הטלת אחריות אישית על אורגנים ובעלי שליטה בחברה במקביל לדוקטרינה של הרמת מסך קיימים כללים משפטיים המאפשרים הטלת אחריות אישית על אורגנים ובעלי שליטה בחברה. ניתן להטיל אחריות אישית על אורגן החברה מכח דיני הנזיקין (ראו לעניין זה ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ ואח' פ"ד מח(5) 661). כמו כן, ניתן להטיל אחריות אישית על אורגן החברה מכוח עקרון תום הלב (ראו לעניין זה ד"נ 7/81 פנידר נ. קסטרו פ"ד לז(4) 673). בניגוד לעקרון הרמת המסך, עליו עמדתי לעיל, הטלת אחריות אישית על האורגן שומרת על עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. כמו כן, וזאת חשוב להדגיש, הטלת אחריות אישית בגין מעשה עוולה מחייבת הוכחת כל יסודות העוולה ביחס לאורגן, אין די בקביעת מעמדו בחברה ובקביעת האחריות של החברה עצמה (ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים, דינים עליון סו 474,פסקה 9). עוד נקבע לעניין העדפת הפתרון של אחריות אישית על פני הרמת מסך: "מבחינה עיונית יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה להרחיב את מעגל היריבות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת (א. חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת-מסך", לעיל, בעמ' 214. הדברים צוטטו בהסכמה בפסק הדין בעניין צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ ואח', לעיל, בעמ' 699). דיני חברותאורגן (חברה)בעל שליטה בחברהאחריות אישית