נטען כי הסכם המכר לא היה אלא כסות להסכם הלוואה, וכי הם הוטעו באשר למהותו האמתית של הסכם המכר 1. עניינה של הכרעה זו בשאלה, האם יש מקום למתן פסק דין בתובענה זו, לפי קביעות שניתנו בפסק דין שניתן בתביעה מקבילה בבית המשפט המחוזי מרכז בת.א. 15503-04-11 (להלן: התביעה המקבילה). התובע וצד ג' מבקשים לתת פסק דין בהתאם להכרעות בתביעה המקבילה. הנתבעים מתנגדים. רקע 2. התובע הגיש תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין (במקרקעין לא מוסדרים) וכן לפיצויים מוסכמים. 3. הנתבעים הגישו כתב הגנה ובו טענו שתי טענות הגנה עיקריות: האחת, כי הסכם המכר לא היה אלא כסות להסכם הלוואה, וכי הם הוטעו באשר למהותו האמתית של הסכם המכר. השנייה, כי הסכם המכר בוטל בהסכם פשרה שבו הוסכם כי הנתבע 3 (להלן: יהושע) יעביר לתובע קרקעות באלעד. כמו כן, הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי נגד עו"ד חבר, שערך את הסכם המכר, בטענה כי הטעה אותם באשר למהותו של ההסכם. בנוסף, עתרו לחייב את עו"ד חבר לנקוט בפעולות הדרושות לצורך יישום הסכם הפשרה. 4. בחודש אפריל 2011, כלומר: כחודש לפני תובענה זו הוגשה התביעה המקבילה בבית המשפט המחוזי מרכז. הדמיון בין התובענות, לשיטתם של הנתבעים עצמם, יפורט בהמשך. 5. לפני ישיבת קדם המשפט הראשונה הנתבעים הגישו בקשה לעיכוב הליכים, נוכח קיומה של התביעה המקבילה. התובע הגיב לבקשה ומסר כי הוא מסכים לה "מבלי להודות בכל טענה עובדתית או משפטית ומבלי שהדבר ייחשב כוויתור מפורש או מכללא על כל זכות שהיא העומדת לתובע כנגד הנתבעים או מי מהם". 6. לאור תוכן הבקשה, שיפורט להלן, והסכמת הצדדים, ההליכים בתובענה זו עוכבו. 7. ביום 7.5.14 ניתן פסק דין בתביעה המקבילה, ומכוחו, ביקש התובע בתביעה זו מתן פסק דין גם נגד הנתבעים. יצוין כי צד ג' הגיש בקשה מקבילה לדחיית ההודעה נוכח פסק הדין בתביעה המקבילה. התביעה דנן והתביעה המקבילה 8. תחילה אתייחס לזהות בין התביעות. העובדות שיפורטו להלן אינן שנויות במחלוקת, ולמעשה היוו את הבסיס לבקשה שהנתבעים הגישו, לעיכוב ההליכים בתובענה דנן. 9. התובענה כאן והתובענה המקבילה עוסקות בהסכמי מכר. להלן התשתית העובדתית המשותפת לשני ההסכמים: א. שני ההסכמים נוּסחו על ידי עו"ד חבר, ונחתמו במועדים סמוכים. ההסכם מושא תובענה זו - ביום 12.5.09. ההסכם מושא התובענה המקבילה - ביום 1.6.09. ב. המוכרים לפי הסכמי המכר הם ילדיו של יהושע. בכל תביעה נתבע גם בן זוגם. בשתי התביעות נתבע יהושע, שערב לשני ההסכמים. ג. הקונים לפי הסכמי המכר הם אנשים קרובים לעו"ד חבר: בתובענה זו - ידיד קרוב. בתביעה המקבילה - אמו של עו"ד חבר. ד. שני ההסכמים כללו תנאים זהים באשר לביטול: זכות ביטול לקונים בתוך 