תביעה לסעד כספי וכן סעד צו הריסה בגין בניה בלתי חוקית

תביעה לסעד כספי (על סך 40,000 ₪), וכן סעד של צו הריסה בגין בניה בלתי חוקית, אשר עפ"י הנטען, ביצע הנתבע בצמוד לגדר האבן המפרידה בין מגרשי בעלי הדין ואף בגדר (בגבול עצמו), וזאת בניגוד להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, אשר ניתן לו תוקף של פס"ד, במסגרת תיק קודם שהתנהל בין הצדדים (מס' 12269-07-08, להלן: "הסכם הפשרה"). הרקע בתמצית: סכסוך בעלי הדין שבפניי נוגע לחלקת אדמה בגודל כ- 3 דונם הידועה כחלקה 46 בגוש 18585 מאדמות טמרה, אשר חולקה, בהתאם להסכם לפירוק שיתוף במקרקעין מיום 24.9.02, (צורף כנספח ב' לכתב התביעה), בין בעליה המשותפים: יורשי המנוח עלי מחמד אבו אלהג'א, ובכללם הנתבע, מוסטפא מוחמד יוסף אבו אלהיג'א (דודם של בעלי הדין), ו- חוסין מוחמד יוסף אלהיג'א (אביו המנוח של התובע כאן, להלן:"ההסכם לפירוק שיתוף"). בעקבות החלוקה נוצרו 3 מגרשים אשר מוחזקים באופן הבא: מגרש 46/1/1 מוחזק ע"י מוסטפא אבו אלהיג'א ו/או בניו. מגרש 46/2/1 מוחזק ע"י הנתבע, ואילו מגרש 46/3/1 מוחזק ע"י התובע; ביום 28.7.2008 הגישו התובע (כאן) ואביו המנוח ז"ל תביעה לפיצויים ולמתן צו הריסה נגד הנתבע (כאן) בגין בניה בלתי חוקית שבוצעה, עפ"י הנטען, על ידו, בניגוד לצו הפסקה מנהלי, ובניגוד להסכם לפירוק שיתוף במקרקעין כאמור; ביום 8.12.09 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים במסגרת תיק 12269-07-08 (צורף כנספח ד/6 לכתב התביעה); כן הוגשה תביעה נוספת נגד הנתבע ע"י התובע (כאן) ותובעת נוספת (ת.א 9690-09-10). במסגרת הדיון הראשון בביהמ"ש בבקשה לסעד זמני, הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של פס"ד, לפיו הנתבע יהרוס מדף בטון אשר בולט לעבר בית התובעת (שם), יאטום את הדלת המשקיפה לכיוון המדרגות ויהפכה לחלון, יחזיר את המצב לקדמותו של מעקה מרפסת המדרגות, לא יעשה שימוש במדרגות ו/או לא להפריע לתובע כאן וכן לא ישוב ויבצע את אותה בניה; חרף שני פסקי הדין הקודמים כאמור, ועל אף היות בעלי הדין בני אותה משפחה (בני דודים) לא השכילו הצדדים ליישב סופית את המחלוקות ביניהם, ועל כן הוגשה התביעה שבפניי. תמצית טענות התובע: חלקו של התובע בצידו המערבי של מגרש 46/3/1 גובל ומשקיף לחלקו של הנתבע בצידו המזרחי של מגרש 46/2/1; עפ"י הסכם הפשרה, הוסכם כי "הבניה הקיימת" תישאר כמות שהיא (סעיף 1) במגבלות שונות לפיהן נאסר על הנתבע לפתוח פתחים לכיוון חלקתו של התובע ו/או להכשיר בניה (סעיפים 3- 4). במקביל, התחייב הנתבע להימנע מבניה נוספת כלשהי ולו הזעירה ביותר (סעיף 2). עוד נקבע בסעיף 9 כי היה והנתבע יפר את הסכם הפשרה הוא יחויב בתשלום פיצויים מוסכמים בסך 20,000 ₪ ללא הוכחת נזק, וכן יהיה עליו להרוס את כל הבניה הבלתי חוקית שביצע. בסעיפים 4-5 להסכם הפשרה, דובר על מרפסת צרה לא חוקית שבנה הנתבע בין בית המדרגות (שגם הוא נבנה ללא היתר בניה) לבין קיר הבית הקיים, לגביה התחייב הנתבע לאטום באופן הרמטי ובלי פתחים לכיוון ביתו של התובע. בנוסף ניתנה לתובע אפשרות להגביה את דופן המרפסת עד לגובה בית המדרגות, אך שוב בכפוף לחובתו לאטום את המרפסת מכל הצדדים. עוד נקבע בסעיף 5 כי נאסר על הנתבע או מי מטעמו לעשות שימוש כלשהו בגג אותה מרפסת לאחר שזו תיאטם; לטענת התובע, הנתבע הפר את הסכם הפשרה וביצע בניה בלתי חוקית אשר בגינה הוגשה, בין היתר, התביעה בת.א 9690-09-10 כאמור לעיל; בנוסף, נטען כי הנתבע החל בסמוך למועד הגשת התביעה דנן, לבנות שוב בניגוד להסכם הפשרה בכך שהחל לבנות מחדש על גג אותה מרפסת צרה, שכאמור הוגבהה ונאטמה עפ"י הסכם הפשרה. הנתבע ממשיך ובונה על דעת עצמו, בלי לקבל היתר בניה כדין. מזלזל בצדדים, בהוראות החוק ובפסיקות בתי המשפט כאמור; מעבר לכך, פעולות הבניה כאמור מהוות "מטרד ליחיד" ו/או עוולת "הפרת חובה חקוקה". התובע הגיש חוות דעת הנדסית של המהנדס אורי פישר מיום 28.5.12 לפיה, הגדר המפרידה בין המגרשים, שגובהה משתנה עד 1.40 מ', בוצעה ללא יסוד מתאים עם רגל בטון מזוין או כלונסאות יסוד, כך שחוזקה עומד בספק רב; בניית השכן (הנתבע) היא בקרבה אל הגדר, במרחק של פחות משלושה מטרים הדרושים בחוק (קו בניין); יתרה מזו, בחלק הצפוני של הגדר, בית המדרגות בנוי ונשען על הגדר, ולאור חולשת הגדר כאמור, וסדקים רבים הנראים בגדר, מדובר במצב בלתי בטיחותי ומסוכן. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו. לאור האמור, עותר התובע לסעדים הבאים: 5.1 לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים מוסכמים בסך 20,000 ₪. 5.2 לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים עונשיים בסך 20,000 ₪. 5.3 ליתן צו הריסה לפיו יחויב הנתבע להרוס את כל הבניה שביצע במסגרת תביעה זו (הכוונה היא לבניה מעל המרפסת הצרה, התמונות בנספח ו'). 5.4 ליתן צו הריסה לפיו יחויב הנתבע בהריסת כל מה שנבנה ללא היתר בניה במסגרת התיק הקודם, לרבות בית המדרגות בן ה- 3 קומות המופיע בנספח ד/5, ולרבות המרפסת הצרה בכללותה . תמצית טענות הנתבע: הנתבע מודה כי הוסכם על בניית קיר חדש (גדר הגבול) במקום הקיר הישן, ולפי הסכמה זו, אכן נבנתה גדר חדשה בגובה כמטר בין המגרשים, לפני מספר שנים; הנתבע מכחיש כי הייתה הפרה כלשהי מצידו של הסכם הפשרה וטוען כי השינוי הנטען ב"מצב הבניה הקיים", הינו מצב שהיה קיים עוד לפני שנת 2000, היינו המרחק בין ביתו של הנתבע במגרש 46/2/1 לבין גדר הגבול הוא אפס; הנתבע מודה כי ביצע בניה לאחרונה אך טוען כי הבניה שבוצעה על ידו נעשתה בהתאם ובכפוף לאמור בסעיף 4 להסכם הפשרה. אציין כי הייתה הסכמה דיונית בין הצדדים להכרעת התיק ללא שמיעת ראיות. יחד עם זאת, לא נחה דעתי להכריע במחלוקת ללא שמיעה ממצה של ראיות הצדדים כאשר קדם לכך מספר ניסיונות להביא את הצדדים לפתרון מוסכם של המחלוקת. ראיות הצדדים נשמעו עד תום. בעלי הדין העידו מבלי שזימנו עדים נוספים כלשהם. הוגשו סיכומים והתיק הובא בפני לצורך הכרעה. הסוגיות הטעונות הכרעה: השאלה המרכזית אשר עומדת להכרעה הנה, האם הנתבע הפר את הסכם הפשרה? אם כן, מה הם הסעדים להם זכאי התובע עקב כך? עיון בהסכם הפשרה מלמד כי הוסכם בין הצדדים על עיקרי הדברים הבאים, ככל שהינם רלבנטיים לעניינו: הקפאת "הבניה הקיימת" ואיסור על הוספת כל בניה ולו הזעירה ביותר (סעפים 1-2), באותה "בניה קיימת", וכל עוד היא לא מרוחקת 2 מ"ר (צ.ל 2 מ' ג'.נ) מחלקת התובע, לא יפתחו כל פתחים לכיוון חלקתו של התובע ולא יבוצעו עבודות הכשרה לבניה זו לרבות עבודות טיח ו/או אינסטלציה ו/או עבודות ביוב או מים ו/או הנחת כבלי טלפון ו/או חשמל, בכפוף לאמור בסעיף 6 להסכם הפשרה (סעיף 3); המרפסת הצרה שנבנתה בין ביתו של הנתבע לבין הקיר של בית המדרגות שנבנה בגבול הגדר תיסגר באופן הרמטי ובלי פתחים בכלל לכיוון חלקתו של התובע. הנתבע יהא רשאי להגביה את דופן המרפסת עד גובה בית המדרגות הקיים אך כאמור יהיה עליו לאטום את המרפסת מלמעלה באופן הרמטי (סעיף 4); אסור לנתבע או מי מטעמו לעשות שימוש כלשהו בגג בית המדרגות שבנה בגבול, וכן בגג המרפסת לאחר שזו תיאטם לרבות ישיבה או בילוי על הגגות הנ"ל (סעיף 5), חרף האמור בסעיף 3 לעיל, הנתבע יהיה רשאי לבצע עבודות טיח בסיסיות בלבד לבית המדרגות אשר בנה בגבול (סעיף 6 סיפא). הגבהת גדר הגבול: התובע טוען בסעיף 8 לסיכומיו, תוך הפניה לתמונות שסומנו כמוצג ת/2, כי הנתבע הגביה את גדר האבן בין שני המגרשים מעבר לגובה 1 מ', ללא היתר בניה, ובכך הפר את הסכם הפשרה בתיק הקודם. אינני מקבל טענה זו. ראשית, במסגרת הסכם הפשרה הסכים התובע למעשה "להכשיר" בניה בלתי חוקית שביצע הנתבע, ובין היתר, את הגבהת הגדר בגובה משתנה מעבר לגובה 1 מ', כפי שהדבר מומחש בתצלומים בת/2, אשר עפ"י טענת התובע, "זוהי (הכוונה לתצלומים שסומנו ת/2 ג'.נ) תמונת המצב ערב הגשת התביעה בתיק הקודם" (סעיף 8 לסיכומיו), והרי התובע הסכים בסעיף 1 להסכם הפשרה כי "הבניה הקיימת" (לרבות הגבהת הגדר כאמור ג'.נ) שנעשתה עד כה תישאר כמות שהיא. שנית, עפ"י המצוין בסעיף 8-4 לחוות דעת המומחה מטעם התובע, הרי מימון בניית הגדר, כפי שהוצגה בנספחי חוות הדעת, נעשתה במימון התובע בלבד. הרחבת המרפסת הצרה ויצירת פתחים: התובע טוען בסעיפים 12- 13 לסיכומיו כי המרפסת הצרה אשר "הוכשרה" ע"י התובע במסגרת הסכם הפשרה, הורחבה ע"י הנתבע, ללא קשר לשאלת הגובה המותר, ושטחה כולל כבר שטח החלל + שטח גג בית המדרגות שנבנה בגבול. זאת ועוד, שטח המרפסת הורחב לכיוון מגרשו של התובע (הכוונה לאותה בליטה כ- 30 ס"מ בצורת משולש. ראו: מוצג ת/5). נטען, כי לאחר חתימת הסכם הפשרה הרחיב הנתבע כאמור את המרפסת הצרה לכיוון חלקתו של התובע ואף דאג לעשות לה טיח בצבע לבן על מנת להסתיר את העובדה כי מדובר בהרחבה אסורה אשר מנוגדת להסכם הפשרה. עיון בת/6 מלמד כי אכן ניתן להבחין כי המדרגה הצבועה בצבע לבן בולטת כלפי חוץ מקיר הבניין הקיים ויוצרת משולש שהולך ונעשה צר לכיוון בית המדרגות. במהלך חקירתו הנגדית של התובע סימן התובע ב - X את מיקום החלל עליו נבנתה המרפסת הצרה בין בית הנתבע לבין בית המדרגות וגדר הגבול (פרוטוקול עמ' 7 שורות 19-23). כאשר עומת התובע עם טענת הנתבע כי "הבליטה" נבנתה לפני חתימת הסכם הפשרה השיב כי טענה זו אינה נכונה (פרוטוקול עמ' 7 שורות 24-25). זאת ועוד, במהלך חקירתו הנגדית לא ידע התובע להצביע היכן "הגבול" בין בית המדרגות לבין המרפסת (פרוטוקול עמ' 8 שורות 8-9). במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע הוא אישר (ואף סומן על ידו בספרה 1 על ת/1) כי בית המדרגות המופיע בצד השמאלי של ת/1 נבנה על ידו בצמידות לגבול ללא היתר בניה (פרוטוקול עמוד 9 שורות 5-6). עוד אישר הנתבע כי מצב הבניה של בית המדרגות, כפי המתואר בת/1 הוא המצב הקיים, כפי שהיה במועד החתימה על הסכם הפשרה (פרוטוקול עמ' 9 שורות 12-13). כעולה ממוצגים ת/5 ו-ת/6 ניתן להבחין כי הנתבע הגביה את דפנות המרפסת הצרה כאשר לא ניתן להבחין ביצירת פתחים לכיוון חלקתו של התובע, למעט חרך צר שנותר פתוח בצמידות לקיר החיצוני של הבית של הנתבע (ראו: ת/6). התובע טוען בסיכומיו (סעיף 13) כי יצירת אותו פתח מהווה הפרה של הסכם הפשרה מצד הנתבע. טענה זו איני מקבל. סעיף 4 להסכם הפשרה התיר לנתבע להגביה את דופן המרפסת הצרה ובלבד שתיאטם מכל צדדיה וללא אפשרות לפתיחת חלונות לכיוון חלקתו של התובע. החרך שנוצר כאמור אינו מופנה לכיוון מזרח אלא לכיוון דרום. זאת ועוד, גם אם נקבל את טענת התובע כי במסגרת הגבהת דופן המרפסת הצרה המקורית כלפי מעלה, יצר הנתבע, מגג בית המדרגות המקורי, רצפה שהתחברה לרצפת המרפסת הצרה המקורית באופן ששטח המרפסת הורחב, איני רואה בכך משום הפרת הסכם הפשרה, מאחר והסכם הפשרה נועד להותיר את הבניה הקיימת כמות שהיא, לרבות אפשרות להגביה את המרפסת כלפי מעלה (שינוי מצב קיים), באופן שאינו אוסר שימוש בגג המרפסת המקורי באופן שבו נעשה ע"י הנתבע, כל עוד הגבהת שטח המרפסת ואטימתה יעשה בתנאים ומגבלות שנקבעו בהסכם הפשרה. למעלה מן הדרוש, אציין כי התובע מפנה את ביהמ"ש בסיכומיו למוצגים ת/2 ו-ת/5, על מנת להדגים את ההרחבה שבוצעה במרפסת הצרה המקורית. טענה זו איני מקבל מאחר וקשה, עד בלתי אפשרי, לערוך את ההשוואה בין המוצגים הנ"ל כאשר המרפסת המוצגת בת/2 מכוסה, רובה ככולה בשטיח באופן המסתיר כליל את מימדיה. במצב דברים המתואר לעיל, ומאחר והצדדים לא טרחו לצרף להסכם הפשרה אליו הגיעו במסגרת ההליך הקודם תצלומים ו/או אסמכתאות המתעדים את "מצב הבניה הקיים", ב"שטח המריבה" עובר למועד חתימתו ואישורו בביהמ"ש (דבר שיש להצר עליו בנסיבות העניין), לא הוכח ע"י התובע, כנדרש במשפט אזרחי, כי הנתבע הרחיב את ה"מרפסת הצרה" (למעט הגבהתה) בניגוד להסכם הפשרה, ועל כן דין הטענה להידחות. אטימת המרפסת: לא כך הם פני הדברים ביחס לאי אטימת המרפסת המוגבהת. כעולה מהסכם הפשרה כאמור, התובע הסכים להכשיר את המרפסת הצרה שנבנתה ע"י הנתבע ובלבד שהיא תיאטם ותיסגר ללא יצירת פתחים לכיוונו של מגרש התובע (לכיוון מזרח). עוד הוסכם כי הנתבע יהיה רשאי לשנות את "המצב הקיים" של המרפסת ולהגביה את דופנה עד לגובה בית המדרגות הקיים אך יהיה עליו לאטום את המרפסת מלמעלה באופן הרמטי כולל איסור על שימוש ע"י הנתבע ו/או מי מטעמו בגג שייווצר מעליה. עיון בת/6 מלמד כי הנתבע אכן ניצל את זכותו עפ"י הסכם הפשרה והגביה את המרפסת וכן אטם את פתחיה לכיוון חלקתו של התובע, למעט יצירת החרך כאמור. במהלך חקירתו הנגדית אישר הנתבע כי גובה בית המדרגות לפי ת/1, שהוא כאמור מצב הבניה בתיק הקודם, הינו כ- 4 בלוקים מעל החלון המופיע בבית המדרגות (אשר משני צידיו נראים פיגומים, פרוטוקול עמוד 9 שורות 19-20). עוד סימן הנתבע בחקירתו הנגדית על גבי ת/3 בצורת "קשת" את המרפסת הצרה (המוגבהת) שאושרה במסגרת הסכם הפשרה, תוך שהוא מאשר כי החלק המסומן בורוד, נבנה על ידו לאחר הסכם הפשרה (פרוטוקול עמוד 9 שורות 24-26). השוואה בין ת/1, הממחיש את המצב הקיים עובר למועד הסכם הפשרה, לבין ת/4 מלמד כי גובה בית המדרגות היה כ- 4 בלוקים מעל החלון הממוקם בין הפיגומים כאמור. מאידך, עיון בת/4 מלמד כי בית המדרגות הוגבה על ידי הנתבע, לאחר הסכם הפשרה בגובה 4 בלוקים נוספים שיצרו קיר (פאה) המתחבר לקיר המזרחי של המרפסת שהוגבהה, וזאת בניגוד להסכם הפשרה לפיו הנתבע יהיה רשאי להגביה את המרפסת הצרה הקיימת עד לגובה בית המדרגות הקיים. בדיון מיום 11.2.13 הבהיר ב"כ הנתבע, תוך התייחסות ל- ת/4 כי גובה בית המדרגות הוא הרבה יותר גבוה מהמרפסת עצמה: "להבהרה, אני מצביע על התמונה ת/4 על גובה בית המדרגות שהוא הרבה יותר גבוה מהמרפסת עצמה. בתמונה ת/1 חדר המדרגות הוא החלק האמצעי של הבניה שרואים אותה עד לגובה העליון...". (ההדגשות אינן במקור ג'.נ. פרוטוקול עמוד 3 שורות 29-30). טענה זו הנני דוחה. כאמור, הנתבע בחקירתו הנגדית סימן את בית המדרגות שהיה קיים עובר להסכם הפשרה בספרה 1 ואילו את התוספת האמצעית במבנה הבית הקיים בצמוד לבית המדרגות מימין (בתמונה ת/1) בספרה 2. ניתן לראות בבירור בת/1 ו- ת/4 כי טענת ב"כ הנתבע מתייחסת לאותו חלק בבניין הקיים שסומן 2 ולא לבית המדרגות, עליו מתבססת התביעה שבפניי. יתרה מכך, הנתבע הגדיל לעשות, ולמרות הגבהת המרפסת המקורית מעבר לגובה שהותר לו עפ"י הסכם הפשרה, והוא נמנע מאטימתה מלמעלה (סגירה בגג), ובכך הפר פעם נוספת את הסכם הפשרה. תוספת בניה זו, במתכונת שבוצעה, מאפשרת לנתבע או למי ממשפחתו לעשות שימוש במרפסת לכיוון חלקתו של התובע, שהינה במרווח אפס לגבול בין המגרשים, תוך פגיעה בפרטיותו של התובע ומשפחתו. סיכומו של דבר, הוכח ע"י התובע כי הנתבע הפר את הסכם הפשרה. עולה השאלה: מה הם הסעדים שהתובע זכאי להם עקב כך? בראשית הדיון בסוגיה זו, אציין כי בחירת התובע לתבוע פיצויים מוסכמים בסך 20,000 ₪ ללא הוכחת נזק עפ"י הסכם הפשרה משמעה כי הוא מנוע מלתבוע בנוסף פיצויים עונשיים (ראו: סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א -1970). עפ"י סעיף 9 להסכם הפשרה, במקרה של הפרת הסכם הפשרה מצד הנתבע הוא יהיה חייב, בנוסף על הפיצויים המוסכמים כאמור, להרוס את הבניה הבלתי חוקית אשר ביצע לרבות בית המדרגות שנבנה בגבול, וחתימת הנתבע על הסכם זה מהווה הסכמה לביצוע ההריסה. עיון בנספח ד/3 לכתב התביעה שהינו פרוטוקול מיום 13.8.08 בת.א 12269-07-08 מלמד כי הובהר ע"י ב"כ הנתבע בפני ביהמ"ש כי בית המדרגות שהיה קיים עובר לחתימת ההסכם לפירוק שיתוף (שנת 2002) היה בגובה שתי קומות. כן נרשם כי הוצג היתר בניה מיום 5.12.06 שעניינו מתן לגיטימציה לתוספת קומה ג' וחצי קומה במפלס 2.5, וכן לגיטימציה לשינויים עם היתר אחר (פרוטוקול שם עמוד 3 שורות 11-18). עוד הוצהר ע"י ב"כ הנתבע באותו דיון כי לגבי כל העבודות להן טוען התובע, היינו חדר מדרגות עד לקומה 3 וכן הגבהת החומה (גדר הגבול) יש היתר בניה כדין. בסיום אותו דיון, בין היתר, ניתנה החלטה, בהסכמת הצדדים לפיה תוגש תעודת עובד ציבור של הועדה המרחבית לתכנון ובניה שבה יפורט האם העבודות שביצע הנתבע לעניין הגבהת גדר הגבול, בניית בית מדרגות ועבודות נוספות באזור החלל שבין הבית הקיים לגדר הגבול, נעשו עפ"י היתר בניה כדין. כעולה מנספח ד/4 לכתב התביעה המהווה תעודת עובד ציבור מיום 10.8.08 של מר אמיר שקור עובד יחידת הפיקוח בוועדה המרחבית לתכנון ובניה שפלת הגליל, הרי שחדר המדרגות כלול בהיתר בניה מס' 32/05; תוספת בת שתי קומות צמודה לחדר המדרגות ממזרח, בשטח 5 מ"ר כל קומה, לא כלולה בהיתר (תוספת שאינה רלבנטית לתיק שבפניי); לגבי החומה בגבול המזרחי, מותר לבנות לפי חוק התכנון ובניה גדר הפרדה בין שני מגרשים (לא קיר תומך) בגובה שלא יעלה על 1.8 מ', וכל חלק בחומה מעבר לכך לא מאושר; הבניה בחלל בפינה בין חדר המדרגות ובין בית המגורים כוללת עבודות טפסנות בלבד ואינה כוללת נכון להיום יציקת בטון. עבודה זו בוצעה ע"י הנתבע ללא היתר בניה ונמסר לנתבע בתיק זה צו הפסקה מנהלי. במצב דברים המתואר לעיל, התובע עמד בנטל הבאת הראיות והוכיח לכאורה כי חלקים מעבודות הבניה שבוצעו ע"י הנתבע בגדר הגבול ובבית המדרגות לרבות בצד המזרחי באזור המרפסת הפונה לעבר בית התובע, נעשו שלא עפ"י היתר בניה כדין ועל כן נטל השכנוע עובר לנתבע להוכיח כי עבודות אלה נעשו עפ"י היתר בניה כחוק או הוכשרו בדיעבד במסגרת הליך לגליזציה, אך בנטל זה הנתבע לא עמד. סיכומו של דבר: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסך 20,000 ₪ (פיצויים מוסכמים) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייב את הנתבע להרוס את כל הבנייה הבלתי החוקית שבוצעה לאחר חתימת הסכם הפשרה בתיק הקודם (הכוונה לבניה מעל המרפסת הצרה, כפי שתואר לעיל ועולה מהתמונות בנספח ו'). אני מצווה על הנתבע להרוס את בית המדרגות בן ה- 3 קומות המופיע בנספח ד/5, ולרבות המרפסת הצרה בכללותה. הצווים על פי סעיפים (ב) ו- (ג) לעיל יבוצעו תוך 45 יום מיום קבלת פסק דין זה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט בסך 3,000 ₪. הריסת מבנהבניהבניה לא חוקיתצו הריסהצווים