לטענת התובע, הנתבע נותר חייב לו כספים בגין עבודות טכנאות שיניים שביצע עבורו בחודש דצמבר 2010 ובחודש ינואר 2011. הנתבע טוען לקיזוז בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מעבודה באיכות ירודה של התובע, בסכומים העולים על סכום התביעה. לטענתו, מדובר בכישלון תמורה מלא של העבודה שסיפק התובע. 2. התובע הגיש תצהיר מטעמו. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו וכן חוו"ד של טכנאי שיניים, מר מרק פוסק. יצוין כי צורפה חוות דעת לכתב ההגנה ובהמשך הוגשה חוות דעת מתוקנת של מר פוסק. הצדדים נחקרו על תצהיריהם ומר פוסק על חוות דעתו. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. טענות התובע 3. התובע טוען, כי בחודש דצמבר 2010 הזמין הנתבע עבודות טכנאות שיניים בסך של 19,314 ₪ והוצאה בגינם חשבונית מס' 2419 מיום 30.12.10 (להלן: "החשבונית הראשונה"). על חשבון החיוב בחשבונית זו שילם הנתבע סך של 14,800 ₪ ביום 12.1.11 לפי קבלה מס' 2270 וסך נוסף של 1,550 ₪ ביום 6.2.11 לפי קבלה 2275. כלומר, בגין עבודות חודש דצבמר 2010 נותר הנתבע חייב סך של 2,964 ₪. בחודש ינואר 2011 הזמין הנתבע עבודות טכנאות שיניים בסך של 38,442 ₪ והוצאה חשבונית מס' 2446 מיום 1.3.11 (להלן: "החשבונית השנייה"). בגין עבודות אלו לא שילם הנתבע כלל. התובע טוען, כי הנתבע נותר חייב סך של 41,412 ₪ ומשוערך ליום הגשת התביעה סך של 42,000 ₪. בנוסף, הוא מבקש לחייב את הנתבע בסך של 3,000 ₪ בגין טרדות, בזבוז זמן ועוגמת נפש. בסה"כ העמיד התובע את סכום התביעה על סך 45,000 ₪. התובע טוען, כי העבודה שמסר לנתבע נמסרה לשביעות רצונו המלאה ולאחר שהנתבע אישר את ארבעת שלבי העבודה טרם מסירת העבודה הסופית. התובע טוען לעשיית עושר ולא במשפט. התובע טוען להעברת נטל הראיה שכן טענות הנתבע הינן מסוג "הודאה והדחה". לטענת התובע, לכל הפחות מדובר בטענת קיזוז והנטל להוכחתה מוטל על הנתבע, אשר לא עמד בו. התובע טוען, כי אין לראות במסמך שצירף התובע חוות דעת מומחה וממילא משקלה אפסי. טענות הנתבע 4. הנתבע טוען, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של חוב בסך של 42,000 ₪. לטענתו, לא ניתן לקשר בין תעודות המשלוח שצורפו לתצהיר התובע לבין החשבוניות ואף אין לדעת אם שולמו. בכתב ההגנה טוען הנתבע לכישלון תמורה מלא לגבי עבודות התובע שסופקו לו בחודש ינואר 2011 ונשוא החשבונית שצורפה לכתב התביעה. לטענת הנתבע, הזמין במהלך ינואר 2011 עבודות טכנאות שיניים מהתובע ל- 17 מטופלים אשר את שמותיהם פרט בס' 10.1 לכתב ההגנה. לטענתו, חלק מהעבודות סופקו באיחור, חלק בטיב ירוד, חלק לא בצבע שהוזמן וחלק מהעבודה הוחזרה. לטענתו, הוכח כי במעבדת התובע היו כשלים ומחדלים ואף הוחלפו עובדים. לטענתו התובע לא היה זה שביצע את העבודה בפועל. לטענת הנתבע, בעקבות תלונות מטופלים ומאחר והתובע לא הסכים להחליף ולתקן את העבודות שסיפק, נאלץ מחוסר ברירה לפנות למעבדה אחרת, מעבדת אמ.טי.די.וי בע"מ (להלן: "הספק האחר") לצורך הכנת ואספקת העבודות. הוא נאלץ לשלם בגין עבודות אלו סך של 41,500 ₪ ולשאת בעלות חומרים נלווים בסך של 5,000 ₪ כמו כן הפסיד זמן עבודה המוערך על ידו בסך של 20,000 ₪. בסה"כ טוען לקיזוז בסך של 66,500 ₪. הנתבע טוען, כי בחודש פברואר 2011 ולאחר שכבר נוצרו המחלוקות בין הצדדים, נערך חשבון ע"י התובע ובהתאם לחישוביו עמד החוב על סך 37,784 ₪. לטענתו, דרש לקזז את נזקיו. הנתבע טוען, כי חשבונית 2446 מעולם לא נמסרה לידיו ומפנה למועד עריכתה (בחודש מרץ), לטענתו חשבונית זו הופקה לצרכי התביעה. הנתבע טוען, כי אין לקבל את טענת התובע בדבר הודאה והדחה, שכן אינו מודה בטענות התובע ואף שולל אותן. דיון והכרעה 5. אין מחלוקת כי הנתבע הזמין מהתובע עבודות טכנאות שיניים עבור לקוחותיו במשך כשבע שנים. אין מחלוקת, כי ההתקשרות בין הצדדים במהלך אותן שנים התנהלה באופן תקין. במהלך ינואר 2011 התגלע סכסוך בין הצדדים כאשר הנתבע לא שילם לתובע סכומי כסף שהתובע טען כי הנתבע חייב לו בגין ביצוע עבודות שהזמין. 6. הנתבע טוען לכישלון תמורה מלא והעלה טענת קיזוז שסכומה עולה על סכום התביעה. סכום החוב הנטען 7. התובע טוען, כי הנתבע מודה בעובדות המהותיות של עילת התביעה אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין הוא גורס, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. 8. הנתבע בסיכומיו מכחיש את סכום החוב הנטען. 9. עיון בכתב ההגנה מלמד, כי הנתבע אינו מודה בסכום החוב הנטען בכתב התביעה. לפיכך, לא ניתן לקבל את הטענה כי הנתבע מודה בעובדות המהותיות של עילת התביעה, הכוללות את סכום החוב ועל כן לא מצאתי כי ניתן לקבל את טענת התובע כי מדובר בענינו ב"הודאה והדחה". לאור האמור, על התובע להוכיח את סכום החוב הנטען. 10. התובע מבסס את תביעתו על עבודות שבוצעו ונמסרו לנתבע בחודשים דצמבר 2010 וינואר 2011. עבודות דצמבר 2010, בגינן טוען התובע כי נותר חוב של 2,964 ש"ח. עבודות שבוצעו בחודש ינואר 2011, בגינן הוצאה חשבונית בסך של 38,442 ₪, שלא שולם עבורן כלל. התובע צירף לתצהירו את החשבוניות בגין העבודות לחודשים האמורים (נספחים ד'-ה'). כמו כן צירף העתק מתעודות משלוח (נספחים ו'1- ו'19 ונספחים י"א1- י"א32), אשר מבקש ללמוד מהן על ביצוע העבודות נשוא החשבוניות. 11. הנתבע בסיכומיו טוען כנגד סכום החוב הנתבע. לטענתו, החשבוניות שצורפו אינן מספיקות על מנת להוכיח את החוב הנטען. לטענתו, לא ניתן ללמוד מתעודות המשלוח כי הן שייכות לחוב הנטען. התובע לא הציג אסמכתא או הוכחה למקור החוב הנטען. לטענתו, על התובע חלה חובה חוקית להחזיק ספר הזמנות ממנו ניתן היה ללמוד על סכום החוב, אולם כזה לא הוצג. 12. התובע בסיכומי התשובה מטעמו מציין, כי הנתבע בעצמו הודה כי נערכה התחשבנות בינו לבין התובע (מפנה לס' 14-13 לכתב ההגנה). תעודות המשלוח שצורפו לתצהיר מתייחסות לעבודות נשוא החוב מיום 3.1.11 ועד ליום 1.2.11 והן לא נסתרו. התובע אף צירף את תעודות המשלוח הקשורות לעבודות שבוצעו עבור הנתבע במהלך שנת 2010. 13. לטענת התובע, הנתבע מודה כי נערכה התחשבנות בכתב יד ואין בכך כל פסול. הנתבע בסעיף 14 לתצהירו מציין כך: "הריני להצהיר, כי לאחר שנוצרה המחלוקת ביני לבין התובע נערך חשבון על ידי התובע עצמו ובכתב ידו באשר ליתרת החוב ובהתאם לחישוביו של התובע נותרתי חייב לו סך של 37,784 ₪ כולל מע"מ". הנתבע צירף את חישוב התובע כנספח ג' לתצהירו. בסעיף 15 לתצהירו מציין הנתבע כך: "אדגיש כי במעמד זה הודעתי לתובע כי מסכום זה יקוזז כל סכום שישולם לספק אחר בגין עבודות שיבצע עבור המטופלים שנפגעו וזאת טרם חישוב הנזקים שנגרמו לי". (כך במקור א.ר.ב.) בסעיף 16 לתצהירו מצהיר הנתבע כך: "הריני להצהיר, כי החשבוניות שצורפו לכתב התביעה אינן נכונות לאור פירוט החוב שהגיש לי התובע בעצמו". אין מחלוקת כי קיים חוב פתוח בין הצדדים. אולם, הנתבע שכופר בסכום החוב אינו מציין גרסתו לעניין סכום החוב שנותר וממנו מבקש לבצע קיזוז. 14. התובע נחקר לעניין החוב הנתבע בעמודים 8-7 לפרוטוקול. "ש: החשבונית זה נספח ה' לתצהירך? ת: כן. ש: איך הגעת לחישוב הזה? ת.: החישוב הוא כזה, באחד המסמכים יש בדף חשבון שערכתי בכתב ידי, ישבתי עם הרופא על החישוב הזה. ישבתי על ההתחשבנות עם הנתבע. ... ש: איך הגיע לסכום? ת: אני הגעתי בסך הכל ל-41,284 ₪ כולל יתרת חובה של 3,500 ₪. זו התחשבנות כללית, הרופא טען לגבי ה-3500 ₪ שמשהו לא ברור, אז הורדתי את הסך של 3,500 ₪ ואז הגעתי לסך של 37,784 ₪ ואמרתי שאני אחכה עד שאבדוק בחשבונית. בדקתי בחשבונית של חודש דצמבר 2010 והתברר שהוא צודק זה יתרת חובה היא 2,964 ₪ ולא 3,500 ₪ ואז ההפרש שנוצר זה כ-600 ₪ והוספתי את ה-600 ₪ כביכול היה לי 41,284 ₪ במקום שאוסיף את ה-3,500 ₪ אז הוספתי את ה-2,964 ₪ וזה יצא לי הסכום של החשבונית שהוא 38,442 ₪." ההסבר של התובע לגבי אופן חישוב סכום החשבונית אינו ברור דיו. 15. התובע מבקש לבסס את סכום החוב הנטען בעזרת תעודות המשלוח שצורפו לתצהירו. תעודות המשלוח מציינות את סוג העבודה שבוצעה, שם הפציינט אליו מיועדת העבודה, תאריך ביצוע והפניה ספציפית למספר הזמנה. הנתבע טוען כי לא ניתן לקשור בין החשבוניות לבין תעודות המשלוח. אמנם אין על גבי תעודות המשלוח הצעות מחיר או סכומים שניתן ללמוד מהם על סכום החוב. עם זאת, הנתבע לא סתר את אותנטיות תעודות המשלוח. עדותו של התובע אמינה עלי ואני מקבלת אותה. העבודות האחרות הינן עבודות שהתקבלו על ידי הנתבע. כמו כן, אין מחלוקת כי התובע מציין בחקירתו הנגדית כי ישב עם הנתבע על ההתחשבנות, וכי מסר לנתבע את הדפים על גביהם נרשם הפירוט המלא של החוב. משעה שהנתבע לא מסר גרסה מטעמו לעניין סכום החוב וטענתו מלכתחילה לא נגעה לגובה החיוב אלא לטיב העבודה, ולאור המפורט בתצהירו כפי שהובא לעיל, שעה שערכו התחשבנות הטענה שלו היתה לקיזוז בגין פגמים בעבודות, ומאחר ולא שוכנעתי בהסבר של התובע לגבי הפער בין הסכום בהתחשבנות לבין הסכום בחשבונית שהינו גבוה יותר, אני קובעת כי גובה החוב הינו בהתאם להתחשבנות שנערכה בין הצדדים כמפורט בנספח ג'. 16. לאור האמור, אני מוצאת כי סכום החוב הינו 37,784 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. טענת הקיזוז 17. הנתבע טוען בכתב ההגנה כי עומדת לו כלפי התובע, זכות לקיזוז בגובה של 66,500 ₪, סכום העולה על סכום התביעה. טענת הקיזוז מתבססת על טענה לפיה העבודות שסיפק התובע היו פגומות ולכן נגרמו לנתבע הוצאות בגין עלות עבודה שהוזמנה מספק אחר, עלות חומרים נלווים ושווי זמן עבודה שהושקע. הנתבע טוען, כי הנטל על התובע להוכיח כי מסר עבודה תקינה. התובע טוען, כי הנטל להוכיח את טענת הקיזוז מוטל על הנתבע. לטענתו, הנתבע לא פירט את טענת הקיזוז ולא הציג את מערכת הנתונים עליה היא מבוססת. 18. הנתבע מבקש לבסס טענת קיזוז על עבודות טכנאות המהווה כישלון תמורה לגבי 17 מטופלים שונים. בכתב ההגנה נטען לליקויים בעבודות נשוא התביעה שנמסרו בחודש ינואר 2011. מתצהיר עדות ראשית והחקירה הנגדית של הנתבע עולה, כי הטענה נוגעת לעבודות שבוצעו עבור 17 מטופלים של הנתבע במהלך המחצית השניה של שנת 2010. התובע מפנה בסיכומיו לכתב ההגנה של הנתבע, שנתמך בתצהירו, שם גרסתו הינה כי המחלוקת בין הצדדים נוצרה בגין העבודות שהוזמנו אצל התובע בחודש ינואר 2011 בלבד. בעוד במהלך חקירתו סתר גרסה זו וטען כי מדובר בעבודות שבוצעו במחצית השנייה של שנת 2010. הנתבע הסביר עניין זה בחקירתו (מע' 14): "ש: אתה אומר בכתב ההגנה שהבעיות התחילו מחודש ינואר 2011? מפנה לכתב הגנה בסעיף 6. המחלוקת בין הצדדים היא בגין חודש ינואר 2011? ת: מדובר כאן בעבודות שבוצעו במחצית השנייה של 2010 והבעיה התגלתה אחרי כמה חודשים שזה לקראת סוף השנה ותחילת 2011. ש: איך אתה אומר בכתב ההגנה שוב שלך בסעיף 10.1, שעשית אז הזמנה, לא מדובר בעבודה שמסרת לפני כמה חודשים. ת: מהפירוט של שמות המטופלים מפורט בתיקים של המטופלים מתי העבודות בוצעו ומתי הודבקו והכל לפני ינואר 2011. יכול להיות שהעו"ד לא מתמצא בתחום וכתב משפט שמטעה. " מובן כי כאשר הנתבע מבקש שלא לשלם בגין עבודות שקיבל בינואר 2011 בטענה לפגמים בעבודות קודמות, הנטל להוכיח טענה זו מוטל עליו. אף אם הטענה של הנתבע מתבססת גם על עבודות נשוא החוב הנתבע, הנטל מוטל על הנתבע. זאת משום שקיבל את העבודות מהתובע והתקין אותן אצל מטופליו ועתה מבקש שלא לשלם בטענה לפגמים בעבודות. 19. טענת קיזוז דורשת פירוט. הנתבע הגיש חוות דעת מומחה של מר מרק פוסק, טכנאי שיניים, עליה מבקש לבסס את טענתו בדבר כישלון תמורה. לטענת הנתבע, חוות הדעת הינה מפורטת ומתארת את הכשלים בעבודת התובע. הנתבע מבקש לקבל את חוות דעת של מר מרק פוסק שהוגשה מטעמו, ולו רק מהטעם כי התובע לא הגיש חוות דעת נגדית לסתור. 20. התובע טוען, כי המסמך אותו צירף הנתבע אינו מהווה חוות דעת מומחה כדין. לטענתו, חוות הדעת אינה מתבססת על עובדות, היא כללית, לא מפורטת, אין בה כל ממצא מדעי ולא צורפו אליה תמונות או תיאור מדויק של מקרים. 21. מר פוסק ציין בפרק הסיכום לחוות דעתו כך: "הטכנאים ביצעו עבודות חרסינה לא לפי הסטנדרטים המקובלים שגרמו לנזקים רבים למטופליו של ד"ר ותד ופגעו לו בשמו הטוב. קבלת צבע לא כנדרש למטופלת ל.י. (השם המלא נזכר בתצהיר - א.ר.ב.) דבר שאינו מובן. בניית חרסינה ושריפתה לא לפי הכללים המקובלים." בהמשך מציין המומחה את שמות המטופלים שחוות הדעת מתייחסת אליכם. 22. בחקירתו של מר פוסק התברר, כי הוא הטכנאי שהחליף את התובע בעבודתו עם הנתבע (ר' עמ' 21 לפרוט' הדיון ש' 28-27). עוד ציין כי הוא אינו מומחה אלא טכנאי שיניים עם ניסיון (ר' עמ' 22 ש' 8). מר פוסק העיד, כי הנתבע פנה אליו לביצוע עבודות טכנאות וביקש ממנו שיגיע למרפאה על מנת לראות את הפציינטים לפני שמתחילים את העבודה וכן את הבעיה הקיימת. מר פוסק העיד כי ראה את המקרים במו עיניו (ר' עמ' 22 ש' 2). אולם, על אף שמר פוסק קיבל גישה ישירה לכל אחד מהפציינטים בעניינם התבקש למסור את חוות הדעת, לא פירט בחוות דעתו את הנתונים הרלוונטים בעניין והוא אף לא תיעד את המקרים בגינם נדרש הקיזוז הנטען, לא בתיאור בכתב ולא בתמונות. מר פוסק נחקר בעניין זה בעמ' 25 לפרוטוקול כך: "ש:עברת על התיקיות הרפואיות שלהם. ת: לא. אני ראיתי את הבעיות במו עיניי. ש: דווקא בחוו'ד הראשונה אתה אומר שעיינת בתיקים הרפואיים? אתה צילמת את המקרים של הפציינטים והלקוחות? ת: לא. ש: לא תיעדת ולא תיארת לגבי כל אחד ואחד מהנזק? ת: לא.זה לא תפקידי." ובהמשך כאשר נחקר לגבי פציינט ספציפי השיב כך (ר' בעמ' 27 לפרוט' הדיון ש' 22-21): "ש:מפנה לשם של פ.א. ברשימה- תאר לי מה הנזקים שהיו לו? ת: אני ראיתי בן אדם חמש דקות או עשר דקות. איך אני יכול לתאר." מר פוסק השיב בחקירתו, כי אינו יכול לתאר באופן פרטני את הנזקים שעל בסיסם טוען הנתבע קיזוז. מר פוסק לא התייחס בחוות דעתו לכל אחד מהפציינטים, לא פירט איזו עבודת טכנאות התבצעה עבור כל אחד, מה היו הכשלים או הבעיות לגביהם התלונן כל אחד מהמטופלים ולא ציין איזה פתרון נתן לבעיה ומה עלותה המוערכת על מנת לבסס טענת קיזוז. חוות הדעת הינה כללית ולא נמסרו בה הפרטים הנדרשים. 23. מחקירתו של מר פוסק עולים קשיים נוספים לעניין משקלה של חוות הדעת, (ר' בעמ' 23 לפרוט' הדיון): "ש:האם אתה בתור מומחה אתה התבקשת לעשות חוו'ד על ידי הנתבע, האם הצגת שאלות בפני התובע על מנת לדעת ולהכיר דברים? ת: לא נכנסתי לכיוון הזה. ש: אפילו אתה לא יודע איזה חומרים משתמש התובע. ת: לא ענייני." ובהמשך העיד מר מרק פוסק (ר' עמ' 24 ש' 9-8 לפרו' הדיון): "ש:אתה אומר במפורש בסעיף 6 שזה מעבדת אלנור. איך קבעת שזה אלנור. על מה הסתמכת? ת: אני עשיתי את הכתב הזה ויכול להיות שבאותו זמן אמר לי הד"ר מעבדת אלנור מאיפה אני יודע, זה לא עניין שלי. " ובהמשך אותו עמוד: "ש: האם כשאתה ישבת עם רופא השיניים וערכתם את חוו'ד , האם ערכתם אותה ביחד? ת: כן. לאור כל המפורט, לא שוכנעתי כי יש בחוות הדעת שהוגשה על ידי הנתבע כדי להוכיח את הטענה לפיה עבודת התובע הייתה לקויה ולעניין סכומי הקיזוז הנטענים באופן שמקים לנתבע טענת קיזוז ביחס לתביעה. 24. הנתבע צירף לכתב הגנתו את רשימת המסמכים המצויים בחזקתו. בסעיף 4 ציין כי ברשותו תמונות של חלק מהעבודות, אולם אלו לא הוגשו לתיק בית המשפט. גם בחקירתו בבית המשפט העיד הנתבע כי יש ברשותו תמונות וכי יוכל להגישם, אולם התמונות לא הוגשו (ר' עמ' 19 לפרוטוקול הדיון). בסעיף 6 ציין הנתבע כי תצהירי מטופלים יוגשו בעתיד, אולם גם אלו לא הוגשו. 25. הנתבע טוען, כי התגלה שהתובע מעסיק במעבדה שלושה טכנאים נוספים, כאשר טכנאי מרכזי שעוסק ביצור חרסינה בשם מר אברהים אבו עסבה עזב כשנתיים לפני כן והוחלף בעובד אחר. הנתבע טוען שיש בכך משום הסבר לעניין השינוי והירידה באיכות העבודות שמסר לו התובע. התובע נחקר בעניין זה והשיב כי תחלופת העובדים התרחשה לאחר המועד שבוצעו העבודות הנטענות (עמ' 7 לפרוטוקול). מר פוסק שנתן חוות דעת מטעם הנתבע העיד בחקירתו כי לא ביקר במעבדת התובע, כי אינו מכיר את טכנאי התובע, וכי אין לו מידע בדבר ניסיונם (ר' עמ' 26 ש' 12-9). 26. התובע טוען, כי ממילא לטענת הנתבע בדבר כשלים בעבודה אין כל בסיס, שכן עבודת הטכנאות מאופיינת בשלבים, כאשר כל שלב מקבל אישור של הרופא המטפל ולא ניתן להמשיך לשלב הבא עד לאישורו. מכאן, לשיטתו, ככל והיו ליקויים במהלך הדרך, הנתבע יכול היה להעיר עליהם והם היו מטופלים (ר' חקירת התובע בעמ' 8 לפרוט' הדיון). הנתבע בחקירתו ציין כי על אף שיטת השלבים לא ניתן לדעת בזמן אמת אם עבודת הטכנאות תקינה. מר פוסק נחקר בעניין זה ואישר כי העבודה נעשתה בשיטת השלבים והשיב כך (ר' עמ' 22 לפרוט' הדיון): "ש: האם נכון שרופא השיניים צריך לאשר שלב אחר שלב בעבודת טכנאות השיניים. ת: נכון. ש: זאת אומרת אסור לעבור לשלב מאוחר מבלי שהשלב שלפני יהיה מאושר. ת: בוודאי. ש: כשרופא השיניים מחליט להתקין את עבודת השיניים בפה, זאת אומרת שהעבודה היא תקינה. ת: נכון. היא תקינה מבחינה ויזואלית, אבל לא יודע מה יש, הפרטים ממה שנבעו הבעיות הם תוך כדי תהליך ואי אפשר לזהות אותם ויזואלית ואי אפשר פונקציונאלית רק במשך השימוש של הפציינט הבעיות צצות כי זה פשוט לא יכול להיות אחרת, הן צצות, כשלא מבצעים את העבודה לפי ההנחיות היצרנים ולפני תהליך הטיפול. ש: אתה אומר שרופא לא יכול לראות, אבל אני מביא לך דוגמא, כשרופא יש לו כתר שהוא מסתכל באור, עבודת חרסינה, הוא יכול לראות חורים או לזהות חורים? ת: אני אומר לך שלא תמיד מכיוון שאת החור אפשר לתקן כך או אחרת ולהעלים את הבעייה למצב של מסירה. ש: תסביר. ת: המתכת אמורה להיות בעובי של מינימום 0.3 מ"מ, כאשר בזמן ההכנה לחרסינה , מדקקים את המתכת לעובי פחות מזה הכיפה נהיית גמישה אך אין חור בוודאות, זאת אומרת אפשר להרוס את האטימות של הכתר אבל לא רואים את זה בעין. ש: אתה מצדיק אותי שהחומר של החרסינה מחדירה אור? ת: כן. ש: ניתן לראות אם יש חור? ת: כשיש קליפה שהיא בעובי במקום 0.03 מ"מ או פחות מ-0.1 מ"מ שלא מחזיקה את המאמץ. אין חור אך זה חלש מידי,יש מצבים שפשוט מדקקים את זה יתר וזה גורם לבעיה עתידית. ש: ראית חורים . ת: גם ראיתי חורים. ש: איך ראית? ת: אחרי שהחרסינה קפצה היו חורים שהתקלפו, החומר של המתכת התקלף מתחת לחרסינה. ששן לוחצת מבפנים על החרסינה אז נגרמים ציפים, קפיצות בחרסינה. ש: במקרים שאתה מתאר אותם אתה בדקת את העובי? ת: האמת אומר לך שאני ראיתי את המקרים האלה בפה. ש: אז לא בדקת את העובי? ת: לא הלכתי לכיון הזה עד כדי כך." 27. הנתבע אף לא הוכיח כנדרש את הסכום אותו טוען כי הינו מבקש לקזז. בסעיף 12 לתצהירו ציין הנתבע כי נאלץ לשלם לספק אחר עבור עבודות חדשות סך של 56,980 ₪. כפי שצוין לעיל, הספק האחר הינו מר פוסק, שנכנס בנעליו של הנתבע. מר פוסק הגיש חוות דעת מומחה מטעם הנתבע אך לא ציין במסגרתה את סכומי הנזקים המוערכים על ידו בגין עבודתו הלקויה הנטענת של התובע. זאת כאשר יכול היה בקלות לציין אילו סכומים היה על הנתבע לשלם לו עבור ביצוע התיקונים. בחקירתו נשאל הנתבע לעניין סכום הקיזוז והשיב כך (ר' עמ' 20 לפרו' הדיון): "ש: החשבונית הזאת בסוף החשבונית מדובר על סך של 13,398 ₪ , אתה אומר שנגרמו לך נזקים ושילמת סך של 45,000 ₪. איפה ? ת: יש לך חשבוניות בהמשך. ש: אין . ת. אז אני צריך לבדוק למה לא צורפו. יש לך קבלות והקבלה היא על סמך חשבונית. 28. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הנתבע עמד בנטל להוכיח את טענת הקיזוז. 29. התובע תבע סך של 3,000 ₪ בגין טרדות עוגמת נפש ובזבוז זמן. לא מצאתי, לאחר ששקלתי את הדברים, כי יש מקום בנסיבות העניין לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש, כנתבע על ידו. לסיכום 30. לנוכח האמור, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע תוך 30 יום את הסך של 37,784 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט (אגרת משפט) ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪. טכנאות שינייםשינייםחוב