100 ימים ממועד חתימת ההסכם, מאחר שבמועד חתימת ההסכם טרם ביצעו בדיקות כלכליות הקשורות לרכישת הנכס. זכות ביטול למוכרים בתוך 90 ימים ממועד חתימת ההסכם. שני ההסכמים קבעו כי במקרה של ביטול תהיה השבה של הסכום ששולם במעמד חתימת ההסכם, וכן המוכר ישלם לקונה סכום נוסף (40,000 ₪ לפי ההסכם מושא התביעה המקבילה, 41,000 ₪ לפי ההסכם מושא תביעה זו). שני ההסכמים קבעו כי תנאי לביטול ההסכם על ידי המוכר הוא השבת סכומים אלו. בנוסף, נקבע כי אם המוכר לא יבקש לבטל את ההסכם, כי אז הקונה (התובע) יהיה רשאי לבחור לממש את הנכס או לבטל את העסקה. 10. בשתי התביעות העלו הנתבעים שתי טענות הגנה זהות: האחת, כי הסכם המכר לא היה אלא כסות להסכם הלוואה. השנייה, כי בין הצדדים נחתם הסכם פשרה, לפיו יהושע התחייב להעביר לקונה את זכויותיו במקרקעין באזור אלעד. כמו כן, בשתי התביעות, הנתבעים הגישו הודעת צד שלישי נגד עו"ד חבר, בטענה שהתרשל בניסוח ההסכם והטעה אותם. 11. זאת ועוד, כעולה מטענותיהם של הנתבעים בבקשה לעיכוב הליכים (להלן), המעורבים והעדים העיקריים באשר להסכמי המכר והסכמי הפשרה, בשתי התובענות, הם יהושע ועו"ד חבר, שהיו צדדים לשתי התובענות. באשר לנתבעים 1- 2, הם עצמם, לפי הגדרתם בבקשה לעיכוב הליכים, "פעלו כמצוות" יהושע. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתביעה המקבילה 12. ביום 7.5.14 ניתן פסק דין בתביעה המקבילה, ובו בית המשפט המחוזי קבע כי ההסכם שנחתם בין הצדדים הוא הסכם מכר, ודחה את טענת הנתבעים (שם) שעסקינן בהסכם הלוואה. עוד נקבע, כי הנתבעים הבינו על מה הם חותמים. בנוסף, בית המשפט המחוזי דחה את טענת הנתבעים לפיה הוסכם על ביטול הסכם המכר כנגד העברת האופציה לרכישת קרקעות באלעד על ידי יהושע. בעניין זה, בית המשפט קבע כי לו יהושע היה יכול, הוא היה מוכר את הקרקעות, ומעביר לתובעת (שם) ולתובע (בתובענה הזו) את תמורתן. עוד נקבע, כי הצעת האופציה הייתה "הצעה מפוקפקת ומסופקת". ההודעה לצד שלישי שהנתבעים שלחו לעו"ד חבר נדחתה אף היא, בין היתר נוכח הקביעה כי הנתבעים הבינו על מה הם חותמים. טענות הצדדים 13. נוכח התוצאה של התביעה המקבילה, ברורות גם טענות הצדדים כאן. 14. התובע הגיש בקשה למתן פסק דין נגד הנתבעים. התובע ציין כי נוכח דחיית טענותיהם של הנתבעים בתביעה המקבילה, שהן טענות זהות לטענותיהם של הנתבעים בהליך כאן, אין לנתבעים הגנה נגד התביעה. התובע הפנה לכך שעיכוב ההליכים נעשה כדי להימנע מהכרעה סותרת, לחסוך בזמן שיפוטי והתדיינות כפולה של הצדדים, וטעמים אלו קיימים אף כיום. 15. הנתבעים טענו כי מתן פסק הדין בתובענה המקבילה אינו מזכה את התובע בפסק דין לטובתו בתובענה זו. הנתבעים טענו כי לא הייתה כל הסכמה לפיה תובענה זו