בתאונה דופן ימין של הפרטית השתפשף עם החלק האחורי שמאלי של המיניבוס. המחלוקת היא בשאלה, התנהלות של מי משני נהגי שני הרכבים הביאה להתנגשות הרכבים. המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלת אחריות הנתבעים בנזיקין לתאונה, כאשר במישור הנזק ושיעורו אין, למעשה, מחלוקת, והנתבעים גם לא הציגו חוות דעת שמאי נגדית לחוות דעת השמאי מטעם התובעים שצורפה לכתב התביעה ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובעים. שיעור הנזק הנתבע מוחזק אפוא להיות בלתי שנוי במחלוקת. הראיות שהציגו הצדדים הודעות על התאונה שנמסרו לשני הצדדים. תמונות בצבע נזקי הפרטית. עדויות מטעם שני הצדדים בישיבת היום: מטעם התובעת העידו שני עדים - נהג הפרטית וכן עד ראייה; וגם מטעם הנתבעת העידו שני עדים - נהג המיניבוס ועד ראייה. יצוין כי הצדדים לא הציגו צילום או תרשים של זירת התאונה והנתבעת לא הציגה תמונות ו/או אסמכתות לגבי נזקי המיניבוס. הכרעה לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ולאחר שנתתי דעתי לממצאי חקירת העדים בפניי, אני מוצא לקבל את התביעה, באופן חלקי. מצאתי לקבוע כי נהג המיניבוס אשם בתאונה, אך מצאתי גם לקבוע שלנהג הפרטית יש אשם עצמי תורם לקרות התאונה (עפ"י סעיף 68 לפקודת הנזיקין) בשיעור של % 50, כך שבסופו של יום תהיה התובעת זכאית לפיצוי חלקי בשיעור של % 50 בלבד מהנזק הנתבע. אנמק בקצרה את מסקנתי האחרונה: לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהוצגו בפניי, מצאתי לקבוע כי לשני הנהגים אחריות ותרומה להתרחשות התאונה, בחלקים שווים למעשה. אחריות ותרומת נהג המיניבוס: נהג המיניבוס חסם, למעשה, את דרכם של הרכבים בכביש בו נסע, ובכלל זה הפרטית, ויצר מכשול גדול ובעייתי בדרך. שוכנעתי ממכלול הראיות כי נהג זה, שביקש להיכנס למפרץ החנייה שמימינו (שהיה תפוס תחילה ע"י מיניבוס אחר), לא נתן דעתו באופן זהיר ומספיק לחסימה זו. זאת ועוד, ממכלול הראיות עולה שנהג המיניבוס החל בנסיעה ימינה במגמה להיכנס לאותו מפרץ, מבלי להתחשב בפרטית שניסתה לעקוף את המיניבוס משמאלו (בלית ברירה ולאור החסימה הנ"ל) והייתה צמודה אליו, ניסיון שנהג המיניבוס חייב היה להיות ער לו ולהשלכותיו. אחריות ותרומת נהג הפרטית: נהג הפרטית ניסה להידחק למעבר צר שחשב שיספיק לנסיעתו משמאלו של המיניבוס, מבלי שאמד באופן זהיר מספיק את נתוני הדרך ומבלי שוידא כי נהג המיניבוס ער לניסיון זה ונותן דעתו לכך. נראה כי נהג הפרטית פעל תחת לחץ הצפירות שהושמעו מהרכבים שנסעו מאחוריו ונוכח חסימת המיניבוס את הדרך. נהג הפרטית חייב היה לקחת בחשבון שנסיעה במעבר צר כזה ובצמוד למיניבוס שצפוי לפנות ימינה בכל רגע וללא תיאום עם נהג המיניבוס, עשויה לגרום להתנגשות הפרטית והמיניבוס. מהראיות שהוצגו התברר גם, כי ממילא הייתה דרכה של הפרטית חסומה ע"י רכבים נוספים בהמשך הדרך, כך שניסיון המעבר, הוירטואוזי משהו, היה מיותר ועקר. לחובת התובעת נזקפת הימנעות התובעת מהעדתה של אשת נהג הפרטית, שנסעה עימו והייתה מן הסתם עד לתאונה. לנוסעת זו ייחסה הנתבעת גם התנהלות מיוחדת לאחר התאונה בתקשורת עם נהג המיניבוס. בין העדים השונים היו הבדלים שונים בפרטי התאונה, אך התמונה הכללית המצטיירת היא של תאונה שנגרמה באשמה משותפת ושווה של שני הנהגים, ולכן איני מוצא לנתח כל אחת מהעדויות לפרטי פרטים. אומר רק זאת לגבי עדי הראיה: לגבי עד הראייה מטעם התובעת - עד זה לא זכר היטב את הדברים, ולא ניתן ליתן משקל רב לעדותו, מה גם שעד זה העיד על זווית ומיקום פגיעה של הרכבים שאינם מתיישבים עם שאר הראיות והעדויות; לגבי עד הראייה מטעם הנתבעת - מצאתי טעם לפגם בסתירה לכאורה שבין דברי עד זה כי נקלע למקום במקרה למעשה והמתין לתומו (להפגת שעמום) באזור תחנת האוטובוס לבין דברי נהג המיניבוס לפיה אותו עד ראייה המתין לצורך עלייה למיניבוס כנוסע לכל דבר. זאת ועוד, נראה כי עד זה ממילא לא יכול היה להבחין מה בדיוק נעשה בעברו השני של המיניבוס, נוכח מקום מושבו ועומדו מול דופן ימין של המיניבוס. סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי (כמידת האחריות בניכוי האשם העצמי התורם). על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 5,312 ₪, שהינו סכום התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 28.4.11 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 355 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 28.4.11 ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 900 ₪, בגין שכר העדים בו חויבה התובעת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. סך של 1,200 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום (יום מתן פסה"ד) ועד יום התשלום המלא בפועל. תאונת דרכיםאוטובוס