1. המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל ") הגיש ביום 12.4.2011 תביעת שבוב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי להחזר גמלאות בסך 108,153.57 ששולמו לטענתה כדין. התביעה הוגשה כנגד נתבעת 1 – קבוצת ש. ניר מערכות ביטחון תחזוקה וניקיון בע"מ; נתבעת 2 המבטחת – איילון חב' לביטוח בע"מ. 2. התובעת ילידת 1972, הגישה בת.א. 2278/09 תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בתאונת עבודה ביום 10.2.06 . כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 27.12.09 כנגד ארבעה – נתבעת 1 - המעביד, שופרסל בע"מ (להלן:"שופרסל") ; נתבעת 2 המבטחת – כלל חב' לביטוח בע"מ (להלן:"כלל"); נתבעת 3 חב' הנקיון -ש. ניר מערכות בטחון , תחזוקה ונקיון בע"מ (להלן: "חב' הנקיון"); נתבעת 4 המבטחת - איילון חב' לביטוח (להלן:"איילון"). בהתאם להחלטה מיום 10.1.12 אוחד הדיון של תביעת השבוב עם הדיון בתביעה שהוגשה בת.א. 2278/09 ע"י התובעת. הנכות הרפואית המוסכמת 15% בתחום האורטופדי. המל"ל הכיר בארוע כתאונת עבודה וקבע 19% נכות צמיתה. 3. נסיבות ארוע התאונה וראיות הצדדים: בסעיף 6 לכתב התביעה נטען כי :"ביום 10.2.06 במהלך עבודתה ב –"קוסמוס" סניף געש, נכנסה התובעת לשירותים, כשלפתע החליקה ונפלה עקב רטיבות ומים שהיו על הרצפה". תצהיר עדות ראשית של התובעת (ת/2), מתייחס לנסיבות הארוע, לפגיעה והשלכותיה. בחקירה נגדית , הבהירה התובעת כי לא ראתה עובדת נקיון בעת שנכנסה לחדר השרותים וכי הגורם לנפילה היה רטיבות:"זה חלק וגם שמתי ראיתי מים היה בלי חומר בלי כלום רק מים שקוף"... (עמ' 12 לפרו'). חברה לעבודה של התובעת, נטליה קורוסטיליוב טוענת בתצהיר עדות ראשית (ת/1) כי בסוף יום העבודה, נכנסה לתא השרותים והבחינה בעובדת נקיון אתיופית: "אני זוכרת היטב כי הרצפה היתה רטובה, ולא היה מוצב שלט שמתריע כי הרצפה רטובה". בחקירה נגדית לב"כ המל"ל מתארת העדה כיצד יצאה מהשרותים, שמעה חבטה, חזרה ומצאה את התובעת :"אירנה היתה באמצע שירותים על הריצפה פתחתי דלת ראיתי שהיא שוכבת הרגל שלה היה ממש ככה" .... (עמ' 10 לפרו'). 4. מטעם ההגנה, (נתבעים 1, 2 - שופרסל וכלל) הוגש תצהיר של עובדת בסניף - אילונה בקליניק, שלא היתה עדת ראיה לארוע הנפילה של התובעת אך תיארה את המקום:"אני נכנסתי לשירותים וראיתי את עובדי/עובדת הנקיון מנקים בשרותים. למיטב זכרוני היתה עובדת אתיופית שניקתה את השירותים וכל הרצפה היתה מלאה מים". בחקירה נגדית לב"כ המל"ל עומתה באשר למיקום המדויק של הרטיבות הנטענת וענתה:"כל המקום. הם היו בסוף יום היו שוטפים". (עמ' 18 לפרו'). 5. מעבר לחקירה הנגדית של התובעת, העדה מטעמה ועדת ההגנה, לא הובאו עדויות נוספות. הוגש תיק מוצגים מטעם נתבעות 1, 2 ( שופרסל וכלל )- תיק מל"ל, הסכם התקשרות עם חב' הנקיון,אישור על קיום ביטוחים ופוליסות ביטוח. מטעם נתבעות 3,4 ( חב' הניקיון ואיילון ) - לא הוגשו ראיות. 