תוכרע בהתאם להכרעה של התובענה המקבילה. לטענתם, התובע עצמו לא נתן הסכמה אלא לעיכוב ההליכים, מבלי להודות בנכונות העובדות והטענות בבקשה לעיכוב הליכים. הנתבעים הוסיפו כי אף אם קיים דמיון בין ההליכים, אין בו כדי לזכות את התובע בסעדים המבוקשים על ידו, ועליו להוכיח את כלל העובדות המקימות לו את עילת התביעה. הנתבעים טענו כי בקדם המשפט בית המשפט העיר כי טענות ההגנה שלהם כבדות משקל, וכך גם ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגד עו"ד חבר. הנתבעים הוסיפו כי עיכוב ההליכים אין משמעו שכלל הפלוגתות הדרושות הכרעה בתובענה זו כבר הוכרעו בתובענה המקבילה. לשיטתם, ביחס לכל פלוגתה ופלוגתה שלסברת התובע הוכרעה בתובענה המקבילה, על התובע להגיש בקשה נפרדת. הנתבעים הוסיפו כי חקירתו של התובע (אוהב שלום) בתובענה המקבילה נמשכה כחמש דקות בלבד, ולא הייתה רלבנטית לתובענה דנן. 16. צד ג' הצטרף לעמדת התובע, כי יש לתת פסק דין בתובענה זו, בהתאם לפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי. דיון מעשה בית דין 17. תחילה אציין, כי הנתבעים התעלמו לחלוטין מהעובדה שבכל הקשור ליהושע ולעו"ד חבר, קיים לכאורה השתק פלוגתה קלאסי. אמנם התובעים בשתי התובענות הם שונים, אך בכל הקשור לקביעות נגד יהושע, די בכך שיהושע הוא בעל דין זהה בשתי התובענות, כדי להקים מעשה בית דין כלפיו. כך הוא בתביעת התובע נגד יהושע, וכך הוא הדבר בהודעה לצד שלישי שיהושע הגיש נגד חבר. מכאן, שבעניינו של יהושע אין צורך להידרש כלל לבקשה לעיכוב הליכים או להשתק שיפוטי. מובן מאליו, כי הדברים שיפורטו להלן בנושא ההשתק השיפוטי נכונים מקל וחומר ביחס ליהושע. 18. עוד יש לציין כי טביעות אצבעותיה של התביעה דנן ניכרו לאורך כל התביעה המקבילה. הנתבע 1 הגיש בתביעה המקבילה תצהיר ובו התייחס להסכם מושא תביעה זו. בתצהיר העלה טענות זהות לטענות הנתבעים בתביעה המקבילה (אחותו וגיסו). הנתבע 1 אף נחקר, והתייחס להסכם מושא תביעה זו (נספחים א' ו- ד' לתגובתו של עו"ד חבר). פסק הדין אזכר את הטענות הנוגעות לתביעה זו (ראו סעיפים 5, 27, 32) ובנושא הסכם הפשרה ניתנו קביעות הכוללות את תובענה זו באופן ישיר (סעיפים 60 - 82 לפסק הדין), משום שהפשרה הנטענת נעשתה במקשה אחת, ביחס לשני הסכמי המכר. אם כן, לא בכדי הנתבעים עתרו לעיכוב הליכים בתובענה דנן, שכן מדובר במסכת עובדתית זהה. השתק שיפוטי טענות הנתבעים בבקשה לעיכוב הליכים 19. כדי לדון בסוגיית ההשתק השיפוטי יש לסקור תחילה את בקשתם של הנתבעים לעיכוב הליכים. מדובר בבקשה המחזיקה 13 עמודים שכל כולה כוונה לשכנע כי הדמיון בין שתי התובענות כה רב, עד כי אין מקום ואין טעם לנהל שתי תביעות מקבילות, והדבר אף עלול להביא להכרעות סותרות. באותה