כללי התובע, יליד 12.11.1983, נפגע ביום 6.1.2010 בעבודתו כנגר אצל הנתבעת 1, בהיותו כבן 27 שנים. התובע הצהיר על נסיבות התאונה כדלקמן (ס' 6-4 לתצהירו): "במועד התאונה עיבדתי חלקי עץ לצורך הכנת הכיסאות (להלן "הקרשים"). הקרשים היו באורך של כ-30 ס"מ, עובי של כ-4 ס"מ ורוחב של כ 3-2.5 ס"מ. במהלך העבודה הייתי אמור לעשות 2 חתכים צורניים לאורך הקרשים. העבודה התבצעה באמצעות מכונת ה"פרייזר" – מכונה אשר ניתן להתקין עליה להבים לצורך יצירת חתכים צורניים בקרשים (להלן "הפרייזר"). במהלך יצירת המגרעות הצורניות הקרש מוכנס לפרייזר, כאשר יד אחת מובילה את הקרש והשנייה אוחזת בו, והלהבים יוצרים את המגרעות הצורניות כאשר נוצר מגע בינם לבין הקרש. במועד התאונה קרבתי את הקרש לאחד הלהבים של הפרייזר, אשר היה בצורת "צלחת", ולפתע, כתוצאה מפגיעת אחת השיניים של הלהב, הקרש זז, והלהב פגע בידי השמאלית". הנתבעת הכחישה את חבותה, וטענה כי אין לייחס לה כל רשלנות. הצדדים חלוקים גם בשאלת הנזק. במישור הדיוני: מטעם התובע הצהיר הוא עצמו. מטעם הנתבעות הצהיר מר איאד אלקטראוי, מנהל עבודה, וכן הוגשה חוות דעת של אינג' סלים סעדי, יועץ בטיחות. המצהירים ומומחה הבטיחות נחקרו. הצדדים הגישו חוות דעת רפואיות: לפי ד"ר פריהולד פרנקל מטעם התובע, נותרה לתובע נכות בשיעור 10% בגין קטיעת גליל וחצי של אצבע 2 ביד שמאל (לא דומיננטית), וכן 10% בגין צלקת כאובה. לפי פרופ' יעקב נרובאי מטעם הנתבעות, הצלקת נותרה ללא רגישות, ונותרה נכות בשיעור 5% בגין קטיעת הגליל הסופי. ד"ר מוריס אגסי, מומחה בימ"ש בכירורגיה אורטופדית, העמיד את נכות התובע על 10% בגין קטיעה דרך הגליל האמצעי של אצבע 2 הנ"ל + 1% בשל נכות אסטטית. המומחים הרפואיים לא זומנו להחקר. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בשאלת החבות ולאחריה בשאלת הנזק. החבות נסיבות התאונה הובהרו בעדויותיהם של התובע. התבהר כי התאונה התרחשה משום שהתובע הפעיל את מכונת חיתוך העץ ("פרייזר") מבלי שהיה מותקן עליה "המוביל האוטומטי". חשיבות המוביל האוטומטי למניעת תאונה היא רבה, שכן הוא מהווה "מגן מרחק שתפקידו להרחיק את ידי המשתמש מלהב המכונה. העובד מזין את העץ בין המשען צד לבין המוביל האוטומטי ואז שלושת הגלגלים שמסתובבים ממשיכים את הזנת העץ והידיים של המשתמש נשאר[ות] רחוק[ות] מהלהב המסתובב" (ר' עדותו של אינג' סלים בפ' ע' 17 ש' 18-16). למרבה הצער, התובע עבד על המכונה כאשר "המכשיר המגן לא היה שם... לא היה עליה בכלל... המגן לא היה על המכונה" (ר' עדותו בפ' ע' 6 ש' 15-11). מר אלקטראוי העיד, כי בבקר הארוע, כבכל בוקר, הוא וידא "בוודאות שהמגן היה מחובר למכונה" (ס' 7 לתצהירו); ואולם לדבריו "יש כמה פועלים גם מפרקים את המגנים. אני צריך לשמור ולא רוצה שהם יפרקו אותם. הם מפרקים ואני מחזיר... ש. למה אחרים מפרקים אתה יודע? ת. אין לי מושג. כל אחד איך שלמד..." (פ' ע' 27 ש' 21-13). מר אלקטראוי סיפר כי "בזמן התאונה לא הייתי במפעל ולא ראיתי כיצד התרחשה התאונה כי יצאתי להביא סחורה, אבל כשחזרתי ושמעתי שראמו נחתך ביררתי מה קרה ופארס סיפר לי שהוא נחתך כי הוא הוציא את המגן של המכונה" (ס' 8 לתצהירו). התובע העיד שאינו יודע מי פירק את המגן (ס' 8 לתצהירו). כאמור, מר אלקטראוי העיד כי וידא בבקר הארוע שהמגן - מותקן (ס' 7 לתצהירו ועדותו