6. בתום שמיעת הראיות, ביקשו הצדדים אורכה נוספת לניהול מו"מ ובהעדר הסדר, נקצבו מועדים להגשת סכומים בכתב. ב"כ התובעת טען בסכומים בכתב, כי האחריות לארוע התאונה מוטלת על המעביד ועל קבלן עבודות הנקיון וכי אין להטיל אשם תורם על התובעת. בשאלת גובה הנזק נטען כי יש לחשב את הפיצוי בהתאם לנכות תיפקודית של 25% וסך כל נזקיה של התובעת עולים כדי 724,354 ₪. ב"כ הנתבעים עתרו לאורכה נוספת לניהול מו"מ, בסיומו הושג הסדר פשרה בת.א.2278/09 בין התובעת לבין הנתבעים לפיו התביעה נגד נתבעים 1,2 (שופרסל וכלל) נדחתה ללא צו להוצאות, והנתבעים 3,4 (חב' הנקיון ואיילון) שילמו לסלוק מלא וסופי של התביעה (מעבר לתגמולי מל"ל) - סך כולל של 183,378 ₪. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 15.7.13. 7. בנסיבות, נותרה להכרעה תביעת השבוב של המל"ל בת.א. 17951-04-11. בסכומים בכתב מטעם המל"ל נטען כי נסיבות ארוע התאונה הוכחו, לרבות אחריותן הברורה של הנתבעות (חב' הנקיון ומבטחיה) וכי נזקי התובעת בסך של 670,637 ₪, גבוהים מתגמולי המל"ל, לפיכך חייבות הנתבעות בהשבת התגמולים. בסכומים בכתב מטעם הנתבעות נטען כי התשלום בהתאם להסכם הפשרה עם התובעת בוצע באמצעות חב' הביטוח איילון, שהיתה גם המבטחת של המעביד (שופרסל) . בנסיבות, נטען כי יש לחייב את המעביד ולדחות את התביעה כנגד חב' הנקיון שמילאה אחר הוראות שקיבלה לגבי נקיון המקום "ואשר נאלצה גם לפצות את התובעת בגין הנפילה מכח ההסכם ופוליסת חבות מעבידים באיילון..." לעניין גובה הנזק נטען כי אין מקום לחייב בהפרשי הצמדה וריבית ולחילופין לפסוק סכום מתון. 8. בתום שמיעת הראיות, עיון בכתבי בית דין על נספחיהם, במוצגים שהוגשו ובסכומי ב"כ הצדדים, שוכנעתי לקבוע כי התובעת הוכיחה את נסיבות ארוע התאונה, ולא מצאתי להטיל דופי במהימנות גירסתה, אשר לא נסתרה בחקירה נגדית ונתמכה ע"י עדויות של העובדות במקום. 9. שאלת האחריות נגזרת מקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרתה והקשר הסיבתי לנזק שנגרם. לא יכולה להיות מחלוקת לגבי קיומה של חובת זהירות מושגית בין התובעת לבין המעביד, אשר חייב לספק לעובדיו מקום עבודה בטוח ולהזהיר מפני סכונים, לרבות הבטחת סביבת עבודה בטוחה, ודאגה לנקיון מקום העבודה. אין מחלוקת בדבר קיומו של הסכם בין המעביד לבין חב' הנקיון אשר שירותיה נשכרו לביצוע מיומן ויעיל של עבודות הנקיון בסניף השופרסל בו עבדה התובעת, לרבות מתחם השירותים. קיומה של חובת הזהירות הקונקרטית בנסיבות הארוע כפי שהוכח, עומדת במבחן הציפיות הן במישור הפיזי והן במישור הנורמטיבי. 10. מטעם ההגנה, לא הובאה ראיה כלשהי, אשר ניתן היה בנקל להביאה. לא נשמעה עדות כלשהי מטעם המעביד ו/או חב' הנקיון לעניין אופן ההתקשרות ותנאיה, חלוקת המטלות לעובדי הנקיון בסניף, קיומם של תנאים ו/או שיטת עבודה נאותים, הדרכה ו/או פיקוח בפועל. במסגרת מערכת היחסים בתביעה של התובעת אשר הדיון בה אוחד עם תביעת השיבוב של המל"ל ומסכת הראיות נשמעה במאוחד - לא שוכנעתי כי הנתבעות (המעביד וחב' הנקיון) הרימו את הנטל שהוטל עליהן כדי להוכיח קיומה של שיטה ראויה כלשהי שיש בה כדי למנוע מפגע מן הסוג שהיה במקום, אותו ניתן היה לצפות ולמנוע. לא מצאתי כי מדובר כאן בסכון מן הסוג השולל קיומה של חובת זהירות וניתן היה למנוע את הארוע בנקיטת אמצעים פשוטים כגון הצבת שלט המזהיר מפני החלקה, הדרכה ופקוח של עובדי הנקיון באשר לאופן ביצוע העבודה, כמו גם הדרכה ופקוח של עובדי סניף השופרסל באשר לכללי הזהירות במתחם השרותים. בנסיבות, קובעת קיומה של אחריות הנתבעות כלפי התובעת לאירוע התאונה, כאשר על המעביד ועל חב' הנקיון לחלוק בנטל הפיצוי בחלקים שווים ביניהם. 11. אשם תורם חלק ניכר מהחקירה הנגדית של התובעת התמקד בסדר הפעולות שלה כאשר נכנסה לחדר השרותים ובנסיבות, אכן נדרשת מידה של זהירות גם מצד התובעת. המבחן בפסיקה לעניין אשם תורם כולל את המבחן של האדם הסביר, קרי האם אדם סביר היה נזהר יותר מאשר הנפגע (וכאן ישנה עדת הגנה אשר מן הסתם נזהרה קצת יותר) וכן מבחן האשמה - העמדת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם. בשקלול הנתונים מצאתי לקבוע אשם תורם של התובעת בגבולות 10%. 12. גובה הנזק: בהתאם למארג הראיות, שלא נסתר וכמפורט בסכומים בכתב מטעם התובעים, חישוב הנזקים למצער עולה על סך תגמולי המל"ל. כתוצאה מהפגיעה בתאונה נקבעה נכות צמיתה בתחום האורטופדי בשעור 15% (בהתאם לקביעת המל"ל 19%) אשר עיקרה חבלה ושבר בירך רגל ימין, אשר הותירו מגבלה בתנועות וקיצור גפה. התובעת זכאית לפיצוי בגין הפסדי הכנסה לעבר (מלא וחלקי), אותם מצאתי לקבוע בהתאמה לתקופות אי הכושר שנקבעו במל"ל, על בסיס הכנסה רבע שנתית מוצהרת למל"ל 13,315 ₪. בצרוף הפסד הכנסה חלקי עד מועד מתן פסק הדין - סך של 100,000 ₪ (במעוגל). לעתיד, פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות בשים לב לגילה, עברה התעסוקתי, טיב הפגיעה והשלכותיה - בצרוף הפסד זכויות סוציאליות - סך של 200,000 ₪.(במעוגל). כמו כן זכאית התובעת לפיצוי בגין הוצאות וסעוד לעבר ועתיד באומדן גלובלי בסך של 30,000 ₪ פיצוי בגין כאב וסבל, בהינתן שעור הנכות הרפואית, תקופת הטפול הרפואי והשקומי הממושך- סך של 50,000 ₪. סה"כ פצוי בגבולות 380,000 ₪. 13. סוף דבר, אחריות הנתבעות (שופרסל וחב' הנקיון) כלפי התובעת הינה בחלקים שווים ביניהם. אשם תורם של התובעת 10%. נזקי התובעת בניכוי אשם תורם -הינם בסך 342,000 ₪ קובעת את תגמולי המל"ל נכון למועד פסק הדין בסך של 114,000 ₪ (במעוגל). סכום הנזק עולה על סך תגמולי המל"ל , לפיכך,יש לקבל את תביעת השבוב של המל"ל בהתאמה לחלוקת האחריות שנקבעה בפסק הדין ובניכוי אשם תורם. אשר על כן, בהליך בת.א. 17951-04-11 מחייבת את הנתבעות (חב' הנקיון ואיילון) יחד וליחוד, לשלם לתובע (המל"ל ) 45% מתגמולי המל"ל - סך של 51,300 ש"ח בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט בשעור 15% ומע"מ. נזקי מיםתאונות נפילהנפילה בעבודהרצפהרטיבותנפילה