בקשה העלו הנתבעים את הטענות הבאות: א. הבקשה מוגשת על רקע החשש הממשי ליצירת פסיקות והכרעות סותרות במסגרת שתי התובענות. חשש זה הוא ממשי וחמור נוכח זהות הפלוגתות העומדות להכרעה, זהות העילות, זהות הצדדים זהות הטענות המועלות וזהות התשתית הראייתית והעדים בשני ההליכים (סעיף 1.1). ב. הבקשה מוגשת כדי למנוע את הטרדת הצדדים להליך בשני הליכים שונים העוסקים למעשה באותם עניינים ממש, תוך חיסכון במשאבים ובעלויות (סעיף 1.3 לבקשה). ג. עניינן של שתי התובענות הוא אחד. הפלוגתות העומדות להכרעה בתובענה זו זהות במדויק לפלוגתות העומדות להכרעה בתובענה המקבילה (סעיף 2.1). ד. פורטה הזהות בין ההסכמים, כאמור לעיל, וצוין כי בדרך לבירור שתי התובענות יש להכריע באותן פלוגתות בדיוק, אגב זימון אותם העדים ממש. ה. צוין כי ההבדלים היחידים שבין התובענות, שהם אי הזהות המלאה של הצדדים להן, אינם מהווים מכשול לעיכוב ההליכים, שכן עניינן של שתי התובענות זהה, וההכרעה בהליך אחד צפויה להשפיע על תוצאותיו של ההליך האחר (סעיף 2.3). 20. כמו כן, הנתבעים הפנו לכך שבתובענה זו דרושה הכרעה בשתי טענות: האחת, כי הוטעו באשר למהותו של הסכם המכר, וסברו כי זהו הסכם הלוואה. השנייה, הסכם הפשרה. הנתבעים הפנו לתובענה המקבילה, שאף בו נוסח הסכם "זהה במהותו" (כלשונם) להסכם מושא תובענה זו, אף שם, לדבריהם, ננקטה אותה שיטת הטעיה, וגם שם הושגה פשרה זהה לפשרה שהושגה בעניין מושא תובענה זו (סעיפים 3 ו- 4 לבקשה). 21. הנתבעים הוסיפו וטענו כי "הן בתובענה דכאן והן בתובענה שבהליך המקביל הדרך למתן פסק דין חייבת לעבור בהכרעה לגבי אותן הפלוגתות ממש, וביחס להסכמים שהינם זהים במהותם.". זאת, לטענת הנתבעים, כאשר את שני ההסכמים ערך עו"ד חבר, ובשתי התובענות הוא שימש כבא כוחם של הצדדים. לטענת הנתבעים, שתי התובענות עניינן ניסיון להשתלט על בתי המגורים של ילדיו של יהושע תמורת מחיר מגוחך (סעיף 4.5 לבקשה). הנתבעים אף הביעו תמיהה על כך שהתביעות פוצלו, כך שאחת הוגשה בבית משפט זה והשנייה בבית המשפט המחוזי מרכז. 22. בהמשך הדברים, הנתבעים טענו כך (סעיף 4.7): "למעשה, ההבדלים היחידים בין התובענה שבענייננו לבין ההליך המקביל הינם מינוריים, וממילא אינם קשורים בהכרעות שאותן יידרשו בית המשפט הנכבד בענייננו ובית המשפט המחוזי מרכז בהליך המקביל לקבל על מנת להוציא תחת ידם פסקי דין..." הנתבעים הוסיפו כי אין הבדל באשר לזהות התובעים, שניהם מקורבים של עו"ד חבר, ויתר על כן, אין משמעות להבדל בזהותם של הנתבעים (למעט יהושע) בשני ההליכים שכן - "בשני המקרים פעלו ילדי המבקש (הנתבע) 3 (הכוונה ליהושע - מ.