצמו אינו חתום עליו. לא השתכנעתי מעדותו של מר פרנקל כי ההסכם הוצג לנתבע עובר לחתימתו על שטר החוב. מדברי העד עולה כי הם דיברו על העסקה לפני החתימה על הערבות (עמ' 15 שורה 15, עמ' 16 שורות 1-3) מבלי שהעיד על הצגת ההסכם ומסירתו לנתבע כפי שטען העד בסעיף 7 לתצהירו. עסקינן בעדות יחידה אשר לא נתמכה בראייה חיצונית בתמיכה לה אף שצפוי היה כי התובעת, בהתחשב בעיסוקה כחברה למתן ההלוואות חוץ בנקאיות , תתעד ברישומיה את דבר הצגת הסכם ההלוואה לערב בין אם בחתימתו עליו כערב ובין אם במסמך אחר בחתימת התובעת על הצגתו ועל מסירתו לנתבע או באישור בחתימת הנתבע על קבלת ההסכם לידיו, לפי גרסת התובעת (על עדות יחידה ללא תמיכה בראייה חיצונית ראו בת.א. (ת"א) 189624/02 תמנון שירותי מיגון אבטחה וכוח אדם בע"מ נ' ג.ע. חכים נצרת קבלן עבודות בניין בע"מ [ ]. מעדויות הנתבע והעד פרנקל התרשמתי כי מעמד החתימה היה ברוח חברית לאור ההיכרות ביניהם וככי הוא כלל בעיקר שיח בעל פה כמובא לעיל ולאו דווקא עיון במסמכים כניטען ע"י התובעת. בכך, יש כדי לתמוך בגרסת הנתבע לפיה ההסכם לא הוצג בפניו לפני החתימה על שטר החוב. עוד אוסיף, כי חזקה על התובעת שהיתה מביאה לעדות את השותף בחברה אשר לדברי הנתבע שלא נסתרו, היה נוכח במעמד החתימה. משלא הובאה עדותו ניתן להסיק מכך, כי עדותו לא היתה עומדת לטובת התובעת (ע"א 548/78 נועה שרון נ' יוסף לוי , פ"ד לה (1)760).




לאור זאת אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הסכם ההלוואה הוצג בפני הנתבע לפני חתימתו על שטר החוב או כי נמסר לו במעמד החתימה על שטר החוב והתובעת, הסתפקה במתן הסברים בעל פה לנתבע על הערבות שלו בהתאם לעסקה עם הלווה.


לעניין המועדים של הערבות לשיקים שנתנה הלווה לתובעת, עולה קושי בגרסתה של התובעת. העד פשה פרנקל העיד כי שטר החוב נחתם בסביבות חודש מאי 2009 (עמ' 14 שורות 26-28 ו- 15-16) וחזר על גרסתו זו באישור המועדים בהם התקבלו השיקים לניכיון בידי התובעת (סעיף 9 לתצהירו , עמ' 14 שורות 4-5). לדבריו, בשנת 2009 ביקשה הלווה אשראי בשיעור של 200,000 ₪ ואז היא התחילה להעביר לתובעת שיקים וקיבלה בתמורה כסף מזומן (עמ' 14 שורה 16). בהמשך עדותו שינה העד מגרסתו זו לאחר שעיין בשיקים ואמר כי זה היה בשנת 2011 (עמ' 14 שורה 8). התובעת, שינתה מטענותיה במסגרת סיכומיה (סעיף 7) וטענה כי ההלוואה ללווה, הובטחה בשיקים שיימסרו לה עד שנת 2010. מכאן עולה כי לתובעת אין גרסה סדורה ומהימנה בנוגע להבטחת פירעון ההלוואה בשיקים משנת 2009, 2010 או שמא משנת 2011 שיימסרו לה ע"י הלווה. כך גם, מעדותו של מר פרנקל כמו גם מתצהירו עולה כי שטר החוב נחתם במאי 2009 אך התאריך הרשום עליו הוא 20.6.10 דבר התומך בגרסתו של הנתבע לפיה הוא חתם על החלק, על שטר החוב ומאוחר יותר, השלימה את התובעת פרטיו. לדברי העד פשה פרנקל , יש לתובעת הרבה שטרי חוב ללא תאריך שכן הם לא יודעים מתי יהיו בעיות ולפעמים זה יכול להיות אחרי 10 שנים (עמ' 14 שורה 22).