בפ' ע' 27 ש' 3-1). להשלמת התצרף הראייתי חסרה עדותו של מר פארס - הממונה על התובע מטעם הנתבעת 1. מר אלקטראוי העיד כי פארס עבד בנגריה בעיצוב פינות אוכל, והנגריה סיפקה לו 12 עובדים (פ' ע' 25 ש' 32-24). אחד בשם שי, בנו של בעל הבית באותה עת, היה מנחה את פארס בעניני העבודה, ופארס היה מבצע את ההנחיות בעזרת אותם עובדים (ר' עדותו של מר אלקטראוי בפ' ע' 25 ש' 23-21 וע' 26 ש' 16-13). פארס היה זה שהביא את התובע לעבוד אצל הנתבעת (ר' עדות התובע בפ' ע' 11 ש' 27-26), והוא זה שהינחה אותו "מה צריך לעשות" (ר' עדותו של מר אלקטראוי, פ' ע' 28 ש' 4-1). אין חולק כי עדותו של מר פארס היא חיונית במקרה דנא (ור' למשל 18 ס' בסיכומי הנתבעת). אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי היה על התובע להזמינו להעיד. הנטל במקרה זה מוטל על הנתבעת, להעיד את הממונה על התובע מטעמה, אשר הנחה אותו מה וכיצד לעשות. מדובר בעד ראיה, שאף היה האחראי על התובע בעבודתו. ללא עדותו, נותרו שאלות חשובות ללא מענה ברור: האם מר פארס קיבל הנחיות מתאימות מאת מר אלקטראוי (או שי) בכל הקשור למגן המכונה? מה היו הנחיות הבטיחות שמר פארס הינחה את התובע? ומי הוציא את המגן מהמכונה באותו יום? כידוע, הנטל מוטל על המעביד, לדאוג לבטיחות העובד בעבודתו (ר' למשל: ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל פ"ד מז(3) 345 בס' 8 לפסק דינו של כב' הש' חשין; ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובנין הנדסה תכנון וביצוע בע"מ נ' מוחמד יאסין, פסקה 17 לפסק דינה של כב' הש' ארבל, מיום 31.8.2011). מר אלקטראוי היה ער לחשיבות המגן, והעיד שטרח לוודא שהוא מותקן במכונה; ואולם אין זה ברור מהן ההנחיות שקיבל בענין זה מר פארס -- האחראי על הכנת פינות האוכל. לא הוברר עד כמה מר פארס הקפיד על נהלי הבטיחות ועל המשמעת מצד עובדיו. גם לא הוברר מי הוציא את המגן. יוזכר כי מר אלקטראוי לא נכח בעת הארוע, בה בעת שמר פארס נכח במקום (כעדותו של מר אלקטראוי בס' 8 לתצהירו), והוא אף פינה את התובע לבית החולים (עדות התובע בפ' ע' 11 ש' 29-28). הימנעות הנתבעת מלזמן עד רלבנטי נזקפת כנגדה. כאן המקום לציין, כי אף שהתובע צבר נסיון קודם בהפעלת מכונה דומה בנגריה של דודו (עדותו בפ' ע' 10 ש' 19-16 ובע' 12 ש' 23-20), הרי שאצל הנתבעת עבד רק כחודש ימים לפני התאונה (ור' תל"ש לדצמבר 2009, נספח לתצהיר התובע). דווקא משום היותו עובד חדש, צריך היה לפקח על עבודתו ביתר קפדנות. לדבריו, "פארס הביא אותי לעבודה... פארס אמר לי אחד, שתיים שלוש לעבוד והתחלתי לעבוד" (פ' ע' 12 ש' 9 וש' 19). ובהמשך: "נתן לי כיסא. ביקשו ממני לעשות אחת, שתים, שלוש ועשיתי. הכוונה לפארס" (פ' ע' 13 ש' 9-8). עדותו של מר פארס חיונית גם בנקודה זו. סיכומה של נקודה זו: התובע נפצע משימוש במכונה מסוכנת שהפעיל כעובד של הנתבעת, משום שלא הותקן עליה מגן המרחק. נסיבות הסרתו של המגן לא הובררו. התובע העיד שאינו יודע מי הסיר את המגן (ס' 5 לתצהיר הנסיבות וס' 8 לתע"ר). עדותו של מר אלקטראוי בנקודה זו היא עדות שמועה. הנתבעת לא זימנה את מר פארס, הממונה הישיר על התובע, על מנת ללבן נקודה זו. בנסיבות אלה, אין בסיס ראייתי ליחס לתובע את הפעולה האסורה של הסרת המגן (כטענת הנתבעת בס' 26 לסיכומיה). במישור החבות, הנתבעת לא הוכיחה שנקטה בכל האמצעים הסבירים על מנת למנוע את התאונה. כאמור, מר אלקטראוי העיד שנהג לבדוק את תקינות המכונה מדי בקר; בנוסף, "יש גם שלט אני חושב לבדוק את המגן במקום שלו" (עדותו בפ' ע' 28 ש' 31-30). יחד עם זאת, הנתבעת לא הוכיחה שהטמיעה את הנחיות הבטיחות בקרב העובדים והאחראי על פינות האוכל (מר פארס), וזאת כדי להאבק בתופעה של הסרת המגנים (כעדותו של מר אלקטראוי בפ' ע' 27 ש' 13). יש להטיל על הנתבעת 1 אחריות לתאונה. יחד עם זאת, התובע סובל מאשם תורם משמעותי. מדובר בנגר בעל נסיון, שעבד על מכונה דומה במשך כחמש-שש שנים קודם לכן (ר' עדותו בפ' ע' 10 ש' 19-18). היה על התובע להימנע מלהפעיל את המכונה ללא מגן. אני מייחסת לו אשם תורם בשיעור 50%. הנזק הפסדי שכר - התובע פונה לבי"ח בשכם, אובחן כלוקה בקטיעה באצבע 2 וחתך באצבע 3, בוצעה תפירת הגדם והאצבעות נחבשו, ללא אשפוז (ר' בפרק "סיכום ומסקנות" בחוות דעתו של מומחה בימ"ש). ניתן להניח כי התובע סבל כאב וחווה קושי בתיפקוד עקב פציעתו. עובר לתאונה, התובע עסק בנגרות (ר' עדותו בפ' ע' 10 ש' 17-16). לדבריו לא שב לעבוד כנגר (ר' עדותו בפ' ע' 11 ש' 5-4), וחלף זאת הוא מתפרנס היום מחקלאות (ר' עדות בפ' ע' 14 ש' 16-9: "אני רוצה לחיות והתחלתי לעבוד בחקלאות... אני גר אצל אבי ואשתי אינה עובדת ואני עובד ועוזר בחקלאות... לאב שלי יש מטעים של זיתים וירקות"). נתוני השתכרותו ערב התאונה לא התבררו במלואם. לדבריו, עבד במשך 6-5 שנים כנגר אצל דודו (ר' עדותו בפ' ע' 10 ש' 19-16). אצל הנתבעת 1 עבד כחודש ימים בלבד, והשתכר 2239 ₪ (ר' תל"ש לדצמבר 2009). יש ליתן משקל לכך שהתובע הוא חסר השכלה, עוסק במלאכת כפיים, ונכותו צפויה להקשות על עבודה זו, במיוחד בענינים המצריכים מוטוריקה עדינה. עם זאת, הפציעה איננה ביד הדומיננטית, ושיעור הנכות הוא נמוך יחסית. אני פוסקת כדלקמן: לעבר - יפוצה עבור 6 חדשים של אובדן הכנסה מלא לפי שכרו כנ"ל אצל הנתבעת 1 ערב התאונה, בהצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.2010 (אמצע תקופה) ועד לתשלום בפועל. לעתיד - יש להתחשב בכך שמדובר בתושב הרש"פ. כיום התובע עובד בחקלאות, ונתוני פרנסתו לא התבררו. אני פוסקת לו פיצוי גלובאלי בסך 30,000 ₪. עזרת זולת - הנכות אינה גבוהה, אך היא מטרידה, וזאת בשים לב לחיוניות היחסית של האיבר שנפגע. התובע לא נזקק בעבר לעזרה חיצונית, אך נכותו עשויה להצריך עזרה במלאכות בית שונות (כגון תיקונים שונים). לעל דרך של הערכה, לעבר ולעתיד, יפוצה בסך 5,000 ₪ בראש זה. הוצאות רפואיות - על דרך של הערכה, לעבר ולעתיד, בשים לב לשיעור הנכות ולאיבר שנפגע, יפוצה בסך 5,000 ₪. כאב וסבל - ניתן לקבל שהתובע סבל מכאבים חזקים בעקבות הקטיעה (ס' 11 לתצהירו). כיום, לפי חוות דעתו של מומחה בימ"ש, הצלקת אינה רגישה למגע. בראש זה, יש להתחשב גם בפן האסטטי (ור' תמונת הגדם במצורף לתחשיב נזק מטעם התובע). אני פוסקת סך של 25,000 ₪ בראש זה. יש לנכות אשם תורם. אין חולק שהתובע לא קיבל תשלומים מהמל"ל. לא נסתרה טענתו כי הנתבעת נמנעה מלשתף עמו פעולה בפניה למל"ל (ס' 11 לתצהירו), ועל כן אין לבצע ניכוי רעיוני. התביעה מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בהליך זה: אגרה, שכ"ט מומחים ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%. קטיעת איברנכותאצבעותידייםתאונת עבודה