ב.) ובני זוגם, כמצוות המבקש (הנתבע) 3, והואיל והמבקש (הנתבע) 3 נתבע בשתי התובענות, כערב, לאחר שיוצג בשני המקרים על ידי עוה"ד חבר" (הדגשה לא במקור) ובסעיף 4.8 הנתבעים הוסיפו את הדברים הבאים, הכול בקשר לאי-הזהות המוחלטת בין הצדדים: "ההכרעה בפלוגתות הנוגעות להסכם האמתי שנכרת בין הצדדים ולשאלת קיומה של הטעיה, נוגעת רובה ככולה לעוה"ד חבר ולמבקש (הנתבע) 3 (יהושע - מ.ב.). ... המבקש (הנתבע) 3, דיבר בשמם של כל הנתבעים האחרים בשתי התובענות (ילדיו ובני זוגם), תוך שהוא מציג להם את טיב ההתקשרויות בהסתמך על דבריו של עוה"ד חבר... גם ההכרעה בפלוגתא הנוגעת לשאלת מעמדם של הסכמי הפשרה שנחתמו בין הצדדים בשתי התובענות נוגעת רובה ככולה לעוה"ד חבר ולמבקש (הנתבע) 3...". (הדגשה לא במקור) הנתבעים שבו וציינו כי עו"ד חבר ייצג את שני התובעים בהסכמים מושא התובענות ואילו יהושע דיבר בשמם של כל הנתבעים, בשתי התובענות. 23. בהמשך, בסעיף 6.5 לבקשה, הנתבעים טענו כי "אין מדובר רק בתובענות שהינן זהות מן הבחינה המהותית, אלא מדובר בתובענות אשר לצורך ההכרעה בהן על בית המשפט הנכבד ועל בית המשפט המחוזי מרכז להידרש ולפסוק דין ביחס לאותן הפלוגתות ממש, אשר מקורן באותה תשתית עובדתית אשר נוצרה רובה ככולה על ידי אותם צדדים, הם עוה"ד חבר, ... והמבקש (הנתבע) 3...". הנתבעים ציינו שוב כי ההסכמים זהים במהותם וכי ממילא יהושע הוא אביהם (או חמיהם) של הנתבעים בשתי התובענות, והנתבעים התקשרו בכל ההסכמים על דעתו. ובסעיף 6.6 לבקשה הנתבעים סיכמו: "אין כל ספק לפיכך כי מדובר בשתי תובענות המציגות תשתית עובדתית אחת ויחידה, המעלות את אותן שאלות מהותיות ומצריכות הכרעה ביחס לאותן פלוגתות ממש. מן האמור נובע כמובן, כי יש לראות את 2 התובענות כמבוססות על "עילות זהות" המקימות את חובת עיכוב ההליכים מחמת קיומו של הליך תלוי ועומד". (הדגשה לא במקור). 24. כאילו לא די בכל אלה, הנתבעים הקדישו פרק מיוחד להיעדר הזהות המלאה בין הצדדים בשתי התובענות וציינו כי אין בכך כדי למנוע את עיכוב ההליכים משום שהצדדים הרלבנטיים הם הצדדים המשותפים בשתי התובענות, אותם צדדים ש"ייצרו באופן בלעדי את התשתית הראייתית שעליה נשענות עילות התובענות, כמו גם עילות ההגנה בשתי התובענות" (סעיף 7.8 לבקשה). הכוונה היא, כפי שהובהר לעיל, ליהושע ולעו"ד חבר. 25. בנוסף, הנתבעים ציינו כי בשני ההליכים יוצגו אותן הראיות ויישמעו אותם העדים ממש (סעיפים 8.1 ו- 8.2 לבקשה). 