על פי הנטען בכתב התביעה הנתבעת לא שילמה את מיסי הארנונה החלים על הדירה ובעקבות כך החלה עירית חיפה לשלוח לתובעת דרישות לתשלום החוב ובעקבות הטלת עיקול הגיעה התובעת להסדר עם העיריה לתשלום חוב הארנונה, לפיו שילמה סך של 64,800 ₪. מכאן תביעת התובעת להשבה כאשר היא טוענת שעל פי הסכם הפשרה על הנתבעת היה לשאת בכל המיסים החלים על הדירה בקומה השלישית. הנתבעת התגוננה בפני התביעה והיא אינה מכחישה כי היא מחזיקה בדירה הרלוונטית. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת להגנתה כי הסכום ששולם על ידי התובעת בהנחה ששולם אינו מתייחס לאותה דירה בה החזיקה הנתבעת אלא לנכסים אחרים שבבעלות התובעת. יתרה מכך בסוף שנת 2010 קיבלה הנתבעת הודעה על חוב מעירית חיפה על סך של 10,122.07 ₪ נכון ליום 31.12.2010 ולאחר קבלת הדרישה היא הגיעה למשרדי העיריה שם הושג הסדר אשר הנתבעת קיימה אותו במלואו. במהלך ישיבת קדמי המשפט הזמנתי, בהסכמת הצדדים, נציגי העיריה על מנת ללבן את הטענות. ואכן באותן ישיבות התייצבה גב' מלכית מלכה אחראית במחלקת הארנונה בעירית חיפה ומר מג'יד עומר הפקח שביקר בבניין נשוא התובענה. לאחר שנשמעו עדויות עדים אלו הצדדים לא הגיעו להסכמות ולכן קבעתי את התיק לשמיעת ראיות. בטרם ישיבת ההוכחות הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו הם יסכמו את טענותיהם על סמך החומר והראיות הנמצאים בתיק ויינתן פסק דין מנומק. דיון והכרעה מעדותה של גב' מלכית מלכה עולה כי נוהל רישום בעיריה לגבי שני נכסים: נכס שמספרו בעיריה 1072972 ונכס שמספרו 1072973. הנכס שמספרו 1072973 היה רשום על שם המנוח החל משנת 1979. בספטמבר 2002 עבר הרישום על שם הדייר מאהר ג'ורג' שגר בשכירות בבניין. במרץ 2006 עבר הרישום על שם התובעת ובחודש יולי 2006 עבר הרישום על שם מר קוסאי איהאב, שרכש את הדירה מהתובעת (ראה תצהיר התובעת בעניין זה) אך מיד באותו מועד תוקן הרישום ומספר הנכס שויך לנתבעת. התיקון היה שהוחלפו מספרי הנכס כך שהנכס שנרשם כ- 1072973 ונרשם על שם קוסאי איהאב הפך להיות 1072972 ווהנכס שהיה 107972 הפך להיות בעל מספר 1072973 ושויך לנתבעת. הנכס האחרון היה רשום לפני יולי 2006 על שם המנוח ולאחר מכן ועד היום נרשם על שם הנתבעת (עדות גב' מלכית עמ' 7 ש' 15 - 17). אין חולק בין הצדדים כי מר מאהר ג'ורג' ומר קוסאי איהאב החזיקו בדירה בקומה השניה ואילו הנתבעת התגוררה מאז ומתמיד בקומה השלישית. גב' מלכית מאשרת כי כשהדייר ג'ורג' מאהר שילם לא היה חוב בגין נכס זה (עמ' 8 ש' 28). אין חולק כי ג'ורג' החזיק בדירה בקומה השניה. מהראיות שהונחו לפני התברר כי, כתוצאה מהחלפת מספרי הנכסים העיריה לא זקפה את החשבונות בהתאם ולכן נוצר מצב בו על הדירה בקומה השניה שאחרי יולי 2006 קיבלה את המספר 1072972 הופיע חוב שקדם למועד זה ושיקף חוב מאוגוסט 1998 ועד יוני 2006 ואילו על הדירה בקומה השלישית בה מתגוררת הנתבעת הופיע כי אין חוב עבור אותה תקופה מאחר וקיבלה מספר חדש 1072973, מספר אשר החשבונות שהתנהלו תחתיו מראים כי שולמה ארנונה לגבי אותה תקופה. הראיה מעדות גב' מלכית עולה כי המחזיקים מאהר גורג' וקוסאי איהאב, אשר