בעדותו של פשה פרנקל נאמר כי הוא אמר לנתבע עובר לחתימה על מה הוא חותם ולמה הוא ערב כדבריו: "מראש אנו מסבירים לערב על מה הוא ערב" (עמ' 15 שורה 19). מעדותו זו אין ללמוד מה היה תוכן ההסבר ומה היה היקף ערבותו של הנתבע לחיוביה של הלווה לתובעת. העד אמר כי הכוונה בדבריו היתה לכך שהנתבע "ערב על השיקים שבנספח ה' (לתצהירו- מ.ל.) (עמ' 15 שורה 19) אשר לפי קביעותי לעיל, אין לידע אם הכוונה הייתה כי ערבותו של הנתבע היא לשיקים לשנת 2009 או 2010 או שמא גם לשנת 2011 . מעדותו של הנתבע עולה כי נאמר לו ע"י העד פרנקל ובנוכחות שותפו, כי ערבותו היא לסכום ההלוואה בסך של 90,000 ₪ אשר אין חולק כי אכן ניתנה ללווה .




לעניין סכום ההלוואה לה ערב הנתבע , עולה קושי משמעותי מה הוסבר לנתבע ע"י התובעת ומה סוכם איתו לעניין הערבות שלו. מנהל התובעת אישר קבלת שיקים מהלווה בשנת 2009 בסך של 307,322 ₪ (נספח ו לתצהירו , עמ' 13 שורות 22-33). משעומת העד עם סעיף 9 לתצהירו בו נאמר כי הערבות היתה לסך של 210,000 ₪ השיב כי מדובר בטעות בחישוב (עמ' 14 שורה 1) וכי הסכום הנכון הוא 307,322 ₪ (עמ' 14 שורה 3) ובכך יש כדי לערער את מהימנות גרסתו לפיה הוא הסביר לנתבע כי ערבותו היא עד לסך של 200,000 ₪.


בנסבות אלו ובהיעדר ראייה נוספת בתמיכה לעדותו של מר פרנקל אשר הנטל מוטל עליה להוכיח כי הנתבע חתם על שטר החוב עם פרטיו המלאים ולאחר שבחנתי את את עדותו של הנתבע, לרבות נסיבות חתימתו על תצהירו הראשון בדחיפות על מנת להסיר את 'רוע הגזירה' בביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ, אני מקבלת את גרסתו בעדותו לפיה השטר נחתם, מבלי שהיה נקוב בו סכום ומבלי שהוצג לו הסכם ההלוואה. מה גם, שלא היה בהסכם, אילו הוצג לו , כדי ללמד מה מהות ערבותו בהיעדר פרטים מלאים בהסכם (שרק עותק ממנו הוצג ע"י התובעת). לא השתכנעתי מהראיות ומהעדויות כי התובעת הסבירה לנתבע כראוי ובאופן ברור, על אילו סכומים ועל אילו שיקים הוא ערב כלפי התובעת.

לאור כל האמור נימצא כי פרטים מהותיים בערבות של הנתבע ובכלל זה : סכום השיקים ומועדי הפרעון הרשומים עליהם לא הוצגו לנתבע עובר לחתימה על שטר החוב למרות היותו ערב להם וכן לא הוצג לו הסכם ההלוואה הרלוונטי לערבות ולתנאיה לרבות שאלת הריביות בגין ההלוואה והאשראי שהתובעת מבקשת להטיל על הנתבע מכוח שטר החוב. בנוסף, לא הוכח כי הודע לנתבע כי ערבותו היא על סך של 200,000 ש"ח או בסכום גבוה מזה. בהיעדר רישום בשטר החוב של מועד עריכתו וחתימתו של הנתבע עליו קיים קושי לקבל את גרסתה של התובעת לפיה כי כבר במועד החתימה נמסר לנתבע כי הערבות שלו היא לשיקים (נספחים ה' או ו' לתצהירו של מר פרנקל) שחלקם ניתנו במועדים מאוחרים למועד החתימה על שטר החוב מבלי שיהיה בידו לידע מה גובה הערבות בנסבות אלו.