26. לבסוף, בנושא מאזן הנוחות, ציינו הנתבעים כי אם לא יעוכבו ההליכים, למרות התשתית העובדתית והעילות הזהות, ייאלצו הנתבעים להציג את אותן הראיות ולהעיד את אותם העדים בשני ההליכים. התוצאה תהיה, לפי הבנת הנתבעים, בזבוז עצום של המשאבים של שני הצדדים וכן של בית המשפט, בנוסף להכרעות סותרות. אם, לעומת זאת, יעוכבו ההליכים, לא ייגרם למשיב כל נזק, והוא יוכל לחדש את ההליכים בתובענה לאחר מתן פסק דין בתובענה המקבילה "באופן יעיל יותר, מהיר יותר וללא חשש ממתן פסיקות סותרות" (סעיפים 9.2 ו- 9.3 לבקשה). דיון 27. הבקשה לעיכוב הליכים שהגישו הנתבעים בעבר, ותגובתם כיום לבקשה למתן פסק דין - אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. לפני שלוש שנים הנתבעים טענו כי התביעה המקבילה זהה וכיום היא רק דומה. לפני שלוש שנים הנתבעים טענו כי ההבדלים המינוריים (כלשונם) בין התובענות אינם רלבנטיים להכרעה, ואילו כיום הבדלים אלו דורשים "בחינה ובדיקה". לפני שלוש שנים הנתבעים טענו כי עיכוב ההליכים דרוש כדי שלא להביא אותם עדים, ולא להציג אותן ראיות, וכיום הם טוענים כי על התובע להביא את אותם עדים ואותן ראיות. לפני שלוש שנים הנתבעים טענו כי יש להמתין להכרעה בתביעה המקבילה כדי להימנע מפסיקה סותרת, וכיום כל עמדתם נועדה להביא לכך שבית משפט זה יפסוק את ההפך ממה שפסק בית המשפט המחוזי. 28. למותר לציין, כי פרוטוקול קדם המשפט היחיד שהתקיים בתובענה זו אינו תומך באיזו מטענות הנתבעים באשר להערותיו של בית המשפט בקשר לסיכויי הגנתם או סיכויי ההודעה לצד שלישי. יתרה מכך, אף לו העיר בית משפט זה הערותיו (ואין לכך כל ביסוס) הרי הערות אלו אינן רלבנטיות שעה שבית המשפט המחוזי שמע את העדים ואת חקירותיהם, התייחס לכל טיעוני הצדדים, והכריע כפי שהכריע. 29. עמדתם של הנתבעים לפיה על התובע להוכיח את תביעתו, הובעה כאילו הבקשה לעיכוב ההליכים, על שלל טענותיה, לא הוגשה מעולם, ורק משל הייתה. בכל תביעה על התובע להוכיח את העובדות המרכיבות את עילת התביעה, אלא שבתובענה דנן, הנתבעים לא ביקשו מהתובע להוכיח את תביעתו, אלא ההפך, ביקשו לעכב את הבירור שלה עד לסיום הדיון בתביעה המקבילה. 30. הנתבעים טענו כי הזכות להסתמך על פלוגתות שהוכרעו בתובענה המקבילה מצומצמת וטעונת הוכחה. הנתבעים טענו כי עיכוב ההליכים ניתן כאשר קיים "חשש לכאורי" לכך שעסקינן בפלוגתות זהות, אך אין נובע מכך בהכרח כי הפלוגתות הן זהות, ויש להוכיח זאת, ואף טענו כי לא התקיים דיון בבקשה לעיכוב הליכים לגופה, נוכח הסכמת התובע לבקשה. הנתבעים אינם מבחינים בין הכלל הרגיל לבין נסיבות העניין שלפנינו. אין עסקינן בתביעה חדשה שבה התובע מבקש להחיל את תוצאותיה של התביעה המקבילה. הדיון בענייננו אינו מתחיל מנקודת מוצא אפס, אלא מהבקשה לעיכוב ההליכים. באותה בקשה, הנתבעים טענו שההסכמים זהים. הנתבעים טענו שהעדים זהים. הנתבעים טענו שהראיות זהות. הנתבעים טענו שאין מקום להכרעות סותרות. הנתבעים טענו כי יש להכריע באותן פלוגתות בדיוק. הנתבעים טענו שההבדלים בין התובענות הם מינוריים. הנתבעים טענו כי היעדר הזהות המלאה בין הצדדים אינו רלבנטי, שכן בשני המקרים מדובר בילדיו של יהושע, שפעלו לפי הנחיותיו. 