אין חולק כי החזיקו בדירה בקומה השניה, שילמו לאורך התקופה את מסי הארנונה שחלים על דירה זו ולכן לא ניתן להסביר את העובדה כי נוצר חוב עבור אותה דירה לתקופה משנת 1998 ועד 2006 אלא על ידי כך שהנתבעת לא שילמה את חיובי הארנונה עבור אותה תקופה , עקב החלפת מספרי הנכסים. גב' מלכית העידה כי השיקים שמסרה התובעת כחלק מההסדר הנטען בכתב התביעה אל מול עירית חיפה היה בגין הדירה שמספר הנכס מסתיים בספרות 72 ההיסטורית דהיינו הדירה שנשאה אותו מספר נכס לפני יולי 2006 המועד בו הוחלפו מספרי הנכס. וכך העידה בעמ' 8 ש' 15 - 16: "אני מאשרת שהשיק הראשון הוא מאוגוסט 2010 ואילך וזה מכסה על נכס 72 ההיסטורי וזה מכסה תקופת חוב של אוגוסט 98 עד יוני 2006." הנתבעת טוענת במסגרת תצהירה כי נדרשה לשלם על ידי העיריה חוב ארנונה והיא הגיעה איתם להסדר במסגרתו שילמה סך של כ- 10,000 ₪. אולם הנתבעת לא פירטה בתצהיר עדות הראשית בעבור איזה תקופה נוצר חוב זה. יחד עם זאת, במסמכים שצורפו לתצהירה של הנתבעת עולה הרושם כי מדובר בחוב המתייחס לתקופה שלאחר יוני 2006. להלן אפרט. לנתבעת שוגרה דרישה לתשלום חוב בה צוין כי היא חייבת סך של 10,122 ₪ בגין ארנונה עד ליום 31.12.2010. הנתבעת הסדירה את חובה ביום 10.1.2011 כעולה מקבלה שצירפה לתצהירה. בנוסף צורף דף חיובים מהעיריה לשנת 2010 ממנו עולה כי במהלך אותה שנה לא שילמה הנתבעת מאומה על חשבון התשלומים השוטפים. על מנת לסבר את האוזן צורף דף חשבון לשנת 2011 בו מופיע כי הנתבעת שילמה תשלומים שוטפים בעוד שבשנת 2010 אין תשלומים שוטפים כלל. מדף הארנונה של השנים 2010 ו- 2011 עולה כי חיוב הארנונה השנתי של הנתבעת הוא כ- 2200 ₪. נתונים אלו (גובה חוב הארנוה המצטבר עד אותה תקופה, גובה החיוב השנתי ואי תשלום ארנונה באופן שוטף לשנת 2010) מתאימים יותר לחוב הנובע מהתקופה האחרונה לאחר יוני 2006 ולא לפני כן. טוענת הנתבעת כי החלפת מספרי הנכס נעשתה ללא בסיס רק על סמך בקשת התובעת ובא כוחה. אולם טענה זו אינה מדויקת. אמנם גב' מלכית מאשרת כי הייתה בקשה של התובעת ובא כחה. אולם בטרם ביצעה את השינוי שלחה מפקח לבניין אשר מצא כי היה בלבול (עמ' 9 ש' 1 - 5). נשאלת השאלה כיצד ידע המפקח כי היה בלבול? התשובה לכך פשוטה וניתן למצוא אותה במסמך שערך בעת שביקר שם (ת/1) בו מצוין כי הוכח שיש בלבול על סמך מדידת הנכס. רוצה לומר כי כל נכס הוא בעל שטח שונה ומכאן הגיע למסקנה כי היה בלבול (ראה עדות הפקח עמ' 6). לכן לעניות דעתי הוכח כדבעי כי התובעת נשאה בחוב ארנונה השייך לנתבעת ומן הדין כי הנתבעת תשיב לה את הסכומים ששילמה בעבורה ובמקומה. המקור להשבה נמצא בהסכם הפשרה שנכרת בבית משפט העליון לפיו המנוח אמור לשאת בהוצאות הארנונה על הדירה בקומה השלישית ומכח העילה של עשיית עושר ולא במשפט. בשים לב לכך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 64,800 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 15.10.2011 (אמצע התקופה של תשלומי ההסדר אליו הגיעה התובעת עם עירית חיפה) ועד התשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת בסך של 5000 ₪. ארנונהכתב תביעהמיסיםמסמכים