כחודש לאחר תאונת דרכים בוצעה בדיקת מיפוי עצמות אשר הדגימה שבר בעצמות החזה. התובע טופל בתרופות ובפיזיותרפיה. התובע טוען כי מאז התאונה נעדר ממקום עבודתו ל-90 ימים עקב כאבי גב, צוואר וראש. 6. בית המשפט נעתר לבקשתו של התובע ומינה את ד"ר אבנטוב, מומחה לכירורגיה אורתופדית. ד"ר אבנטוב בדק התובע ביום 19.1.12 וצין בחוות דעתו את תלונותיו של התובע בפניו ובהן- כאבים תמידיים בכתף שמאל, קושי בהרמה ונשיאת משאות כבדים. 7. המומחה בדק את התובע וציין כי קיימת רגישות בכתף שמאל. כמו כן ישנה רגישות ללחץ על עצם החזה וכן בצלעות 3-4. המומחה קבע בחוות דעתו כי עקב התאונה נגרמה לתובע חבלה בכתף שמאל , הגף הלא דומיננטית אשר הותירה הגבלה בתנועותיו המהווה נכות צמיתה של 10% לפי סעיף 41 (4) ג' חלקי של תקנות הביטוח הלאומי. המומחה ציין כי תלונות אודות כתף שמאל לפני התאונה הוזכרו רק פעם אחת בשנת 1998 ללא המשכיות ועל כן אין לייחס את הנכות לכך. 8. התובע סובל עקב התאונה גם משבר ללא תזוזה בעצם הבריח אשר לא הותירה נכות. בנוסף קבע המומחה כי התובע סובל מנכות זמנית משוערת מיום הפגיעה 6.9.10 ועד ליום 20.9.10 בשיעור של 30%. וכן עד יום 6.12.10- 20% ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור של 10%. 9. המומחה סבור כי לא צפויה החמרה במצבו של התובע ותלונותיו של התובע אודות הקושי בנשיאת ארגזים ומאמץ פיסי ממושך בידיים- סבירות. המומחה נחקר בבית המשפט אודות חוות דעתו זו. טענות הצדדים לעניין הנכות הרפואית: 10. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי אין לקבל את קביעת הנכות הרפואית של המומחה משני טעמים: העדר תיעוד רפואי מספק וכן הרחבת חזית. הנתבעת טוענת כי מדובר בתיעוד רפואי דל אשר לא נזכרת בה חבלה בכתף שמאל, אין המשך תלונות וטיפולים עד ליום זה, התובע לא התלונן על חבלה זו בפני הועדה הרפואית מטעם המל"ל אלא התרכז בכאביו הנובעים מהחבלה בחזה. קביעת המל"ל לאחר הבדיקה הייתה כי לא נמצאה הגבלה תנועות הגפה עליונה השמאלית. 11. הנתבעת טוענת כי התובע לא התלונן ולא המשיך טיפול או מעקב אודות חבלתו הנטענת בכתף ואין זה הגיוני לאור מקצועו כעובד אדמה, מקצוע פיסי. בנוסף ישנו תיעוד משנת 1998 אודות תסמונת השרוול המסובב בכתף שמאל שהמומחה לא התייחס אליה כלל. ועל כן הנתבעת סבורה כי אין מקום לקבל את חוות דעתו של המומחה. הכרעה בעניין הנכות הרפואית: 12. הלכה היא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות הרפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה הרפואי ולמעשה בית המשפט אינו מחויב להכרעות אלו ומחויב להפעיל שיקול דעתו והוא מכריע בדבר. 13. אני סבור כי חרף טענותיה של הנתבעת יש מקום לקבל את חוות דעתן של המומחה הרפואי וזאת מן הטעמים הבאים: המומחה הסביר מדוע לא ייחס חשיבות לתסמונת השרוול המסובב שצוינה במסמך בודד משנת 1998. בחקירתו פרט המומחה הרפואי כי למעלה מאחת עשרה שנים לא היו תלונות, האבחנה אודות התסמונת נעשתה ללא הסבר וללא בדיקות עזר וללא ציון דרגת החומרה של הקרע בגידי הכתף. המומחה סבור כי אם לא היו המשך תלונות או טיפולים הרי שהדבר הסתדר ועל כן לא ייחס חלק מהנכות לממצא זה. במצב דברים זה אני סבור כי נכון עשה המומחה, וכיצד אמור הוא לייחס נכות עבור תסמונת אשר לא צוינה חומרתה, מהותה ואין כל תיעוד רפואי לגביה כשתיים עשרה שנים מאוחר יותר? 14. המומחה הסביר בחוות דעתו