31. הווה אומר: הנתבעים כאן, למרות שלא היו צד פורמאלי לתביעה המקבילה, ולמרות שאחזו בהסכם מכר "דומה" ולא "זהה לחלוטין", הודיעו בריש גלי כי ההכרעה בתביעה המקבילה תשליך על תביעה זו. זאת, לא במשפט סתמי, ולא בטענות כוללניות, אלא בבקשה סדורה שהחזיקה 13 עמודים, ובה פירטו אחת לאחת מדוע הפלוגתות בשתי התביעות זהות, ומדוע ההבדלים המינוריים, כלשונם, בזהות בין הצדדים, אין להם נפקות לצורך הזהות בהכרעה. 32. אם כן, שומה היה על הנתבעים, שטענו לאותה זהות, להסביר מה השתנה לפתע פתאום. הנתבעים לא הצביעו על ראיה, סעיף בהסכם, עד, או נסיבה כלשהי העשויים להביא בתביעה זו להכרעה שונה. כך, בית המשפט המחוזי קבע באשר להסכם שסעיפיו זהים להסכם מושא התביעה, כי הוא הסכם מכר. הנתבעים לא הצביעו על סעיפים שונים בהסכם מושא התביעה, המונעים החלת אותה קביעה. בדומה, בית המשפט דחה את גרסאותיו של יהושע באשר להסברים שניתנו לו באשר למהות ההסכם, ובאשר לאופציה באלעד. הנתבעים לא הסבירו על שום מה בית משפט זה יקבל את גרסאותיו של יהושע, אותן גרסאות שנדחו בבית המשפט המחוזי. על אחת כמה וכמה, הנתבעים לא הסבירו כיצד באופן זה תושג מטרתם המוצהרת (בבקשה לעיכוב הליכים) להימנע מהכרעות סותרות. נקל להבין, כי לו ההכרעה בתביעה המקבילה הייתה הפוכה, הנתבעים לא היו נוטשים את עמדתם המקורית בבקשה לעיכוב הליכים, והיו ממשיכים לטעון כי עסקינן בתובענות זהות. 33. הנתבעים טענו כי לא הייתה הסכמה לכך שעיכוב ההליכים יוביל לתוצאה של מתן פסק דין נגדם. נושא ההסכמה אינו רלבנטי להשתק השיפוטי. פסק הדין התבקש לא מכוח הסכמה כלשהי, אלא מכוח העובדה ששני הצדדים מצאו, בצדק, כי העובדות שביסוד תובענה זו והתביעה המקבילה הן זהות, ואין טעם בניהול שני ההליכים גם יחד. מאותה הסכמה נובע, כי כאשר תובענה אחת הוכרעה, ההכרעה תחייב גם בתובענה השנייה. 34. בענייננו, מתקיימים כל התנאים להחלת השתק שיפוטי ומניעות לפי הפסיקה (ראו: רע"א 4533/14 כרם חמדאן נ' אלדר בדר ואח' (29.6.14), רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ (8.3.05), להלן: עניין בית ששון). הנתבעים טענו בהליך זה כי המסכת העובדתית והראייתית, כמו גם השאלות העובדתיות והמשפטיות - זהות לתביעה המקבילה. לפיכך, הנתבעים מושתקים מלטעון טענה הפוכה כעת, כאשר תוצאת התביעה המקבילה אינה לרוחם. באשר להצלחת הטענה: למעשה, לפי הפסיקה כיום הדרישה להצלחה קודמת כבר מוטלת בספק (ראו בעניין בית ששון וכן ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ (17.9.07)). עם זאת, כאן אין צורך להידרש לכך, שכן הנתבעים השיגו השג כתוצאה מטיעונם: בקשתם התקבלה, הדיון המשפטי נדחה בשלוש שנים תמימות, והדירה עדיין מוחזקת ברשותם, מבלי שהחזירו את הכספים ששולמו בגינה. 