על פי סעיף 12 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג- 1993 (להלן-"החוק") כל טענה שעומדת ללווה תעמוד גם לערב להלוואה. כבר נפסק בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז , פ"ד נח(3) 934 מפי כב' השופט ריבלין כי האינטרסים של הלווים (ובכלל זה הערב ללווה כאמור בסעיף 12 לחוק- מ.ל.) (עמ' 948): "מטים את הכף לעבר הקפדה מיוחדת על ההגנות הקנויות ללוים בהלוואות חוץ בנקאיות" ובהמשך: "הותרת הלווה בלא מערכת של הגנות סטטוטוריות כפי שהן מפורשות בפסיקה עלולה להרבות מצבים שבהם יכנסו הלווים למערכות יחסים חוזיות חד צדדיות, בלתי הוגנות ובלתי יעילות". בהתאם לכך נקבע כי על המלווה ליתן ללוה , עובר לחתימה , עותק של הסכם ההלוואה והזדמנות סבירה לעיין בו, חובת הגילוי שנקבעה בסעיף 3 לחוק ועוד.




לאור קביעותיי לפיהן הסכם ההלוואה לא הוצג לנתבע ולפיכך, הופרה הוראת סעיף 3 לחוק בהחתמת הנתבע על שטר החוב מבלי שההסכם הוצג כאמור. יתירה מכך, עיון בהסכם סכם ההלוואה (נספח ג לתצהיר מטעם התובעת) מלמד כי הוא לא עונה על דרישות של סעיף 3א, 3ב(2), 3ב(3), 3ב(4), 3ב(8) ו- 3ב(9) לחוק, כמפורט לעיל זאת בניגוד לאמור בסעיף 9 להסכם לפיו הוא עומד בתנאים של סעיף 3 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.




הסכם ההלוואה הוא הסכם סטנדרטי וכללי לפי תנאיו מבלי שמולאו בו התנאים הספציפיים לעסקה בין התובעת ללווה. יתירה מכך, ההסכם הוא מיום 1.6.2008 ואילו בקשת הלווה להגדלת מסגרת האשראי ל-200,000 ₪ היתה לטענת התובעת רק בשנת 2009 ובמועד זה , היא נידרשה להביא ערב. נימצא אם כן, כי קיימת אי התאמה במועדים שכן, חתימתו של הנתבע על שטר חוב היתה במאי 2009 ואילו ההסכם הוא משנת 2008 מבלי שנחתם הסכם חדש או תוספת להסכם בנוגע להגדלת הסכום לסך של 200,000 ₪ שהתבקשה רק בשנת 2009, לאחר החתימה על הסכם ההלוואה. בהתאם לכך הופרה גם הוראת סעיף 8 לחוק לפיה לפיה על התובעת לצרף את הסכם ההלוואה בבקשתו לפרעון החוב מכוח שטר החוב שניתן להבטחתו. כמו כן, קיימת חריגה לעניין שיעור עלות האשראי המרבית גם אם נלקחו שיקים בסכום של 307,322 ₪ (עמ' 14 שורה 2) בגין מסגרת אשראי של 200,000 ₪ וקל וחמור אם עסקינן ב- 465,000 ₪ (עמ' 15 שורה 10) , בניגוד לסעיף 5 לחוק.




לאור כל האמור, לא הוכח קיומו של הסכם הלוואה לעניין הערבות של הנתבע באופן ספציפי וכן לא הוכח כי הערבות ניתנה להלוואות או לאשראי בסך של 200,000 ₪.




מה הן ההשלכות של הפרת ההוראות בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות כפי שקבעתי בנוגע להפרתן ומה הנפקות של אי הצגת הסכם הלוואה כדין בפני הערב, הנתבע. בע"א 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה ( ביום 21.1.09 ) נקבע כי סעיף 8 לחוק אינה רק הוראה פרוצדוראלית, אלא מהותית והוסף כי אין בסעיף סנקציה מפורשת במקרה של אי עמידה בסדרי הדין שנקבעו בו. כמו כן, הוסיף בית המשפט והשאיר את השאלה בצריך עיון, אם ניתן לרפא את הפגם במידה והיה חוזה, אך בפועל לא הוגש במסגרת הבקשה לביצוע. "ושוב, אין אנו נדרשים לשאלה, אם ניתן להתגבר על פגם בהגשת הבקשה לביצוע ללא המסמכים והנתונים שיש לצרף, לפי הוראות סעיף 8 במקרה ובו אכן קיים חוזה הלוואה וכל שאר הפרטים הנדרשים" (סעיף 35 לפסק הדין, וראו רע"א 2132/09 על פסק הדין, שנידחתה ע"י כב' השופט א' רובינשטיין).