ובחקירתו מדוע ייחס את הפגיעה בכתף לתאונה, על סמך תלונותיו של התובע אשר צוינו גם בשלושה מסמכים רפואיים. נכון הדבר כי התיעוד הרפואי שהוצג היה דל, ונכון הדבר כי צוין בתיעוד זה כאבים בכתפיים ללא ציון ספציפי של כתף שמאל, אולם המומחה הסביר כי בדיקתו את התובע כמו גם התלונות של התובע בפניו הביאו אותו למסקנה כי ישנו קשר סיבתי בין החבלה לתאונה. המומחה הסביר כי בבדיקה מטעמו הוא מצא ממצאים פתולוגיים גופניים, הגבלה בתנועות כפי שצוינו בחוות דעתו בשתיים מתוך תנועות הכתף וכן רגישות מקומית. 15. המומחה העיד כי כל הנכות בשיעור 10% שנקבעה בחוות דעתו היא בזיקה לבעיות בכתף השמאלית זאת בהתבסס על בדיקה ותלונות התובע. התיעוד הרפואי עליו הסתמך המומחה הייתה תלונה אודות כאבים בכתף כחודש ויומיים לאחר התאונה. אני סבור כי קביעתו של המומחה נכונה ועל כן קובע כי התובע סבול מנכות בשיעור 10% עקב החבלה בכתף השמאלית. 16. איני סבור כי מדובר בהרחבת חזית הואיל ובכתב התביעה צוין כי התובע סבל מחבלות בכל גופו עם דגש על החזה- בו סבל משבר, כמו כן בתיעוד הרפואי שצורף צוינה התלונה בדבר הכאבים בכתפיים כמו כן התובע ביקש וקיבל מינוי בתחום האורתופדי אשר בחן את מכלול תלונותיו. הנכות התפקודית: 17. התובע טוען כי מדובר בפגיעה תפקודית המפריעה לו בהרמת משאות ובמאמץ פיסי ממושך. בהתחשב בעסקו של התובע - חקלאי המגדל ירקות בחממה הרי שעבודה פיסית זו נפגעה באופן משמעותי ועל כן מבקש לקבוע כי הוא סובל מנכות תפקודית בשיעור של 15%. 18. נכותו התפקודית של התובע היא כגובה נכותו הרפואית, וזאת בהתבסס על חוות דעת מומחה בית המשפט, על מהות עבודתו של התובע ועל העובדה כי אין לייחס לו נכות תפקודית גבוהה יותר בהעדר תיעוד רפואי עדכני ופירוט נסיבות העסקתו כיום. אומדן הנזקים: בסיס השכר: 19. התובע צרף דו"ח שומה לשנת 2010, אולם דו"ח שומה זה לבדו אינו מאפשר לקבוע את בסיס השכר החודשי לתובע כעצמאי. על פי אישורי המל"ל באשר לדמי הפגיעה ששולמו שכרו הרבע שנתי של התובע היה בסך של 18,552 ₪ כך ששכרו החודשי עמד על סך של 6,184 ₪ נכון ליום התאונה. לפיכך אני סבור כי סכום זה הוא בסיס השכר ובשערוך ליום זה- 6,909 ₪ בניכוי מס - 6,213 ₪ נטו. אובדן שכר לעבר: 20. בעבור שלושת חודשי אי הכושר פיצוי בסך של 18,639 ₪. מעבר לא הוכח בראיות מספיקות. אובדן שכר לעתיד: 21. בגין נסיבות המקרה ומכלול הראיות והתיעוד החשבונאי שהוגש -פיצוי גלובלי בסך של 33,500 ₪ הנו ראוי. עזרת הזולת: 22. פני עבר בגין שלושת חודשי ההחלמה סך של 3,000 ₪. פני עתיד- אשת התובע לא העידה על היקף ומהות הסיוע אותו העניקה לתובע עקב התאונה. אני סבור כי פרק זה לא הוכח בראיות מספיקות. כאב וסבל: 23. פיצוי בסך של 17,520 ₪. ניכויים: 24. התובע קיבל דמי פגיעה בסך של 11,686 ביום 22.2.11 משוערכים ליום זה לסך של 12,756 ₪ אותם יש לנכות מסכום התביעה. סכום התביעה לאחר ניכויים: 59,903 ₪. סוף דבר: 25. הנתבעת תשלם לתובע את סכום התביעה לאחר הניכויים. בנוסף תישא בהוצאות המשפט לרבות שכר טרחת המומחה הרפואי, אגרות ושכר על פי הפרוטוקולים. בנוסף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% כדין. כל הסכומים יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום בו נשא בהם התובע ועד ליום התשלום בפועל על ידי הנתבעת. זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט המחוזי. תאונת דרכיםשבר