35. באשר לנוסח בו התובע נקט כאשר הסכים לבקשה לעיכוב הליכים: לא שוכנעתי כי נוסח כוללני זה נעשה כדי לחמוק מתוצאות התביעה המקבילה, לו היו בלתי נוחות לתובע. מכל מקום, אף לו התובע כיוון לכך, אין הדבר משנה את החלטה זו. נוכח הסכמתו של התובע לעיכוב ההליכים, על בסיס בקשתם של הנתבעים, פסק הדין בתביעה המקבילה מחייב אף אותו, והיה מחייב אותו אף לו התוצאה לא הייתה לרוחו. גם אם התובע התיימר "לשמור" לעצמו מפלט מהכרעה לא נוחה בתביעה המקבילה (ואיני קובעת כך), מפלט זה חסום בפניו, שעה שבמעשיו ובהודעתו הסכים להמתין להכרעה בבית המשפט המחוזי. נוכח האמור, התובע אף הוא כבול בהכרעת בית המשפט המחוזי בנושא החפיפה החלקית של הפיצויים, כפי שיובהר להלן. סיכום 36. לשיטתם של הנתבעים עצמם, ההליך דנן והתביעה המקבילה עוסקים בשני הסכמי מכר זהים, בהסכם פשרה זהה ובשאלות עובדתיות זהות. גם העדים היו זהים, נוכח העובדה שהנפשות הפועלות היו זהות (יהושע, עו"ד חבר, ומקורביו של עו"ד חבר). לשיטתם של הנתבעים עצמם, עוכבו ההליכים כדי להימנע מהכרעות סותרות. בעצם הגשת הבקשה לעיכוב הליכים, גלומה הצהרתם של הנתבעים כי ההכרעה בתביעה המקבילה תחייב בהליך זה, שאם לא כן - לשם מה היה צורך בעיכוב ההליכים? יתרה מכך, אותה הצהרה לא הייתה עניין לרואי נסתרות, אלא נרשמה בריש גלי, תוך פירוט והנמקה. בין אם מכוח הסכמתם זו של הנתבעים לקבל על עצמם את ההכרעה בתביעה המקבילה, ובין אם מכוח היותם מנועים מלטעון כיום טענות הפוכות מהטענות שהעלו בבקשה לעיכוב הליכים, ההכרעה בתביעה המקבילה מחייבת אף בתיק זה. אין כל מקום שכיום, לאחר שהנתבעים קיבלו את מבוקשם, וההליכים בתובענה זו עוכבו למשך שלוש שנים, כי בית משפט זה ידון כעת באותן פלוגתות, וישמע את אותם העדים, רק כדי שהפעם, אולי, תושג תוצאה נוחה לנתבעים. 37. לפיכך, אני קובעת כי הנתבעים מושתקים מלטעון כנגד הקביעות בבית המשפט המחוזי בתביעה המקבילה, בתיק דנן. בהתאם, דין ההודעה לצד שלישי להידחות. פסק דין בהתאם יינתן בנפרד. 38. נותרו לדיון ההתאמות המתבקשות, בעניין פרטי הנכס, התמורה, סכומים ששולמו בגין ההסכם מושא תיק זה וגובה הפיצויים המוסכמים. לפיכך, התובע יגיש בתוך 30 ימים מהיום טיעון המתייחס לעמדת התובעים באשר להכרעה האופרטיבית המתבקשת בתיק זה, תוך פירוט השינויים המתחייבים בכל הקשור לפרטי הנכס, התשלומים ששולמו ושיש להשלים והפיצויים המוסכמים. למותר לציין, כי נוכח קביעותיי לעיל, מחייבות גם הקביעות בבית המשפט המחוזי בנושא הפיצויים המוסכמים והחפיפה החלקית, ועל התובע לפעול בהתאם לקביעות אלו. חוזההסכם הלוואההסכם מכרהלוואה