אי המצאת הסכם ההלוואה בהתאם לסעיף 8 לחוק , אומר דרשני. זאת בפרט בעת שהוכח כי הנתבע לא חתם עליו ולא הוצג לו עובר לחתימה על שטר החוב. לכך מתווספת ההפרה של סעיף 4 לחוק באי קיום חובת הגילוי על הלוואה ופרטיה ובכלל זה: הסכום בגין הגדלת האשראי ללוה, התנאים להלוואה , שיעור הריבית והעמלות.




בהתאם לאמור, נידרשתי לבחינת שאלת תום הלב של התובעת בעריכת שטר החוב ובהחתמת הנתבע עליו לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי). אי ציון פרטים מהותיים בשטר החוב, אי הצגת הסכם ההלוואה במעמד החתימה כמו גם אי מילוי חובת הגילוי לנתבע על פרטי הההלוואה ותנאיה על פי סעיף 3 לחוק , מלמדים על חוסר תום לב של התובעת בהחתמת הנתבע שטר החוב .
עילת התביעה השטרית בהסתמכותה של התובעת על השיקים, כפופה גם היא לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (ראו: ת"א (ת"א) 43939-03-10 אהרון סיני נ' שלמה משה ברקוביץ ) כאמור בסעיף 11 הקובע:

נפתח נגד הלווה הליך בבית משפט או בהוצאה לפועל לביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה המלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור.



לכל האמור מצטרפות ההפרות של סעיפים 2-3 לחוק אשר לגביהם נקבע כי הן הוראות קוגנטיות אשר לא ניתן להתנות עליהן (ת.א. ת"א (מחוזי) 3129/99 יצחק צוניאשוילי נ' מיסטר מאני ישראל (1997) בע"מ, דינים מחוזי , ל"ד(5) שערעור עליו בע"א 9044/04 נידחה, תק-על, 2007 (2)5430). כפי שקבע השופט ישעיה בפסק הדין בע"א 9044/04 , שם: "דרישת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, 1993, היא קוגנטית, ברורה וחד משמעית. לא ניתן להתנות עליה , ולוותר על גילוי הפרטים שפורטו בחוק. לפי סעיף 2 לחוק , הלוואה חוץ בנקאית טעונה"מסמך בכתב". משכך גם כל הפרטים המצויינים בסעיף 3 לחוק , טעונים פירוט מלא ובכתב. אין לפטור את המלווה ...מחובת הגילוי המלא לפי סעיף 3 , בין אם הלווים הבינו,, ובין אם לאו. בין אם המלווה הסביר להם בעל פה פרטים כאלה או אחרים שלא נכללו ולא פורטו בהסכם או בנספחים לו , ובין אם לאו" . בכך, לא עמדה התובעת.




לאור כל האמור דין התביעה להידחות.




בנסיבות העניין ובהתחשב בהערותי בסעיף 10 לפסק הדין, איני עושה צו להוצאות.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פקיעת שטר חוב

  2. שטר החוב ללא נקיבת הסכום

  3. אובדן שטר חוב מקורי

  4. מועד פרעון שטר חוב

  5. עורך דין שטר חוב

  6. כתיבה על גבי שטר חוב

  7. תביעה שטרית בגין שטר חוב

  8. שטר חוב שכירות - נזקים בדירה

  9. שטר חוב להבטחת התחייבויות חוזיות

  10. חתימה על שטר חוב, כשהוא אינו ממולא

  11. ערבות על שטר החוב שנחתם לטובת הלוואה

  12. האם שטר חוב תקף לאחר שהשכירות נגמרה

  13. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות - חובת הראיה

  14. בקשה למימוש שטר חוב בגין שימוש במונית

  15. טענה כי שטר החוב פקע לאחר ששונתה הבעלות במסעדה

  16. טענה לתביעה שטרית מכוח שטר חוב שהוכנס להוצל"פ וטענה להפרה חוזית

  17. תביעות שטריות שנפתחו בהגשת שני שטרי חוב לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון