התובעת טוענת כי החיובים בחשבון הבנק בהתאם להוראת הקבע, לא כובדו (ראה כרטסת חשבונות ת/9). התובעת שלחה התראות בגין החוב, הן במכתבים, הן בשוברים והן בהודעות SMS למכשירי הטלפון אותם רכש ממנה. במסגרת הודעות אלה, אף הודיעה כי ככל שלא יסדיר את חובו, תאלץ לנקוט בכל האמצעים ותגבה את הפיצוי המוסכם. הנתבע התעלם מהפניות, לא הסדיר את חובו, תוך שהמשיך לעשות שימוש בשרותי התובעת מבלי לשלם, עד שהתובעת נאלצה בסופו של יום לנתק את מינויו לשרות יוצא ביום 30.11.10 והותירה באותו שלב אפשרות לקבלת שיחות נכנסות (ראה ת/11). 8. לטענת התובעת, ביום 7.12.10 פנה אליה הנתבע, דרש לדבר עם מנהלים בכירים וטען כי גובה החוב איננו מקובל עליו וכי נציגי התובעת הטעו אותו במועד ההתקשרות בעסקה ומשעה שהובטחו לו תעריפים נמוכים יותר ממה שחויב בפועל. כל ההסברים שניתנו לו, לא השביעו את רצונו, הוא המשיך לעשות שימוש בשרותים ולא לשלם, ועל כן העמידה התובעת לפרעון מיידי את החוב השוטף בגין רכישת מכשירי הטלפון מהתובעת, בגין השימוש ובגין הפיצוי המוסכם. לא זו אף זו, הנתבע שהמשיך להחזיק באייפון, הגיע ביום 14.11.11 למרכז שרות של התובעת ודרש כי היא תפתח את הנעילה במכשיר, על מנת שהוא יוכל להשתמש בו ברשת חברה מתחרה, וזאת כאמור שעה שלא שילם כל תשלום בגין מכשיר זה. 9. הנתבע בהגנתו לא חולק על פרטי ההתקשרות כפי שפורט בטענות התובעת. לטענתו, לא בוצע ניוד של מספר הטלפון שלו מחברת אורנג' לתובעת, וכך נותר הקו שלו מנותק ולא זמין. עניין זה סודר רק בתום כשבועיים מיום ההתקשרות שלו עם התובעת. לטענתו, אחד מכרטיסי ה-SIM לא סופק. עוד הוא טוען, כי מספר הטלפון של בתו נותק מחברת אורנג' בשל בקשה לניוד, ברם המכשיר עם ה-SIM של התובעת לא עבד. הנתבע טוען כי הדבר נובע מתדרים שונים בהן עובדות חברות הסלולר, ואילו היה הסוכן של התובעת מגלה לו פרט זה עובר להתקשרות, לא היה מתקשר בעסקה מול התובעת. לטענתו, בשל מצב דברים זה לא היה קו לבתו במשך מספר שבועות עד שרכש עבורה קו חדש מחברת סלקום. לטענת הנתבע, בימים שלאחר העסקה (5.10.10) כשהוברר לו שבתו נותרה ללא טלפון ואילו הקו שלו מנותק, פנה שוב ושוב לסוכן המכירות וזה נפגש איתו ביום 12.10.10, או אז התברר כי המכשיר שברשות בתו אינו תומך ברשת פלאפון והוא ביקש לבטל את העסקה. לטענתו, סוכן המכירות טען בתוקף שלא ניתן לבטל את העסקה ועזב את הפגישה מבלי שהושגו הבנות. עוד הוא טוען, כי לא סופק לו מטען לרכב כמובטח. 10. הנתבע טוען, כי נוכח הטעייתו והשרות הלקוי שקיבל, כמו גם חוסר היכולת להנות מהעסקה במלואה, הגיע לסניף ביום 15.10.10 וביקש לבטל את העסקה. או אז דרשה התובעת את הפיצוי המוסכם בסך של כ-17,000 ₪, דבר שלא היה מוכן לשאת בו. לטענתו, ביום 23.10.10 שוב שלח מכתב לתובעת עם דרישה לבטל את העסקה, ברם לא קיבל כל התייחסות למכתב זה. נוכח האמור, לא נותר בידו אלא להודיע לחברת האשראי על ביטול ההרשאה לחיוב חשבונו ע"י התובעת. 11. הנתבע טוען שמספרי הטלפון שלו ושל בתו שנויידו מרשת אורנג' נותרו שבויים בידי התובעת, שלא הייתה מוכנה לשחרר את הקווים עד שישולם הפיצוי המוסכם. 12. בשים לב לאמור, מבקש הנתבע לקבוע כי אין הוא חב דבר לתובעת, וכי ראוי לחייב את התובעת לשלם לו פיצוי בגובה 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, הטרחה ואובדן הזמן שנגרמו לו בהתנהלות התובעת. דיון והכרעה 13. פרטי ההתקשרות בין התובעת לנתבע מגובים בהסכם שאין חולק על תנאיו ובחשבוניות שהוצאו בהתאם לרכישות וההסכמות. על פי כל הללו, הוכח כי הנתבע רכש ציוד הכולל גם מכשיר אייפון בעלות של 5,007 ₪ ושלושה כרטיסי SIM. אין גם חולק כי רכש חבילה בעלות של 150 ₪, אחרי הנחה של 100 ₪ ובכפוף ל-200 דקות שיחה בחודש, ואין גם חולק שבסופו של יום הנתבע לא ביצע 200 דקות שיחה, כך שההנחה לא עמדה לו ולמעשה סכום החיוב החודשי עמד על 250 ₪. 14. הצדדים חלוקים בשאלה מתי בוצע הניוד והאם היה זה ב-12.10.10 כפי שטוענת התובעת או לאחר מכן, ברם גם אם אקבל את גרסת הנתבע ואקבע לפיה, הרי שהניוד בוצע שבועיים לאחר הרכישה, ואם הרכישה בוצעה ביום 5.10.10, הרי שהניוד בוצע לכל המאוחר בשליש השלישי של חודש אוקטובר 2010, בסמוך לדרישתו לבטל את ההסכם. 15. הטענה לפיה הובטח מטען לרכב, נטענה בחצי פה, אין לה כל אסמכתא בהסכם ההתקשרות ובחשבוניות שפירטו את הציוד שקיבל הנתבע, והנתבע לא העלה כל טענה בעניין זה, אלא לראשונה בכתב ההגנה בהליך זה. בשים לב לאמור, אני דוחה טענה זו המהווה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, וקובעת שלא הורם הנטל להוכיחה. 16. אין חולק כי הנתבע ביטל את הוראת הקבע ולמעשה לא שילם דבר בגין השרות ובגין הציוד שקיבל, ולכן לכאורה לא צריכה להיות מחלוקת על גובה החוב, למעט הפיצוי המוסכם. 17. אשר לתעריפי העסקה, הרי אלה מפורטים בהסכם ההתקשרות עליו חתום הנתבע ועל כן אין הוא יכול להתכחש להסכמתו זו. 18. אשר לתדרים השונים וחוסר יכולת בתו להשתמש בקו ולטענה לפיה נמכר בעסקה SIM שאיננו תומך במכשירים שיש לנתבע ממלאי פרטי שלו, אני קובעת כי הנתבע הרים את הנטל בעניין זה במידה הנדרשת. גם פלטי המחשב של תאורי התלונות אצל התובעת (ת/5) מתיישבים עם חוסר שביעות הרצון ותלונתו מיום 13.10.10 לפיה המכשיר לא בתדר הנכון ולכן לא ניתן להשתמש בכרטיס ה-SIM ובגין כך מבקש הנתבע לבטל את העסקה כולה. 19. נראה כי בשלב זה לאחר ריבוי התלונות ומשעבר שבוע בלבד מעת שהתקשר בעסקה עם התובעת, נכון היה לבטל עמו את העסקה, לבקשתו, ולא לעמוד על הפיצוי המוסכם שהיה לא מידתי ביחס לנזק שניתן היה לצפות באותו זמן, במיוחד בשים לב לזמן הקצר שחלף. נכון היה לגבות ממנו את מחיר האייפון שרכש ואת השימוש שעשה עד אותו מועד. חרף האמור, התובעת לא הסכימה לבטל את העסקה ולכן לטעמי אין הצדקה ליתן לה את הפיצוי המוסכם בסך 10,481 ₪. בעניין אחרון זה, ראוי להזכיר כי העסקה נקשרה טרם הרפורמה של משרד התקשורת משנת 2011, בה נאסר על חברות הסלולר לקבוע "קנסות יציאה" מופרזים ללקוחות קיימים, תוך קביעה כי החברות תוכלנה לגבות לכל היותר 8% מהחשבון החודשי הממוצע * מספר החודשים שנותרו למנוי בתקופת ההתחייבות. ההוראות החדשות כמובן אינן חלות על תיק זה, ברם רוח הדברים מתיישבת עם קביעתי לעיל, לפיה בנסיבות העניין הייתה צריכה התובעת לבטל את העסקה נוכח אי שביעות הרצון בשל הניוד המאוחר ובשל חוסר ההתאמה והיכולת של הבת להשתמש בקו, ולא לעמוד על דרישתה לקבלת הפיצוי המוסכם הגבוה שביקשה. עם זאת, אין חולק כי הנתבע המשיך ליהנות משרותי התובעת ולהחזיק את הפלאפון מסוג אייפון מבלי ששילם דבר וברור שעליו לשלם עבור שרותים וציוד זה. סכום החוב בגין השימוש השוטף על פי החשבוניות שאינן במחלוקת, עומד על 525 ₪. 20. בהחלטת כב' הרשם ניר זיתוני מיום 14.11.11, ניתן פסק דין חלקי על סך 400 ₪ בגין השימוש שאינו שנוי במחלוקת. לפיכך, הסכום לתשלום בגין השימוש לאחר קיזוז הסך ששולם, עומד על 125 ₪. לסכום זה יש להוסיף את הסך 5,007 ₪ עבור מכשיר הפלאפון שברשות הנתבע שבגינו לא שולם דבר וסך הכל עומד החיוב נכון ל-5.10.10 על סך 5,132 ₪. סכום זה נכון ליום כתיבת פסק הדין עומד על 5,717 ₪. בנסיבות העניין אין לחייב את הנתבע בגין כרטיסי ה-SIM שלא ניתן לעשות בהם שימוש. מנגד, דין התביעה שכנגד להדחות, שכן בהחלטתי לדחות את העתירה לאכיפת הפיצוי המוסכם יש משום הבעת עמדה בדבר עוגמת הנפש של הנתבע שיש לקחת בחשבון ושמתקזזת עם דרישת התובעת. 21. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך 5,717 ₪. הנתבע ישפה את התובעת בגין אגרה ששולמה בתיק זה בסך 800 ₪ ובנוסף ישא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪. התביעה הנגדית נדחית ללא צו להוצאות. הוראת קבעחשבון בנקבנק